עמודי אש קמג

שראיתי כן להט"ז ביו"ד (סי' קל"ז) שכתב כן אולם לדעתי יש לדון בזה. הנה הרא"ה כתב הובא דבריו בחידושי הריטב"א חולין (צ"ז א') דהיכא דהיתרא בלע לא אמרי' דאסור לבשל לכתחל' משום גזירה אב"י אטו ב"י והביא ראי' לזה ממס' פסחים (ד"ל ע"א) קדירות לאחר פסח שרי ואמאי הא הוי נטל"פ והוא אסור אע"כ כיון דהיתרא בלע שרי עכ"ד. וקש' הא לאחר פסח הוי אסור רק מדרבנן וא"כ להכי שרי ומנין לנו ללמוד דבהיתרא בלע שרי נטל"פ לכתחל' משמע מזה דגם באיסורי דרבנן אסור נטל"פ. והן אמת שממרוצת לשון הרא"ש פכ"ש שכ' דלא גזרינן להגעיל כלי שאב"י אטו ב"י כי היכא דגזרינן לבשל בכלי שאב"י אטו ב"י דהתם ראוי לגזור דאם יבשל בכלי שאב"י יהי' אסור מה"ת משמע מזה דדוקא באיסור תור' גזרו ולא באיסור דרבנן אך נרא' דהרא"ש עיקר טעמו משום דהוי נ"ט בר נ"ט וראי' דבמס' ע"ז פ' השוכר ובתשובותיו (כלל י"ד) השמיט הטעם דאסור מה"ת (וצל"ע עמ"ש הט"ז בא"ח סי' תנ"ב שהקש' דאמאי מותר להגעיל ולא נגזור כו' ע"ש ותמהני שלא העיר שכבר הקש' כן הרא"ש ותירצו) והנה ראיתי להרמב"ם פ"ט מהמ"א שכ' דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא בלבד הואיל ועדיין לא נפגם השומן שבקדירה ומד"ס לא יבשל בה לעולם ויש לדקדק דלמה השמיט דהטעם משום גזירה המבואר בש"ס ויש נ"מ בזה כנודע דהיכא דהוא משום גזירה קיל. ונרא' ליישב זה בהקדם דהנה הפלתי (סי' פ"ז סקט"ו) כ' דבב"ח כיון דכשלא דרך הנאתן אסור גם נטל"פ אסור ע"ש וכ"כ הטעם המלך פ"ח מה' חמץ ומצה. וראיתי להחוות דעת (בסי' ק"ג סק"א) שכ' דהא לית' דהא בכלאי הכרם אסור שלכדה"נ ונטל"פ מותר כדאי' בע"ז ס"ח וכן יי"נ דאסור משום תקרובות עכו"ם ולדעת התוס' אסור שלכדה"נ ונטל"פ מותר כדאית' פ' השוכר עכ"ד. ולדעתי לק"מ דהנה זה תורף דברי הפלתי דלר' שמעון דס"ל בכ"מ דכשלדה"נ אסור ונטל"פ מותר ע"כ דלדידי' נטל"פ מותר משום שאינה ראוי' לגר אבל לדידן דס"ל דנבילה שאינה ראוי' לגר קרויה נבילה עכצ"ל דנטל"פ דמותר משום דהוי שלכדה"נ ושוים המה עכ"ד. (ומזה תראה דשגה בס' מקור מים חיים סי' פ"ז שתמה על הכרו"פ דהא ר"ש סובר בכל מקום דכשלכדה"נ אסור ונטל"פ מותר וע"כ מוכח דתרי מילי נינהו ע"ש. ולפי המבואר בפלתי לק"מ דלר"ש גם הפלתי מודה דהם תרי מילי ולא כתב כן רק לדידן) וא"כ לא קשה מה שהקש' החוות דעת מכלאי הכרם דאמרינן בפ' השוכר דמותר נטל"פ דהתם קאי לר"ש ולדידן י"ל דאסור באמת בכה"כ נטל"פ. ומה שהקש' מיי"נ הנה אי בעינא אמינא דהר"מ חולק בזה על התוס' וס"ל גם גבי תקרובות עכו"ם שלכדה"נ [מותר] אך ראיתי בפליתי (סי' י' סק"ב) שכתב לשיטות הר"מ דבתקרובות עכו"ם אסור שלכדה"נ. וע"כ צ"ל דנהי דבתקרובות עכו"ם אסור שלכדה"נ אבל גבי יי"נ סובר דמותר שלכדה"נ וטעמא רבא איכא דהא כ' הר"מ בס' המצות (מל"ת סי' קצ"ד) דמה דלוקין על יי"נ הוא מוישתו יין נסיכם א"כ כ' בעיקר האיסור שתי' וע"כ בעינן דוקא דרך הנאתן ואף שבתקרובות עכו"ם כתיב ג"כ ויאכלו זבחי מתים אינו בעיקר הלאו ובשגם דלדעת כמה פוסקים אסמכתא בעלמא הוא ע' ריטב"א קידושין (נ"ז ב') יעו"ש [ולכן לא ידעתי מדוע נתקשה הגרע"א (בשו"ת שלו סי' ה' שבסוף חידושיו) על הר"מ שכתב בפ"ז מה' עכו"ם שלוקה על תקרובות מקרא דלא ידבק דהא בש"ס מבואר דהוא מויאכלו זבחי מתים ע"ש ולק"מ דאי מויאכלו לא הי' לוקין ורק הוי גילוי מלתא דאסור בהנאה וגם בזה יש סוברים דהוא אסמכתא בעלמא עיין רמב"ן שם בהשגותיו על ספר המצות ובלח"מ (פי"א מהמ"א ה"א). וגם נפלאת הוא בעיני על המגילת אסתר שם שהשיג על מ"ש הרמב"ן דהרמב"ם סובר דסתם יינם הוא בכ"ש וכתב המגילות אסתר דלא מצא זה בר"מ. ומהתימה דלהדיא מבואר בר"מ בפט"ז הכ"ט דסתם יינם הוא בכ"ש. ומ"ש בפי"א דצריך רביעית הוא משום דללקות מ"מ צריך שיעור וכמ"ש לעיל בקונטרס מקל חובלים. וראיתי בכרו"פ סי' פ"ז שהקשה למה לי קרא בב"ח ויי"נ ותקרובות עכו"ם תיפוק לי' מלא תאכל כל תועבה ולק"מ דאי היינו לומדין מלא תאכל הי' מותר שלכדה"נ ובאמת אסור בב"ח ובתקרובות עכו"ם. וגם ביי"נ אף שלפמ"ש בדעת הר"מ מותר שלכדה"נ י"ל דמלא תאכל לא הי' לוקין עליו דהוי לאו שבכללות לכן אנו מצריכין קרא על מלקות וע"כ תמהתי על היד המלך המ"א (פט"ז ה"ו) שכתב דאם יסבור הר"מ דאיסור הנאה בב"ח מלא תאכל כל תועבה הי' לוקין על הנאת בב"ח ע"ש והוא תמוה דמלא תאכל ג"כ לא הי' לוקין דהוי לאו שבכללות. גם מ"ש על מ"ש הר"מ דאסור בהנאה מדבריהם שלפ"ז אינו אסור בהנאה רק מדרבנן והוא סתירה נוראה ונפלאה למ"ש הוא בעצמו בספר המצות (ל"ת קפ"ז) ובפי' המשנה בכריתות דאסור בהנאה מה"ת. ונעלם ממנו מ"ש הכ"מ שם דהאי מדבריהם קאי על חולין בעזרה והרבותא בב"ח הוא שאינו איסור מחמת עצמו. וגם מה שהחליט דמדבריהם פירושו מדרבנן אף שכן כתב הפרמ"ג בפתיחה לה' בב"ח והקהלת יעקב בתוס' דרבנן (סי' ק') אולם אינו מוכרח כלל. וכמ"ש בעין זוכר מערכת ד' אות ט"ז) דגם מדבריהם יוכל להתפרש על דבר שאסור מה"ת כמו מד"ס ע"ש שהביא כן בשם להקת הפוסקים. ובזה א"ש דברי הר"מ ה' כלים (פכ"ג ה"א) שכ' במפץ דמתטמא במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ וקשה הא ילפינן לה מק"ו בשבת (דפ"ד ע"ב) מפכין קטנים. וע"כ ר"ל דמדבריהם נקרא ג"כ מה שנלמד מק"ו רק שאינו מפורש להדיא וע' באר היטב ויקרא (פרשה י"א פל"ב) שהבין בדברי הר"מ דהוא מדרבנן וע"כ כתב דדבריו תמוהים ולפמ"ש לק"מ וע' פרמ"ג א"ח (סי' תרכ"ח במ"ז סק"א) שגם הוא הבין דהוא מדרבנן מדכ' מדבריהם ע"ש ואינו מוכרח. והנה הר"מ כתב שם שהוא מדבריהם כמו שביארנו והכוונה למש"ש בהל' כלים (פ"א ה"י) ושם כתב מד"ס ש"מ שחדא נינהו. ובזה א"ש מה שהקש' הראב"ד (פ"י מה' טומאות אוכלין הט"ז) על מ"ש הר"מ דלהתטמא מדבריהם חיבת הקודש מכשרת דהא חיבת הקודש דאוריית' ע"ש ובכ"מ ולהנ"ל א"ש דכיון דילפינן לחיבת הקודש בחולין דל"ו מוהבשר לרבות לבונה א"כ הוי ריבוי ואינו נקרא ד"ת רק מדבריהם ומ"ש (בפ"ו מה' איסורי מזבח ה"ח) וכן העצים והלבונה י"ל דמעלה מדאורייתא וכמ"ש המל"מ שם בשם רש"י. ועיין שירי קרבן נזיר (פ"ט ה"א) שגם הוא כתב דמדבריהם לא יוכל להתפרש רק בדרבנן ואינו מוכרח כלל וכיון דמדבריהם יוכל להתפרש על דבר שהוא מדאורייתא רק שאינו מפורש א"כ מעיקרא ל"ק קושיות היד המלך דאיסור הנאה כיון שאינו מפורש בתורה ע"כ נקרא מדבריהם (שוב ראיתי ביד המלך שכ' שט"ס בדבריו וצ"ל דהר"מ סובר דאין לוקין על הנאה ע"ש ולא הועיל כלום דא"כ מאי הקשה מדבריו בסה"מ ופי' המשנה הא שם נוכל לומר דכוונתו דאסור מה"ת ואין לוקין) וראיתי להלחם חמודות (פג"ה אות קמ"ו) שגם הוא הבין בדברי הר"מ דאינו אסיר בהנאה בב"ח רק מדרבנן ע"ש שהניח בקושי' ולא מוכח מידי וכמ"ש. ומצאתי במנחת יעקב (כלל מ' אות ד') שתמה עליו וע' בשו"ת דברי אמת בקונטרסים (דק"ח ע"ב) שגם הוא הבין בדברי הר"מ דהוא דרבנן איסור הנאה בב"ח ותמה עליו ולק"מ וגם מה שהבין כן בדבריו בפי' המשנה שגם שם סובר דהוא מדרבנן הוא מהתימה. הגם הלום ראיתי בשו"ת הרשב"ש סי' תר"מ שהביא דברי הר"מ דאין לוקין על הנאה וכ' וז"ל אבל נלע"ד דרבינו ז"ל סובר דדרשא דאיסור הנאה הוי מדרבנן ומפני כך אין לוקין עליו וכ"כ רש"י ז"ל במס' ע"ז דאסור לאיתהני מדרבנן ונראה שזה אמת שהרי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דמשמע דלכתחלה לא ימכור ואם מכר שרי ואי מדאורייתא בין כך ובין כך אסור עכ"ל, והדברים המה תמוהים ומופלאים עד מאד שייחס להר"מ ז"ל דכל איסור הנאה הוא מדרבנן גרידא וזה היפוך המבואר בדבריו בכמה דוכתי אין מן הצורך לפורטם וגם מ"ש כן בשם רש"י וכוונתו למ"ש רש"י במס' ע"ז (דנ"ד ע"ב ד"ה למעוטי) הוא תמוה דרש"י קאי שם על חליפין דאינו תופס דמיהן ועמל"מ פ"ה מה' אישות ופט"ז מה' מכירה ומה ענין זה לאיסורי הנאה [וע' בס' ארצות החיים (פ"י מה' עכו"ם) שכ' על מ"ש הלח"מ פ"י מה' שחיטה דהר"מ סובר דחב"ע מדרבנן ממ"ש בה' מ"א שהן מדבריהם וע"ז כ' הארצות החיים לא ידעתי דהא קחשיב התם גם בב"ח דבזה בודאי הוי דאורייתא כו' ע"ש והא ליתא דכיון דבב"ח