עמודי אש קמח

והנה בהיתר בהיתר הביא האו"ה ראי' דבטל מחמץ קודם פסח שבטל בס' ולא אמרינן שחוזר וניער בפסח וא"כ לא נתבטל קודם פסח ויהי' אסור בפסח במשהו וראיתי בשו"ת נ"ב מה"ת (חא"ח סי' ע"ב וחיו"ד סי' קפ"ו) שתמה ע"ז דמ"מ יתבטל כשיגיע שש דאז אסור בס' והוי זמן איסורו עד כאן דבריו

והנה שאילת הראשונים שאל שכן ראיתי בא"ז ה' פסחים (סי' רנ"ו) שכ' שם מהר"ש מפליז"א וז"ל תדע דאפי' תאמר דהיתר בהיתר אינו בטל מ"מ אחר ד' שעות שאז אסור ליבטל וכבר השיב ר"ת לר"י שאינו חוזר וניער ע"ש. ועיין שו"ת תפארת צבי (חא"ח סי' י"ט) שהביא דברי הנ"ב וקילס דבריו אולם תמהני עליהם שלא ראו דברי המהרי"ל בתשובותיו (סי' קפ"ו) שהקש' זה ותירץ דכיון שהחמץ הי' כבר מעורב בשעה שלא הי' ראוי ליבטל לא נימא שיחזור וינעור בשעה ו' דחוזר וניעור לקולא לא אמרינן כו' ע"ש ובשו"ת ח"ס (חא"ח סי' ק"ז) שביאר דבריו. וע' בברכ"י בא"ח (סי' תמ"ז סק"ז) שגם הוא לא ראה דברי המהרי"ל הללו. וע' בס' חוקות הפסח (סי' תמ"ז סק"ט) שכ' ליישב דהכוונה על הר"ן דסובר דאחר שם במשהו ולא ראה במהרי"ל שם שכ' שא"א לפרש כן ע"ש. והנה בשו"ת ס' יהושיע בפו"כ (סי' תפ"ה) הניח בקושיא על הש"כ (סי' צ"ט) שכ' דאם נפל טיפה של חלב לתוך מים שרשאי ליתן בקדירה של בשר אפי' לכתחלה דמ"ש מההוא דכ' הרי"ף והובא בסי' קיח דפת שנאפה עם בשר אסור בחלב דהוי ריחא כיון שיכול לאכלו בלא חלב וא"כ ה"ה הכא הוי דשיל"מ ע"ש אולם י"ל זה לפ"מ דקי"ל דאם האיסור אינו ניכר מעולם (אינו) בטל אף בדשיל"מ וא"כ ה"ה בנ"ד במים שנפל בהם טיפה של חלב שמקודם הי' היתר גמור ולכן כשבא לתתו בתוך הבשר דאז יתחיל האיסור שוב הוי מעורב ונבלל ולא ניכר האיסור מעולם ואינו דומה לההיא דסי' ק"ח וכה"ג כ' בשו"ת תפארת צבי שם ליישב ההיא דרי"ף מצמר גמלים ע"ש ולא כמו שראיתי בשו"ת הגרע"א (בכתבים ססי' קפ"ט) שהניח בקושיא על הרי"ף מצמר גמלים. ועל מה שהקשה על הרי"ף מצנון שחתכו בסכין של בשר דאם טעמו מותר ואמאי בטל הא יש לו מתירין שיאכלו עם בשר ע"ש לק"מ לפמ"ש הב"י סי' צ"ו בשם הרשב"א דכשטעמו מוכח שלא בלע כלום. וע' שו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' קפ"ו) מ"ש בביאור דבריו וא"כ לק"מ דהתם לאו מתורת ביטול אהינן עלה וא"ש והבן

(ד) ויש לחקור באיסור לח שנתערב בהיתר לח ויש ס' אם צריך לערב והנה בשו"ת חו"י (סי' ק"ז) הקשה ממכות (ד"ד) דהטובל בים הגדול לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהי' במקום א' דאמאי לא ניחוש ג"כ בלח בלח כן ויהי' צריך לערב את הקדירה ע"ש שהניח בצ"ע ולק"מ דהא כ' הריטב"א בחי' שם בשם ר' משה הדרשן דדוקא בים הגדול שמימיו מלוחים ואינם מתערבים