עמודי אש קמה

הלכה אשתמיטתי' שהרשב"א הרגיש בזה בתשובותיו ובמיוחסות וכמ"ש למעלה וכתב לישב זה וז"ל ונ"ל שאין הנידון דומה לראי' שלא אמרו אלא בפליטות הבלע הפגום המיעוט שנתערב בדבר חריף שהוא בעין הא בליעת החריף שהוא מועטת שיתקן וימתק הפגום הבלוע בכלי לא. שאם אתה אומר כן כו' ע"ש באורך וא"כ סרה ראיית העמק הלכה. הן אמת שאח"כ כ' הרשב"א שי"ל דדוקא קורט של חלתי' אמרו ולא צנון ושאר דברים חריפים וסיים שזה נ"ל עיקר וצ"ע שסותר דברי' בתהה"א. גם צל"ע על המ"א (סי' תמ"ז ס"ק כ"ג) שכ' ול"נ דכ' בטיו"ד סי' קכ"ד דהטעם דאמרי' סתם כלים אב"י משום דהוי ס"ס ס' אם נשתמשו בו היום או לא ואת"ל נשתמשו בו ביום שמא נשתמשו בדבר הפוגם בעין וזה בשאר איסורים אבל חמץ שרגילין להשתמש בקדירו' רובן אינן פוגמין בשומן והוי חד ספיקא ולכן אסור אבל הרשב"א כ' הס"ס שמא לא נשתמש ואת"ל נשתמש בו שמא הי' בדבר המותר א"כ גם בחמץ נמי שייך לומר כן עכ"ל וצ"ע דנראה דאף דהרשב"א כ' ספק זה ע"כ דלרווחא דמלתא כתב כן דאל"כ מאי מקשה אח"כ מדבר חריף והוצרך לדחוק הא סוף סוף יש ס"ס דשמא לא נשתמשו כלל ושמא בדבר המותר ואולי דזה הספק דשמא לא נשתמש לא הוי ספק דמסתמא דמלתא משתמשים בכלי רק הספק שמא לא נשתמש בתוך המעל"ע וגם כוונת המ"א הוא כן וע' בתורת חטאת (כלל פ"ה סי' כ"א) שכ' דהרשב"א חולק על הדין דד"ח מחליא לשבח באב"י ורשם תשו' הרשב"א סי' תצ"ו וא"כ לא הי' צריך העמק הלכה לכל אריכתו וגם מה שהאריך דהסה"ת לא ס"ל כהרשב"א דאוסר בכולו הוא למותר עט"ז סי' צ"ו סק"ו וע"כ לדינא העיקר כדברי הש"כ דלפי המנהג דאנן נוהגין לאסור לכתחלה כולו כשלא נתבשל עדיין אין חילוק בין ב"י לאב"י כיון דאנן קיי"ל דד"ח משוי לי' לב"י דינם שוה וז"ב

ונהדר למלתא קמייתא דנטל"פ אסור גם באיסור דרבנן והדברים נוגעים כלפי מ"ש בשו"ת גור ארי' יהודא (חיו"ד סי' ק"ד) בעוף שבישלו עם הלב ולא הי' העוף שלם שלא הי' ס' דמותר להשהותו דיהי' נטל"פ וסמך א"ע על הט"ז ע"ש וליתא דאנן קיי"ל דאסור (גם מש"ש דכלי פורציליי"א אינו בולע הנה הפר"ח כ' בא"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ו דאינו פירציליי"א שלנו) וע' במגדול עוז להג' יעב"ץ בה' בב"ח שכ' בקדירה של עוף בחלב ואב"י דמותר לבשל בה לכתחלה ע"ש משמע דגם הוא ס"ל דבדרבנן מותר נטל"פ וליתא וכמ"ש למעלה וראיתי בחידושים הנדפסים למהר"ל מסקינן שמתחלה רצה גם הוא לומר דבדרבנן מותר נטל"פ ואח"כ הוכיח דהא ליתא דא"כ לשיטת רש"י דטכ"ע הוי דרבנן א"כ מותר בכל הכלים נטל"פ והאיך משכחת לה הגעלת כלים הא אף אם יבשל בה לא הוי רק איסור דרבנן ע"ש והנ' גם ממנו נעלם כל מ"ש למעלה ולא הי' צריך לראייתו. וראייתו אינו ראי' כלל דהא לכאורה בלא"ה מוכח מפינכא דר' אמי דגם בדרבנן אסור נטל"פ ועכצ"ל דשאני התם דעיקרו דאורייתא וא"כ גם הראי' שלו נדחה

וראיתי להעיר על שו"ת רדב"ז (ח"ה סי' ש"א ס"ה) שכ' וז"ל ואכתי קשה והלא סתם כלי עכו"ם לאו בני יומן ונט"ל מותר ולמה הצריכו כלי מדין הגעלה וי"ל דנט"ל מותר בדיעבד אבל לכתחל' אסור עד שיטהרו כל כלי כראוי לו עכ"ל. וצע"ג דהא הוא קושי' הגמ' בסוף ע"ז וצ"ל שלא הי' בגרסתו וכמ"ש למעלה. אולם מה שנראה מדבריו דמדאורייתא אסור לכתחלה לבשל בקדירה שאב"י הנה כמו כן ראיתי להרב מור וקציעה בקונטרס סייג לתורה ובשאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קל"א) שסובר כן דמה"ת אסור לכתחלה. הן אמת שמ"ש המו"ק להוכיח דגם בדאורייתא מצינו חילוק בין לכתחלה לדיעבד דבריו צודקים בזה וכ"ה בתוס' פסחים די"א דאשכחן מילי טובא לחלק בין לכתחלה ודיעבד ולא כהקהלת יעקב בתוס' דרבנן סי' ג' שהניח בצ"ע על התוס' בכתובו' דף ל' שכ' דהא דאסור לישא אנוסת עצמו הוי מה"ת ועכ"ז אם נשא מותרת לו דהא בדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ע"ש ולהנ"ל א"ש וע' בהגה"ה שבשו"ת מהר"י מברונא סי' קצ"ב ובארעא דרבנן אות ז' וכזה יש להעיר ג"כ על הפרי תואר (סי' צ"ט סק"ח) שהקשה דאם נימא דאיסור דאין מבטלין הוא מה"ת למה בדיעבד מותר ע"ש ולק"מ דגם בדאורייתא יש לחלק כן וע' פר"ח ביו"ד (סי' כ"א סקל"א) שכ' דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכבר השיגו בשערי דעה (די"ט ע"א) וע' שו"ת מחנה חיים (סי' מ"ד) שכ' וע' תוס' תמורה די"ב ע"ב ד"ה הא דפי' דג"ש שהוא מקובלת על לכתחלה לבד והוא פלא גדול דג"ש דאורייתא על דבר שאינו מעכב בדיעבד וצע"ג עכ"ל ואין כאן עיון כלל דגם בדאורייתא יש לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכ"ש דהתם מיירי בקדשים דבעינן קרא לעכב. ובזה א"ש דברי מהרי"ט בחידושיו פ"ק דקידושין שכ' וז"ל ואע"פ שתפסו בלשונם להתירו לכתחלה לא בעי למימר דחומרא דרבנן הוא אלא הכי קאמרו לית לן למימר דמדאורייתא להתירה לכתחלה אלא שאם נשאת לא תצא עכ"ל וראיתי להאבני מילואים (סי' כ"ז ס"ק י"ח) שכ' דדבריו תמוהין דמעולם לא שמענו לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד אלא בדרבנן ע"ש אולם לפי המבואר א"ש דברי המהרי"ט. אולם בתוס' גיטין (דף ג' ע"ב ד"ה וכו') כתבו דאין לחלק בין לכתחלה ודיעבד בדאורייתא (ומה שהקשה על זה בתפארת ישראל פ"ט מסוטה דקשיא על התוס' ממה דאיתא שם במשנה איתן כמשמעו קשה אע"פ שאינו איתן כשר ע"ש י"ל לפ"מ שפי' התיו"ט לדעת הר"מ דחזק אע"פ שאינו גדול וא"כ לק"מ. ועמ"ש המראה הפנים בפ' עגלה ערופה ה"ה) וכ"ה בחי' הריטב"א למגילה (די"ט ע"ב) וז"ל וקרא אסמכתא בעלמא דהשתא לכתחלה משמע לן דצריך הא בדיעבד שפיר דמי וכל בדאורייתא לא שני לן בין לכתחלה לדיעבד עכ"ל וא"כ לדבריהם בודאי כאן לא הוי רק איסור דרבנן. וכ"ה בכל הפוסקים וע' בתוס' רי"ד לע"ז במהדורא תליתאה (דע"ה א') שכ' באב"י אבל מיהו אין איסורו מדאורייתא אלא מדרבנן וכ"ה לפי גירסתינו בש"ס דהטעם משום גזירה משמע דהוי מדרבנן. אך כבר כתבתי למעלה שבגירסה הרבה מהראשונים לא הי' כן. ואולי גם בדברי הר"מ לא הי' בגירסתו. וע"כ לא כ' הטעם משום גזירה. רק שלמד האיסור לכתחלה כמו שלמד הר"ן מפינכא דר' אמי. ובזה י"ל דברי הרע"ב (ע"ז פ"ה ה"ב) שכ' דמשביח ולבסוף פוגם דאסור וקחשיב שם גם כשנתבשל בקדירה ושהתה מעל"ע והתוי"ט הניח שם בתימה דהא מבואר בפוסקים דהטעם משום גזירה ע"ש ולהנ"ל א"ש דלפני הרע"ב לא הי' הגירסא כן בש"ס ואינו סובר דהטעם משום גזירה ויש להעיר על דברי הדגול מרבבה ביו"ד (סי' קכ"א) שכ' בכלי שנבלע בה איסור והוא אב"י והוא של עכו"ם דמותר להטבילה תחלה דלא דמי לכלי איסור כיון דבדיעבד אם בישל בתוכה מותר ע"ש ולדעתי הא ליתא לא מבעיא לשיטות הרדב"ז והמו"ק דהם סוברים דהוי איסורא דאורייתא לכתחלה פשיטא שאסור דהא יש בהכלי איסורא דאורייתא וגם לדידן דס"ל דהוי מדרבנן הא כ' הר"ן בסוף ע"ז דהבליעה בעצמותה הוי איסורא מה"ת רק כשמבשלין בהקדירה הוא נותן טעם קלוש בהתבשיל אבל הבליעה בתוך הקדירה הוא איסור גמור מה"ת א"כ שפיר י"ל דמקרי קדירה של איסור וצריך להגעילה מתחלה ואח"כ יטבלנו וע"כ דינו של הדג"מ צ"ע לדעתי ויש לחקור אם בישל במזיד בקדירה שאב"י אם מותר בדיעבד ובשו"ת בנימין זאב (סי' שי"ט) כ' דמותר והפרמ"ג ביו"ד (סי' צ"ט סק"ז) הניח בצ"ע וע' שו"ת פרי תבואה סי' ט"ו. ותמהני שלא ראו דברי הריטב"א בחי' לע"ז (דל"ג ע"ב) שכ' שם בשם מורו וז"ל ואע"ג דבכל מה שאסרו חכמים לכתחלה אם עשה כן במזיד קנסו אותו כגון המבשל בקדירה שאב"י במזיד שהוא אסור לו עכ"ל מבואר להדיא דאסור. וכן מבואר בתהה"א (בית ד' שער ד') וז"ל וה"נ אע"פ שלא אסרו פליטת כלי שאב"י בדיעבד כיון דלכתחלה אסור כל שאמר לו לנכרי עשה לי כמאן דמבשל ומבטל הגיעול לכתחלה דמי ואסור ואפ' בדיעבד למי שאמר כן ולמי שנעשה בשבילו עכ"ל והובא בב"י סי' קכ"ב מבואר דגם בדיעבד אסור וכן מבואר בהג"א פ"ק דחולין סי' ט' על מה דמבואר שם בסכין של עכו"ם דבעי קליפה אם שחט בו בידוע שהוא בן יומו ובאם הוא אב"י מותר וכ' ע"ז ההג"א ממהרי"ח דאם שחט בו במזיד צריך קליפה אע"ג שאב"י