עמודי אש קמא

מבואר דאף דמה דדבר שבמנין אינו בטל הוא רק מדרבנן עכ"ז חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל] וכ"ה בתשב"ץ (ח"ב סי' קצ"ט) שכ' ג"כ דחמץ שעבר עליו הפסח אסור למכור לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל וכדברי המ"א. ודרך אגב אעיר על מ"ש הש"כ בשם מהרי"ל בסי' ש"ח סק"א וז"ל וכ' בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ב דמותר למכרו לעכו"ם כו' מיהו בתשו' מהרי"ל שם מסיק בשם מהרי"ח דאסור למכור לעכו"ם עכ"ל והבית מאיר כ' שמ"ש הש"כ בשם מהרי"ל סי' ע"ב נכתב בצידו שם ליתא אך עיי"ש ר"ס ק"ח כו' אמנם מ"ש תו הש"כ מיהו בתשו' מהרי"ל כו' זו עד כה לא מצאתי עכ"ל וצדקו דברי הש"כ וט"ס סי' ע"ב וצ"ל מ"ב ושם איתא להדיא כמ"ש הש"כ וז"ל וכ' בפרנס לפיכך כשנפל בו מום בבירור טוב למכרו לעכו"ם מחיים ועוד כ' מהרי"ח ז"ל שאין להתיר למכור לעכו"ם עכ"ל ולזה כיון הש"כ וז"פ

הלבושי שרד בטריפות העצמות (סי' ט' ס"ב וס"ג) כ' בגף העוף שנשמט או נשבר ואיכא דבר לתלות בו שמחיים נעשה ויש ג"כ מקום לתלות שנעשה אחר שחיטה דדינו כאלו בודאי נעשה מחיים וטריפה ע"ש ולדעתי צע"ג בדין זה דהא כ' הב"ח (סי' כ"ג ס"ו) דאותן המוליכין האווזות לשחוט ומעקמין אגפיהן תחת רגליהם וקושרין אותם דמריעותא הזה נראה דמחיים נעשה ואם זרק אח"כ על האבן שוב הוי כליכא מלתא למיתלי בי' מחיים או אחר שחיטה דכיון דאיכא ס"ס אזלינן לקולא ע"ש והביאו הפר"ח וכ' דיפה כ' והש"כ רמזו ג"כ ולא השיגו וזה סותר כל דברי הלב"ש דהא הכא איכא ג"כ ריעותא דמחיים נעשה ואיכא למימר דאחר שחיטה נעשה ואזלינן לקולא ועמ"ש ע"ד הב"ח האלו בשו"ת נ"ב (מה"ת חיו"ד סי' קי"ח) ונראה מדברי הב"ח דזה הוי כליכא ריעותא כלל ואף שר' יונה כ' בנשמט הגף דאזלינן להחמיר צ"ל דר"י לא חשב נשמט הגף לספק שמא נשמט הריאה דהוי ס' הרגיל בנשמט שתנקוב הריאה אבל לדידן דבה"מ חשבינן זה לס' לענין ס"ס בנ"ד ג"כ מותר והא דבעיני ה"מ היינו משום דבלא"ה לא הוי ס' דהוי מחמת חיסרון ידיעה וכמ"ש הש"כ והאחרונים וע"כ צל"ע עמ"ש בנ"ב מה"ק חיו"ד (סי' נ"ז) אחר שהוכיח דבלא איתחזק איסור והיתר ואיכא ס"ס א"צ לברר וסיים ע"ז ובחנם החמיר הרמ"א בנשמט שלא בה"מ ע"ש ומהתימה ממנו דהא דצריך ה"מ משום דבלא"ה הוי ס' חיסרון ידיעה דבלא ה"מ אינו מועיל. ודינו של הלב"ש צ"ע

והנה בשער המים (ס' נ"ג סק"ה) כ' דבבהמה אם הי' שבר בידיה ויש עוקץ חייב לעיין אם לא נצרר הדם מעבר לצלעות ע"ש שכ"כ בשם הט"ז ולדעתי לא נראה כן דהט"ז לא כ"כ רק בעוף שבזה יש מטריפין בלא"ה ביש עוקץ אפי' ברחוק מהגוף והוא דעת המחבר וכמ"ש בדעתו הכנה"ג וא"כ אף דאנן לא מחלקינן רק בין סמוך לגוף אגודל או לא וביש ריעותא בצלעות מטרפינן לכן אם יש עוקץ צריך לעיין דהוי ריעותא גדולה דהא להמחבר הוא טריפה משא"כ בבהמה דליכא מ"ד דיש חילוק בין יש עוקץ או לא פשיטא דלא מקרי זה ריעותא וא"צ לעיין בצלעות. וע' בחכמת אדם (כלל כ"ג ס"א) שכ' דיש להחמיר לעיין בצלעות כשנשבר הגף בפחות מרוחב אגודל ע"ש ודבריו תמוהים דלמה לו לעיין כשהוא פחות מאגודל ונראה שהטעו לשון הש"כ סי' נ"ג סק"ח שכ"כ בשם הב"ח אך פשוט דט"ס הוא בש"כ וכמבואר בב"ח להדיא דמיירי כשהוא רוחב אגודל מצומצם אף שהוא כשר לדידן עכ"ז יש לעיין בצלעות וכ"כ האחרונים והוא פשוט וע' בשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' פ"ו) שכ' בנשבר הגף באלכסון ובמקום א' יש אגודל ואין עוקץ כשר כיון שהבה"ט הכריע כן ולהש"כ הכל כשר א"כ יש לסמוך עכ"פ באין עוקץ כו' ע"ש ודבריו תמוהים מ"ש דלהש"כ הכל כשר אדרבה הש"כ בסי' נ"ג סק"ט כ' לפרש כוונת הפרישה דמיירי בנשבר באלכסון דבזה בודאי טריפה ומשמע אף בליכא עוקץ ודוקא בנקשר זה על זה והעליון הוא בתוך אגודל היקל אבל באלכסון דעת הש"כ דטריפה וכ"כ הט"ז והפרמ"ג והל"ש וכן יש להורות ודע דכ' הש"כ בנשבר הגף סמוך לגוף ונקשר שבר אל שבר דיש לצדד להקל והיינו בהפ"מ וכדומה. והכרו"פ מתחלה רצה להקל לגמרי ואח"כ כ' דחלילה להקל נגד הש"כ כוונתו דדוקא בה"מ יש להכשיר וז"פ וכן כתב הלבושי שרד (סי' י"ז ס"ג) ולא כהחכמת אדם (כלל כ"ג ס"ב) שהניח בצ"ע על הכרו"פ דהא הש"כ בעצמו כ' דיש לצדד להקל אולם ברור דכוונתו כמו שכתבתי והיכא שנשברו העצמות קטנים חקר בשו"ת טטו"ד מה"ת (סי' קפ"ז) אם אסור וכן נסתפק בזה בשו"ת עטרת חכמים (חיו"ד סי' ב') ובשו"ת עדות ביהוסף (סי' י"ב ענף ב') התיר בהפ"מ ע"ש ותמהני שנעלם מהם דברי הכנה"ג (סי' נ"ג הגה"ט סק"ו) שכ' בפשיטות דכשר ע"ש טעמו והביאו הבל"י. וכן יש להורות

סימן יב

לבאר איזה פרטים בדיני מליחה. יש לחקור דם שנכבש אם אסור מה"ת או רק מדרבנן והנה בדם שבשלו יש מחלוקת בזה. דדעת רש"י חולין (ק"ה א') דגם כרת חייב לאחר הבישול. וראיתי להש"כ בספר הארוך (בסי' ע"ב) שכ' שדעת רש"י כמ"ש הרשב"א במשמרת הבית בשם איכא מ"ד דלא אמרו דם שבישלו אינו עובר עליו אלא לענין קדשים ע"ש וצע"ק דהא כ' רש"י במנחות (כ"א א') דם שבישלו בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו מבואר שפי' הש"ס דמיירי גם בחולין ואולי ס"ל דזה להס"ד ולא להמסקנא דמחלק בין חטאות החיצונות להפנימיות וא"כ מכ"ש בחולין דחייב רק שא"כ זהו תירוצו של הסמ"ג שהביא הש"כ שם וא"כ מה חידש אח"כ. ומזה קשיא לי על מ"ש בס' כרם שלמה לביצה (ד"ד ע"א) שכ' דרש"י חולין (ח' ב') שכ' שם דהסכין לא בלע משום דקשה ולא כתב משום דכבלעו כך פלטו משום דרש"י ס"ל דרק (קודם) [לענין דם כיון דאח'] שבישלו הוי דרבנן אמרי' דככ"פ משא"כ באיסור דאוריית' ולהמבואר דרש"י ס"ל דדם שבישלו חייב כרת א"כ ליתא לתירוצו. ובישוב דברי רש"י י"ל דס"ל דבסכין לא אמרינן ככ"פ (עטיו"ד סי' ע"ו) והנה בבינת אדם (סי' כ"ג) כ' ראי' לרש"י דאם נפרש דם שהקפה היינו דוקא בחמה א"כ גם בחלב נפרש כן וח"ו לומר כן ע"ש ולא ראה דברי התוס' פסחים (כ"ד ב') דמילי מילי קתני ולק"מ ושוב ראיתי להנחל איתן (פ"ו מהמ"א ה"ו) שגם הוא השיג על הבינת אדם. ומה שהניח שם בקושיא על ה"ה שכ' שלא נתבאר בדברי רבינו דין דם שבישלו דהא מדכ' גבי דם בחלב דאין לוקין על אכילתו משום בב"ח משמע דמשום דם לוקין לק"מ דהפי' בה"ה שלא נתבאר אם חייב כרת וכמו שפי' הפרמ"ג בפתיחה לה' מליחה. והש"כ בס' הארוך פי' דלא נתבאר לחלק ואדרבה נראה ההיפוך מדבריו דגם כרת איכא וע"ש. ומזה יש לתמוה על הבאר שבע (דפ"ב ע"א) שהניח בתמי' על הר"מ שכ' דלהכי הכחל מן המנין משום דהוא מדרבנן דא"כ מדוע גבי דם לא הוי מן המנין דהא דם שבישלו הוי דרבנן וביותר תקשה גבי דם הכבד דאינו אלא מדרבנן ואמאי לא הוי מן המנין ע"ש והוא מהתימה דהא באמת דעת הר"מ דדם שבישלו הוי דאורייתא וגם דם הכבד הוי דאורייתא וכמ"ש בפ"ו מהמ"א ה"ד ואף שלכאורה הוא נגד הש"ס ע' שו"ת שער אפרים (חיו"ד סי' ס"ח) מה שיישב דבריו וא"כ לק"מ על הר"מ. וראיתי להרדב"ז בתשובותיו (ח"א ס' קצ"ט) שכ' דנראה לו דדעת התוס' הוא דבדם שבישלו איכא איסורא דאורייתא ולא מלקות ע"ש. וקשיא לי דהא להדיא כ' התוס' בחולין (קי"א א' ד"ה דם) דאין בו רק איסורא דרבנן וביותר יש לתמוה על הדמשק אליעזר (פ"ח דחולין סי' ט') שהבין בדעת התוס' דרק כרת ליכא אבל לוקין אם אכלו ע"ש וזה ההיפוך ממה שמבואר בדבריהם. והן אמת שבתוס' זבחים (מ"ה ב' ד"ה אבל) הקשו למ"ד אין איסור חל על איסור בקדשים למה לי קרא למעט בדם נותר וטמא. וקשה אי דם שבשלו אינו עובר עליו הא נ"מ להיכא שבשלו ע' הגהות רע"א שם. ועכצ"ל דהתוס' ס"ל דדם שבישלו חייב ואולי כוונת הדמש"א והרדב"ז ע"ד התוס' הללו ואך א"כ מוכח מדברי התוס' דגם כרת איכא דאל"כ יוכל לחול דהוי איסור חמור על איסור קל וצ"ל דהתוס' מקשה לר"ש דאית לי' בכריתות (כ"ג א') דגם חמור על קל לא חייל. והנה מדברי הב"י שהעתיק בסי' פ"ז דאין לוקין על אכילתו משום בב"ח מבואר שס"ל דדם שבישלו הוי מה"ת וכ"כ הכרו"פ סי' ס"ט וע"כ צל"ע על מ"ש הפלתי (סי' כ"ב סק"ד) על מה שתמה הד"מ על הב"י שכתב שסגי בס' נגד הדם דלצריך ס' נגד החוטין וע"ז כ' הפלתי ליישב דברי הב"י דכיון דהוא דרבנן דדם שבישלו דרבנן ע"כ סגי בס' נגד הדם ע"ש ולפי המבואר דהב"י ס"ל דם שבישלו ד"ת לא יוצדק תירוצו וגם אי הוי דרבנן קשה דהא הוי ס' חיסרון ידיעה דגם בדרבנן הולכין להחמיר וגם דברי התוס' בכחל שהביא כבר תמה עליהם הראש יוסף שם דהא הוי ס' חיסרון ידיעה. והנה בי"ד סי' פ"ו החמירו בדם ביצים דהוי דאורייתא וקשה הא הוי דם שבשלו ובפרמ"ג שם התעורר בזה. וראיתי בשו"ת בית יהודא (חא"ח סי' נ') שכ' וז"ל דאין להקשות מטעם דאף אם הי' במקום האוסר אין איסורו אלא מדרבנן דקיי"ל דם שבישלו אינו אלא מדרבנן דהיינו דוקא אם לאחר שנתבשלה הביצה נפלה למקום אחר דבשעת נפילה כבר הי' הדם מבושל כו' אבל בנ"ד דבתחלת נפילתה עדיין לא נתבשל הדם ובשעת שהתחילה להתבשל עדיין אסורה מה"ת כבר נאסרה הקדירה עכ"ל. אולם עדיין תקשה מדברי הש"כ (סי' ק"ז סק"א) שכ' ואע"פ שהסמ"ג וקצת שאר פוסקים נקטו בלשונם נמי ביצת אפרוח או דם לטעמייהו אזלא דס"ל להסמ"ג דם ביצים דאורייתא עכ"ל ובס' שלמי נדבה ח"ב הניח בצע"ג על הש"כ דהא דם שבישלו הוא דרבנן ע"ש ובזה לא יועיל תירוצו של הבית יהודא דהא כאן החשש דאחר הבישול כשיערה הביצי' וישארו מעט ביצי' שלא יהי' ס' נגד הביצ' שיש בה אפרוח ואז הוא אחר הבישול וא"כ אינו מדאורייתא והוי כמו שנפל למקום אחר דבתחלת בישולו הוי ספק נגדו והי' מותר. אולם י"ל דבזה הסמ"ג אזיל לשיטתו דבלאוין קל"ז האריך ליישב דעת רש"י דדם שבישלו הוי מה"ת ומשמע דס"ל כן ועי"ל לפמ"ש המשמרת הבית דלאו בכל הספיקו' מקילינן בדם שבישלו רק היכא שמבואר להדיא וא"ש דברי הש"כ. והנה אנן קי"ל דדם שבישלו הוי דרבנן. וכמו שכתבו בפשיטות האחרונים. אולם יש לעיין בדם שנכבש מהו וראיתי להפרמ"ג ביו"ד (סי' ק"ה בש"ד סק"ב) דהוי מה"ת והביא ראי' מאו"ה (כלל ל' דין א') שכ' בשר בתוך דם כבוש אסור מה"ת אולם בחוות דעת (סי' ע' סק"ד) כ' בשם האו"ה (כלל ו' דין א') דדם כביש הוא מדרבנן ע"ש. ונראה דדברי האו"ה אינם סותרים זה את זה. דמ"ש בכלל ל' התם מיירי בחתיכה שנפלה לתוך הדם שהדם הוא דם גמור ולא נשתנה הדם כלל בתוך המעל"ע רק שהחתיכה נתרככה. ונכנס הדם בקרבה ע"כ ס"ל דהוי מה"ת משא"כ בכלל ו' מיירי שהדם נשתנה ונתערב במים שאינו ראוי להקריב ע"ג המזבח בזה ס"ל דהוי דרבנן. והנה בחפשי באמתחת האחרוני' ראיתי שנחלקו בדם כבוש אי