עמודי אש קלט

סי' מ"ט סק"ג בשם שו"ת תולדת יצחק סי' ו' שכן יש להורות ולא ככמה מורי הוראות שטעו בזה ע"ש. אמנם ראיתי בראש אפרים (סי' ל"ו סק"א) שכ' וז"ל ודוחק לומר שכל זה מיירי כשהמחט לא ניקב לשומן כלל רק פי המחט מסיים בסוף הקורקבן אז שפיר השומן סותם משא"כ אם המחט תחוב קצת לתוך השומן אע"פ שהשומן מקצתו קרוב מ"מ כיון שאין כאן סתימה עפ"י הנקב ממש אינו מועיל אבל לשון התוס' ושאר פוסקים משמע בכל גוונא מועיל סתימה וכן נראה מדברי הפרי תואר בסי' מ"ט להדיא וא"כ גם כאן יש להועיל סתימה כו' עכ"ל וכ"כ עוד להלן וז"ל כבר כתבתי שרחוק לפרש עובדא דר"י בקורקבן שלא יצא המחט לתוך השומן כלל ובפרי תואר מבואר כן להדיא עכ"ל וא"כ הי' נראה להתיר גם בעובר המחט לתוך השומן קצת כיון שהפרי תואר מתיר. אולם תמהני על הראש אפרים במ"ש בשם הפרי תואר להתיר דאדרבה בפרי תואר מבואר שאסור וז"ל בסי' מ"ט סק"ב ולא חיישינן שמא הבריא כיון שלא התחיל הניקב בשומן גופא והיכא דניקב גם השומן מסתברא לי דאם התחיל וניקב בשומן דטריפה להיותו רך בכל דהו מינקב ולא מינכר כו' ומינה לכל דבר דאמדינן לי' דניקב כה"ג דנתחב המחט בשומן והשומן רך הוא לפי המחט וחיישינן שמא הבריא כו' עכ"ל א"כ מבואר להדיא דהפ"ת ס"ל דטריפה ומצאתי בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' כ"ג) שכ' וז"ל מ"מ קיימה מסברא הג' בעל פרי תואר שכ' בסי' מ"ט חילוק זה דהיכא דלא התחיל בשומן גם רש"י מודה דכשר וגם ר"י כו' ע"ש משמע ג"כ דחילק בין התחיל בשומן ללא התחיל וסותר דברי עצמו ואולי דכוונת הראש אפרים דמ"מ נראה מדברי הפרי תואר דלא מטעם ניקב אסר לה רק משום שחיישינן שמא ניקב בכולו והבריא ונ"מ לדידי' בסימפון שבזה גם הפ"ת [מודה] כן יש לדחוק בדבריו והבן

בשו"ת פרי תבואה (סי' ס"ג) כ' דמ"ש הבל"י בסי' ל"ה לפרש דעת הש"כ דמיקל בהפס"מ בורדא שאינה מונחת תוך הכיס אף שמט"ז נראה שמחמיר בזה לפי שראה בש"כ אות ח' העתיק בסתם דברי הרש"ל שמתיר בשינתה מקומה והי' נראה לו שדעת הש"כ לפסוק כן אבל הט"ז גבי החילופים העתיק אחר דברי הרש"ל דברי הב"ח שהחמיר בהן קצת אבל באמת אין ראי' שהש"כ העתיק דברי הרש"ל ולי' לא ס"ל וגם מהט"ז מוכח כן שהרי אף שהעתיק דברי הב"ח על דברי הרש"ל הוא מחמיר יותר אפי' מדברי הב"ח כמו שביארתי דהב"ח מיקל בהפס"מ ודעת הט"ז לפ"מ שבארתי להחמיר בשינתה מקומה אפי' בהפר"מ עכת"ד וכל דבריו תמוהים המה דמ"ש דהבל"י [לא] ראה דברי הט"ז שגבי החילופים העתיק דברי הב"ח שהחמיר בהם קצת דבריו תמוהים דמה ענין החילופים שבצורת האונות לשינתה הורדא מקומה והרי גם הש"כ העתיק דברי הב"ח בסק"ה להחמיר בלא הפ"מ כמו הט"ז ולענין שינתה מקומה העתיק הט"ז ג"כ דברי הרש"ל בסק"ו ומה מצא יותר בדברי הט"ז מדברי הש"כ גם מ"ש דהט"ז החמיר יותר מהב"ח דאפי' בהפ"מ אסור בשינתה מקומה דברי שגגה המה דהרי גם הב"ח אוסר אפי' בהפ"מ בשינתה הורדא מקומה כמבואר בדברי' בסעיף ג' ע"ש והיינו משום דטריפות זה מוזכר בגמ' להאוסרים משא"כ צורת האונות וחילופם אינו מוזכר בגמ' גם מ"ש דלהרש"ל מותר בשינתה מקומה ליתא דהא הט"ז העתיק דברי הרש"ל בשינתה החריץ וז"ל ולזה אין טעם ולא ריח מאחר שלא שינתה הורדא צורתה ולא מקומה עכ"ל מוכח דאלו שינתה צורתה או מקומה היו מודה דטריפה וצ"ל לפ"ז אף דהש"כ הכשיר לדעת הרש"ל בלא הי' מונח הורדא תוך הכיס דהרש"ל ס"ל דזה לא מקרי שינתה מקומה אף שהש"כ כ' בשם האחרונים דבזה [מקרי] שינתה הורדא מקומה הרש"ל לא ס"ל כן ובזה לא מקרי שינתה מקומה וא"כ שוב לא מוכח מה שהוכיח הפרי תבואה מהט"ז דהטריף אפי' בהפ"מ ביצתה הורדא מהכיס מדהטריף בשינתה מקומה ולפ"ז אינו מוכח די"ל דהט"ז ס"ל כהרש"ל דזה לא נקרא שינוי מקום (ואמת שהכנה"ג תמה על הש"כ דהרש"ל הטריף אפי' ביצתה מהכיס וע' ראש אפרים בשו"ת סי' כ"ב) וגם מ"ש הפ"ת לתרץ דברי הש"כ שכ' הטעם בהית' הורדא גדול' משום חסר הורדא ולא משום יתרת ע"ש דבריו תמוהים דהא גם ביש לה קצת תואר ורד הטריף הש"כ דיותרת כזה לאו אורחי' וע"כ מה שהיקל הפרי תבואה בחי יב"ח לפי שהרש"ל הקיל ליתא דהרש"ל החמיר בזה וכמ"ש וע' בבית אפרים (סי' ק"ב) ובשפת אמת (סי' ל"ה סק"ט) ובלבושי שרד (סי' ל"ה סק"ב) שכ' דאנו קבלנו שטריפ' אפי' בחי' הרבה ע"ש ודלא כהחי' הרז"ה בהגהותיו ליו"ד (דיט"א) שכ' דחסר ורדא או יתיר ורדא מותר לאחר יב"ח וליתא ומ"ש הפ"ת דהש"ך הכשיר בחסר כיס ליתא דגם הש"ך מוד' דאסור ע' בשפתי דעת ס"ק י"ד וז"ב

הנה הבינת אדם (שער או"ה סי' ט"ז) כ' כשיש דבר בבהמות יש שממהרין לשחוט שלא תמות ומוציאין מרה שהיא נפוחה דטריפ' דנפוח' הוי כניקב עכ"ד ולי צ"ע בזה דמנין לנו שנפוח' הוי כניקב וע' בשאילת יעב"ץ (ח"ב סי' נ"א) שכ' בכבד שהית' נפיח' כולה והכשיר' ע"ש מבואר דנפיח' אינו פוסל בשאר אברים זולת בריא' ובראש אפרים (בקו"ה סי' ס"א) פקפק ע"ד הש"י הנ"ל וראיתי בשו"ת מים חיים (חיו"ד סי' י"ד) שהביא ראי' להש"י מסוכ' (ל"ו א') דאתרוג נפוח ונרקב פסול משמע דנפוח בלבד לא הוי ריעותא ואתרוג לטריפות מדמינן ע"ש ובאמת אינו ראי' דאטו אתרוג שוה בכל דיניו לטריפות ואדרב' הרי התם מדמינן אתרוג לריאה ובריא' פסול נפוח. וראיתי בשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' קכ"א) שתמה על השו"ע שכ' דכבד נפוח' כשר דלא גרע מנימוק' דהא בנימוק' באמת