עמודי אש קלז

(סי' מ') שהשיג עליו מש"ס חולין (ד"נ ע"א) דמקשינן במחט שנמצאת בביה"כ דאם לא הי' קורט דם הוא לאחר שחיטה מ"ש מכל נקובי דעלמ' וקשה הא שנא ושנא דהכ' ע"י מחט מקלינן בס' אם מחיים או לאחר שחיטה ולא בנקובי דעלמ' דלא הוי חזקת הגוף מהולדה. עוד הקשה דהא כ' הט"ז בסי' מ"ג דניקב שהוא בתולדה שם חיסרון עליה ובכל אבר שניקב טריפה חסר כשר א"כ איך יליף הש"ס בחולין דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דלמ' ניקב קרום של מוח הא נברא ניקב כשר ואי דחיישי' שמא אח"כ ניקב עכ"פ הוי חזקה מתולדה וא"כ אף דלא אזלי' בתר רובא שמא מטעם חזקה לא חיישי' ע"כ נראה דדברי הפנ"י לאו דסמכא נינהו עכ"ד הפרי תבואה (וע"ש בסי' ב' שגם סם הקשה הקושי' הזאת על הט"ז) ולדעתי דברי הפנ"י צודקים. דמה שהקשה מהא דאמרי' בחולין ומ"ש מכל נקובי דעלמא לק"מ דהא אמרינן התם דאם לא נמצא קורט דם בידוע דלאחר שחיטה והיינו דהוי ודאי לאחר שחיטה ולית בי' ספיקא דאם מחיים הי' נעשה הי' מהראוי להיות קורט דם א"כ מקשה שפיר ומ"ש מכל נקובי דעלמא כיון דאמרת דהוי ודאי לאחר שחיטה וא"ש ולכאורה נפלאתי על הב"ח בסי' כ"ט שכ' לתרץ מה שהקשה שם הב"י על הרמב"ם שכ' שבשאר ספיקות מלבד דרוסה מקלינן דלא מצא בשום מקום שיהי' ס' מותר וכ' הב"ח דהר"מ מיירי היכא דהאיסור וההיתר שוין דבדרוסה מחמרינן ובשאר טריפות מקלינן והביא ראי' ממ"ש הר"מ פ"י מה' שחיטה מחט שנמצאת בעיבוי ביה"כ כו' שודאי קודם שחיטה ניקב אבל אם אין דם במקום הזה מותרת שמא אחר שחיטה דחקה המחט וניקבה כו' הרי שבחלק האיסור כ' דמותרת שמא אחר שחיטה ניקבה כו' כיון דליכא סברא יותר לאיסור מלהיתר עכ"ד הב"ח ותמי' לי דהא הר"מ בפ"ו כ' אם אין דם במקום נקב ה"ז מותר שודאי אחר שחיטה דחקה המחט וא"כ אדרבה מבואר ההיפוך שגם בחלק ההיתר הוצרך לודאי ושוב ראיתי להב"ח (סי' מ"ח מ"ז) שכ' בעצמו דנוסחתו בר"מ היא ט"ס וצ"ל ודאי כו' ע"ש וא"כ מבואר דלא קשה קושיות הפרי תבואה ומה שהקשה על הט"ז דהא כל אבר שניקב טריפה חסר כשר הוא תמוה דהא אדרבה כל שניקב טריפה ניטל וחסר טריפה כמבואר בסי' נ"א ובאמת הט"ז לא כ' דהוי כחסר רק דהוי כניטל ובאבר שאם ניטל כולו כשר כמו בטחול בזה גם ניקב בתולדה כשר דהוי כניטל מקצתה אבל באבר שניקב פסול וחסר וניטל פסול פשיטא דגם הט"ז יודה דבהם נברא ניקב פסול וכ"כ בשו"ת צמח צדק (סי' ע"א) והפרמ"ג במ"ז (סי' מ"ג סק"ב) וא"כ מבואר דלא קשה קושיות הפ"ת ודברי הפנ"י צודקים. ותמי' לי על שו"ת משיבת נפש (סי' כ"ז) שהביא כל דברי הפרי תבואה הללו ולא העיר עליהם דהמה תמוהין וכמ"ש

והנה בשו"ת נחלת אבות (סי' כ') כ' בשם הנ"ב להכשיר בריאה שניקבו בה ב' העורות זה שלא כנגד זה מטעם ס"ס דדלמא הלכה כמאן דמכשיר ואף למאן דפוסל הא זה לא הוי ודאי דינקבו זה כנגד זה והוא השיג עליו דכאן דדמי לושט הוי ודאי כמבואר בר"מ (ה' שחיטה פ"ג ה"כ) דהוי נבילה מוכח דהוי ודאי וטעמו דכיון דסופו להיות כן שוב גם עתה טריפה כמו הא דאין טריפה חיה יב"ח עכ"ד. ולכאורה הי' נראה דגם בושט לא הוי ודאי טריפה. דאינו ברור שיהיו שניהם זה כנגד זה. וכדמשמע מלשון הש"ס זימנין דמהנדזין בהדי אהדדי וכ"ה בש"ע (סי' ל"ג ס"ד) דאפשר דמתרמי כו' וכ"כ להדיא הפרמ"ג במ"ז סי' ל"ג סק"ד ע"ש באורך (והן אמה שתמיה על הפרמ"ג שלא נתעורר מדברי הר"מ הללו שכ' דהוי נבילה). ומ"ש הנחלת אבות דגם עתה הוא טריפה כיון שסופו להיות כך הא ליתא וכמו שכתבתי לעיל גם בשם הלבוש סי' מ' דדוקא גבי חולה המתחלחל אמרינן כיון שכבר התחילה להתחדש סופו לילך יותר ונידון על שם סופו משא"כ כאן שכעת הוא בריאה ורק כשיזדמנו יחד יבא הרוח ביניהם א"כ בזה לא נחוש על שם סופן שיהיו עתה טריפה ודאית ומדברי הר"מ אין ראי' כלל דכ' ה"ז נבילה דהא כ' בפ"א הי"ב בלא בדק בסימנים דה"ז נבילה ואף דהוא רק ספק. והטעם דהוי ס' בשחיטה (ומה דגבי סכין כ' בפ"א הכ"ד דהוי רק ס' נבילה ולא אמרינן דהוי ס' בשחיטה ע' פרמ"ג בפתיחה ל"ה שחיטה ובסי' ח"י בש"ד סק"א) וה"ה בנ"ד דהוי ס' ניקב הושט והוי ס' השקול הוי ודאי נבילה כמו בלא בדק הסימנים. ואל תשיבני ממ"ש בפ"ג הכ"א בנמצא קוץ בושט דהוי רק ס' נבילה ולא כ' דהוי ודאי בזה יותר מסתבר דלא ניקב מעבר לעבר דנגד החזקה יש רוב בהמות שלא ניקב הושט וכמ"ש בשו"ת נ"ב מה"ק חיו"ד סי' ח'] וא"כ י"ל בניקבו שניהם זה שלא כנגד זה א"כ שוב יצאו מהרוב בהמות כיון דאיתרע לפנינו ולכך הוי ודאי וכמ"ש בת"ש לענין מים בראש סי' ל"א דיצתה הבהמה מהרוב משא"כ בנמצא קוץ ולפנינו לא נמצא ניקב רק דאמרינן דלמא עלתה קרום א"כ שפיר י"ל דאוקמינן נגד החזקה רוב בהמות שאינן נקובות וושטן ולכן כ' דלא הוי רק ס' נבילה וא"כ בריאה דלא הוי ס' בשחיטה שוב לא הו' ודאי רק ס'. ואם כי אין הדבר נוגע נדינא לענין ריאה דלדעתי בודאי אין להכשיר בריאה בניקבו שניהם זה שלא נגד זה וכמ"ש הש"כ בנה"כ סי' ל"ו דהרשב"א יחידאה היא וא"כ אין לצרף דעתו. וגם לפמ"ש הראש אפרים [בזר זהב ד"ח ע"א] דלאו יחידאה היא עכ"ז אין להקל נגד הרמ"א וכל האחרונים שכולם אוסרים עכ"ז נ"מ טובא בין ודאי לספק בשגם דהא דמדמה אותו לושט הוא רק לטעם ההג"א וכל הפוסקים כתבו טעמים אחרים דלפעמים הרוח נכנס בזו ויוצאת בזו וא"כ אין זה ענין לושט ובלא"ה נראה דאין ראיה מהר"מ עפ"י מ"ש הפרי תואר סי' ל"ג דמדברי הר"מ שסתם וכ' ה"ז נבילה מוכח דסובר דגם היכא דהוי מב' רוחות מטריף כו' ע"ש וא"כ אין ראי' ממנו דהוא יש לו שיטה חדשה וכל הפוסקים חולקים עלי'. ועפרמ"ג (סי' מ"ח בש"ד ס"ק י"ט) בביה"כ שניקבו זה שלא כנגד זה כשר ובסי' ל"א במ"ז סק"א כ' דניקב קרום א' לבד הוי ס' לגבי מוח. וסיים ומ"מ לדינא אם ניקבו שניהם זה שלא נגד זה יראה דלודאי יחשב עכ"ל וצ"ע דהא זה שלא כנגד זה הוי רק ס' ונראה דהוי ס"ס לאיסורא דשמא ניקב א' הוי ודאי ע' תב"ש שם ודלמא אתרמי דהוי זה נגד זה. והנה מבואר דצדקו דברי הנ"ב בזה דלא הוי ודאי בניקבו שניהם זה שלא כנגד זה. (אם אמנם כי במה שהכשיר אין הלכה כמותו.) שלא כהנחלת אבות דהוי ודאי דאין ראיה מהר"מ דשאני גבי ניקב הושט דהוי ס' בשחיטה. וראיתי להחי' הרז"ה בהגהותיו לי"ד (סי' כ"ג וסי' נ"ז) שתמה ע"ד המהרא"י בתה"ד שהקשה מדוע בס' ניקב הושט אסור למכרו לנכרי ובס' שאר טריפות מותר כו' וע"ז הקשה דהא ס' ניקב הושט לא הוי ס' כלל רק ודאי ולוקה עלי' משום נבילה כו' ע"ש ולק"מ דגם ס' ניקב הושט לא הוי רק ס' דיש נגד זה חזקה דבתולדה לא הוי ניקב וגם רוב דרובא לא ניקבו הושטות וע' בכרו"פ סי' ל"ג סק"ד ובבית הס' דס' דרוסה הוי ס' ניקב הושט ג"כ ועכ"ז כ' הרמ"א סי' ל"ג דמהני ס"ס ש"מ דלא הוי כודאי ללקות עלי' ועש"כ סי' כ"ג ס"ק י"ט בס' ניקב הושט ולא נתעברה דכשירה ש"מ שסובר דזה הוי רק ס' (ודברי הפרמ"ג בסי' ל"א סק"א שהניח בצ"ע בממסמס קועא דמא אי מהני יב"ח דבריו תמוהים וכבר נתעורר בזה בשו"ת טטו"ד מה"ת סי' ג' ע"ש) ולא ודאי

הנה הפוסקים הסוברים דחסרה המרה כשירה פשוט לדעתי דסוברים דגם ניטל כשר ולכן אם יש ב' מרות כשר לדעתם אף אם נימא דכל יתר כניטל ביד דמי ואף דקיי"ל כל מקום שניקב טריפה ה"ה ניטל כבר כ' בהגמ"יי השייכים להמ"א סי' ז' וז"ל שמטעם ניטל הכבד התלמוד אוסר ולא מטעם ניטל המרה לכ"ע לא חיישינן למרה ואע"ג דאי נקבה המרה טריפה אין מדמין בטריפות זה לזה דגבי טחול נמי אם נטלה כשירה ואם ניקבה בסומכא ולא נשתייר כדינר זהב כשירה כו' עכ"ל ואח"כ כ' בשם ראבי' ובדלא משתכח כלל כשירה דלאו אבר הוא למימר כל יתר כנטול דמי כו' שמרה זו לא מעלה ולא מוריד עכ"ל הנה מבואר להדיא דגם ניטל המרה כשירה ובת"ח (כלל פ"ח ס"ד) כ' כדאי הם המכשירין בניטל המרה לסמוך עלייהו כו' וע' בב"ח סי' מ"ב שכ' בשם האגודה דוקא ניטלה המרה כשירה אבל כו' ע"ש דמבואר מדבריהם וכן מדברי שאר הפוסקים דלהסוברים דחסרה המרה כשירה ה"ה ניטלה ביד. וע"כ תמי' לי על שו"ת טטו"ד מה"ת [סי' מ"ב] שכ' בפשיטות דגם להפוסקים חסר כשר ניטל טריפה ולהפוסקים דיתר כניטל ביד דמי טריפה ולהכי פסק בנמצא ב' מרות ולא בדקו אם שפכו לאהדדי דאין להכשיר מטעם ס"ס שמא הלכה כהמכשירים ושמא היו שפכי לאהדדי דשמא הלכה כהמכשירים לא הוי ס' כיון שלא נזכר בש"ע ועוד דגם להמכשירים בניטלה מודים דטריפה וא"כ אדרבה איכא ס"ס לחומרא דשמא הלכה כהמטריפים ושמא יתר כנטול כו' ע"ש והדברים תמוהים דלהמכשירים כשר ג"כ בניטלה ביד דאינו אבר כלל וא"כ לכאורה לדינא הי' נראה להתיר בעובדא דידי' וע"ש דלא נזכר דעה הזאת בש"ע היא תמוה דהא המחבר בסעיף ז' בסימפון א' שופך לשניהם כ' דכשר בבהמת ישראל וכ' הש"כ הטעם משום דיש מכשירים בב' מרות וע"כ סמך בש"ע על הדעה הזאת. עכ"ז נראה דאין לעשות ס' מזה דרבו המטריפים על המכשירים ואף שהמהר"א הכהן שהובא בפ"ת סי' מ"ב צירף זה לס' נראה דאין הלכה כמותו ע' שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' ד' ובשערי דעה ר"ס מ"ב וגם אולי על הרוב לא שפכי לאהדדי וראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' קמ"ד) נתקשה השואל למה ניטל כשירה וניקב טריפה וכ' הרדב"ז וז"ל ומזה הטעם המכשירים בעצמם לא היו מכשירים אא"כ טעם המרה בכבד כו' ע"ש ותמהני דבאמת להמכשירים אין צורך כלל לטעום הכבד ורק להפוסלים מהני אם טועם הכבד וצע"ג ומצאתי בפרדס סי' רי"ז] שכ' וז"ל אם נמצאו בבהמה ב' מרות כשירה דאמרינן כל יתר כנטול דמי ואלו נטלה המרה לא הי' טריפה ה"נ אם נמצא ב' מרות הוי כשירה מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה ניטלה המרה טועם הוא בכבד אי מריר כשירה ואי לא מריר טריפה עכ"ל מבואר דהמכשיר מצריך טעימת הכבד אך בהגמיי' ושאר פוסקים מבואר להיפוך וצע"ג

וראיתי להעיר במאי דקיי"ל כל יתר כנטול דמי ויש מחלוקת בין הפוסקים אם הוי כניטלו שניהם או לא וראיתי בשו"ת טטו"ד מה"ת (סי' קפ"ב) שהביא ראיה דהוי כניטלו שניהם מברייתא דזבחים דשני מכנסים פסול וע"כ דהוי כמו דלא לבוש כלל ע"ש. ולכאורה הי' נראה לומר דכל יתר כנטל דמי לא אגמריה רק בטריפות ולא בשאר דברים וכמ"ש הפרמ"ג בסי' קס"ג סק"ב במ"ז על מ"ש הא"ר שם שאם כ' תיבה יתירה פסול דכל יתר כנטול וכ' הפרי מגדים דכל יתר כנטול לא אגמרי' רק בטריפות ולא בשאר דברים ובשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' ס"ד) כ' דלישנא בעלמא נקט הא"ר ולא כוונתו ליתר כנטול דבטריפות יעו"ש. ולפ"ז אינו קשה מההיא דזבחים. הן אמת שצל"ע ע"ז דהא הרמב"ם פ"ז מה' ס"ת הט"ז כ' דאם דבק ס"ת עם נביאים וכתובים דבטל מהם קדושת ס"ת דדין החסר כדין היתר וכ"ה בטוש"ע ביו"ד סי' רפ"ג דכל יתיר הוי כחסר והיינו משום דכל יתיר כנטול דמי וכ"ה בחי'