עכ"ל והובא בד"מ (סי' י' סק"ב) מבואר להדיא דבמזיד אסור מטעם קנס וע"כ תמוהין לי דברי שו"ת זית רענן (דיני דשיל"מ סי' ב') שכ' וז"ל ועוד שהרי לאחר מעל"ע אפי' כשלא נתערבה בכלים אחרים ובישל בתוכה במזיד מותר אפי' למבטל עכ"ל וכ' בפשיטות דבאב"י מותר בדיעבד וכ"כ בערוגות הבושם סי' צ"ט ס"ג והוא נגד כל המקומו' שהבאתי שמבואר להיפוך. ודע דהא דנטל"פ אסור דוקא כשקיבלה מתחלה. טעם מושבח משא"כ בפגום מעיקרא גם לכתחלה מותר וכמ"ש המנ"י (כלל פ"ה ס"ק ע"ג) ומזה יש לדון על הזכור לאברהם (חיו"ד אות נ') שכ' עמ"ש הבית דוד דדבש שמביא העכו"ם בנאד לצד הבשר מותר ליקח משום דנטל"פ וכ' ע"ז הזכור לאברהם דאע"ג דנטל"פ לא שרי אלא בדיעבד זה כמי דיעבד הוא עס"י קכ"ב ס"ו כו' ונראה דמה שנוהגין קצת אנשים כשנסדק להם איזה צלוחות של זכוכות שמחפין אותה בבית השתן של בהמה כו' דלא אריך למיעבד הכי כו' דאע"ג דבשר ביין לכ"ע נטל"פ לכתחל' אסור כו' עכ"ד ולפמ"ש דפגום לכתחלה מותר ליתא לדבריו

ויש לחקור אם רשאי ליקח חתיכות איסור ולפגמה עד אשר תבטל טעמה ממנה אם הוי כמו מבטל איסור וראיתי בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' קכ"ו) ובמו"ק ח"ב שכ' בפשיטות דאסור דהוי כמו מבטל איסור ע"ש ולבבי לא כן ידמה. דדוק' כשמבטל האיסור בששים והאיסור נשאר בתוכה והוא נהנה ממנו אך שמרגיש טעם קלוש בזה אסור. אבל כשפוגם האיסור ומשנה עצמותו עד שנשתנה האיסור בזה בודאי מותר ומצאתי להרא"ה בבדק הבית (בית ד' שער ד') שכ' וז"ל הא למה זה דומ' למי שבא להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה כשהיא בעין שבודאי מותר לו לעשות כן ואח"כ מותרת לו עכ"ל מבואר להדיא דמותר לפגום איסור ולא הוי בכלל אין מבטלין וראיתי בשו"ת פנ"י (ח"ב חיו"ד סי' כ"א) שאסר צימוקי' שיש עליהם תולעים שאין לרחוץ אותם ולהעביר מהן התולעים דהוי בכלל אין מבטלין איסור וחלק על הרשב"א בתשו' (ח"א סי' תצ"ה) שכ' דאין מבטלין איסור לכתחל' הוא כשמבטל איסור ואכלו אבל לסחוט האיסור ולהוציאו מההיתר שרי ע"ש אמנם כדברי הרשב"א כ' ג"כ בסמ"ג (ל"ת ע"ז) והר"ן (פ' אין מעמידין) דלהכי בהגעלה מותר להגעיל ולא הוי בכלל אין מבטלין איסור כיון שאינו נהנ' מן האיסור אבל כשמוציא האיסור מן הכלי ואינו נהנ' ממנו שרי ועמ"ש הרא"ם בביאורו לסמ"ג שם. וכעין זה כ' בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' ק"צ) ובהגמי"י השייכים לספר זרעים וז"ל כיצד יעשה ילוש עיסה כשיעור חיוב חלה ויקח ממנה מעט כביצה או פחות ויערב עיסה של עכו"ם וישער שתהא עיסה של עכו"ם ג' ביצים כדי שתהא רבה על אותו עיסה ונמצא בטל