עמודי אש קמב

הוי מה"ת או רק דרבנן כאשר אתה תחזה. בשו"ת דבר שמואל (סי' שע"ג) ומקום שמואל (סי' ק"ו) ומהר"ח כהן (חיו"ד סי' כ"ד) וגור ארי' יהודא (חיו"ד סי' צ"ב) וישועת יעקב (סי' ע"ג סק"א) ועין זוכר (מערכת ג' אות ו') ובתי כהונה הובא בשערי דעה סי' ק"ה ובית יצחק שער הספיקות (סי' ע"ב) ונראה דגם המנחת יעקב ס"ל דדם כבוש הוי מה"ת וא"ש מ"ש (בכלל ל' סק"ד) דלהכי כבד שנכבש אסור וחלב שחיטה מותר בנכבש דהוי תרי דרבנן חלב שחיטה ובב"ח ע"י כבוש ע"ש וראיתי להחגורת שמואל (סי' צ' ס"ק כ"ו) שהקשה ע"ז דהא דם כבוש הוי דרבנן ע"ש. אמנם אם נימא דס"ל להמנ"י דדם כבוש הוי מה"ת א"ש. ונראה להביא ראי' דדם כבוש הוי מה"ת ממ"ש ר' ירוחם (נכ"ו ח"ה אות כ"ה) וז"ל בשר המלוכלך בדמו שנשרה במים מעל"ע בדמו קבלתי לאסור דדמי לכבוש דאמרינן דכבוש הוא כמבושל כדאמרינן בב"ח דאי תרי לי' כולא יומא שרי אע"ג דבלע משא"כ שאר איסורין עכ"ל והנה אם נימא דס"ל דדם שנכבש הוא אסור רק מדרבנן א"כ למה לו לכל הדברים האלו לחלק בין בב"ח לשאר איסורין הא גם בב"ח אסור כבוש מדרבנן וא"כ גם כשיהי' דומה לבב"ח יהי' אסור מדרבנן ומדחילק בינו לבין בב"ח ש"מ שס"ל דכאן גבי דם אסור מה"ת. והן אמת שממ"ש (באות כ"ט) דבב"ח אי תרי לי' כולא יומא שרי ולא סיים דמדרבנן אסור משמע דס"ל דבב"ח כבוש גם מדרבנן מותר וא"כ נסתר ראייתי. והן אמת שראיתי למרן בבדק הבית (בסי' ק"ה) שפי' דברי ר' ירוחם האלו דכוונתו דבהנאה שרי אבל באכילה אסור מדרבנן כבוש בב"ח יעו"ש. אולם תמי' לי על הב"י דמה יענה ביום שידובר בו דברי ר' ירוחם באות כ"ח שכ' שם וז"ל כי חתיכת בשר אפי' תעמוד כל היום מותר בהדחה כיון שהוא צונן מבואר להדיא דכשמדיחו מותר באכילה ג"כ אף מדרבנן וע' בדברי ר' ירוחם שהובא בב"י (סס"י פ"ז) ודו"ק. וע' בשו"ת נ"ב (מה"ק חיו"ד סי' כ"ו) שפי' דברי ר' ירוחם שבב"י סי' ק"ה דבעינן קליפה כדין מליחה יעו"ש ובמחכ"ת הנה מבואר להדיא בר' ירוחם דסגי בהדחה בעלמא. עכ"פ משמע דר' ירוחם ס"ל דכבוש בב"ח גם מדרבנן מותר וא"כ שוב אין ראי' דכבוש בדם אסור מה"ת די"ל דאינו אסור רק מדרבנן. וחילוקו מבב"ח לענין דרבנן. אולם יש להביא ראי' ממ"ש בשערי דורא (שער ב') שכ' שם דבשר שנשתהה במים מעל"ע רבותינו אוסרים לפי שחוזר ונבלע בבשר ולא שייך חידוש כ"א בב"ח דאי תרי לי' כולא יומא שרי אבל גבי דם לא עכ"ל וכ' הרש"ל שם בהגש"ד וז"ל היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אסור כו' וא"כ גבי דם אסור אפי' מדאוריית' ונ"מ לענין ספיקא עכ"ל וכ"כ ביש"ש (פכ"ה סי' כ') ומהתימה מהאחרונים שנעלם מהם דברי הש"ד והרש"ל הללו. גם בשו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' ס"א) חקר בזה ולא ראה דברי הש"ד הללו

והן אמת שלפמ"ש הדמשק אליעזר (דף שצ"ב) לפרש דברי הש"ס דהחידוש הוא דבכל מקום כבוש הרי הוא כמבושל ובב"ח אם יכבשו בשר בחלב לא יהי' עובר על לאו דבישול ע"ש א"כ י"ל דבב"ח גם מדרבנן מותר כבוש. וכן י"ל דס"ל לרבותינו של השערי דורא וא"כ בב"ח גם מדרבנן מותר הבישול וא"כ י"ל דבדם כבוש רק מדרבנן (מותר) [אסור] אולם דברי הדש"ל ברור מללו דאסור מה"ת וכן יש להורות

והנה אם מחזיקין דם בעור כ' בסולת למנחה (כלל כ"ו דין י"ג) וז"ל נשאלתי אם מחזיקין דם בעור בהמה כמו עור עגל וכה"ג וצריכה מליחה והשבתי דודאי מחזיקין בה דם וכמו שמולחין הריאה והרגלים עם העור שלהם בלא פיקפוק ואל תשגיח במ"ש הט"ז ססי' כ"ג וז"ל דאל"כ מאין בא דם זה דהא בעור אין דם עכ"ל דלהדיא איתא בש"ס דיומא דמ"ז ולא מדם העור מבואר להדיא דיש דם בעור ובעי מליחה כמו שאר בשר עכ"ל. וכן תמה התב"ש (בסי' כ"ג סק"כ) על הט"ז מדברי הש"ס האלו וע"כ פסק הלבושי שרד בחי' דינים סי' ל"ה דחתיכות עור של בהמה שנפל לתבשיל אוסר עד ששים משום דם כדין חתיכת בשר שלא נמלח שנפל לתבשיל. ולדעתי צע"ג בדין זה דלכאורה נראה דצדקו דברי הט"ז דהא עינינו רואות דליכא דם בהעור ומ"ש הסולת למנחה והתב"ש מדברי הש"ס דיומא הנה דברי הש"ס האלו הובא בתורת כהנים פ' ויקרא (דיבורא דחובה פרשה ג') דאמרינן שם מדם הפר מדם הנפש לא מדם הבשר כו' ולא מדם העור ופי' רבינו הראב"ד בביאורו שם וז"ל מדכתיב הפר משמע עיקרו של פר כו' ולא מדם העור פי' היוצא מחתיכת העור בתחלת שחיטה כו' עכ"ל וכן פי' הקרבן אהרן שם מבואר שפירשו דבעינן מדם הנפש ולא מדם היוצא כשחותך העור בתחלתה והדם הוא מהבשר רק שאינו דם הנפש וא"כ שוב אין ראי' דבעור איכא דם ומדפי' הראב"ד משמע דס"ל דליכא דם בעור וע"כ צל"ע דינו של הלבו"ש וצ"ע

יש לחקור בבשר שנשתהה בלא מליחה בין חתיכות מליחות מהו דינן. והנה בפרמ"ג בש"ד (סי' ע' ס"ק מ"ח) כ' דנאסר מטעם מולח בכלי שאינו מנוקב ומש"ש הש"כ דמותר מיירי בלא נשתהה ע"ש (ומזה כ' בס' עצי לבונה דבזה מיושב מה שהשיג הש"כ על מהר"י כ"ץ דהוא מיירי בנשתהה ושגה בזה ולא ראה דברי מהר"י כ"ץ בשורשן בשו"ת שארית יוסף סי' כ"ו שא"א לפרש כן) ולדעתי צע"ג בדין זה דנראה דהחתיכות המליחות אין כחן רק שיכולין להבליע הדם ולהכי בחתיכה שלא הודחה כ' הש"כ דאסור כיון דהוי דם בעין לא יועיל לו מליחה משא"כ בנ"ד מותר ע"י מליחה וכן נראה מדברי הרש"ל ביש"ש וכן משמע לי מתוך דברי התורת חטאת שהוצרך לדחוק בדברי המרדכי שכ' דאם נתערב חתיכה טפילה בתוך חתיכות מליחות שאסורין דהיינו אם כבר נמלחו והודחו והוצרך לדחוק דמה דנקט בכשא"מ מעשה שהי' נקט וע' בש"כ בס' הארוך ובמנ"י (כלל ו' סק"ח) ואמאי לא פירש דמיירי בנשתהה א"ו דס"ל דמותר אף בנשתהה. וכן מוכח יותר מדברי הש"כ בס' הארוך שכ' דאם נתערב חתיכות טפילות בתוך חתיכות מליחות דאסורין ומדוע לא פי' דמיירי בנשתהה א"ו דמותר אף בנשתהה וע"כ דינו של הפרמ"ג צע"ג

בשו"ת משכנ"י (בהגהותיו ליו"ד סי' ס"ט) הוכיח דדם שפי' ממקום למקום דמותר דאל"כ מדוע התירו הפוסקים כבד שנתבשל משום שפולטת תמיד בשפע ואינה בולעת ולמה לא נימא אף שאינה בולעת הדם שנפלט לחוץ מ"מ פי' הדם שנשאר בתוכה ע"ש ולדבריו יהי' דברי הרשב"א סותרים זא"ז דהא כ' בתהה"א (בית ג' שער ג') דכבד שנתבשל מותר והוא ס"ל דפי' ממקום למקום אסור אולם באמת לא מוכח מידי מזה דכבד שאני כיון שהוא כולו דם מותר בו פי' ממקום למקום וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' ל"ו) ובס' יהושע (בפו"כ סי' תקע"ז) גם מ"ש המשכנ"י דהרמב"ם ס"ל דפי' ממקום למקום מותר ליתא דאדרבה ס"ל דגם כשלא פי' אסור רק שצריך שיחלטנו שלא יהי' ראוי עוד לצאת אז מותר ע' סי' ע"ז. וצל"ע על המנ"י (כלל כ"ז סק"ב) שכ' דלפ"מ דקיי"ל פי' ממקום למקום אסור גם כאן [אסור] אם מלחו הכבד בכלי שאינו מנוקב ע"ש דלפי דבריו יהי' דברי הרשב"א סותרים זה את זה ואע"כ דשאני הכא בכבד. וראיתי בשו"ת ס' יהושע (בפו"כ סי' ע"ד) שכ' ע"ד הש"כ סי' ע"ז וז"ל ולכאורה הא קיי"ל בסי' ס"ט דבשר שנמלח בכשא"מ דנאסר הבשר מטעם שפי' ממקום למקום וצ"ל כו' ע"ש ודבריו תמוהים דלמאן קמקשה אי ארא"ש דכאן מתיר פי' ממקום למקום למה אסר במולח בכשא"מ הא באמת הרא"ש מתיר בזה כמבואר בסי' ס"ט ואי לדידן דאסרינן במולח בכשא"מ הא לדידן אסרינן בצלי שלא נצלה כל צרכו והוא מה"ט שפי' ממקום למקום וע' בש"כ מ"ש בשם האו"ה וא"כ קושיתו מעיקרא לק"מ

בשר שלא שהה שיעור מליחה שנפל לציר בכשא"מ ואין מקום לזוב כ' הש"כ בסי' ע' סק"מ דמה שבתוך הציר אסור ומה שלמעלה מהציר מותר ובתפארת למשה דעתו דגם מה שלמעלה מהציר אסור ואין דבריו מוכרחים כלל ומה שהביא ראי' מת"ח שהביא הש"כ סי' ס"ט ס"ק ע"ז דאם נמלחו חתיכות בכשא"מ ועליהן חתיכות מותרין אותן החתיכות כיון שאינן נוגעין בציר משמע דאם נגעו בציר אסור אף שלא נגעו בשולי הכלי אין ראי' כלל דהא מבואר בת"ח כלל ב' בזה"ל. והעליונה אפי' קליפה לא בעי ולהכי הוצרך לומר שאינן נוגעין בציר דאם נגעו אסור עכ"פ מה שבתוך הציר ומה שלמעלה כדי קליפה. וע"כ יש להורות כדברי הש"כ בשגם דמדברי הט"ז סי' ע' ס"ק י"ז שכ' דהש"ע מיירי בגיגית נראה שסובר שמותר גם מה שבתוך הציר וכן ראיתי בס' חי' הרז"ה שכ"כ לדעת הט"ז וע"כ נראה שעכ"פ מה שלמעלה מהציר מותר

