עמודי אש קכט

ואדרבה אם בשל תורה תלינן לקולא מכ"ש דראוי לחוש לזה לחומרא אף דהוי דרבנן וז"פ ונכון עכ"ל. אולם באמת צדקו דברי המהריב"ל דפי' המשנה הוא לחומרא ומ"ש העבודת עבודה דבנכרי לא שייך שביעית לא ראה שהש"ס כאן בבכורות מוקי להמשנה דאין מירוח עכו"ם פוטר ושייך בנכרי מעשר וא"כ י"ל דנהי דלגבי דאורייתא חיישינן שמא החליף אבל לא לגבי דרבנן והי' מקום לומר דמקשה מר"ש דאמר שם דמאי וחייב להפריש אף דלדידי' מירוח עכו"ם אינו חייב רק מדרבנן וכמ"ש התוס' שם ובמנחות (דס"ז ע"ב) ומוכח דגם בדרבנן חיישינן לאחלופי ובזה הי' א"ש מ"ש רש"י בע"ז (דל"א ע"א) דחשידי לאחלופי וה"נ דלמא כו' וראיתי להעבודת עבודה (דנ"ט ע"ד) שהניח בצ"ע דלמה פירש"י דס' הוא הא רבנן ס"ל דהוי ודאי ולמה תפס רש"י דעת ר' שמעון יעו"ש ולהנ"ל א"ש דהא מרבנן לא קשה דהם ס"ל דהוי דאורייתא והקושיא הוא מר"ש ולכך כ' רש"י דהוי ספק. אולם באמת לא קשיא קושיות המהריב"ל דע"כ כודאי חשביניהו רבנן מדמצרכי ליתן לכהן ואי ה"ל ס' ואפי' רובא הא אין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' לרב דס"ל בב"ק (דמ"ו) דהולכין בממון אחר הרוב במתנות כהונה מודה וכמ"ש התוס' בבכורות ד"כ ע"א ד"ה ור' יהושע (ומזה צלע"ק על שו"ת צ"צ סי' קכ"ה שכ' לגבי פדיון הבן דס' אם הוא כהן או ישראל הוצרך לומר דקיי"ל כשמואל יע"ש והא גם רב מודה בזה) אע"כ מדמיחייבינהו ליתן לכהן דהוי יותר מרובא דברוב גמור גם בממון הולכין אחריו וכמ"ש התוס' בסנהדרין (ד"ג ע"ב) מבואר מזה דכודאי חשבינהו דהחליף אותם וע' בירושלמי דמאי בפ"ג שם ובע"ז (פ"ב ה"ג) דגרסינן שם (לפי הגירסא האמיתית מכת"י שהובא בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' א' ולפנינו הגירסא ולכל דבר וע' ברא"פ ופני משה שפירשו פי' זר לפי שנעלם מהם דברי רב"א הללו) ר' חנינא בעי קומי ר' חנינא מה כפירותיו ופוטר טבל ברור ממקום אחר א"ל ולכל דבר (שדומה ממש כפירותי' והוא טבל ופוטר אם מפריש ממנו על מקום אחר) ולא יאות (רק שאין נכון לעשות כן דדלמא באמת לא חילף) ומבואר מהירושלמי דדיינינן לי' כודאי החליף. הר"מ בה' מעשר (פי"א הט"ו) שכ' ולפיכך יראה לי שהמעשרות שיפרוש ספק. כוונתו כיון דאמרינן בירושלמי דלא יאות ע"כ לא חשבינן לי' כודאי וכמ"ש בשו"ת רב"א שם (ועיי"ש מה שפי' הסוגיא דבכורות לדעת הר"מ ותמהני על הגרע"א והתפארת ישראל בדמאי שם שלא ראו דברי רב"א שם) ועכ"פ חזינן דחז"ל חשב' לי' דקרוב לודאי שהחליף ולפיכך גם פת של עכו"ם דהוא דרבנן אמרינן במס' ע"ז (ל"ט א') דבעי חותם א' דאל"כ אמרינן שהחליף ולא הוי ס' דרבנן כיון שקרוב לודאי שהחליף ובהיות כן נפלאות נפלאתי על הפרמ"ג ביו"ד (סי' ק"י כללי ס"ס ס"ק י"ח) שכ' וז"ל והפר"ח דין י"ד כ' דגבינות נכרי הוי כודאי איסור דרבנן ולא ידענא להולמו דהא באו"ה א"א לפרש כן ואם נאמר דחילק על האו"ה מ"מ לקמן ססי' קי"ח מבואר דס' אם הוחלפו בגבינות נכרי אסור ושם לא ערער הפר"ח עכ"ל. ותמהתי ע"ז בראש מה שנסתפק אם הפר"ח חולק על האו"ה הוא תמוה דהא כ' הפר"ח שם אחרי שהביא דברי האו"ה והש"כ וז"ל ודבריהם עיקר להלכה זולתי מ"ש דגבינה של