דאורייתא ע"כ דקאי על חב"ע דהוי דרבנן] ומצאתי ברבינו ירוחם (ני"ח ח"ג) שכ' דביי"נ מותר שלכדה"נ כיון דכתיב ישתו יין נסיכם ע"ש מבואר כמ"ש וא"כ לא קשה קושיות הח"ד על הכרו"פ ועשו"ת ברית אברהם חיו"ד (סי' ל"ז) שגם הוא תמה על הפלתי כהח"ד ולק"מ. ובזה מיושבין דברי הר"ן בפסחים שתמה עליהם במקור חיים בה' פסח (סי' תמ"ב סק"ב) וז"ל מה שהקשה הר"ן כיון דעכ"פ אסור מדאורייתא אפי' אינו ראוי לגר א"כ אפי' נטל"פ יאסר בחמץ תמי' לי בדברי הר"ן דהא חזינן דאפי' בכה"כ ובב"ח דאסורי אפי' שלכדה"נ מותר נטל"פ וכדמוכח בע"ז ס"ח וכן ביי"נ אסור שלכדה"נ ומותר נטל"פ עכצ"ל דנטל"פ מותר מטעם אחר עכ"ל אמנם לפמ"ש לק"מ על הר"ן ודבריו צודקים ומדברי הר"ן הללו יש ידים מוכיחות לדברי הפלתי האלו. וע' ר"מ פט"ו מהמ"א שכ' דבב"ח וכה"כ כו' או שאמר יש בו טעם אלא שפגמו כו' א"כ חזינן דכ' דפגמו גם בב"ח. אולם י"ל דכשנופל לדבר אחר דין שאר איסורים יש לו אבל כשנופל לבב"ח אפי' אלף פעמים דין בב"ח יש לו ע' ש"כ ואחרונים סי' צ"ד. וראיתי בס' עמק ברכה לברכות (ד"כ ע"א) שכ' דקשה לו אמאי דפליגי בכמה דוכתי אי אזלינן בתר בטל או בתר מבטל א"כ אמאי אמר ר' יהודא חולין דק"ח כיון שנתן טעם בחתיכה כו' הא איסור עם היתר הוי מבשא"מ והצעתי הדבר לפני גדולי ישראל ולא מצאו מענה עכ"ל ולכאורה יש להוכיח מזה דלא כהכרו"פ ובב"ח מותר נטל"פ וא"כ יוכל להיות היתר כשיפגמנו אולם נראה דלא יגהה מזור לקושיא זו גם אם נימא דלא כהכרו"פ דנראה דהבב"ח בעצמו בודאי אסור גם כשיהי' פגום רק החקירה הוא אם שיאסור אחרים ע' פרמ"ג בסוף פתיחתו לה' בב"ח וא"כ הקושיא במקומה עומדת אך בעיקר קושיתו לא ראה שהתוס' בנדה (דע"א ע"ב ד"ה ר"י) כתבו דהך פלוגתא אי אזלינן בתר בטל או בתר מבטל אינו אלא לר' חייא אבל לר' יהודא לא קאי פלוגתתן וא"ש. ועתוס' זבחים (ע"ג א' ד"ה ר"י) שהתוס' בעצמם הקשה קושיות העמק ברכה, ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רפ"ד) דכל עיקר שקלא וטריא הוא לענין טומאה ולא באיסור ומזה תמוהין לי דברי ספר שערי חכמה (שער י' סי' י"ח) שכ' דהרשב"א שכ' בתהה"א דנבילה בשחוטה הוי מב"מ משום דסבר כמ"ש התוס' בנדה דלר' יהודא אין חילוק והוא סובר כר' יהודא ולא ראה דברי הרשב"א הללו דאף לר' יהודא החילוק הזה ורק דסובר דלא נאמר זה רק לגבי טומאה ולא לאיסור ומיושב בזה מה שהניח בקושיא בס' ווי העמודים (עמוד קל"ט) וז"ל מיהו גם לטעמא דדשיל"מ קשה נמי דדוקא מב"מ לא בטיל דשיל"מ אבל מבשא"מ בטיל וא"כ לא משכחת לה דטבל במשהו דכיון דא"א למבטל להיות כבטל הוי מבשא"מ עכ"ל ולפי דברי הרשב"א א"ש דזה דוקא בטומאה ולא באיסור: