עמודי אש יב

שהעתיק הגמרא כגרסתינו רק שפי' דאינו מקשה מל"ת דס"ל דלרבא גם בעשה לא מהני או דס"ל דלאו הבא מכלל עשה יש לו לענין זה דין הלאו רק מה שהקשתי עליו שפיר קשה וא"כ תירוצו של הקה"ע א"ש דחכמים פליגי על ר' יהודא אולם באמת בלא"ה לא קשיא קושיתו דהא כתבו התוס' בפסחים שם דדוקא בפרשה דאיכא לאו הבא מכלל עשה הוא דס"ל לר' יהודא כן ולא בשאר פרשיות וכ"כ הראב"ד והר"ש בביאורם לת"כ שם א"כ הוצרך להשמיענו דוידבר עולה המנין גם בפרשיות האלו וע' בקרבן אהרן בת"כ שם שכ' דדוקא היכא דכתיב דבר אל בני ישראל מיותר הלאמר דהא כתיב אח"ז שיאמר אל בני ישראל אבל היכא דלא כתיב דבר אל בני ישראל שם לא ס"ל ר' יהודא דהוא לאו ע"ש. ובזה א"ש קושית התוס' מנחות (נ"א ב') דעל מה דאיתא שם ומה להלן ליתן ל"ת על אכילתו אף כאן ליתן ל"ת על אכילתו וכ' התוס' אבל איסורא נפקא לן מכליל תקטר וק"ק אמאי לא דרשינן לאו נמי מדכתיב לאמר כדדרשינן פ' כל שעה ע"ש שהניחו בקושיא ולפ"ד הק"א לק"מ דהא בויקרא (ו' י"ב) אינו כתיב צו את אהרן כו' וא"כ גם ר"י ס"ל דאינו בלאו ולפ"ז איצטרך לאשמועינן דגם היכא דלא כתיב דבר כו' עכ"ז עולה מן המנין וא"כ קושית הש"ק על רש"י לק"מ. אולם ק"ל על רש"י דהא ביומא (ד' ב') דרשינן מלאמר דמנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמרו לו לך אמור דכתיב וידבר ד' אל משה לאמר וא"כ ילפינן מיני' זה הדרשא וצ"ל דהוא אסמכתא בעלמא ויש ליישב גם באופן אחר] א"כ מבואר שאף שלפי פשוטו אין ללמוד כלל מזה עכ"ז עולה מן המנין והיינו משום שבכל פסוק נכללו בה רזין דאורייתא וצירופי שמות [וע"כ נפלאתי על בעל קונטרס בנין יחזקאל הנדפס ביגדיל תורה (ח"ג סי' ו') שרצה להשוות מחלוקת בין הבבלי להירושלמי דלהבבלי רק למנין עשרה פסוקים עולה ולא למנין שלשה פסוקים וחלילה לומר כן. וגם בהבבלי הפי' עולה מן המנין גם למנין שלשה והם תרי מילי שחידש רב שימי שאין פוחתין מעשרה פסוקים דלא נימא דסגי בתשעה וידבר עולה מן המנין הוא גם למנין ג' פסוקים וכמבואר בירושלמי וגם שאר דברי' שם אינם ברורים כלל] וע"כ עולה למנין

ודע דלא בתורה לבד נאמרו הדברים האלו כי גם בנביאים וכתובים כן הוא כי גם הם ניתנו להדרש ויש בהן רזין דאורייתא וכמבואר בש"ס פסחים (פ"ב ב') בין אצל לאצל טענו ארבע מאה גמלי דדרשא ולהכי אמרו בש"ס כתובות (י"ט ב') ספר שאינו מוגה אסור לשהותו ופירש"י תורה נביאים וכתובים וכ"כ בהגמי"י פ"ז מה' ס"ת וכ"ה בש"מ שם בשם תלמידי ר' יונה ובשם הרא"ש (וע"כ צל"ע לכאורה על הטיו"ד סי' רע"ט ס"ת שאינו מוגה דהוא שלא כדברי אבי' הרא"ש שהבאתי שס"ל שגם נביאים וכתובים בכלל ומדשינה לשון הש"ס דאי' התם ספר שאינו מוגה משמע דס"ל ס"ת דוקא ואולי כן היתה גירסתו בש"ס ס"ת שאינו מוגה וכמו שנראה מדברי הבה"ג סוף הלכות צרכי ציבור יעו"ש. ולהכי העתיק כן אולם ס"ל דלאו דוקא ס"ת אולם דברי הר"מ בה' ס"ת נראה דאזיל בשיטות רבו הר"י ן' מיגא"ש שבש"מ שם והבן) וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רע"ט והיינו משום שגם בנביאים וכתובים ניתנו להדרש ויש בכל תיבה ובכל אות מהם רזין דאורייתא והרי אמרו בירושלמי מגילה (פ"א ה"א) שמגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להדרש והיינו מפני שהנביאים והכתובים ניתנו בנבואה וברוה"ק ולהכי אף שהי' עוד הרבה ספרים לא נכנסו בכלל הנו"כ ונקראו ספרים החיצונים בסנהדרין (ד"צ ע"א) ופירשו בירושלמי שם ספרי חיצונים כגון ספרי בן סירא וספרי בן לענה ובילקוט כתובים (רמז תתקפ"ט) כתב בשם הפסיקתא מהו מהמה בני הזהר שלא תקרא בספרים חיצונים יותר מהמה וכמשמרת נטועים כשם שמשמורת כהונה כ"ד כך כ"ד ספרים ע"כ [הכ"ד ספרים המה תורה ה' ח' נביאים י"א כתובים ובשו"ת קנאת סופרים ( בהשמטות להס"ת סי' י"ט) נסתפק בזה והשואל הביא לו ראי' מדברי המת"כ פ' קרח אולם כן הוא להדיא בבה"ג (ה' הספד) וכ"ה בפיוט לשבועות יום שני יעו"ש. ומה שהניח שם המת"כ בתימה ע"מ דאי' במדרש שם תשעה פרשיות שבתורת כהנים שלא ידע מהו זה. אולם לפ"מ דאיתא בבה"ג ותשעה דיבורים שבת"כ נראה שהי' הת"כ נתחלק לתשעה דיבורים וכמו שהוא לפנינו בת"כ בפ' ויקרא דיבורא דנדבה דיבורא דחטאת כו' כן הי' נחלק הת"כ לתשעה דיבורים] והיינו לפי שאצל האומות העולם נחשב גם אותן הספרים בכלל כתובים כנודע. אולם אצלינו בני ישראל מאמינים בני מאמינים שרק הכ"ד ספרים הם נאמרו בנבואה וברוה"ק ובכל אות מהם יש צירופי שמות ורזין דאורייתא ולא כן שאר הספרים. וע"כ נקראו ספרים חיצונים וזה כוונת הילקוט תורה (רמז תתנ"ה) דאיתא התם וחשבון פסוקים של חומש כו' ופסוקים של נביאים כו' ופסוקים של נביאים כו' לבד מספרי החיצונים כו' וראיתי במדרש תלפיות (אות ב' ברכת נישואין) שכ' וז"ל ועוד להבין אומרו לבד מספרי' החיצונים מאי קאמר ואם קורא לתרגומים של תנ"כ ספרים החיצונים איך הי' סליק על הדעת שהייתי מכניסם במספר התורה ועוד דמי לא ידע שעם התרגומים עולה חשבון גדול יעו"ש. אולם הברור שכוונת הילקוט לספרים החיצונים האלו ולפי שהאומות מכניסים אותם במספר התנ"כ להכי אמר רק החשבון של תורה ונביאים וכתובים לבד פסוקי ספרים החיצונים שאותן אין אנו מכניסין בחשבון רק תנ"כ לפי שניתנו מסיני ויש בהם סודות פנימים. גלל כן תמהני על שו"ת הלק"ט (ח"א סי' ס"ט) שנשאל במי שקבל על עצמו לקרות כל כך פסוקים בכל יום אם עולה לו כשאומר פסוק למנצח מזמור לדוד ופסק דאינו עולה הפסוק הזה דהוא רק מורה מקום יעו"ש ומאד נפלאתי עליו ולא ידעתי אנה פנה דודי. דכי היכא דוידבר עולה מן המנין אף שאין ללמוד הימנו כן ה"נ בנו"כ שגם בהם יש צירופי שמות. וכנודע מספר שימושי תהלים. וע"כ נראה ברור שעולה למנין הפסוקים שנדר ולא כההלק"ט העולה ממ"ש דתה"ק יש לה סגולות הפכיות. וע"כ נמשלה לאש שגם בה יש דברים הפכיים ויש לרמז בזה בפסוק וזאת התורה אשר שם משה דר"ת הוא אש"ם כמבואר בספר יצירה שמג' אותיות אמ"ש נעשו כל החילופים וע"כ נמצאו בתורה החילופים ובמנחות (כ"ט א') איתא תניא ר' יוסי בר' יהודא אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותן. ור"ת של ארון שלחן מכורה הוא אש"ם. שמהם נעשו החילופים והמה של אש שנמצאו בה החילופים והמה רומזים לשלשה הכתרים. (ע' יומא ע"ב ב') שכתר תורה עולה על גביהן שנמצאו בה החילופים והבן