עכו"ם עשאוהו כודאי איסור מה"ת דלא קיי"ל הכי אלא כסברת הטור והרשב"א לעיל סי' צ"ט דקרי לגבינה של עכו"ם דבר שאין לו עיקר מה"ת וא"כ דינה כביצת נבילה דספיקא שריא עכ"ל הנה מבואר דגם הוא מודה דהאו"ה ס"ל דהוי כודאי איסור דאורייתא רק הוא חולק עליהם בזה וס"ל דהוי רק דרבנן וא"כ מה מסופק בזה הפרמ"ג ותמה עליו מהאו"ה הא גם הפר"ח כ' שכ"ה דעת האו"ה והוא חולק עליו ומה שהקשה מדוע שתק בסי' קי"ח. לק"מ דהגם שס"ל להפר"ח דגבינות לא הוי רק איסור דרבנן עכ"ז אוסרין אותו שם דספק הוחלף לא הוי ספק דקרוב לודאי דהחליף אותם. וע' פרמ"ג א"ח (סי' ל"ב בא"א ס"ק י"ג) שהוא בעצמו כתב שם כן ודברי' בכאן המה תמוהין. גם הלום ראיתי להבית יצחק בשער הספיקות (סי' כ"ד) שכ' שם וז"ל כבר כתבנו שהפר"ח השיג על הש"כ במ"ש בביאור דברי האו"ה והת"ח בדין איסור דרבנן ויש בו חשש איסור בגופו דאין מתירין בו ספק והפר"ח דעתו דדמיא לכל איסור דרבנן שהוא מחמת גזירה ואם הוא ס' אם הוחלפו אם לא מתירין אותן וכבר תמה עליו הפרמ"ג מהא דאיתא בסי' קי"ח דס' אם הוחלפו אסורים עכ"ל. ודבריו תמוהים דאינו מבואר כלל בפר"ח דיסבור דס' אם הוחלפו דמותר דס' זה בודאי להחמיר וז"ב. והן אמת שגם דברי הפר"ח תמוהים דמ"ש דקיי"ל בסי' צ"ט דגבינות מקרי דבר שאין לו עוקר מה"ת. דהא כבר האריך בזה הב"ח להוכיח דט"ס הוא בטור דהא ברשב"א מבואר דגבינות מקרי דבר שיש לו עיקר מה"ת וט"ס הוא בטור. וע' בש"כ בס' הארוך שפי' דברי הטור כן גם בלא ט"ס יעו"ש שגם הוא הכריח דהרשב"א ס"ל דגבינות הוי עיקרו מה"ת (רק שצל"ע על מ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' שכ"ט וז"ל ועוד דא"כ בכל איסורין של דבריהם נאמר כן ולכל הפחות באותן שאין להם עיקר מה"ת כתרומות ח"ל ונ"מ לגבינות הנכרים ולכה"כ בח"ל ובישולי עכו"ם עכ"ל דמבואר מזה דסובר דגבינות עכו"ם מקרי אין להם עיקר מה"ת וזה היפוך מ"ש בתהה"א) וראיתי להפרמ"ג (בסי' קי"א ש"ד סק"ב) שכ' עמש"ש הש"כ בשם הרשב"א דגבינות של נכרי אמרינן בהו שאני אומר וז"ל קשיא לי דגבינות של נכרי אין אומרין בו ס' להקל הואיל ואיסורו מחשש איסור תורה עסי' ק"י בש"כ בקיצור ס"ס סי' ח"י וברשב"א כ' איסור תורה ושיעור דרבנן ואולי שאני אומר קיל טפי וצ"ע בדשיל"מ עכ"ל הנה מ"ש דברשב"א אינו מבואר כלל דאומרין בגבינות שאני אומר אני תמה דלהדיא כ' הרשב"א בתהה"ק (בית ד' שער ב') וכן הדין לב' קדירות א' גבינה של עכו"ם וא' של גבינה כשירה ונפלה חתיכות גבינה של עכו"ם לתוך א' מהן כו' ושוב ראיתי בפרמ"ג באות ו' שהעיר בזה. אולם נ"ל כמ"ש הפרמ"ג דשאני אומר קיל טפי מס'. וראי' ממ"ש הר"מ ה' תרומות (פי"ג הי"ד) דבתרומה בזה"ז אמרינן שאני אומר ולענין ספק קיי"ל דגם בזה"ז ס' להחמיר וכמו שהאריך בזה המל"מ בה' תרומות (פ"ז הי"ז) א"כ מבואר דשאני אומר קיל. ולפ"ז י"ל דצדקו דברי הפלתי דגם בדשיל"מ אמרינן שאני אומר אף דס' להחמיר וראיתי להפרי תואר (סי' קי"א סק"א) שכ' וז"ל טעמא דנקט הרב ז"ל בלישנא כגון שומן של גיד וגבינה שאין לה עיקר בדאורייתא לב' טעמים הא' לומר דאפי' בכה"ג דלא הוי עיקר בדאורייתא בעינן א' איסור וא' היתר אבל