עמודי אש קלד

הרוקח פליג וס"ל בחצי עצם והרמ"א בת"ח שם כ' ולענין אורך צוה"ג נפלה ג"כ מחלוקת בין הפוסקים כו' וכ' מהרא"י וכו' מבואר דהרוקח פליג על מהרא"י וזה כוונת הש"כ במה שהקשה על הרמ"א ולא כהפרמ"ג בפי' הא' שהשיגו על הלשון לבד וליתא שחלק על רמ"א בעיקר הדין ולא ראה הפרמ"ג בס' הארוך להש"כ ששם כ' ע"ד הת"ח שיש לשער בחצי עצם וז"ל וכן נ"ל עיקר ולא ידעתי למה סתר בש"ע דברי עצמו כו' לכן נ"ל דשיעור עוף ובהמה שוין ולעולם משערינן בחצי עצם עכ"ל מבואר שעל הדין חולק על הרמ"א ותו דגם דברי הרמ"א יש לפרש דמ"ש השני שיעורים אגודל וחצי עצם כ"א לחומרא וכמ"ש הט"ז בתשו' ב"ח החדשות (סי' י"ב) שכיון שס' דאורייתא הוא צריכין אנחנו לפרש כן ואף שראיתי להכרו"פ שכ' שפשוט הוא שהפי' להקל בשניהם לא ידענא מאי פשיטותא ובימי' לא נגלו דברי הט"ז שפי' להיפוך וגם יש לעורר דלפמ"ש יסוד דברי המהרא"י דבבהמה דקה משערינן לפי ערך וממילא גם בעוף כן ומדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל נראה שבבהמה דקה ובעוף לא משערינן בשיעור כלל רק בסימנים ונראה שזה כוונת הט"ז בתשובתו שכ' שהרשב"א בתשובה החמיר מאד כוונתו כמ"ש וע' בתה"א (שער ג' בית ב') שגם שם כתב כן והרא"ה בבדק הבית הסכים לזה וא"כ י"ל דלשיטתם לא מהני כלל שיעורא. אולם על שיעור הרוקח בחצי עצם שפיר יש לסמוך דבסי' שפ"ט כ' גם הוא בעוף הסימנים כמו בבהמה דקה ואח"ז כ' בסי' ת"ד בעוף שלמעלה מחצי עצם ליכא צוה"ג ש"מ שגם לפי הסימנים ליכא צוה"ג יותר מחצי עצם וע"כ הרוצה להקל בזה אינו אלא מן המתמיהין. וע' בפרי תואר שקיהה הרבה בדין זה השיעור בעוף. ודע דפשיטא לי דגם המהרי"ל שיער כאן באצבע אגודל וכמבואר להדיא בלשונו שהעתקתי ומ"ש המהרא"י בשמו ששיער באצבע כוונתו ג"כ אגודל וכן מבואר בש"ד ובאו"ה. וצל"ע על מהרש"ל ביש"ש (פ"ד דחולין (סי' ט"ו) שכ' דמהרי"ל שיער ב' אצבעות ויש שכתבו שהוא רוחב אגודל ומזה דייק הפרמ"ג בש"ד סי' נ"ו סק"ז דהמהרי"ל בסתם אצבעות שיער והרי במהרי"ל מבואר להדיא דשיער ברוחב אגודל. וראיתי להחכמת אדם (כלל י"ד סי' ל"ג) כתב וכל מקום שנזכר אצבעות צ"ע אם ר"ל אצבע פשוט או רוחב אגודל. וע' לקמן בדין טריפות מעים סי' ח' ופר"ח סי' נ"ו סק"ב כ' בשם הרמב"ם בפ"ט מה' ס"ת כל אצבע האמור בכל מקום הוא אגודל ע"כ ויש שם ט"ס וצ"ל כמו שכתבתי. וצ"ע כי לא מצאתי שם אלא שכתב כל רוחב גודל האמור בכל מקום הוא רוחב כז' שעורות כו' ומ"ש שכ"כ מהרי"ל לענין אורך צומת הגידין אין בידי כעת מהרי"ל לעיין בו וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים דודאי כל אצבע האמור בכל מקום הוא אגודל וכמ"ש הפר"ח בשם הר"מ ה' נ"כ ומ"ש הח"א שלא מצא זה בר"מ הוא תמוה דמתחלה הגיה ה' ס"ת בכדי להקשות שלא מצא ובאמת צ"ל בפר"ח ה' נ"כ וכ"ה באמת בדברי הר"מ ה' נ"כ (פט"ו ה"ד) וז"ל וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה הוא הגודל והוא הנקרא בוהן יד עכ"ל וכ"ה ברמב"ם ה' שבת (פי"ז הל"ו) וז"ל האצבע שמשערין בה בכל מקום היינו רוחב אגודל של יד עכ"ל וכ' המ"מ שם דהוא ש"ס במנחות (דמ"א) ארבע בגודל כו' וכ"ה ברמב"ם ה' ציצית (פ"א ה"ו) וכל האצבעות בגודל וכ"ה בא"ז ה' עירובין (סי' קכ"ז) ובהג"א בעירובין וכ"כ האו"ה (ה' או"ה) דבמקום שכותבים הפוסקים אצבע ר"ל אגודל וע"כ צל"ע טובא על הב"ח ביו"ד (סי' רפ"ו) שכ' ע"ד הטור וז"ל ועוד מנ"ל הא דסתם שיעור אצבעות הוא אגודל עכ"ל. והוא מהתימה דהא מבואר ברמב"ם דכל האצבעות המה גודלין והמ"מ כ' דכ"ה בש"ס ומ"ש החכמת אדם (כלל י"ט סי' ח') דאם נשאר כמלא בטדא דתורא והוא שיעור ד"א בשור וב' אצבעות בשה ואצבע א' לגדי וז"ל ונ"ל דר"ל אצבע פשוט שהרי כ' הש"כ בשם ראב"ן דקשר החיצון של אצבע הגדולה לצאן והוא ב' אצבעות וא"כ גם האצבעות שכ' בשם הרוקח ר"ל אצבעות פשוטים עכ"ל ודבריו תמוהים דהפי' בראב"ן דקשר החיצון של אצבע אגודל הוא באורך האגודל מפרק הא' הוא ב' גודלין ברוחב והוא ב' אצבעות וא"כ מבואר ההיפוך דהאצבעות המה גודלין וע' ביו"ד (סי' כ' ס"ב) דהשיעור לשחיטה מתורבץ הושט ב' אצבעות ומבואר באחרונים דהאצבעות המה אגודלין וע' סי' כ"ב ס"א עובי אצבע ופירשו האחרונים דהוא אגודל וע' בחכמת אדם (כלל ט"ו סי' ב') בנפחת עצם הגלגולת ששיעורו אצבע ושליש אצבע כ' שם ושיעור אצבע ביארנו לעיל כלל י"ד נראה כוונתו דהיא אצבע פשוט. ונעלם ממנו ש"ס מפורש במנחות (מ"א ב') דכל טפח ד' בגודל ועתוס' זבחים דס"ג ובשו"ת חוט השני סי' צ"ז. וע' תבואות שור (סי' מ"ו) גבי חלחולת שכתב כן דאצבע הוא אגודל ובשער המים שם חלק עלי' במילי דכדי וכ"כ הל"ש בטריפות העצמות (סי' א' סק"ג) ומה שנסתפק בסי' א' ס"ג ס"ק י"ב גבי קולית סמוך לגוף דהוא ד"א וכ' וכמדומה לי דהוא ד' גודלין ע"ש לא ידעתי מאי ספיקו דבודאי כן הוא

(ב) ומה שהעיר על מאי דפסקינן בא"ח סי' רס"א דביה"ש הוא ג' רבעי מיל כשיטות ר"ת וע"ז הקשה הא ר"ת סובר כשיטות חכמי ישראל בפסחים דצ"ד ואנן לא קיי"ל הכי דהא אסרינן מים [שלא[ לנו וא"כ אנו נכשלין ח"ו באיסור כרת עכ"ד הנה מורא לא יעלה על ראשו דכבר האריך המנחת כהן להוכיח דהשיטה העקריות הוא שיטות ר"ת ומה שהקשה ממה שאנן אוסרין מים שלא לנו הנה כבר העיר בזה הלח"מ פ"ה מה' שבת וגם הקשה דהא בפסחים קאמר רבי שנראין דבריהם מדברינו שהמזל קבוע והגלגל חוזר ע"ש אולם ראיתי בס' חידושי הרז"ה (בשיעור ביה"ש ססי' א') שכ' על דבריו וז"ל הנה מ"ש דעל מה שהגלגל קבוע והמזל חוזר אמר רבי שנראין דבריהם מדברינו זה לא הי' ולא נברא ולא דק דאדרבה דע"ז אמר רבי תשובה לדבריהם בפסחים שם ע"ש אלא על מה שחכמי ישראל אומרים שבלילה החמה מהלכת למעלה מכיפת הרקיע וכו' ע"ז אמר רבי נראין כו' וסבר הלח"מ כו' אבל לא ראה המדרש רבה פ' בראשית דשם מבואר דדעת חכמי ישראל הוא דעת ר' יהודא ודעת רבנן הוא רעת רבי שאמר שנראה לו דעת חכמי א"ה שבלילה מהלכת למטה מן הקרקע ואעפ"כ קאמר שמהלכת מאחורי כפה ולמטה ובשביל זה המעינות רותחין עכ"ל ודבריו נכונים. אולם מה שתמה על הלח"מ שכ' שנצחו חכמי א"ה את חכמי ישראל במחלוקת אי גלגל קבוע ומזלות חוזרים. הנה כזאת ראיתי להרב חוות יאיר בהשמטות ל"ד ר"ז ע"ב שהשיג על הר"ר ישר' מקאנדי' בס' אלים וז"ל ולח ידעתי מה הי' לו להריש"ר בס' ג"י מ"ש שהודו חכמי ישראל לחכמי א"ה עכ"ל אולם נראה שכן היתה נוסחתם בש"ס. ומצאתי כן להרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פ"ח) שכ' וז"ל אמנם נמשך אחר אמונת גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכבר ידעת הכרעתם דעת הא"ה על דעתם בעניני תכונה האלו והוא אמרם בפי' ונצחו חכמי ח"ה חכמי ישראל עכ"ל נראה שכן היתה נוסחתו. וע' ע"ש הר"ש ן' תיבון במאמר יקוו המים סוף פרק עשירי. וראיתי להעיר על מ"ש המ"א (סי' רס"א סק"י) בשם הב"ח דיש להחמיר לקבל שבת ב' שעות קודם הלילה ובמחצית השקל שם הניח בצ"ע אי ס"ל דהד' מילין הוין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים או ס"ל דמיל הוי כ"ד מיניטי"ן ע"ש באורך ואין כאן ספק כלל דהא כל דבריו של הב"ח הוא דיש להחמיר כדעת הרא"ם והנה להדיא מבואר בס' יראים להרא"ם (סי' ק"ב) דה' מילין הוין משקיעת החמה עד צה"כ ע"ש באורך. אולם לדינא אין להחמיר כדעת הרא"ם והמעיין בשו"ת ב"ח הישינות (סי' קנ"ד וסי' קס"ו) ובחדשות (סי' כ"א) מבואר שם דהב"ח בעצמו לא כתב כן לדינא ע"כ אין לזוז מפסק הש"ע וע' בס' חי' הרז"ה (שיעור ביה"ש סי' ז') שתמה על מ"ש הפוסקים דמשקיעת חמה עד הערב הוא כמו שליש שעה וע"ז תמה דהא ג' רבעי מיל הוא פחות מרביע שעה ע"ש באורך מה שדחק א"ע בדברי הסמ"ג אולם דברי הסמ"ג המה פשוטים דהוא סובר דמיל הוא כ"ד מיניטי"ן וא"כ ג' ריבעי מיל הוא ח"י מיניטי"ן והוא קרוב לשליש שעה שהוא כ' מיניטי"ן ולכן כ' הסמ"ג שהיא כמו שליש שעה וז"ב. וראיתי בשו"ת אור נעלם (סי' ז') שכ' על מ"ש הש"כ ביו"ד בשם הר"ם אלשקר (סי' צ"ו) שס"ל דלא כר"ת וז"ל הוא תמוה לכאורה דהיכא רמיזא בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דס"ל דביה"ש הוי תיכף משקיעת החמה מעל הארץ אדרבה טפי נ"ל מדבריהם דהוא סוף השקיעה מדהזכירו כ"א בלשונו משתשקע החמה דהוא משמע סוף השקיעה ע"כ יותר הי' כ"ל היכא דהוא יודע בודאי שהוא ג' רבעי מיל קודם צה"כ לאחר שנולד שקודם לכן יום הוא ויש למולו בח' ואין לדחותו כו' דהא דברי ר"ת מוכרחים כי היכא דלא תקשה דברי ר"י אהדדי כו' עכ"ל ואין דבריו מוכרחין כלל וגרם לו מ"ש לפי שלא ראה דברי הר"ם אלשקר ששם הביא דברי הגאונים שפסקו דלא כר"ת ותירצו קושייתו שהקשה דר"י אדר"י גם לשון שתשקע כ' שם הר"ם אלשקר משמע טפי התחלת השקיעה מלשון שקיעת החמה ע"ש היטב ונפלו כל דברי האור נעלם. וראיתי בעטרת ראש ד"ר ע"ב שהניח בתימה על הש"ע דבסי' רס"א ס"ב כ' דמתחלת השקיעה עד זמן מה קודם ביה"ש שהוא שיעור ג' מילין ורביע תליא ברצונו של אדם בהוספת שבת משמע דקודם שיעור הזה לא מהני ובסי' רס"ז ס"א כ' שם דמפלג המנחה יכול לקבל שבת ע"ש. ולק"מ דבתוס' שיעור ג' מילין ורביע מסתמא מקבלת שבת אף שלא קיבלה בפירוש משא"כ מפלג המנחה צריך לקבל שבת בפירוש ולהכי כ' בסי' רס"ז דיכול מפלג המנחה להדליק ולקבל שבת היינו בפירוש וכ"כ הג' חוות דעת בדרך החיים ולכן כ' הרמ"א בסי' רס"א ע"ד המחבר וז"ל אם רוצה להקדים ולקבל עליו שבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו עכ"ל היינו היכא שמקבל עליו בפירוש ובזה גם המחבר מודה כמ"ש בסי' רס"ז ולהכי לא כתבו הרמ"א בלשון י"א ומ"ש העטרת ראש שם ע"ד הרמ"א בסי' רס"א שהביא בשם המהרי"ו דהיא ט"ס וצ"ל מהרי"ל ע"ש ליתא דכן היא במהרי"ו סי' קי"ו) ממש כדברי הרמ"א

(ג) מה שהקשה בדין חלה הנה ראיתי למע"כ שכ' וז"ל הנה כל דיני תרומה וחלה שוין הן לענין מוקף דלכתחלה צריך מן המוקף ובדיעבד אפילו שלא מן המוקף הוא תרומה יחלה כי לא נאמרה בתורה שיעור לתרומה וחלה לכך אפי' שלא מן המוקף כשר בדיעבד עכ"ד. והנה נראה שכתב כן עפ"י דברי הש"כ סי' של"א ס"ק מ"ט דבתרומה גדולה בעי מוקף דכיון דמפרישין באומד לכוון השיעור שנתנו חכמים ואין יכולין לאמר אלא במוקף יחד ובס' ק"נ כ' דתרומתו תרומה דמה"ת א"צ שיעור. והנה הן אמת שגם הלבוש כתב כן הטעם הזה. אולם תמהני עליהם דלפ"ז מה דתרומה גדולה בעי מוקף הוא מדרבנן והוא נגד דעת התוס' (גיטין ד"ל ע"ב) וביצה (י"ג ב') יבמות (צ"ג ע"ב) ומנחות (נ"ד ע"ב) ובכורות (נ"ט ע"א) ותוס' רי"ד ב"ק דקט"ו [וע"ש שכ' דאותן המקומות שמבואר בהן דלא בעי מוקף הוא בתוספות תרומה שכבר הפריש כ"ש ואח"כ הפריש יותר לשיעור כ"ש וקשה לי דהא זה הוא רק לר' יהודא בתרומות פ"ד מ"ג אבל חכמים פליגי ע"ז וס"ל דגם בזה בעינן מוקף ובודאי דהלכה כוותייהו וכ"ה ברמב"ם ה' תרומות פ"ג ה"ו] וסמ"ג (מ"ע סי' קל"ג) ור"ש תרומות (פ"ב מ"א) וטבול יום (פ"ב מ"ז) ושו"ת הרשב"א (ח"א סי' קכ"ז וסי' רפ"ט) ורמב"ם ה' תרומות (פ"ג ה"כ) וכ"ה בס' הישר (סי' צ"ג) דתרומה גדולה מדאורייתא בעי מוקף והן אמת שהראב"ד בהשגות כתב שם והטעם לתרומה גדולה שאינה ניטלת אלא מן המוקף מפני שניטלת באומד ולא יוכל לכיון כשיעור אלא מן המוקף ונראה שמהראב"ד לקח הלבוש הטעם שלו ונמשך אחריו הש"כ אך הוא תמוה דהא הראב"ד הוא יחיד בדבר הזה שסובר דלא בעי מוקף בתרומה גדולה רק מדרבנן. והנה הן אמת שרש"י בגיטין כ' שם הטעם דשמא אותה השעה איננה