עמודי אש קלב

ונכנס רק הטעם משום שמא בשגגה יקח בכפו מתוך קדירתו של ישראל וע"ז הביאו שפיר ראי' מפ' כיצד צולין דחיישינן לתערובות גופין אבל להכשיל בחנם גם הוא מודה דאין חוששין ואין הר"ר שמואל חולק ע"ז וז"ב

עוד כ' הכנה"ג דהרשב"א בתשובה (ח"א סי' ס"ז) סובר דוקא היכא דאיכא פסידא אינו חשוד אבל היכא דליכא פסידא הוא חשוד להכשיל. והנה אם נימא כן הי' א"ש מה דנתקשה הש"כ ביו"ד (סי' קכ"ח סק"ד) שכ' הרמ"א שם דעכו"ם שבח"ל אע"פ שאינם עובדי עכו"ם מ"מ אין מיחדים יין אצלם דמשמע מזה דרק לכתחלה אין מייחדין אצלם יין אבל בדיעבד שרי וע"ז הקשה הש"כ דהא דין זה הוא מהרשב"א ובהרשב"א מבואר דאף דיעבד אסור ע"ש. ולהנ"ל א"ש דהרשב"א אזיל לשיטתו דהוא סובר דהוא חשוד להחליף אף היכא שאין לו הנאה ואפי' בדיעבד אסור ע"כ אוסר אפי' בדיעבד משא"כ הרמ"א אזיל לשיטתו בסי' קי"ח דלא חשדינן אותו שיכשיל בחנם ולכן רק לכתחלה אסור דלכתחלה גם היכא דליכא ריוח אסור וכמבואר בפוסקים וא"ש ולכאורה מדלא תירץ הש"כ כן הי' מקום להוכיח דהש"כ ס"ל דהרשב"א אינו חולק על התוס' דבחנם אינו חשוד להכשיל אולם י"ל דהש"כ אזיל בזה לשיטתו בסי' קי"ח ס"ק כ"ט דביי"נ משום חיבת ניסוך הוי כאלו נהנה ואמרינן דבודאי החליף וא"כ ליכא לתרץ כמ"ש אך לפי שיטות הט"ז שם שהשיג על הלבוש דבזה"ז ליכא חיבת ניסוך שפיר יש לתרץ דברי תרמ"א כמ"ש אולם באמת אינו מוכרח דהרשב"א יסבור דגם בחנם וא חשוד להכשיל די"ל דהרשב"א נשאל שם בעובדא שהי' צריך להפסיד דמי החזיר משלו ע"כ כ' דבמקום פסידא בודאי לא חשיד להכשיל ואה"נ דגם היכא דליכא רוחא ופסידא אינו חשוד ג"כ רק עובדא הכי הוי תדע שהרי בסי' תשס"א ששם נשאל אם מותר לסמוך על חיינו עכו"ם למכור לו בגדי צער ולומר לו שיתפרנו בקנבוס שהוא בזול יותר מן הפשתן וע"ז השיב דמ"מ יותר ויותר נקל לו לתפור בפשתן מן הקנבוס ויוצא שכר הקנבוס בהיפסדו דיותר ממה שירויח החייט בדמי הקנבוס מפסיד בעמל תפירתו עכ"ל. והשתא קשה למה כ' שמפסיד כשיתפור בפשתן הלא אפי' שוה בשוה אסור וע"כ צריך אתה לומר דקושטא דמלתא קאמר בעובדא שנשאל עליו וכן נאמר אנחנו לשיטתינו בדעת הרשב"א ולא מוכח מידי. והנה בתהה"א (בית ה' ש"ג) כ' וז"ל ומיהו בוסר של נכרים מסתברא שהנמכר לפני החנונים במקום שיש יין לבן אם דמי היין קלים יותר מדמי הבוסר אסור עכ"ל. משמע אבל אם שוה בשוה מותר ולא חיישינן שיכשיל. אך אח"ז כ' וז"ל אבל במקום שאין יין לבן מצוי או שהוא ביותר ביוקר מן הבוסר מותר בידוע לא הזיק הנכרי בנכסיו לערב היוקר בזול עכ"ל משמע דדוקא היכא שהוא ביוקר לא חיישינן שיכשיל אבל שוה בשוה חיישינן ע"כ אין למשמע מזה מידי אמנם ראיתי בתהה"א (בית ג' שער ה') כ' וז"ל שלא אסרו אלא המורייס שדרכן לתת לתוכו יין כדאמרינן פעם ראשון ושני מותר ושלישי לא אסרו אלא במקום שהיין מצוי ודמי' קלין כדמי המורייס עכ"ל מבואר לכאורה להדיא שגם אם הוא שוה בשוה כדמי המורייס אסור אולם חוכך אני לומר דט"ס הוא שם וצ"ל מדמי המורייס. ומצאתי בפרי תואר (סי' קי"ד ס"ק ט"ו) שכ' וז"ל גם דברי הרשב"א יגידו דברינו זה במ"ש שדרכן לתת לתוכן יין כו' כדמי המורייס כו' וקשה אם הם קלין כדמי המורייס למה יערב א"ו דלא לטפוי יערב לי' אלא לתקוני מורייס כמו שדקדק באמרו שדרכן כו' עכ"ל וא"כ לק"מ מהרשב"א דכיון דצריך אותו לתיקון המורייס שפיר הוי הנאה. ושוב ראיתי בשו"ת דברי נחמי' (חא"ח סי' א') שהגיה ברשב"א מדמי ע"ש (וע"ש בפרי תואר מה שמיישב סתירת דברי הר"מ פי"ז מהמ"א שמתחלה כ' ואם היין יקר מהמורייס מותר כו' אבל מערב הזול ביוקר דסותרים הדיוקים זה את זה ע"ש והשערי דעה לא ראה זה וע"כ הניח זה בצ"ע על הר"מ וגם תמהני עליו שלא הקשה כמו כן על הרשב"א שסותרים הדיוקים אהדדי וכן דברי הטור) והנה הפר"ח הוכיח מהרשב"א בתהה"א (בית ג' ש"ז) שכ' דהיכא שהניח ישראל ע"ג גחלים ובא נכרי והפך בו ואינו יודע אם סלקו מע"ג האור והחזירו או לאו מסתברא דאין חוששין לכך חדא דס' דרבנן לקולא ועוד דמה הנאה יש לנכרי בסילוקו ובחזרתו עכ"ל דמבואר מזה דס"ל דהיכא דאין לו הנאה לא חיישינן להכשיל והוא ראי' נכונה. ומה שדחה זה בבית מאיר דהעכו"ם אינו יודע הדין דאסור אינו מובן דא"כ בכל מילי נימא כן וא"כ אדרבה נראה מזה דגם הרשב"א ס"ל כהתוס'

וראיתי להבית מאיר שהביא ראי' מרשב"א בחי' לחולין (ד"ו ע"ב) שכ' ועוד אם אתה חושדו בכך הרי אתה חושדו כנכרי גמור שמתכוון ומתנכל להכשיל ולהעבירו עכ"ל ומזה שפט הבית מאיר דאף היכא שאין לו הנאה הוא חשוד להכשיל ואני תמ' ע"ז דא"כ יהי' מוכח מזה דהרשב"א ס"ל דאף היכא שיהי' לו היזק הוא חשוד להכשיל דהא התם נתן לו מתנה ויהי' לו הפסד (דאין לומר שכיון שנותן לו מתנה האחר יחזיק לו טובה עבור זה דהא כאן לא ידע כלל שהוא נותן לו) אע"כ דלישנא בעלמא קאמר הרשב"א דאם אתה חושדו בכך שנותן מתנה בשם אחד מהמומחין והוא שלו ונותן לו כדי להכשילו א"כ אתה חושדו כנכרי גמור וכוונתו מהגריעין שבהן שבודאי נמצא בתוכן איזה מהן שרוצין להכשיל לישראל ורק בסתם לא חיישינן. ועי' בתהה"א (בית ד' ש"ב) במש"ש דלא חיישינן שיחליף ובמ"ש במשמרת הבית (בית ה' ש"ד) במ"ש דבביתו לא חיישינן לאחלופי וכ' ח"ל דברשותינו מנין לכו ולנכרי שיחליף משלו בשלנו ע"ש היטב שנראה משם דהרשב"א ס"ל כהתוס' דבלא ריוח לא חשדינן לי' שיחליף ובזה מיושבין דברי הב"י שכ' ע"ד הרשב"א בשם ר"ח וז"ל ואע"ג דאיכא לאוקמי דלאחלופי כדי להרויח דוקא כו' וכ' ע"ז הכנה"ג וז"ל וליתא דדעת הרשב"א דאע"ג דלית לי' הנאה כל דלית לי' פסידא חיישינן להכשיל עכ"ל ולפמ"ש א"ש דברי הב"י דגם הרשב"א ס"ל כהתוס'

וראיתי להשערי דעה שם שכ' וז"ל ובאמת בלשון רש"י בפ"ק ד"ה רבא אמר משמע דסובר דאפי' היכא דליכא לנכרי הנאה מיני' אפ"ה לא שרי אלא היכא ששייך טעמא דמסתפי דדלמא חזי לי' ישראל ותבע לי' בדינא אבל היכא דלא שייך האי טעמא אפי' שוה בשוה חיישינן עכ"ל והנה לפי דברי' יהי' דברי רש"י סותרין זה את זה דהנה הפר"ח שם כ' וז"ל עוד ראי' לדברי מדאמרינן בפ' בתרא דעכו"ם גבי גר תושב שמייחדין אצלו יין ופירש"י דלמגע עכו"ם דאתי מעלמא לביתו לא חיישינן כיון דאין לו הנאה בכך אין מניח לו ליגע ע"כ הנה לך בבירור דהיכא דאין לו הנאה לא חיישינן שמתכוון להכשיל את ישראל עכ"ל הפר"ח וא"כ לפ"ד השערי דעה יהי' דברי רש"י סותרים זה את זה הן אמת דדברי הפר"ח תמוהין בעיני דמה דמות תערכו מגר תושב שקיבל עלי' ז' מצוות לעכו"ם ובכמה דברים חלוק הוא מעכו"ם כנודע וא"כ י"ל דניהו דגר תושב אינו חשוד להכשיל אבל עכו"ם חשוד וא"כ י"ל דדעת רש"י כהשערי דעה דסובר דאף בחנם הוא חשוד להכשיל אולם נפלאתי על השערי דעה שנעלם ממנו דברי הר"ן שאחר שהביא דברי רש"י כ' שם וז"ל ובודאי שאין כוונתו ז"ל לומר דאביי מייתי ראי' מדלא חיישינן דלמא שדי עכו"ם נבילה בקדרת ישראל מדעת דהא מלתא דפשיטא הוא דלעולם לא חיישינן שיחלוף העכו"ם או יערב רק כיש תועלת בדבר אבל כל שאין לו תועלת לא חיישינן שמא יכוון להעביר את ישראל כו' אלא כך הוא ס"ל דאביי הכי קאמר כי היכא דהתם לא חיישינן שמא מתוך שהקדירות סמוכים כל כך יטעה העכו"ם שיהא סבור לתת נבילה תוך קדירתו ויתנה לקדירת ישראל דאי חיישינן להכי ליכא למשרי מפני שישראל יוצא ונכנס או בעומד ע"ג דלא שרינן בכה"ג אלא במידי דעכו"ם מירתת אבל במה שעושה שלא מדעת לא כו' ורבא נאיד מטעמא דאביי דס"ל דמנבילה ליכא למילף דכל שהעכו"ם רוצה לתת בשר לתוך קדירתו מכוון הוא שלא יתננו אלא לקדירה שלי שהרי יש קפידא בדבר כו' ע"ש בר"ן באורך וא"כ מבואר דהר"ן דחה דלא נפרש ברש"י דס"ל דמכוון להכשיל להישראל ומהתימה מהשערי דעה שנעלם ממנו דברי הר"ן הללו וע' בהגהת הב"ח שהגיה ברש"י ומסתפי וכן ראיתי בביאורי הגר"א ביו"ד סי' קי"ח ס"ק ל"ג שהגיה כן. וא"כ ב' טעמים נינהו ולטעם א' אפי' שלא מסתפי אינו מכוון להכשיל וא"כ גם רש"י ס"ל כהתוס' דהיכא דליכא רווחא אינו חשוד להכשיל ונ"ל להוכיח דרש"י ס"ל כן ממ"ש בע"ז (דכ"ט ע"ב) גבי חומץ שלנו ביד עכו"ם דא"צ חותם בתוך חותם דאי משום אנסיכי לא מנסך ואי משום אחלופי כיון דאיכא חותם כו' ופירש"י משום אחלופי לצרכו להחליפו ברע ממנו עכ"ל משמע דרק ברע ממנו חיישינן ולא בשוה בשוה וצל"ע עמ"ש בד"ל ע"א גבי יין מבושל שלנו ביד עכו"ם כו' ואי משום אחלופי כו' וכ' וז"ל לשתות דמדוע שינה את טעמו ולא כתב כמ"ש גבי חומץ לחוש שיחליפנו ברע ממנו וגם שלפי הנראה כוונתו לשתות שלא הי' לו מה לשתות ושתה ולזה לא חיישינן מסתמא וכמו שאכתוב להלן ונראה דגם כאן כוונתו שיחליף בטוב ממנו ומ"ש לשתות ר"ל כמ"ש למעלה לצורכו שיחלוף אותו בטוב ממנו ובא לשלול דלא חיישינן שיכשיל להישראל וראי' לזה ממ"ש הר"ן פ' השוכר על מה דאמרינן שם דרבא כי הוה מסדר גילפי סחיף להו אפומייהו וחתום להו אברצייהו ופרש"י דהוי חותם בתוך חותם והקשה הרמב"ן היכא בעי הכא חותם בתוך חותם הא בחומץ ויין מבושל מותר בחותם א' כיין דאינו מנסך וכ' הר"ן ע"ז דלק"מ דהתם אין הכיתי יכול להחליפו אלא ביין מבושל או בחומץ שיהי' גרוע ממנו מעט שאלו היו שבחו של זה מרובה הי' ניכר ומיתפס עלי' כגנב ומשום שבחא פורתא לא טרח ומזייף כו' אבל כאן משום תשמיש מרובה טרח ומזייף כו' יע"ש דאלמא דבשניהם בחומץ ויין מבושל הטעם משום הנאה דרע בטוב פורתא ואלו הי' משום צורך שאין לו מה לשתות הי' צריך ב' חותמות דבודאי טרח ומזייף כיון שצריך לשתות ואין לו מה לשתות והבן. ולכאורה הי' מקום להוכיח שהריב"ש ס"ל דאף היכא דליכא הנאה הוא מכוון להכשיל דהנה בשו"ת הריב"ש (סי' שע"ז) הקשה על מה דאמרינן במס' יבמות (קי"ז ע"ב) בשמעו קול איש פלוני מת משיאין את אשתו דמקשה הש"ס שם דלמא צרה היא כו' דאמאי לא מקשה דדלמא עכו"ם הוא והט"ז באה"ע (סי' י"ז סק"ה) כ' דלק"מ דהיכא דלא נהנה לא חיישינן שיכשיל יע"ש ומדלא תירץ הריב"ש כן הי' נראה לכאורה דס"ל דחיישינן שיכשיל אף היכא שאין לו הנאה אולם באמת לא מוכח מידי מלבד דהבית שמואל שם (ס"ק ל"ח) דחה תירוץ הט"ז יע"ש עוד י"ל דהנה בטעמא דהך מלתא דלא חיישינן שיכשיל העכו"ם היכא שאינו נהנה קשה באמת אמאי לא חיישינן וצ"ל כמ"ש בשו"ת ח"צ (סי' ל"ט) דכיון דלא יודע לישראל לעולם א"כ מה בצע להעכו"ם שיכשילנו מה רעה יעשה להישראל וע"כ בכאן שפיר חיישינן דהוא רוצה להרע להאשה שתנשא ואח"כ יבא בעלה ותצא מזה ומזה והבנים יהי' ממזרים וע"כ שפיר חיישינן העולה ממ"ש דכל הפוסקים (זולת הי"א שבר' ירוחם) סוברים דהיכא דלית לי' הנאה לא חיישינן שיכוון להכשיל ולא כהשערי דעה שכ' דירא שמים ש לו לחוש לדעת הג"א ורש"י ולפמ"ש ליתא דגם הג"א ורש"י ס"ל כהתוס' וגם דלא כהכנה"ג שכ' דהג"א ורשב"א ור' שמואל שבמרדכי סוברים דלא כהתוס' וליתא וכמ"ש וגם דלא כהישועת יעקב שחילק דבאיסור דאורייתא יש לו לחוש גם היכא שאין לו הנאה בחליפין וליתא וכמ"ש למעלה וא"כ בנ"ד אין לחוש לחליפין כיון שמצא משקל המצות והשומן כמו שהי' א"כ לית לי' להאדון הנאה מיני' לא חיישינן שהחליפו ואין לחוש דדלמא לא הי' פת להעכו"ם ולקחו ואח"כ אפה מצות אחרים וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ל"ט דבכה"ג ודאי חיישינן וכמו שחשש לזה חכם א' הא ליתא דהא כ' הח"צ וז"ל אבל היכא