טריפ' וכ' דכוונת השו"ע להכשיר דוקא בנשתייר במקום מרה ובמקום חיותא ועכ"ז כ' דקשה דהא עכ"פ דעת הרמ"א דטריפ' גם בזה ע"ש. ובאמת צדקו דברי השו"ע. ומ"ש הטטו"ד לפרש דלא הכשיר רק בנשתייר כו' ליתא דלהדיא מבואר בשו"ע דהכשיר גם כשנפוח' כולה וכוונתו כך דמתחל' כ' דהיכא דנשתייר במקום מרה ובמקום חיותא בודאי כשר דלא גרע מנימוק' דדעת האחרונים להכשיר דלא כהרמ"א ואח"כ כ' דבאמת גם אם נפוח' כולה ג"כ כשר והיינו משום דנפוח' לא הוי כניקב. וכן נראת מהא דאיתא בסי' מ"א כבד שהי' לה עובי' היינו נפוח יש לבדוק במראה מבואר דאין לפסול כבד בניפוח וא"כ ה"ה גבי מרה כשניפוח' יש להכשיר ג"כ (ובפרט דשיטות הרמב"ם גבי ריאה דפסול היינו משום כל יתר כנטול ע' ראש אפרים סי' כ"ו ס"ק קפ"א וא"כ הא רבים סוברים דניטל' המרה כשיר') ולכאור' הי' מקום לפסול בנידון זה לפמ"ש הבל"י סי' מ"ו דשורים המשהינים דם ועתים מהם דלפמ"ש השבו"י בשורים שיש להם ואסי"ר זוכיט דאם נמצא עוד ריעותא דיש לאוסרם ה"ה הכא עכ"ד וראיתי בשו"ת ס' יהושע (בחיו"ד סי' כ"ז) שכ' שלא נמצא זה בשבו"י גם תמה מנין לו ללמוד משבו"י דהתם כיון דהריא' מאירה העינים ואם נמצא עוד ריעותא בהדיא' ה"ל כב' לריעותא וא"כ אין מזה ראי' לנ"ד עכ"ד. ובאמת מבואר זה בשו"ת שבו"י (ח"ב סי' נ"ז) ושם נשאל שיש דבר בבהמות או במאס"ר זיכ"ט ע"ש א"כ מבואר דלא כהספר יהושע דהא גם כשיש דבר בבהמות דלא שייך זה להריא' נמי כ' השבו"י הך דינא ומבואר שם טעו דהרש"ל אוסר כשיש דבר בבהמות משום סכנה ואף דהט"ז חולק ביו"ד סי' קט"ז מ"מ אם יש עוד ריעות' אף שעפ"י הדין הוא כשר מ"מ מחמירין בזה ובזה מסולק מה שהשיג בספר שערי דיעה (סי' מ"ה סק"ג) על השבו"י דהא ליכא כאן תנאים דב' לריעותא ע"ש ובאמת אין כוונתו משום ב' לריעותא רק כוונתו כיון דלדעת רש"ל אסור' אף שאנן מקלינן עכ"ז כשיש עוד סניף לאיסור מחמרינן [וכה"ג כ' הש"כ סי' ל"ה ס"ק כ"ב דכל החילופים אם יש עוד ריעותא טריפ' ובחכמת אדם (כלל ט' ס"א) הבין בכוונת הש"כ משום ב' לריעותא ולכן תמה עליו ע"ש אולם כוונת הש"כ דבכל החילופים כל האחרונים מטריפין אותן ואף שהרש"ל הכשיר עכ"ז אם יש עוד ריעותא שוב מטריפין וז"פ] וא"כ הי' נראה ג"כ בנידון של החכמת אדם דאם יש דבר בעיר ושוב נמצא המרה נפיח' דיש להטריפ' דהוי ב' לריעותא וכמ"ש השבו"י אבל בדליכא דבר הי' נראה להכשיר דנפוח לא הוי כניקב וכן מוכח משו"ת שמש צדקה (חיו"ד סי' ל') בדקין שנמצא יתיר ונפוח כו' שלא הטריף מטעם שהי' נפוח ונקבו הדקין ומהר"ח ויטר"א כ' שם וכ"ש שהי' נראה נפוח ונמרך דמוכח ודאי שיש שם ריעותא ש"מ דריעותא מקרי אבל לא להטריף מטעם דהוי כניקב ואין לומר דמשום דהוי יותרת לא איכפת לן אם הוי ניקב הא ליתא דגם יותרת פסול בניקב וכמו שהוכיח הפרמ"ג בסי' נ"ה סק"ד דכאיב לה א"כ ש"מ דנפוח לא הוי כניקב וע' בב"ח סי' מ"א במ"ש בשם האו"ה בכבד נפוח כו' שמבואר כמ"ש. וע"כ מ"ש בחכמת אדם כלל י"ז סכ"ט להטריף בנפחה המרה גם בלא דבר לדעתי צע"ג בזה דנראה דיש להכשיר בלא דבר ורק בדבר יש להטריף וכהוראת השבות יעקב

הלבושי שרד בדיני טריפות העצמות (ס"א ס"ב) כ' דאם יצא לגמרי מהאסותא טריפה אף בלא איעכל דלא הדרא בריא. ע"ש שפי' כן בדברי הר"ן ונ"ל ראי' לדבריו דהנה המעיו"ט (פא"ט סי' נ"ד) הקשה אמש"ש הרא"ש בשם רש"י דיותרת רגל טריפה דהוי שמוטת ירך דהא נשמט בלא איעכל אינה טריפה וכ' דמזה ראי' להר"ן דניטל הירך טריפה אפי' בלא איעכל ניבי' וראיתי להפרמ"ג בש"ד סי' נ"ד ס"ק י"ג שתמה ע"ז דטורח זה למה הא בלא"ה הוי חתיכת הרגל ע"ש אולם לפ"ד הלב"ש א"ש דהמעיו"ט הביא ראי' דהא כאן לא איעכל אע"כ דאם אמרינן דכל יתר כנטול וא"כ הוי נשמט הרגל מעיקרו מתוך האסותא ולכן טריפה אף בלא איעכל וא"ש וראיתי בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' כ') שהשיג על הל"ש ונשאל שם על בוקא דאטמא שהיתה האסותא נשבר לשנים וצידד להקל כיון דהניבין לא נפסקו ובקיאין אנו בזה כדעת הרש"ל ופר"ח וכרו"פ דאף בנפסק בקיאין אנו ע"ש ולדעתי קשה להקל נגד הרמ"א והש"כ וכן דעת האחרונים וע' בכרתי סק"ו שכ' אבל אם לא נפסקו כלל ודאי כשר רש"ל וש"כ דלא כב"ח עכ"ל והוא תמוה דהא באמת הש"ך סי' נ"ה סק"ב השיג על הרש"ל וכ' דאף בלא נפסק ג"כ אין אנו בקיאין בעיכול ניבי' וצ"ל דכוונת הכרתי דהוא פי' דברי הרמ"א דמתיר בהפ"מ דוקא בנשמט אבל בנשבר סובר דאף בה"מ אין אנו בקיאין ולכן הביא דעת הש"כ שכ' דוקא בנפסקו אין אנו בקיאין אבל היכא שלא נפסק אנו בקיאין בה"מ עכ"פ ומ"ש בשו"ת מהרי"מ דלא נתבאר בראשונים אם לא בדק בניבי' אם טריפה הוא תמוה דהא כ' המרדכי ובסה"ת סי' כ"ה דאם נשמט בוקא דאטמא ולא ידענו אם איעכל ניבי' דטריפה רק לפ"מ שסיים דלהמתירין בצה"ג שלא נבדקו יש להתיר גם באיעכל ניבי' אין ראי' מהפוסקים הנ"ל דהא המה אסרו גם בריעותא בצה"ג וכמבואר במרדכי שם ומש"ש ראי' דממ"נ מותר ממ"ש בש"ע סי' נ"ה ס"ו בשם הרשב"א בניטל קורט מראשו התחתון דכשר אם נתעכלו מיעוט ניבין וע"כ דממ"נ או דאין הלכה כר"ן או דמה דנשבר האסותא לא מקרי יצא לגמרי ע"ש ואישתמט מיני' מ"ש הל"ש בפתיחה לט"ע (סי' ו') דזה מיירי בלא נשבר האסותא רק שנשבר לשנים וחלק א' דבוק בשוק וחלק א' בהשדרה ומחלק עליון נשבר עוד קורט דזה הוי נשבר ולא מיירי כלל מנשמט דהיינו שנשבר האסותא לשנים וא"כ אין