עם שאר מים אבל בשאר נהרות אין הדין כן וא"כ לק"מ. והן אמת שמדברי הר"מ לא נראה כן שכ' בה' מקוואות (פ"ו ה"י) חביות מלאה מים שנפלה לים אפי' לים הגדול כו' מבואר דים הגדול לאו דוקא ואדרבה הוי רבותא. אולם מצאתי בראב"ן (סי' כ"ח) שנשאל על הך דינא דהטובל כו' דא"כ מקוה שיש בה יותר ממ' סאה שנפל לתוכה ג' לוגין דלא פסלוהו אמאי לא ניחוש כן ותירץ דהך דינא דהטובל לים הגדול הוא דוקא כשטבל תיכף עם נפילה וכששהה אח"כ חצי שעה אין בכך כלום ולפ"ז בלח בלח אין לאכול תיכף רק שישהה מעט. וע' תוס' בכורות (נ"ו א' ד"ה אין) שכ' ודאמרינן בריש מכות הטובל שם לא עלתה לו טבילה התם איתנייהו בעינייהו בלא תערובות כו' אבל הכא אין הנוטפין [ניכרין] ע"ש משמע דס"ל כר' משה הדרשן דדוקא בים הגדול וא"כ אינם מתערבים זה עם זה. וע' בתב"ש (סי' כ"ח ס"ק כ"ד) שהשיג על הב"ח שס"ל שאם שחט עוף ע"ג בהמה פטור מלכסות דנתערב דם העוף בהבהמה וע"ז השיג התב"ש דהא חזינן כאן אפילו במים כל זמן שאין מערבין בידים אמרינן דאינו נתערב ע"ש ולדברי הריטב"א לא מוכח מידי. וע' בט"ז א"ח (סי' תצ"ח) שכתב בנתערב דם בהמה וחי' א"צ אפי' דקירה א' דהא איכא עכ"פ מקצת דם הנפש ומביא ראי' מלח בלח ועיין בק"א לש"ע מהרש"ז שם [ובא"ר שם כ' דהא בעינן טיפת דם הנפש ומה שהקשה עליו בתוס' העזרה (דיבורא דחטאת פ"ג) דהא ליכא למ"ד דבעינן מקצת דם הנפש נעלם ממנו מ"ש הת"ש דר"י ס"ל כן לדעת רש"י וגם במש"ש להקשות על הרמ"א לא ראה בפלתי סק"ל ודו"ק. וע' בחמד משה שהקשה דדברי הפר"ח סותרים זא"ז דמתחלה כ' כהב"ח ואח"כ כ' כהטור ע"ש ולק"מ דמתחלה הקשה על הב"ח שכ' דאף שצריך יותר מדקירה א' יעשה דקירה א' וא"צ לכסות כל הדם א"כ גם בנתערבו ה"ל לפסוק כן ואח"ז כ' הפר"ח דלדידי' לא יעשה כלל היכא שצריך יותר מא' דצריך לכסות כל הדם א"כ גם בנתערבו הדין כן] ומדי דברי בזה ראיתי להעיר על מה שפי' רש"י בסוגיא שם דהחשש הוא משום מים שאובים שבאו אחרי הטבילה דהוי מי"ח דבר ובריטב"א שם הקשה דהא הוי ס' דרבנן ולקולא וי"ל זה דהנה המל"מ (פ"ח מה' שאה"ט) הקשה למה נקט טמא הא גם על הטהור גזרו כמו כן אם בא על ראשו מים שאובים (ומצאתי בשבעה עינים להרמב"ן שהקשה כן על רש"י) ומ"ש המל"מ דרש"י ס"ל דלא גזרו בביאה בטהור רק בנפילה עדיין תקשה לפמ"ש הכ"מ (בפ"ו מה' מקוואות) ובב"י (סי' ר"א) דגם הר"מ פי' לענין מים שאובים והר"מ סובר דגזרו גם בביאה ונראה דרש"י אזיל לשיטתו בביצה (כ"ה א') דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו בחזקת אבמה"ח וסובר דמחזיקין מאיסור לאיסור [וכ"כ המהרי"ט והאחרונים בדעת רש"י ולא כמ"ש בשו"ת פרי תבואה (סי' י"ח) וז"ל ועוד דרש"י פ' אין צדין