והנה גם תורה שבע"פ נמשלה לאש. כדאיתא במדרש שה"ש על פסוק סמכוני באשישות בשני אשיות תורה שבכתב ותורה שבע"פ ובתדב"א (א"ר פרק ) רכב אש זה תורה נביאים וכתובים וסוסי אש זה משנה. והיינו משום שגם תורה שבע"פ ניתנה באש מסיני וכמבואר בברכות (ה' א') להורותם זה גמרא מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני ובמגילה (י"ט ב') איתא שהראה הקב"ה למשה דיקדוקי תורה ודיקדוקי סופרים ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ועמ"ש היפה מראה פ"ק דפאה. וא"כ גם הם ניתנו באש. ויש בהם כל הדברים שבתורה שבכתב וניתנו להדרש בהם שלא כפשוטם וכמו שפי' רבינו האר"י ז"ל כמה מאמרים ע"ד הסוד וע' בס' דבש לפי (מערכת ג' אות כ"ז) שכ' בשם הרשב"א הלוי שגם יש לרמוז גימטרי"א בדברי רז"ל אמור מעתה שע"כ נמשלו לאש. וע"כ נקראו הת"ח הדבקים לתורה אישים כמבואר ביומא (ע"א א') אליכם אישים אקרא אלו ת"ח שדומים לנשים ועושים גבורה כאנשים. לפי שיש בהם מדות התהפכות ע"כ נקראו אישים שיש בהם התיחסות לאש. וע"כ אני הצעיר כאשר בנותי בתורת ד' כפי מיעוט בינתי. ויגעתי ועמלתי בפוסקים ראשונים והאחרונים וחקקתי עלי לוח את אשר עלה במצודתי חסתי על עניי ויגיע כפי לבל תעלה בתוהו ותאבד ולכן הוצאתי לאור עולם את נפל בחבלי. ואם בכל החיבור כוונתי איזה פעמים לאמיתו של תורה והי' זה שכרי וקראתי שמו עמודי אש מטעם המבואר למעלה כי תה"ק מתייחסת לאש. וגם כי שמי בקרבי ע"ני ממע"ש וקטו"ן דעת. ישרא"ל אייזינשטיי"ן. ועתירתי מאת שוכן שחקים אשר יערב לו מנחתי הדלה כאלו הקרבתי לפניו עולת מחים. ד' אלה"י ירצ"ה כ"א בפוע"ל יד"י (לפ"ק) ובימינו יושע יהודה וישראל. ריו"ח והצל"ה יעמ"ד נ"א ליהודי"ם (לפ"ק) הכותב וחותם פה באהאפאל אור ליום ב' באחד ועשרים יום לירח טבת שנת אך טוב לישרא"ל יהיה (לפ"ק עם הכולל)

וזאת לדעת כי מצוק העת ע"כ לא יכולתי להדפיס חידושי על הרמב"ם וגם קונטרס פסקים וכתבים שהיא על לשונות הפוסקים והמפרשים ויודפס אי"ה אחרי שאחלק את החלק הזה ועתירתי מאת המעיין שיעיין גם בהשמטות כי יען שלא הייתי בעצמי בהדפוס ע"כ נפל בו ט"ס וגם יש שמה דברים רבים שהעירותי אחרי ששלחתי הכתבים לבית הדפוס ומי אשר יראה איזה דבר שידמה בעיניו ששגגה היא יודיעני. אולי אוכל לתרץ דברי ובאם לאו אדפיס אותו אי"ה בחלק שני

סליק