עמודי אש קלא

והנה התוס' בע"ז לעיל שם ד"ה דלמא כ' וא"ת מ"ש משאר איסורין דעלמא דשרי יוצא ונכנס וי"ל דהא דשרינן בעלמא יוצא ונכנס היינו היכא דנתפס כגנב אם מצאו ישראל ותבע לי' לדינא אבל הכא יכול לתחוב הכף של נבילה בקדירה ויאמר להגיס את תבשילך נתכוונתי שלא יקדיח עכ"ל והנה המהר"ש אלגזי בלחם סתרים בע"ז שם הבין דברי התוס' דכוונתם דישים הכף שלו רקנית לאסור הקדירה והוכיח מזה דהתוס' חולקים על ע"ש לקמן בשם ר"י דבחנם לא יכשיל וא"כ לדבריו התוס' בד"ה דלמא חולקים על הך דינא דהר"י. אמנם ראיתי להכנה"ג (סי' קי"ח בהגב"י ס"ק מ"ג) שכ' ע"ז דאינו מוכרח די"ל דכוונת התוס' שישליך חתיכת נבילה כחושה ויקח בשר של ישראל שומן וסיים ע"ז וז"ל ועדיין קשה לי בדברי התוס' במה שתירצו בתירוץ השני א"נ הכא מיירי בתבשיל אכסנאים דלא מירתת מינייהו ולרבא איכא למימר דשרי ביוצא ונכנס עכ"ל ותימה נהי דלתירוץ זה יכולין אנו לומר דרבא ס"ל דאפי' בתבשיל אכסנאים ביוצא ונכנס מותר אבל בתירוץ הראשון דהוא מיירי בתוחב כף להכשיל דלא מירתת דיכול לאשתמוטי וכמ"ש התוס' אמאי לא מייתי רבא משתי קדירות לדמי ע"ז ביד עכו"ם ובשלמא אם נימא דמיירי בתוחב הכף ומכשיל בחנם י"ל דרבא לא ס"ל כן אבל לפי פירושינו קשה וצ"ל דאפ"ה מסתפי וזה דוחק וצ"ע עכ"ל הכנה"ג. ובמח"כ אין כאן עיון כלל וגרם לו מה שהניח בצ"ע בשביל שלא ראה דברי סה"ת (סי' קל"ו) שכ' וז"ל ומפרש אביי לא חששו דלמא מהדר אפי' ושדי עכו"ם נבילה בקדירה של ישראל פי' בשר כחושה ושקיל בשר שמינה כדי להרויח אבל בחנם כדי להכשיל הישראל לא קאמר כו' וכ"ת אפי' מהדר אפי' למה יש לו לחוש הלא אפי' יוצא ונכנס מותר י"ל דהיינו היכא דנתפס כגנב דתבע לי' ישראל בדינא אבל הכא יכול העכו"ם לומר לנסות תבשילך אם טוב שלא יקדיח נתכוונתי כו' רבא אמר כו' אבל אי איכא למיחש לדמי ע"ז לא הי' מתירין איסור דאורייתא דהא לא חיישינן דלמא שדי עכו"ם נבילה דהוא איסור דאורייתא משום דהוי כמו יוצא ונכנס דשרי דהוי נתפס כגנב ואין זו טענה טובה לנסות תבשילך הייתי מתכוין ולכך ליכא למיגמר מהתם עכ"ל סה"ת. הנה מבואר להדיא מדבריו שדעתו לרבא שהוא חולק על הסברא דלנסות תבשילך נתכוונתי וכ"ה בבירור דעת התוס' ולא כמו שחשבו הכנה"ג לדוחק. וע' בס' עצי לבונה (סי' קי"ח) שהניח בצ"ע אם רבא חולק בזה על אביי דיוכל לומר לנסות תבשילך נתכוונתי. ונעלם ממנו דברי סה"ת הללו (גם מבואר מסה"ת שיקח חתיכה שמינה ויתן בשר נבילה כחושה. גם מבואר מהסה"ת דקושיות התוס' ע"ש משאר איסורים כו' הוא כפשוטו דמדאמרינן דלמא מהדר אפי' משמע דאלו לא הדר הי' אסור וע"ז מקשים דהא הי' מותר מטעם יוצא ונכנס וכ"ה בש"ג פא"מ בשם התוס' וז"ל והקשו התוס' דלמאי ניחוש דהישראל מהדר אפי' והא ישראל יוצא ונכנס מותר ולא כהכנה"ג שכ' שדוחק לפרש כן) וע' ביאורי הגרע"א (סי' קי"ח ס"ק ל"ב) שגם הוא כ' דרבא חולק בזה על אביי דלנסות תבשילך כו' אלא שלא הביא דברי הסה"ת. ולפיכך לא ידעתי מדוע הוצרך המנ"י (כלל ל"ב ס"ק ט"ז) לומר שהטוש"ע שכ' שאפי' ודאי החזיר פניו מותר הוא לפי שסוברים כתירוץ השני של התוס' ע"ש. ובאמת דגם לתירוץ הראשון של התוס' הוא כן דרבא חולק בזה על אביי וז"ב. וא"כ מבואר מזה דהתוס' ד"ה דלמא אינם חולקים על הר"י וס"ל דלהכשיל בחנם להישראל לא חיישינן וכ"ה בפסקי תוס' סי' י"ז דלא חיישינן שיתכוין להכשיל להישראל היכא שאינו מרויח ע"ש

והנה המהרי"ט הקשה שם על התוס' מפ"ד דדמאי המוליך חיטים לטוחן נכרי דמאי. וראיתי להפר"ח (סי' קי"ח ס"ק ל"ו) שכ' ע"ז ואין זה כלום דההיא דטוחן אינו מחליף בכוונה אלא שאינו מדקדק במביאים חיטים לטחון ומתחלפים החיטים מאליהם יע"ש. אולם ראיית המהרי"ט וכוונתו לשיטות הראב"ד ה' מעשר (פי"א הי"ג) דהס' הוא שמא החליפן משלו דמירוח עכו"ם חייב מדרבנן וזה כוונת המהרי"ט שם שכ' דחיישינן שמא החליפן בשל ע"ה או בשלו למ"ד מירוח עכו"ם חייב מדרבנן עכ"ל וא"כ לפי פי' הראב"ד הקושיא במקומה עומדת. אולם אח"כ כ' הפר"ח דגם בחיטים יש הנאה מועטת שאינו מינכר יעו"ש וזה נכון וכ"כ הח"צ שם ע"ד המהרי"ט וראיתי להבית מאיר ביו"ד (סי' קי"ח) שכ' ע"ז דע"כ אין כאן אפי' הנאה מועטת וראי' מש"ס חולין (ד"ו ע"ב) הנותן לשכנתו אין חוששין משום שאור ותבלין שבה ואמאי לא אמר דאינו חושש לעיסה עצמה אע"כ דבעיסה למה תחליף כיון שלא יועיל לה דיהי' מינכר וע"כ דגם הנאה מועטת ליכא עכ"ד ולפי דעתי לק"מ מלבד דהראש יוסף בחולין שם הקשה הקושיא הזאת ותירצה בתירוצים שונים ולפי דבריו לא מוכח מידי ע"ש מלבד זה כ"ל ליישב דלעולם יש הנאה מועטת. אולם לפי המבואר בש"ס עירובין (דס"ב ע"א) דקונין מעכו"ם אפי' בפחות מש"פ משום דעכו"ם מקפיד אפי' על פחות מש"פ. ולפ"ז י"ל דההנאה מועטת שיוכל להחליף העכו"ם יקפיד גם על זה ויחליף בשביל זה משא"כ בחולין דמיירי בשל ישראל דהוא אינו מקפיד על פחות מש"פ דלא נחשב אצלו למאומה וע"כ לא יחליף בשביל הנאה מועטת שאינה ש"פ יעו"ש והבן. והנה המהרי"ט פי' שם דברי התוס' דבשביל שיצטרך להטריח שישים חתיכה בקדירה ויצטרך לחתוך החתיכה שיהי' כשל ישראל זה לא יעשה אבל בלא טירחא יכשיל יעו"ש וקשה לי דאמאי לא חיישינן שמא יזרוק רוטב שלו לתוך הקדירה להכשיל את הישראל דבזה לא יצטרך לטרוח לכוון החתיכה וכן בפסקי תוס' כתבו דלא חיישינן שיזרוק לתוך הקדירה ולא כתבו חתיכה. שיוכל לזרוק רוטב וע' בכנה"ג. וא"כ מוכח מהתוס' דאף היכא דליכא טירחא לא חיישינן שיכשיל את הישראל היכא דלא יהי' לו ריוח וכ"ה פסק ההלכה דבחנם לא חיישינן שיכשיל את הישראל וכמבואר בראש ור"ן שם ובסה"ת (סי' קל"ו ע"ש בסי' ק"ס) וכ"ה בא"ז (ח"א ה' ג"ה סי' ה"נ) וכ"ה בחי' הריטב"א בע"ז שם. וכ"כ התוס' בע"ז (ד"ע ע"א) בשם רשב"ם בשם רש"י וכ"ה במרדכי פ' השוכר וכ"ה דעת הרשב"ם שבסמ"ג (לאוין קמ"ח) ורוקח (סי' תנ"ז) ובהגש"ד (סי' ל"ב) בשם הר"ח א"ז ואו"ה (כלל כ"ב וכלל מ"ז) וכן נפסקה ההלכה ביו"ד סי' קי"ח ובש"כ יו"ד (סי' ר"א ס"ק ט"ז) ומ"א (סי' תקי"ז סק"ג) ובא"ר שם ועמ"ש החמד משה שם. ושו"ת מבי"ט (ח"א סי' ר"ח) ורדב"ז (ח"ד סי' רט"ז) ושו"ת אבקת רוכל (סי' ס"ז) ושו"ת ב"ח החדשות (סי' כ"ד) ושבות יעקב (ח"ג סי' ע"ב) ותפארת צבי חיו"ד (סי' כ"ה) וח"ס חאה"ע (ח"ב סי' קל"א) וע' בחוט המשולש ח"א סי' ל"ב)

וראיתי להכנה"ג שם שכ' שדעת ר' פטר בשם ר"ת שהובא בהג"א פ"ק דע"ז חולקת על התוס' וס"ל דאף דלא יהי' לו ריווח חיישינן שיכשיל להישראל ומתחלה רצה לומר דס"ל דגם היכא שיפסידו מכיסו חיישינן ולבסוף העלה דרק היכא דלא יפסיד ולא ירויח אז חיישינן שיכשיל להישראל ע"ש ואני בעניי תמהתי ע"ז דז"ל ההג"א על מה דאמרינן שם דלא חשו דלמא מהדר אפי' מכאן פסק ר' פטר בשם ר"ת שאם הי' ב' קדירות ע"ג כירה א' של ישראל וא' של עכו"ם ואהדר ישראל אפי' חוששין דלמא שדי עכו"ם נבילה בקדירת ישראל ואסור והר"ר ברוך בר' יצחק מרעגענשפורק מתיר וכן דעת אבא מורי נוטה לאיסור ודוקא להחליף רע בטוב או כחוש בשומן עכ"ל. הנה מבואר שדעת האוסרים הוא רק היכא שמחליף רע בטוב או כחוש בשומן ומחלקותם הוא בענין אחר דר"ח פסק מדאמרינן לא חשו דלמא מהדר ומשמע דאלו מהדר הי' אסור דחיישינן דלמא יקח חתיכות בשר שמן ויניח בשר כחוש וגם רבא לא פליג דלא חייש דלמא מהדר אפי' דמסתמא יהי' דייק שפיר אבל אי מהדר גם רבא מודה דאסור ואף דבשאר דוכתי מועיל יוצא ונכנס הכא י"ל דלנסות תבשילך נתכוונתי וכמ"ש התוס' אולם הר"ר ברוך (והוא הסה"ת) פליג ע"ז דגם אי מהדר אפי' ס"ל לרבא דמותר והוא חולק על הסברא דלנסות תבשילך כו' וכמ"ש לעיל בשמו אבל שניהם מודים דהיכא דאין לו הנאה לא חשוד להחליף דהא ע"ז סיים בהג"א ודוקא להחליף רע בטוב או כחוש בשומן ובזה ליכא מאן דפליג דאסור (ועשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ס"ו בהג"ה בשם פרח שושן) וא"כ במאי פליגי האוסרים ור' ברוך אע"כ כמ"ש וראיתי בשערי דעה (סי' קי"ד סק"א) שכ' וז"ל ואף גם בזאת אני נבוך בדברי ההג"א בפ"ק דע"ז סי' י' שכ' דהר"פ כ' בשם ר"ת דאם הי' ב' קדירות כו' וכ"ד אבא מארי כו' ודוקא כו' ואני נבוך אם האי ודוקא כו' לא קאי רק על דברי אבא מארי או גם על דברי ר' פטר עכ"ל והנה מלבד שדחוק לפרש דלא קאי ע"ד ר"ת עוד זאת אני תמי' עלי' ועל הכנה"ג שפירש באמת דברי ר"ת דאוסר אפי' ליכא הנאה ובמח"כ אשתמיט מהם דברי האו"ה (כלל כ"ב סי' ה') שכ' וז"ל אך בודאי אם הבשר של ישראל שמן יותר משל עכו"ם כ' הרב בשם ר"ת וכ"כ בא"ז דאסור אפי' בדיעבד אי לית בי' סימן עכ"ל מבואר להדיא דר"ת אינו אוסר רק אם הבשר של ישראל הוא שמן ושל עכו"ם כחוש אבל שוה בשוה סובר ר"ת דלא חשדינן לי' שיחלוף ומבואר שפירושי בדעת ר"ת הוא האמת ור"ת ס"ל כהתוס' וכמ"ש וז"ב. והדברים נוגעים כלפי מ"ש הישועת יעקב ביו"ד (סי' קי"ד סק"א) דנראה לו ברור דבאיסורי תורה אסור אף היכא שלא יהי' לו ריוח ובזה נכון שאין כאן סתירה דכאן מבואר דדוקא כשמרויח בעירוב יין אבל אין חוששין שמא יערב יין כדי להכשיל וגבי' ישראל מהדר אפי' כ' בהג"א דחיישינן שמא ישליך העכו"ם בשר נבילה לתוך הקדירה ומבואר שם דאין חילוק בין משביח חלקו בכך ובזה א"ש דגבי איסור תורה חששו לשמא נתכוון לצער לישראל עכ"ל. ומאד נפלאתי עליו שנעלם ממנו סוף דברי ההג"א דדוקא רע בטוב כו' א"כ מבואר ההיפוך דגם באיסור דאורייתא לא חיישינן שמתכוון להכשיל (גם מש"ש דשוגג בדרבנן א"צ כפרה ליתא וכמ"ש במקום אחר) ואין להוכיח דהר"י שהביא בסמ"ג (ל"ת סי' קמ"א) ובהגמ"יי פט"ז מה' מ"א ס"ל דגם בדליכא רווחא חשיד להחליף שכתבו שם בשמו וז"ל לא רצה ר"י להתיר לישראל א' שהי' לו רגלי בהמה בבית טבח עכו"ם והי' הרוב חתומים ומקצתם לא הי' חתומים ושכחן והביאן ונתערבו כולן ולא ניכרו ולא רצה ר"י להתירם לו מטעם ס"ס ס' הוחלפו בבית עכו"ם או לא ואת"ל הוחלפו נתבטלו הן ברוב הכשרים דכיון דליכא ב' ביטולין ברוב אין להתיר יע"ש וקשה במאי מיירי אי בדאיכא ריווח אין כאן ס' כלל וע"כ בדליכא רווחא ועכ"ז כ' דהוי ס' הוחלפו. אולם זה אינו מוכרח די"ל דהר"י ס"ל כמ"ש הר"מ שהבאתי בפי"א מה' מעשר דיראה לו דהמעשרות שיפריש ס'. וע"כ גם בדאיכא ריווח עכ"ז הוי ספק. ואף שכתבתי למעלה דגם להר"מ הרוב הוא שהוחלפו י"ל דבב' ספיקות א"צ שיהי' שוין וגם באם בס' א' הוא רק מיעוט מצטרף לס' השני והוי רוב וכמו שכ"ה דעת הרבה פוסקים. גם הלום ראיתי להכנה"ג שכ' דר' שמואל שבמרדכי פא"מ הוא מהסוברים דגם בדליכא רווחא חיישינן שיכשיל וכ"כ הב"ח סי' קט"ו ס"ב וכ"כ השערי דעה שם וגם ע"ז אני תמי' דאין משם ראי' לכאן דז"ל המרדכי (סי' תתל"א) וכ' הר"ר שמואל מ"כ די"א ומפרשין דלא חשו להם חכמים דלמא מהדר ישראל אפי' משמע דאי מהדר אפי' אסור וראי' מפ' כיצד צולין אין צולין ב' פסחים ביחד מפני תערובות גופן הלכך אסור לצלות נבילה ושחוטה בלא שפודין זה אצל זה עכ"ל וא"כ נראה מבואר דאין הטעם משום שיכשיל בכונה להישראל דא"כ מאי ראי' מאין צולין ב' פסחים מה ענינו לכאן אע"כ דר' שמואל פי' הסוגיא כמו שפי' הר"ן ובחי' הריטב"א דאין חוששין שהעכו"ם יכשיל את הישראל גם אם מהדר אפי' דלא גרע מיוצא