ס"ל דלא מחזיקין מאיסור לאיסור ע"ש וליתא דאדרבה רש"י ס"ל שם דמחזיקין מאיסור לאיסור. ומיושב בזה מה שהקשה בשו"ת עה"ג (סי' ק"ו) על רש"י בקידושין די"ב ספי' אם הקילו בשבוי' דהוא איסור לאו דאיך יפרש ביש נוחלין (דקל"ה ע"ב) דגם יבמה לשוק איסור לאו וכן הקשה בשו"ת תפארת צבי חאה"ע (סי' קי"ד) ובחי' רעק"א כתובות (פ"ג ציון כ"ב) ובשערי חכמה (שער ח' סי' ז') הקשה כן על רשב"ם ב"ב שם ע"ש ועם האמור א"ש דרש"י ס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ איסור א"א עלה. ועתוס' יומא (נ"ה ב') שכ' דה"מ בגט משום חומרא דא"א ובשלמי נדבה ח"ב (ד"ד ע"ג) הניח בצע"ג דהא לא הוי רק זקוקה ליבם וכן הקשה הגרע"א שם ובשם אהרן בחי' לגיטין דכ"ח וע"פ האמור לק"מ וכ"כ בשו"ת עדות ביהוסף להר"ח סולמאן סי' ס"א ע"ש] וא"כ להכי אינו שייך האי דינא רק בטמא דמחזיקין מאיסור לאיסור אבל לא בטהור דבזה אמרינן ס' דרבנן להקל ולפ"ז יהי' מוכח דגם הר"מ סובר דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש הטורי אבן בחגיגה (ד"ד ע"א) בדעת הר"מ אולם מהמפרשים שהקשו על הר"מ ולא תירצו כמו שתירץ הטורי אבן מוכח דס"ל להר"מ דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וכ"כ בדעתו הנשמת אדם שער רוב וחזקה ובזה י"ל דברי הכ"מ ה' תרומות (פ"ט ה"ג) שהקשה עליו המל"מ (פ"ד מה' פה"מ ה"ד) דלמה צריך לומר דלא ס"ל כרבה לימא כתירוץ התוס' ביומא דמחלקינן בין א"א לקדשים אולם לפמ"ש דהתוס' ביומא שם ע"כ דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור וע"כ א"א ליישב להר"מ כן והבן. ובלא"ה אינו קושיא כ"כ דהכ"מ הוכרח לומר כן דאל"כ למה לא העתיק הר"מ הך דינא ב"ה גירושין ודו"ק אולם אחר העיון בסוגיא דמכות א"א לומר כמו שפירשתי לדעת רש"י

(ו) והנה אנן קיי"ל דכל האיסורים המה בס' ובהג"א ר"פ כל הבשר כ' דבשר עוף בחלב סגי ברובא וראיתי בחי' עיני ישראל (ד"צ ע"א) שכ' וז"ל יש להקשות הא אמרינן בפג"ה דצ"ח לא תזלזל בשיעורא דרבנן וצריך ס' אף באיסור דרבנן ע"ש ולק"מ דהא בא"ז (פ' ג"ה סי' תכ"ה) שממנו נובעים דברי הג"א כ' דדוקא היכא דעיקר דאורייתא אמרינן לא תזלזל בשיעורא דרבנן אבל היכא דאין עיקרו דאורייתא ברובא בטל וא"כ לא קשה מההיא דג"ה דהתם בח"ש הוי עיקרו דאורייתא וע' בא"ז ה' בכורות (סי' תפ"א) שכ' בציר דגים וז"ל הלכך מר' יהודא נשמע לרבנן דהא ר' יהודא דסובר מין במינו לא בטיל קאמר בציר דגים רביעית בסאתים ובטיל לרבנן נמי דאמרי מין במינו בס' ציר דגים בטיל ברוב עכ"ל והי' קשה לי דהא ציר דגים לא הוי עיקרו דאורייתא ולמה לו להא"ז לדייק דבטיל ברוב מר' יהודא הא בלא"ה לדידי' בטל ברובא אולם מצאתי לרש"ל בהגהותיו