עמודי אש יד

מה' כלאים ה"ח אבל מד"ס ב' מינין שהן כלאים בהרבעה אסורין לחרוש כו' ואם עשה בהן מלאכה מכין אותו מ"מ ואסור להנהיג בהמה מן היבשה עם חי' שבים כו' ואם עשה פטור ודקדק הב"י מזה דסובר דגם מ"מ אין מכין כיון שהיא בעיא דלא איפשטא בב"ק דנ"ה הנה מצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ב בלשונות הר"מ סי' פ"ה שכ' וז"ל ומדכ' הרב ואסור להנהיג כו' ואם עשה כן פטור ומשמע פטור אפי' ממ"מ דאין מלקין אותו מס' ומסתברא לי דס"ל דשיבוטא הוי דג טהור דהוי ס' דרבנן לפי שיטתו ולפיכך פטור אפי' ממ"מ דאי שיבוטא הוי דג טמא הוי סד"א ולא הוי פטר לי' ממ"מ לפי שהכניס עצמי לסד"א א"כ דלא פסיקא לי' ולפיכך כ' פטור דאי הוי דג טמא הוי פטור ממלקות ואי הוי דג טהור פטור אפי' ממ"מ עכ"ל א"כ לפי דברי הרדב"ז לא מוכח מידי מהר"מ דסובר דאין מלקין עה"ס. והן אמת שצל"ע על הרדב"ז שנסתפק אם שיבוטא הוי דג טהור או דג טמא והיא מהתימה דהא אי' בקידושין (דמ"א א') רבא מלח שיבוטא ובחולין (ק"ט ב') אסר לן חזיר שרי לן מוחא דשיבוטא ובירושלמי תענית פ"ד ה"ה) ובמדרש איכה בפתיחה בסופה ז' מאות מיני דגים טהורים כו' וכולן גלו עם ישראל לבבל וכשחזרו חזרו עמהם חוץ מדג א' ששמו שיבוטא מבואר מכל זה ששיבוטא הוא דג טהור. וע' ערוך (ערך אספנן) שכ' שקליוס האספנין היא שיבוטא מבואר שהיא טהור וכ' שם שהיא מררתא דכופי' שבפסחים (ל"ט א') וכ"כ בערך מר. וכ"ה בפיר"ח לפסחים דף פ"ז א"כ מבואר דשיבוטא דג טהור ומה נסתפק הרדב"ז. וראיתי להכנה"ג ביו"ד סי' פ"ג הגב"י סי' ב' שכ' בשם הרא"ש בתשובה ששיבוטא דג טהור ובספרד אוכלין אותו ותמה עלי' מה צריך לעדותו של ספרד הלא מבואר כן בש"ס וזה לא קשה כל כך. די"ל דהרא"ש קאי על דג שקראו בימיו שיבוטא ואינו אותו שיבוטא הנאמר בש"ס. משא"כ על הרדב"ז קשיא דהוא קאי על שיבוטא הנאמר בב"ק וא"כ מאי מספקא לי'. עכ"פ לפי מה שבררנו דשיבוטא היא דג טהור ע"כ אין מכין אותו מ"מ דהוא ס' דרבנן וא"כ אינו מוכח כלל מהר"מ דבס' אין לוקין. בשגם דבלא"ה לא ידענא מאין הוכיח הב"י מהר"מ דאין לוקין די"ל דכיון דכתבם בבבא א' וכ' מתחלה דלוקין מ"מ וכ' אח"ז ואסור להנהיג כו' לוקין בזה ג"כ מ"מ. דכיוצא בזה כתב הב"י באה"ע (סי' כ"א) על מ"ש הר"מ הא"ב (פכ"א ה"ב) ואסור לאדם לקרוץ בידיו כו' ומכין למתכוין לדבר זה מ"מ והמסתכל אפי' באצבע קטנה כו' אסור וכ' הב"י דמשמע לי' דאהני כמי מכין מ"מ (והכוונה דכן משמע להטור בדעת הר"מ. דאין לומר דהטור לנפשי' פסק כן והר"מ חולק בזה דא"כ אמאי פסק בש"ע דלוקין כיון דהר"מ חולק) והיינו כיון דכתבן בבבא א' וכ' דאסור נמשך המ"מ גם על זה א"כ גם כאן פירושו כן וא"כ כיון שאין ראי' מדברי הר"מ האלו ובמקומות אחרים מבואר להדיא דבין בס' בגוף המעשה בין בס' איבעיא דלא איפשטא דמלקין הכי נקטינן ובינותי בספרים וראיתי להארעא דרבנן (מהד"ב אות קל"ט) שתמה על הכ"מ מפ"ג מביאת מקדש וביעיר אזן (מערכת מ' אות ס"א) תמה עלי' מדוע לא הקשה מה' איסורי מזבח ולא ראה שכן הקשה המחבר הזה בספרו קהלת יעקב (אית קע"ב) ושם הביא ג"כ מפ"ג מה' שחיטה שהבאתי (ומשם אין ראי' כ"כ דאיתחזק איסורא) ובעפרא דארעא (אות ס"ד) חולק דהיכא דאיכא עכ"פ איסורא דרבנן אז מלקין על הספק משא"כ היכא שיש ס' אם יש איסור כלל ומהתימה מהם איך אישתמט מינייהו דהנך רבנן כל המקומות שהבאתי דמבואר להדיא דאף היכא שיש ס' אם יש איסור כלל בין בס' בגוף המעשה בין באיבעיא דלא איפשטא. לוקין מ"מ. ולא כהפרמ"ג והדרך פיקודיך והארעא דרבנן והיעיר אזן והעפרא דארעא שנמשכו אחרי הכ"מ והמעיו"ט ובדרך אגב אעיר עמ"ש הב"י ביו"ד (סס"י של"ד) וז"ל גרסינן בקידושין דרב מנגיד למאן דחיילא עליו שמתא דרבנן ל' יום ונהרדעי אמרי דלא מנגד בי' רב וכ' ר' ירוחם דמלקין אותו שרוב הפוסקים הסכימו דלית הלכתא כנהרדעי ע"כ אבל הרמב"ם לא כתבו משמע דס"ל כיון דספיקא היא אי מנגד רב או לאו אזלינן לקולא ע"כ ובמחכ"ת הקדושה לא ראה בר"מ ה' טוען (פ"א ה"ה) שכ' וז"ל וכל מי שחלה עליו שמתא ל' יום מכין אותו מ"מ ואח"כ מתירין נידיו עכ"ל והיא כרב ולא השמיטו הר"מ

(ב) יש לחקור אם מ"מ צריכין התראה. והנה הסמ"ע בח"מ (סי' ע"ג ס"ק י"ז) והש"כ שם (ס"ק ט"ז) כתבו דמ"מ אינם צריכים התראה. וראיתי להקהלת יעקב (אות קע"א) שכ' ע"ז ולא ידעתי מנ"ל עכ"ל. ולדעתי יצא להם זה מדברי הגאון ההובא בנמ"י (ספ"ג דמכות) שכ' שם וז"ל. לגאון. מלקות דאורייתא צריכין אומדן ב"ד וצריך שיהי' מכות משולשת ואין מלקין אלא על חייבי לאוין ועל ח"כ שאין בהם מיתת ב"ד אבל עבר על מ"ע א"נ חייבי לאוין בלא התראה מכין אותו בלא מספר ובלא אומד עכ"ל וכ"ה בר"מ ה' סנהדרין (פי"ח ה"ה) וכל אלו שלא קבלו עליהן ההתראה מכין אותו מ"מ הואיל וחטאו מ"מ. מבואר מזה דחייבי לאוין בלא התראה מכין מ"מ ש"מ שלוקין מ"מ בלא התראה. וכן מבואר מתוס' קידושין (ס"ג ב' ד"ה בני זה) שפירשו מה דאי' בש"ס שם דאינו נאמן למכות ולעונשין דלמכות היינו היכא דלא התרו בו והכוונה דלמכות היא מ"מ וכמ"ש בהגהת הרי"פ וחי' פני יהושע שם. מבואר דמ"מ אינם צריכים התראה וצ"ע לכאורה מדברי הכל בו ההובא בב"י יו"ד (סי' שע"א) שכ' וז"ל כהן שנכנס בבית הקברות או באהל המת בשגגה ואחר שידע התרו בו וקפץ וידע פטור ואם שהה כדי השתחויה לוקה וכ' שם הב"י ונ"ל דהאי לוקה לאו מדאורייתא היא דהא לאו שאין בו מעשה הוא עכ"ל. א"כ משמע דס"ל להכלבו דמ"מ על לאוין שאין לוקין עליהן צריכין התראה אולם אינו מוכרח מ"ש הב"י דהאי לוקה היא מ"מ די"ל דכיון דתחילתו היתה ע"י מעשה והיא שוהה ואינו יוצא נחשב למעשה. וכבר תמה ע"ז הברכ"י (סי' שע"ב ס"ג) משם מהר"י הלוי פולאק"ו וכ' שם ע"ז דיש מי שחולק דשאני הכא דנכנס בשגגה עכ"ל

אולם לפי מה שהאריך המל"מ ה' ביאת המקדש (פ"ב הכ"א) דאף אם תחילת הכניסה היתה בשוגג והתרו בו לוקה א"כ לפ"ז דברי הכלבו אתיין כפשטן והאי לוקה היא מלקות דאורייתא ומצאתי בלח"מ ה' אבל (פ"ג ה"ד) שפירש כן דברי הכלבו ועמ"ש בחי' הר"ר דוד ערמאה (דפ"ד ע"ב) ותמהני על הברכ"י שלא ראה דברי הלח"מ הללו. אך אם המ"מ המה על מלתא דרבנן נ"ל דצריך התראה. וראי' מהא דכ' הב"י באה"ע (סי' קס"א) והב"ש בשם הרמ"ה דאם יש לו לייבם הכשירה לכהונה ופסולה דהדין דחולץ לפסולה ואם עבר ע"ז מנדין אותו ואם התרו בו למלקות מלקין אותו עכ"ל ומלקות דקאמר היינו מ"מ וכמבואר. וכ"כ השירי קרבן בירושלמי יבמות (פ"ד הי"ד) להדיא (ומש"ש דצ"ע ע"ז מדברי הירושלמי מהו להערים כו' לק"מ לפי מה שפי' שם הפני משה שם ודוק) ומבואר דצריך להתרות וע"כ צריך לחלק דבעבירה דאורייתא א"צ התראה ובדרבנן צריך התראה. וראיתי להבית מאיר שם בסי' קס"א שכ' ע"ד הב"ש שכ' דאם התרו בו כו' וז"ל איני יודע לו יהי' דין גמור מה"ת וכי עדיף היא מעשה ד"ת שבתר שעבר אין מלקין אותו וצ"ע עכ"ל ואין כאן מקום עיון כלל דהכוונה דמלקין אותו מ"מ כמו שמלקין לכל העובר על ד"ס (וגם מ"ש שבעבר על עשה אין מלקין יבואר להלן דמלקין) ויש להביא עוד ראי' לזה דבדרבנן צריך התראה ממ"ש הב"י באה"ע (סי' כ"א) בשם ר' ירוחם וז"ל החשוד על שום א' מעריות דין הוא שיתרו בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו עכ"ל ר' ירוחם. והובא גם בח"מ וב"ש שם. מבואר דצריך התראה בדרבנן. ועפרמ"ג בפתיחה לא"ח שחקר בזה אם מ"מ צריכין התראה ולא העלה דבר ברור ולענד"נ כמ"ש וע' רש"י יומא (פ"ו ב') שכ' ואחת קלקלה והתרו בה למלקות ולכאורה כיון דהיא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליו. האי התרו בה למלקות היינו מ"מ מוכח דמ"מ צריכים התראה מיהו י"ל דמיירי בפנוי' ולוקה על לאו דלא תהי' קדשה ע' יד דוד (דרכ"ז ע"ד) ומהש"ס סנהדרין (פ"ט ב') שהבאתי למעלה. דאי' התם מאן מתרי בי' כו' ולפמש"ש בשם הלח"מ דהאי לוקה הוא מ"מ מבואר לכאורה דמ"מ צריכה התראה גם בדאורייתא אולם התוס' פירשו שם דמיירי לענין כופין אותו עד שתצא נפשו והיינו קודם המעשה. ואינו מוכרח מזה לענין מ"מ על מה שעבר (ויש לסתור בזה מה שהוכחתי משם דמ"מ מלקין על הספק) ומצאתי בברכ"י ח"מ (סי' ל"ד ס"ק י"ד) שחקר בזה והוכיח מרש"י סנהדרין (כ"ו ב') שכ' ארבעין בכתפי' וכשר שכ' חייב מלקות אע"פ שאין שם התראה דאמר מר מלקין על לא טובה השמועה מבואר דמ"מ א"צ התראה. ומה שהוכיח שם מר"מ פי"ח מה' סנהדרין שכ' אפי' על איסור של ד"ס כו' דאפי' על דרבנן א"צ התראה. לא מוכח מידי דדוקא גבי לאוין כ' שלוקין בלא התראה ובד"ס צריך התראה ונוח לנו לומר כן שלא יהי' מחלוקת בזה בין הר"מ והרמ"ה ור' ירוחם וע' בד"מ בח"מ (סי' ל"ה ס"ק ל"ב) שכ' בשם המרדכי סוף ה' נידוי ואע"ג דמנדין בלא התראה מ"מ אין מנדין עד שיודע הדבר בעדים כשרים ובראי' גמורה עכ"ל ולפמ"ש להלן בשם הרד"כ והאחרונים דנידוי ומ"מ שוין המה. א"כ מבואר דא"צ התראה למ"מ. וי"ל דמיירי היכא שמנדין אותו על שעבר עבירה דאו' שאין בו מלקות וע' בזהר חדש (ד"ג ע"ב) דאמר שם ר' חייא דמאן דמקלל שם אלקי"ם אין מנדין אותו דדלמא כוונתו לחד מן דיינא. ור' אבהו ס"ל דמחייב נידוי. ויש להבין במאי פליגי. ונראה דמיירי בהתרו בו משום מקלל השם ולא על דיין וסובר ר' חייא דאינו מחייב על מקלל השם דדלמא כוונתו על דיין וע"ז הא לא התרו בו לכן אינו חייב נידוי ור' אבוהו ס"ל דחייב נידוי אפילו בלא התראה ועיין בזה"ק ויקרא (קי ע"ב) ר' חייא אמר כי יקלל אלקיו סתם ולא פירש והא ודאי ונשא חטאו אבל ונוקב שם ד' וכו' וכוונתו ג"כ אם יקלל שם אלקי' סתם הוא ישא חטאו בידי שמים אבל לא שום עונש אפי' בידי אדם דדלמא כוונתו בזה על דיין ואזיל לשיטתי בזהר חדש שהבאתי. וע' בספר שיח יצחק (פ' אמור) שנתקשה בדברי הזהר האלו ומה שפירש שם לא נהירא כלל ומ"ש הוא הנכון וא"כ נראה דבלאוין דאורייתא שאין לוקין עליהן ומכין עבורם מ"מ הוא בלא התראה וכשמכין על מלתא דרבנן צריך התראה

(ג) יש לחקור כמה המה מ"מ. הנה המרי"א (פ' כי תצא) הובא במ"א (סי' תצ"ו סק"ב) כ' דהמה י"ג. וראיתי להצידה לדרך (דף ר"י) שתמה עליו מרש"י חולין (דקמ"א ע"ב) שכ' דאין להם שיעור יעי"ש. ואין זו השגה. דהמרי"א מיירי היכא שמכין אותו על עבירה שכבר עבר אז הם י"ג. אבל רש"י מיירי שם קודם שעבר ע"ז כ' דאין להם שיעור. וע' בש"ג במרדכי ר"פ מי שמת שכ' בשם ר"ת דהמה י"ג וכן הביא בשמו בבאר שבע (דקי"א ע"ב) ובשם הר"ר מנוח כ' דהם פחות ממ'. וע' בשערי תשובה לר' יונה (שער ג' סי' ח') שכ' שרשות ביד ב"ד להוסיף מ"מ או לפחות וכ"ה בתשו' הגאון שהבאתי לעיל בשם הנמ"י ספ"ג דמכות. והלום ראיתי בשו"ת מים עמוקים (סי' מ"ח) שכ' וז"ל והנה אשאל ויודיעני מה יעשה במ"ש בפ"ג דסנהדרין אמר רב נחמן חשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי ארבעין בכתפי' וכשר וכ' רש"י דאמר מר מלקין על לא טובה השמועה ואם איתא כמ"ש החכם הזה שהיא מרדות איך אמר ארבעין בכתפי' והלא מרדות אינם במספר ארבעים עכ"ל ואני תמ' עליו דאיך לא זכר שר תשו' הרשב"א (והיא בח"ד סימן רס"ד) ההובאה בתשב"ץ (ח"ב סימן נ"ה) דלרש"י הוי מ"מ מ' והוכיח כן מדברי רש"י הללו (ועיין טיב