עמודי אש קמז

ובזה י"ל מה שהקשה בספר טוב קידושין (סי' כ"ח ס"ק ס') והניח בצ"ע דהא יש דמים לחמץ בפסח דיוכל לבטלו ע"ש ובמגן אלף (סי' תמ"ז סק"א) הקשה דאמאי חמץ אינו ברשותו של אדם הא יכול לבטל כל חתיכה חמץ בב' חתיכות מצה ויאכלם ע"ש אולם לפמ"ש דבאיסורי הנאה הביטול אסור מדאורייתא א"ש. ובזה מיושב מה שהקשה בספר מלוא הרועים ( מערכת א' ד"ב ע"ד) על מה דאמרינן בגיטין ד"כ דלמא שאני עלה של זית דחזי לאצטרופי דהא מה"ת מותר לבטל איסורים וא"כ גם איסורי הנאה חזי לאצטרופי ולפמ"ש א"ש דבאיסורי הנאה מה"ת אסיר לבטל. וא"כ אינו מוכרח מההוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה לחדש דביבש ביבש מותר ומה שהוכיח הנ"ב זה מדברי התוס' ע"ז (ד"כ ע"א) וחולין (קי"ד ב') שכתבו על מה שאמרו שם להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם דזה דוקא בא"י באותן הימים שאין נכרים מצוים שם וצריך למכרה בדבר מועט והקשה הנ"ב דהא עכ"פ הי' שוה הרבה דהי' יכול לבטל חד בב' ומזה הכריח דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל מה"ת אין זה מוכרח לפי מה שחידש בזכרון שמואל (דכ"ד ע"ב) דבנבילה לכ"ע הוי מה"ת איסור הביטול דיבטל בזה מ"ע דוזבחת ע"ש באורך וא"כ א"ש דברי התוס'. ובזה י"ל דברי הרמ"א בתשובותיו (סי' י') דכתב דמדהוצרך קרא להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם ש"מ דאפי' ישראל מוכר ביוקר ועכו"ם בפחות צריך לקנות מהישראל ע"ש וע"ז תמה עליו בשו"ת תועפות ראם (חא"ח סי' כ"ב) דנעלם ממנו דברי התוס' בע"ז ובחולין דהנבילה היתה שוה דבר מועט ע"ש ומ"ש בשער המשפט בח"מ (סי' צ"ז ס"א). ולפמ"ש י"ל דהנה דברי התוס' צ"ל דס"ל דנבילה אסור לבטל מה"ת דיבטל מ"ע דוזבחת והיינו כשיטתם בשבועות (כ"ד א') דוזבחת הוי עשה אבל אי נימא כשיטת ריב"א בתוס' שם דוזבחת הוי תיקון הלאו שוב הביטול הוי דרבנן. והנה הפרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה (שורש ב') כ' וז"ל אי הוי עשה וזבחת ודאי דעשה חייב אכ"ש דלא כתיב בי' אכילה ואי דכתיב וזבחת ואכלת האי אכילה רשות הוא וע"כ (לא] אמרינן כל מקום שנאמר אכילה בכזית במניעה או בציוי כמו בערב תאכלו מצות משא"כ באכילת רשות וכיון דהוי עשה תו מושבע מהר סיני כמ"ש התוס' מהא דכהן טמא שאכל תרומה טמאה עכ"ל [ומה שקשה על זה משבועות דכ"ג דאמרינן במפרש ח"ש אליבא דר"ל עמ"ש בזה בשו"ת מחנה חיים (סי' צ"ב) ובשו"ת קנאת סופרים (סי' קט) ע"ש] ויש להביא סעד לזה מירושלמי שבת (פ"ז ה"ב) וביצה (פ"א פ"ג) דס"ל לר"ל דהמבשל נבילה ביו"ט לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד וראיתי בשו"ת עמק יהושע (סי' י"ד) שהקשה דס"ל לר"ל ח"ש מוהר מה"ת וא"כ מדאורייתא הוי ראוי לאכילה ואמאי לוקה ע"ש ועם האמור א"ש דנבילה שאני דאיכא עשה וחייב גם אכ"ש וגם ר"ל מודה בזה

והנה הפרמ"ג כ' שם דמההוא דפסקינן ביו"ד (סי' רל"ח ס"ב) דנשבע שלא לאכול ח"ש מנבילות חייב אלמא דס"ל דאין בו איסור עשה דאי הי' עשה הי' מושבע ועומד אע"כ דליכא עשה והוי רק מטעם ח"ש ולא הוי מושבע ועומר [ומזה תמוהין דברי שו"ת בית אברהם במנחה בלולה (דקמ"ג ע"א) דכ' ליישב קושיות הט"ז ביו"ד סי' ב' במימר לתיאבון ששחט אפי' נשבע ששחט יפה אינו נאמן דבלא"ה מושבע ועומד וכ' הט"ז דתמי' לו מח"מ סי' ל"ד דעובר על השבועה פסול לעדות ובלאו שאין בו מלקות אינו פסול וע"ז כ' הבית אברהם דלפמ"ש התוס' בשבועות דבח"ש אינו מושבע ה"ה על לאו שאין בו מלקות ע"ש ודבריו תמוהים דהתוס' לא כ"כ רק גבי ח"ש דלית בי' רק איסור ואין בו עשה ולא לאו אבל היכא שאית בי' לאו או עשה גם התוס' מודים דהוא מושבע ועמ"ש הפרמ"ג בסי' ב' במ"ז סק"ו ע"ש] וא"כ מדשתק הרמ"א שם משמע דגם הוא ס"ל כהמחבר דלית בי' עשה וא"כ גם בנבילה מותר לבטל מה"ת וא"כ הנבילה שוה הרבה ושפיר כ' בתשובותיו דגם בישראל ביוקר ועכו"ם בפחות צריך לקנות מהישראל (ועדיין צ"ע דנרא' דקי"ל דאית עשה וכמ"ש הפרמ"ג שם). נהדר למלתא דידן דדברי היד המלך המה תמוהים דביצים שאנו קונים מעכו"ם הוא משום כל דפריש מרובא קפריש ולא מטעם ביטול וביותר יוקשה עליו לפמ"ש הוא בעצמו בה' שבת (פ"ב ה"כ) דבכל דפריש כו' הוי כודאי גמור ואין בו ספק כלל. הן אמת שנראה שנעלם ממנו דברי הרא"ש בתוספותיו לב"מ (ד"ו ע"ב) שכ' בפירוש דהוי ספק והתורה התירה וא"כ לכאורה צדקו דברי הרדב"ז אולם בעיקר הדבר מבואר בש"ד (סי' נ"ט) ובת"ח (כלל ל"ה) דהקני' לא מקרי לכתחלה ומותר לקנות הדובשנות מן העכו"ם שנתבטלו בס' וכ"ה בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ק"ד) וע' ביו"ד (סי' ק"ח וסי' קכ"ב) ובאחרונים שם דמבואר דהקני' הוי דיעבד וגם טעם שני של הרדב"ז משמע דאנן לא קיי"ל כן. וראיתי להעיר עמ"ש ה"ג מהרי"ש בהגהותיו לירושלמי (פ"ד ממ"ס כלאים) דאיתא התם ברם הכא מפני מראית העין דמוכח מזה דבאיסור דרבנן מותר לבטל ותמה מזה על הפוסקים הסוברים דגם בדרבנן אסור לבטל ע"ש ולדעתי לק"מ דהנה ראיתי בספר בני חייא בלשונות הר"מ (די"ד ע"ב) שהקשה על מה דאיתא התם דהוא רק מפני מראית העין וברמב"ם ה' כלאים מבואר דלוקה וכ' וז"ל ולענ"ד דכוונת הירושלמי הכא דבשאר איסורים דאסורים מחמת עצמן כשהוא מרבה לבטל איסור תורה שהרי האיסור עצמו לא חזר להיתירו אלא שנתבטל אלא שאין מבטלין איסור לכתחלה אבל בכלאים שכ"א מותר בפ"ע אפי' אחר שנתערבו קודם שיזרעו ולא אסרה אלא בכה"ג דאז נראה וניכר הכלאים א"כ כשאנו מבטלים לא יש איסור כלאים כלל וזה לא נקרא ביטול אלא כמסיר האיסור דזה מותר לכתחלה ומפני מראית העין דהכא לא דמי לשום מראית העין דעלמא כנלע"ד נכון ואחר העיון זכני ד' וראיתי שכוונתי בע"ה בזה עם מהר"י חגא"ש בפ"ב דכלאים עכ"ל וא"כ א"ש קושיות מהרי"ש דאין הטעם משום דהוא מדרבנן. ובזה א"ש ג"כ סתירת דברי הר"מ אהדדי דמתחלה כתב דלוקה ואח"כ כ' דהוא משום מראית העין ולפ"ז א"ש

והנה בשו"ת הגרע"א (סי' ר"ו) שכ' דבב"ח מותר לבטל איסור יעו"ש. ולדעתי לא נהירא כן וראי' מדברי הר"מ (פט"ו מהמ"א הכ"ז) שכ' דבאיסור דרבנן מותר לבטל וז"ל כיצד חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף כו' מבואר דבבשר בהמה דאסור מדאורייתא אסור לבטל ומה דבאיסור דאורייתא צייר נטיעה של ערלה ולא צייר בבשר בהמה נ"ל דמזה יהי' ראי' למ"ש בערוגו' הבושם סי' צ"ב דבב"ח אם ביטל במזיד לא קנסוהו יעו"ש מלתא בטעמא וע"כ לא הי' יכול הר"מ לצייר בבשר בהמה וע' בכ"מ שם שכ' שר' שמחה הורה על מי חלב שנפל לתוך תבשיל של בשר וצריך להוסיף מים כדי שיתבטל כיון דמי חלב דרבנן כו' מבואר דבאיסור דאוריי' אסור גם בב"ח. וכ"ה בשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תקמ"ז) יעו"ש. והנה בשו"ת כ"ב (מה"ק חיו"ד סי' כ"ו ומה"ת חיו"ד סי' מ"ו) כ' דהא דאם אינו מתכוין לבטל האיסור דמותר היא רק בדיעבד ולא לכתחלה ולכאורה קשה לי ע"ז ממשנה דתרומו' (פי"א מ"ח) המערה מכד לכד ונטף ג' טיפין נותן לתוכה חולין וכ' שם התוי"ט דאף שיש שם עדיין טיפו' של תרומה. אין לחוש הואיל ואין מתכוין לבטל מהני. ב' בבי משמע דדבר שאינו נחשב בעיני המבטל ושאין כוונתו לבטל לכתחלה מותר עכ"ל פי' שהזכרתי עכ"ל התיו"ט. מוכח דגם לכתחלה מותר. אולם ראיתי להרא"ה בבדק הבית (בית ד' ש"ד) שכ' לא מקרי ביטול איסורים שהתרומה אינה איסור והחולין אינם איסור ולפיכך שרי בכה"ג מפני טורח ציבור בתרומותיהן עכ"ל. ולפ"ז לא מוכח מידי ומצאתי בס' יראים (סי' קמ"ו) שכ' וז"ל ואין לטעו' ולהביא ראיה שאין להקפיד ולבטל איסור לכתחלה בביטול טפיחה הדם דתנן בשלהי תרומו' המערה מכד לכד כו' דהתם בתרומה גדולה מיירי שאין קדושה תלויה אלא בדעת התורם ואמדוהו רבנן שאין דעת התורם על טפיחת כלי אחר נטיפת ג' טיפין עכ"ל ולפ"ז אין מוכרח דברי הפ"י להוכיח מזה דגם לכתחלה מותר. ודע דהקהלת יעקב (אות א' סי' מ"ד) כ' דהב"י ביו"ד סי' קט"ו כ' בשם התה"ד דבספק מותר לבטל. והנה בב"י שם לא נזכר כלל מדברי התה"ד ורק כ' שבחמאה רשאי לבשלה משום דאיכא ספיקו' טובא כו' ואולי ט"ס הוא וצ"ל סי' פ"ד ששם כ"כ בשם התה"ד וכן פסק בשו"ת ס' יהושיע בפו"כ (סי' פ"ה) אולם הפרמ"ג ביו"ד (סי' צ"ט שפ"ד סק"ז) כ' דאל תטעה לומר כן ויישב שם דברי התה"ד יעו"ש

(ד) והנה בטיו"ד סי' צ"ח כ' בשם הרא"ש דאיסורין מבטלין זה את זה. וראיתי בפרי עץ חיים להרח"א (פ"ד מ"ה שבועות) שהניח בצ"ע על הטור ממה שפסק בא"ח דמצוות אין מבטלו' זה את זה ע"ש. והנה כבר העירו בזה הבי' הלל והאחרונים ביו"ד שם. אולם מצאתי בא"ז (ח"א סי' השע"ט) שכ' וז"ל ואע"ג דר"א פליג אדרשב"ל. אדרשב"ל סמכינן דר"א תלמיד הוא כלפי רשב"ל והלל דיליף מיני' ור"א ל"פ ומצי סבר כרשב"ל דלא יליף איסורים ממצות ור"א אית ליה דהלל והלל לית לי' דר"א כו' ע"ש וי"ל דכן היתה דעת הרא"ש והטור ולק"מ. וראיתי בשו"ת דברי נחמיה (חא"ח סי' ג') שכ' וז"ל גם בענין מצוות אין מבטלות זא"ז ראיתי שהביאו ראיו' דזהו רק במע"מ אבל ברוב בטל ובנו הרב כ' שכ"ה בשו"ת בית יעקב בראיו' ברורו'. ובעיני זהו חידוש גדול דלכאורה ההיפוך מבואר מגמ' זבחים דלר"ל איסורין מבטלין זא"ז ברובא ור"א פליג ומביא ראיה ממצות כו' עכ"ל אולם המעיין בשו"ת בית יעקב (סי' ס"א) מבואר שפי' דבהא דפיגול ונותר כו' הוא בב' מינים והאי וטמא הוא או טמא והוי רק ב' מינין וכשיהיו שלשה באמת בטל חד בב' והקשה לעצמו ממצוות מבטלות דהתם היו ג' ותירץ דהלל היו כורך מצה פסח ומרור שלשתן לצאת ידי מצוה ולא הי' מדקדק שיהיו שיעור כולן שוה אלא זה יותר מזה והלכך אכתי טעמא של זה ניכר בזה כמו בשנים עכ"ל הנה הרגיש בעצמו במה שהקשה הדברי נחמיה ויישבו. והן אמת שתירוצו אינו מובן לי דאכתי אותו שהוא פחות ליבטל בהב' שהם יותר ממנו וצ"ע. גם קשה לי מירושלמי חלה (פ"א ה"א) דאיתא התם הלל הזקן היה כורך שלשתן כא' א"ר יוחנן חלוקין על הלל הזקן והא ר' יוחנן כורך מצה ומרור כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש ואפי' תימר כאן וכאן בשעת המקדש שני דברים רבים על א' ומבטלין אותו ר' יוסי בשם ר' אלעזר כשם שאין האיסורין מבטלין זא"ז כך אין המצוות מבטלין זא"ז ע"כ מבואר דבג' דברים ג"כ אין איסורין מבטלין דהא מתחלה תירץ כיון דהוי ג' דברים מבטלין זא"ז ור' אלעזר פליג ע"ז ש"מ שגם בג' דברים אין מבטלין זא"ז ונראה דהבית יעקב לא ראה הדברים במקורן ממ"ש שם דלר' יוחנן בירושלמי דאין איסורין מבטלין עכ"ז מצות מבטלות כמבואר בש"ס פסחים ובירושלמי לא נזכר ממצות מבטלות ע"ש ולא ראה בירושלמי דמבואר להדיא לר' יוחנן דמצות מבטלות זא"ז ועכ"פ א"ש דברי הר"מ שפסק דאיסורין אין מבטלין זא"ז ומצות מבטלין והאחרונים הקשו עליו ובירושלמי מבואר כן לר' יוחנן דפסק הר"מ כמותו כמ"ש הכ"מ בפי"ח מהל' פה"מ דמצות מבטלות זא"ז ואיסורין אין מבטלין.