לש"ד סי' כ' שכ' דכיון דהדגים אסורים מה"ת נחשב הציר לעיקרו דאורייתא אמנם קשיא לי על האו"ה (כלל י"ג סי' ז' וכלל כ"ג סי' ו') שכ' בשם הא"ז דציר מדג טמא שכבש עמו דג טהור דצריך ס' והוא מהתימה דהא בא"ז מבואר דסגי ברובא ושוב ראיתי להמנ"י (כלל כ' ס"ק ט"ז) שהעיר בזה. ותו קשיא לי ממ"ש הא"ז ה' מליחה (סי' תע"ד) דנגד הדם שנמלח א"צ ס' בהחתיכ' כיון שדם שמלחו דרבנן ע"ש הא דם שמלחו הוי עיקרו דאורייתא ועכ"ז סובר דסגי ברוב וצ"ל דהא"ז ס"ל דכיון דהדם שמלחו נשתנה לא חשיבא לי' עיקרו דאורייתא ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת מנחת יהודא חא"ח בהגהות הג"א על שיטות הא"ז דבדרבנן א"צ ס' מכחל דמבואר בש"ס דצריך ס' וכן הקשה בחי' עיני ישראל שם ועם האמור א"ש דבכחל דהחלב לא נשתנה קחשיב לי' עיקרו דאורייתא משא"כ בבשר עוף דהבשר נשתנה מבשר בהמה לא נחשב עיקרו דאורייתא וכ"ה במרדכי פכ"ה דבשר עוף לא נחשב עיקרו דאורייתא וכ"ה דעת הרמב"ם וכמ"ש הכ"מ (פט"ז מהמ"א היו"ד) וראיתי להבאר שבע (דצ"ד ע"ב) שכ' דהא"ז לא כ' דבאיסורי דרבנן סגי ברזבא רק במין במינו ולא במין בשאינו וכ"כ הרש"ל בהגהותיו לש"ד (סי' פ"ה) וכ' דמ"ש באיסור חי' ועוף דסגי ברובא היינו חתיכ' של בשר עוף שנאסר' מחלב ואח"כ נתבשל' עם אחירות דהוי מב"מ ע"ש ובעמודי שמים לה"ג יעב"ץ (ה' בב"ח פ"ו סי' ט') כ' דהא"ז לא כ"כ רק לענין נ"נ דהוי דרבנן אבל בעצמות האיסור סובר ג"כ דסגי ברובא וכ"כ ה"ג מהרי"ש בהגהותיו ליו"ד (סי' צ"ב) וכתבו כן לפי שלא ראו דברי הא"ז בשורשן ב"ה בב"ח (סי' תכ"ט) וב"ה מליחה (סי' תע"ד) ובפג"ה (סי' תכ"ה) ששם מבואר להדיא דלא כדעתם וסובר בכל איסורי דרבנן שאין להם עיקר מה"ת סגי ברובא בין במינו בין במשא"מ. אמנם להלכה לא קיי"ל כותי' וגם באיסורי דרבנן צריך ס' ומה מאד נפלאתי על הכנה"ג (בהגה"ט סי' צ"ח ס"ק ל"א) שכ' שדעת הש"כ כהא"ז והוא מהתימה דהרי דברי הש"כ שפתיו ברור מללו בכמה דוכתי דגם באיסורין דרבנן צריך ס'. וע' בא"ז ה' חלה (סי' רי"ג) שכ' הלכך אתברר לן דחלה אפי' בארץ בזה"ז דרבנן הוא הלכך כיון דפרישת דחלה בזה"ז דרבנן הוא בטיל' ברוב בעלמא עכ"ל והנה אנן פסקינן דרק חלת ח"ל בטיל' ברוב ולא חלת א"י וראיתי בשו"ת עמק הלכ' (הלכה ה' סי' ב') שאחר שהביא דעת הא"ז כ' דלא נגל' דברי הא"ז בימי הפוסקים וע"כ צל"ע לדינא אם חלת א"י בטילה ברוב ע"ש ואין כאן עיון כלל דגם אם הי' רואים הפוסקי' דברי הא"ז הי' פוסקים דרק בחלת ח"ל בטילה ברובא ולא בחלת א"י דאין ראי' מהא"ז דהוא ס"ל בכל איסורין דרבנן סגי ברובא משא"כ לדידן דס"ל דבאיסורי דרבנן צריכין ששים א"כ גם חלת א"י צריכה ששים ורק בחלת ח"ל מקלינן דסגי ברובא וז"ב: