עמודי אש קמו

ברוב ויפרוש על כיוצא בו ואין להקשות והא אין מבטלין איסור לכתחלה דוקא כשאוכל האיסור אבל הכא לא אכיל לי' ע"ש (ומזה יש לדון על מ"ש הלבושי שרד (סי' קי"ט סק"ד) בשאור שנפל לבארשט ויש ס' בבארשט נגד השאור שאין תקנה לזה דהא לא מועיל רק אי אתרמי ג"כ עיסה שהורמה חלתה ונתנו שמה שאור ויש ס' בעיסה נגד השאור ולכתחלה אסור לעשות כן דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש אולם לפמ"ש יש תקנה דיקח כ"ש שאור משאור שנתחייב בחלה ויתן בעיסה שיהי' ס' נגד השאור (דגם להראב"ד שס"ל שצריך שיהי' כשיעור מ"מ אם בא משאור שחייב בחלה חייב ע' בהשגות הראב"ד פ"ו מה' ביכורים ה"א ובכ"מ שם) ואח"כ יפריש מאותה עיסה עליו ועל השאור ולא שייך בזה אין מבטלין כיון שאינו נהנ' מן האיסור וכמ"ש בשם מהר"ם והגמי"י ובפרט דדעת הר"מ דלכתחלה מותר לזר לבטל והש"כ מיקל מטעם זה דבדיעבד מותר גם בהזיד וביטל) וא"כ נראה דבנידון של הפנ"י לא הוי ג"כ בכלל אין מבטלין איסור אולם גם אם נודה לדינו שגם אם מעביר האיסור הוי בכלל אין מבטלין בפוגם מודה. וראי' דהא הכותב שהביא הרשב"א בתשו' שם החולק עליו הוא הרא"ה וכמו שכתב הפני יהושע שם. ועל כל זה התיר לפגום מבואר דבזה לכ"ע מותר ולא כהשאלות יעב"ץ

(ב) וראיתי לחקור בדין ביטול איסורים. הנה דעת הראב"ד דאיסורא דאין מבטלין הוא מה"ת וכמ"ש בשמו הרשב"א בתהה"א (בית ד' שער ג') ובתשובותיו (ח"א סי' תק"ד) והר"ן פג"ה והש"כ (סי' צ"ט סק"ז) וכן מבואר בדברי הראב"ד בתמים דעים (סי' רל"ט) ע"ש [וצ"ל דמש"ש בתמים דעים (סי' ד') הא דאמרו רבנן אין מבטלין איסור לכתחלה הוא משום דמסיים שם דבאיסור דרבנן מבטלין ע"כ כ' דאמרו רבנן כו' ר"ל דהם אמרו דבדרבנן מבטלין] ובזה שגה בספר שם אהרן בחי' ליבמות (דצ"ג) שכ' דהר"ן פג"ה כ' דהראב"ד ס"ל דאין מבטלין הוא דרבנן וליתא. דהראב"ד ס"ל דמה"ת אסור לבטל ומזה צל"ע עמ"ש הג' מהרי"מ מווארשא בתשובותיו (דק"נ ע"ב) דהסוברים דאסור לבטל איסורים מה"ת הוא משום דאסור לעשות סחור' בדברים האיסורי' וכשמבטל האיסור הוא כמו שעושה סחורה בדבר האסור ע"ש אולם לפמ"ש דהראב"ד ס"ל דאין מבטלין אסור מה"ת והוא ס"ל דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים הוא מדרבנן וכמ"ש בביאורו לת"כ (פ' שמיני פ"ד) שהקש' על מה דדרשינן בפסחים (כ"ג א') מיהי' לרבות סחורה דהא בפ' העור והרוטב (קי"ט א') דרשי' מיהי' לרבות את הידות וכ' וז"ל ונ"ל שאין איסורן לכתחלה אלא מדרבנן ואסמכוה אקרא כל דהו עכ"ל מבואר דס"ל דאיסור סחורה לא הוי רק מדרבנן (והאחרוני' ביו"ד (סי' קי"ז) כתבו בפשיטות דכל הפוסקים