בשו"ת רב משולם (סי' ו') כ' בשם הר"ר משה מהאראדנא דחתיכות בשר שנמלח מצד א' דאסור [אם צד הנמלח למטה] דדם אינו מפעפע למעל' והוא כתב דטעות הוא בידו דודאי המלח מוצץ הדם בין מלמטה למעל' כו' ע"ש. ואני אומר דלא סיימי' קמי' דמרן יפה דברי הר"ר משה. דהרי ספרו בידינו והוא התפארת למשה ושם כתב כדברים האלה דבשר שנמלח מצד א' דלא מהני לי' מליחה אחר י"ב שעות היינו כשיניח הצד שימלחנו עתה למעלה אבל כשנותנו למטה אז שוב אינו מפעפע למעלה ומותר למלחו אחר כמה ימים ובזה צדקו דבריו ועפרמ"ג (סי' ס"ט בש"ד ס"ק כ"ג וס' ע' סק"ד) ושבשו הדברים לפני הגאון הח"צ ולפי מה שראינו דברי' המה מיושרים

היכא שהדיח הבשר ומלחו תיכף מה דינו בדיעבד. ולכאורה לפ"מ שהאריך הפרמ"ג בסי' ס"ט סק"ו דעיקר הטעם שהמלח יתמלא מדם א"כ אסור גם כאן דהמלח יתמלא ממים. והנה בשהה אחר ההדחה עד שנתנגב דעת הפרמ"ג להתיר דאנן קיי"ל עיקר הטעם משום ריכוך או דם בעין ובה"מ מתירי' בס"ב יש להתיר כאן בלא ה"מ. וכ"כ ג"כ הח"ד (וצל"ע מה שהביא ראי' מס"ב הא שם דוקא ע"י הדחה ומליחה שנית מתירין א"כ מנ"ל להקל בלא הדחה ומליחה שנית) ובמלחו תיכף לא הזכירו כלל איך דינו וצל"ע שלא זכרו מדברי המנ"י (כלל ט"ו סק"ג) שכ' בשניהם הדין דדוקא אחר הבישול מותר ופי' מ"ש האו"ה דבדיעבד מותר הוא דוקא אחר הבישול. וצ"ל דאזיל לשיטתו ששם סק"א השיג על הש"כ דפי' בדיעבד קודם הבישול ואנן דקיי"ל כדעת הש"כ גם בכאן הפי' בדיעבד קודם הבישול אולם במלח תיכף י"ל דגם הפרמ"ג והח"ד דהתירו בנתייבש בלח תיכף אסור וצ"ע

סימן יג

לבאר איזה פרטים בדיני בב"ח ותערובות (א) יש לחקור בנטל"פ דאסור לכתחלה משום דגזרינן שאינו בן יומו אטו בן יומו אם גם באיסור דרבנן הדין כן. וראיתי בשו"ת נ"ב מה"ת חיו"ד (סי' נ"א) שכ' די"ל דעד כאן לא גזרי' אב"י אטו בן יומו אלא באיסור תורה אבל באיסור דרבנן לא גזרו דהוי גזירה לגזיר' וכן בספק טריפ' לא גזרו עכ"ד. והנה מ"ש דבספק טריפ' לא גזרו אני תמה ממ"ש המהריב"ל והביאו המל"מ ה' בכורות פ"ד דקדירה שבישלו בה ספק טריפ' אחר מעל"ע לא אמרי' בי' ס' דרבנן לקולא משום דהוי ע"י גילגול וזה היפוך דברי הנ"ב גם מ"ש דבאיסור דרבנן לא אמרי' דאסור לבשל לכתחל'. הנה הן אמת