ס"ל דאיסור סחורה הוי מה"ת רק התה"ד כ' בשם גליוו תוס' דהוי מדרבנן וביניהם לא נגלו דברי הראב"ד הללו. ומזה מוכח קצת דגם הר"מ ס"ל דאיסור סחור' הוי דרבנן. דהמל"מ (פ"ח מהמ"א הי"ח) כ' דדעת הר"מ דהוי מה"ת ממ"ש דבחלב מותר לעשות סחור' שהרי אמרה התור' יעשה לכל מלאכה ובשו"ת הגרע"א (סי' ע"ב) כ' שלפ"ד הט"ז (בסי' קי"ז) דהיכא דהתור' התירה בפירוש אין כח ביד החכמים לאסרו ולפ"ז אזדא לה ראיית המל"מ ע"ש וי"ל דברי המל"מ עפ"י מ"ש בשו"ת שיבת ציון (סי' ל"ג) ליישב מה שהקשו על הט"ז ממ"ש הר"מ בפ"ה מה' מלוה דמצוה להלוות לעכו"ם בריבית ואעפ"כ אסרו חכמים. וע"ז כ' דהט"ז לא כ"כ רק להתוס' ולא להר"מ דלהר"מ מודה הט"ז דלית לי' האי סברא ע"ש ולפ"ז א"ש דברי המל"מ דאין לישב כמ"ש הגרע"א דהא הר"מ לית לי' הך סברא. אולם באמת נעלם מהשיבת ציון דברי הט"ז בח"מ (סי' ב') ששם כ' הט"ז הך סברא גם להר"מ ע"ש ולפ"ז יש לדחות דברי המל"מ כמ"ש הגרע"א ואינו מוכח האיך סובר הר"מ אם איסור סחור' הוי מה"ת. אולם לפי מ"ש דהראב"ד ס"ל דאיסור סחור' הוי דרבנן ומדלא השיג על הר"מ משמע קצת דגם דברי הר"מ יוכלו להתפרש דס"ל דהוי דרבנן. וכדעת הגרע"א ומה שהקש' שם דלר"ע דלאיסור לא צריך קרא דהא איצטרך לסחורה. כבר הקש' כן בקהלת יעקב סי' ס' ועמ"ש היד דוד בפסחים כ"ג א' ע"ש) הן אמת שראיית הראב"ד איננה מוכרחת לפמ"ש רש"י בפסחים וז"ל יהי' ושקץ יהי' לכם. מבואר דלא ילפינן מהכתוב דטמאים יהי' לכם דזה מיירי רק בתנור וכיריים אבל הכא ילפינן משקץ יהי' לכם ואין להקשות דהא האי קרא מיירי בשרץ המים ומנ"ל איסורא לשרץ הארץ הא ליתא דכיון דשרץ הארץ ושרץ המים נכללו בלאו א' וכמבואר במכות (ט"ז ב') א"כ ילפינן בהיקשא. וע' בקהלת יעקב (אות ס') וא"כ קושיו' הראב"ד מעיקרא לק"מ. והן אמת שצל"ע על רש"י מירושלמי (שביעית פ"ז מ"ד וב"ק פ"ז ה"א) דשם מבואר להדיא דיליף מהכתוב דטמאים יהי' לכם וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ש"א) לפרש כן הדרשא דתלמודא דידן וכ"ה בתשב"ץ (ח"ג סי' רצ"ב) ולפ"ז צריך טעמא אמאי לא יליף משקץ יהי' לכם ואין לומר דלא ניליף מזה לשרץ הארץ דלא כהקהלת יעקב א"כ לפ"ז עכ"פ בשרץ המים נימא דאסור מה"ת לעשות סחורה והראב"ד כללא כייל דאין איסור סחורה בכל דבר רק מדרבנן ועמ"ש הבאר יעקב (דע"ו) ע"ש וצ"ע ועמ"ש הראב"ד בת"כ (פ' שמיני פ"ה) וז"ל בשלמא שרצים דכתיב ושקץ יהי' לכם ומשמע שלכם יהי' שהותר בהנאה עכ"ל הרי שכ' דיליף מהכתוב שקץ יהי' לכם וזה סותר לכאור' מ"ש בפ"ד וצ"ע ושוב ראיתי בשו"ת משיבת נפש (סי' ל"ט) שכ' דט"ס הוא בירושלמי וכוונתו על הכתוב דשקץ יהי' לכם ואלו ראה דברי הראב"ד והרשב"א והרשב"ץ שהבאתי לא הי' כותב כן. ועכ"פ כיון שהראב"ד ס"ל דאיסור סחורה הוי דרבנן והוא ס"ל דאין מבטלין הוי מה"ת מבואר דלא כמהרי"מ דזה תלוי בזה

(ג) והנה יש לחקור אם מותר לקנות מן העכו"ם דבר שנתבטל אצלו אם הוי בכלל אין מבטלין איסור וראיתי להרדב"ז (ח"ג סי' תקמ"ז) שכ' דאסור דהוי כמו לכתחלה. אמנם היד המלך (פט"ז מהמ"א) תמה עליו דלפ"ז איך אנו קונין ביצים מעכו"ם וע"כ משום דבטל ברוב ע"ש. ולק"מ דהתם גבי ביצים אמרי' כל דפריש מרובא פריש והביצים שאנו לוקחים מן העכו"ם אינם ביצות טריפות משא"כ היכא שידעינן שיש בהדבר שאנו קונין אצלו איסור ורק שנתבטל בזה סובר הרדב"ז דהקנין הוי כלכתחלה והוי בכלל אין מבטלין איסור ומש"ש היד המלך דכבר העלה דברובא דליתא קמן הביטול אסור מה"ת וא"כ בביצים יותר גרוע מרובא דליתא קמן והנה אף אם נודה לדבריו היינו היכא שלוקח איסור ושולח אותו ע"פ חוץ דיתבטל ויהי' רובא דליתא קמן בזה י"ל דאסור מה"ת משא"כ בביצים דאמרי' דאלו דהיתרא הם בזה מותר והבן. ומה שהוכיח זה מש"ס דקידושין דנ"ו דלא אמרה תור' שלח לתקלה. הנה בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' מ"ה) כ' דביבש ביבש לכ"ע אסור מה"ת דכיון דאם ניכר האיסור אסור מה"ת א"כ איך ניקח חתיכות איסור ונבטלו בב' הא בשעת מעש' הוי ניכר האיסור ע"ש ולפ"ז אינו מוכרח חילוקו של היד המלך. ועשו"ת ח"ס (ח' ח"מ סי' כ"ב) שגם הוא כ' דביבש ביבש אסור מה"ת לבטל וכ' דהוא דבר חדש וכבר קדמו בכ"ב. וזה דלא כשו"ת פרי תבואה (סי' מ"ז) שכ' שמצא ראי' ברורה דאין מבטלין הוא מה"ת מהא דלא אמרה תור' שלח לתקלה ובמינ' תרגומא בסוף הספר כ' דמאן דסובר דאין מבטלין דרבנן מוכרח לסבור דברי' הוי מה"ת ע"ש ולפ"ד הנ"ב והח"ס לא מוכח מידי ובזה מיושב מה שהקשה הכרו"פ (סי' ק"י סק"ד) על מה דאמרינן בנזיר (כ"ט א') הא אוכל מליקה דמה קושיא הא היו קיני זבות ויולדות וליערב חד בב' וליבטל ולהנ"ל א"ש דביבש ביבש אסור מה"ת לבטל. והן אמת שיש לפקפק ע"מ דדימה הנ"ב ניכר האיסור לביטול דהא בעצי מוקצה קיי"ל דמותר לבטל לכתחלה היכא דנפלו לתוך התנור ומ"מ כ' הר"ן דהיכא דניכר האיסור אסור וע' בב"ח ומג"א (סי' תק"ז) וע' בב"ח וט"ז בא"ח (סי' תרכ"ו) שכ' בשם המרדכי דאין מבטלין לא הוי רק מדרבנן ועכ"ז היכא דניכר לא בטיל וכמ"ש הסמ"ג והמרדכי וי"ל בזה דעת הפ"י שבתוס' סוכה (ט"ו ב' ד"ה וה"א) במעדיף שמרבה בפסול כו' והתוס' כתבו דקשה דאיך יתבטל כיון דניכר וכמו שפי' בקונטרס לעיל בד"ט בשחבטן שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול והי ניהו כשר [ע' שו"ת ברכת אברהם לבנו של הרמב"ם (סי' כ"ט) שכ' דמשמע שרש"י פי' חבטן היינו קצצן ע"ש ובאמת האומר לו שגה דאדרבה רש"י כ' דהמפרש כן טועה וע' בה"ה וכ"מ ולח"מ ה' סוכה (פ"ה הי"ב) שכ' שהר"מ מפרש חבטן הפרידן ובברכת אברהם מבואר להיפך] ולהנ"ב לק"מ ומדרש"י ותוס' מיאנו בזה ש"מ דלא ס"ל כהנ"ב וס"ל דאף דהיכא דניכר אינו בכלל ביטול עכ"ז מותר שיתן חתיכה א' בב' שיבא לכלל ביטול. אולם ליישב הקושיא מלא אמרה תורה שלח לתקלה נראה דהנה זה פשיטא דאם נתפוס כסברת ואיפוך אנא דהמשולחת אסורה והשחוטה מותרת תהי' המשולחת אסורה בהנאה כמו השחיטה לפי האמת דאסורה בהנאה וא"כ שוב ל"ק דנראה דבאיסורי הנאה לכ"ע אין מבטלין הוא מה"ת דהביטול הוא בכלל הנאה וכן ראיתי להישועת יעקב בא"ח (סי' תרע"ז סק"א) ושו"ת ס' יהושע (חיו"ד סי' ס"ד) שכ"כ. וכן רצה לומר בדרישת הזאב (בערלה פ"א מ"ו) רק שהקשה מדברי ר' יוסי דאיך יערבם הא נהנה מן התערובות ע"ש שהניח בצ"ע רב אולם לק"מ דמה יענו אותם הסוברים דאין מבטלין הוא מה"ת גם באיסורי אכילה וכבר התעורר בזה בשו"ת שמן רוקח (ח"ב סי' י"ד ס"ד) וכתב דכיון דסוף סוף כבר הוי מעורב לכן מותר או דלא הוי קבוע אלא כשהאיסור ניכר בעצמו וכשמעורב לא הוי קבוע וכן נתרץ גם לשיטתינו דבאיסורי הנאה א"מ הוי מה"ת

ובזה מיושב מה שהניחו הגרע"א והתפארת ישראל בצ"ע במס' מעשר שני (פ"ב מ"ד) דלקוח בכסף מעשר שני שנטמא למה יקבר הא אם ביטלו אינו רק מדרבנן יבטלו ברוב ע"ש ולפמ"ש י"ל זה דכיון שאסור ליהנות ממע"ש שנטמא דאפי' להדליק הנר אסור כמבואר ביבמות דע"ג ובד"מ (פ"ג ממע"ש ה"ב) להכי גם הביטול אסור מה"ת. ולכאורה יש להקשות ע"ז דברי הירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ו) דאיבעיא דלא איפשטא בעוף שטס למעלה מעשרה אי נאסר בעיר הנדחת ולכאורה פשיטא דאינו נאסר דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואי דיתבטל הא באיסורי הנאה אין מבטלין הוא מה"ת ועפר"ח בביאורו לרמב"ם פ"ד מה' עכו"ם שכ' באמת דמותר דלא אמרה תורה שלח לתקלה וא"כ מהירושלמי יהי' מוכח דגם באיסורי הנאה אין מבטלין הוא רק מדרבנן. אולם באמת אין ראי' מזה דהאיבעיא בירושלמי הוא אם נימא דהוי מחובר שמיירי שטס בקינו ויוכל לצודו עם קינו וכן פי' הפ"מ שם וכ"ה להלן בירושלמי שם האיבעיא בחי' עם ביברה דמטעם מחובר הי' ראוי להיות מותר ולא כהפר"ח שם שכ' שיש לתמוה על הירושלמי דהא חי' בכלל בהמה כדאמרינן בסוף שור שנגח את הפרה ע"ש והיינו לפי הבנתו בירושלמי אולם לפמ"ש א"ש. וא"כ אינו מוכח דהירושלמי חולק ע"ז וגם הוא ס"ל דא"מ באיסורי הנאה הוי מה"ת