שניהם היתר אסור הגם דהוי ס' דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא והב' לומר דאפי' בכה"ג דוקא שאין האיסור רבה על ההיתר ושיעור שוה אבל אם האיסור רבה אסור גם בכה"ג עכ"ל ולא ידעתי מה שתפס בפשיטות דגבינות אין לו עיקר בדאוריי' ובאמת מבואר בסי' צ"ט דאדרבה גבינות מקרי יש לו עיקר בדאורייתא והמחבר שנקנו גבינות לרבותא דאף שיש לו עיקר בדאורייתא א"צ רוב וז"ב ויש להעיר על הפר"ח דמה לו להקשות מדברי הטור. ואמאי לא הקשה מדברי האו"ה בעצמו (בכלל כ"ג סי' ב') שכ' שם וז"ל וכתב הרשב"א דדוקא באיסור דאורייתא או אף בדרבנן שיש לו שורש בדאורייתא אבל כל האיסורים של דבריהם שאין להם שורש בדאורייתא כגון בישולי עכו"ם וגבינותיהם כו' אם נתערב כבר בטל ברוב דעלמא בין לח בין יבש עכ"ל והוא אפי' אם הוא ברי' כגון ביצה שצלאה עכו"ם או חתיכה הראויה להתכבד עכ"ל האו"ה הנה ראינו שהאו"ה הסכים בכאן דגבינה אין לו שורש בדאורייתא היפוך ממה שהעלה הש"כ בדעתו דדינ' כאיסור דאורייתא והן אמת שמ"ש האו"ה כן בשם הרשב"א דדבר שאין לו שורש בדאורייתא בטיל ברובא הוא תמוה דזה הוא דעת הרמב"ן בחי' ליבמות (דפ"ב ע"ב) ובקונטרס אחרון שבסוף המס' שם דשם כ' הרמב"ן לחלק בין תרומה של דבריהם דצריך ס' ובתרומת ח"ל סגי ברובא ורשאי לבטלה והביא שם ראי' מחולין דק"ב גבי ונאכלת עם הזר על השלחן דדוקא גבי חלת ח"ל מקלינן ולא בחלה של דבריהם בא"י וכ' ומזה נלמד לכל קולא שהקילו בה חכמים כגון ביטול ברוב אינו אלא בח"ל עכ"ל כוונתו לשלול תרומה של דבריהם בא"י אבל דעתו דגבינה וכה"כ בח"ל שווין לחלת ח"ל והרשב"א בתהה"א (בית ד' ש"ג) הביא י"א שאין מקילין לבטל לכתחלה אפי' באיסורים של דבריהם שאין להם עיקר בדאורייתא ורק בתרומת ח"ל הקילו וכ' שכ"כ הרמב"ן שבתרומת ח"ל הקילו יותר כדאמרינן כו' ש"מ דבתרומה של דבריהם בארץ כו' ש"מ שס"ל להרמב"ן דחלת ח"ל קיל יותר מתרומה וחלה של דבריהם והביא רק הראי' מהרמב"ן שתרומת ח"ל קיל יותר מחלה של דבריהם אבל בהא אינו שוה הרמב"ן להי"א דהרמב"ן ס"ל דדבר שאין להם עיקר מה"ת שוה לחלת ח"ל והי"א ס"ל דחלת ח"ל קיל יותר אפי' מדברים שאין להם עיקר בדאורייתא וכן הביא הרשב"א שם במשמרת הבית דעת הרמב"ן דגבינה וכה"כ בח"ל שוה לחלת ח"ל וז"ב בכוונת דברי הרשב"א. וראיתי להכנה"ג (בסי' צ"ט הגב"י ס"ק ל"ז) שכ' ע"ד הרמב"ן הללו שהובא בב"י שם וז"ל מדברים האלו מוכח דהרמב"ן ס"ל דאפי' איסורין דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא כגון בישולי עכו"ם וגבינתו אין מבטלין לכתחלה זולת חלת ח"ל ויש לתמוה שהרשב"א במשמרת הבית כתב בשם הרמב"ן שהרמב"ן ז"ל הוא מן המתירין כשאין להם עיקר בדאורייתא כו' וצ"ע עכ"ל אולם לפמ"ש לפרס דברי הרשב"א א"ש. עוד כ' הכנה"ג שם דלא נתבאר בדברי הרמב"ן שהובא במשה"ב אם ס"ל באיסורי דרבנן שאין להם עיקר מה"ת אם צריך ס' או סגי ברוב די"ל דרק לענין ביטול לכתחלה השוה גבינה וכה"ג לחלת ח"ל אבל לעולם צריך ס' עכ"ל ותמהני ע"ז דלהדיא כ' הרמב"ן בחי' ליבמות דסגי ברובא ואם אמנם כי בימי הכנה"ג עדיין לא נגלו חי' הרמב"ן הלא הרשב"א (בבית ד' שער א') בתהה"א כ' להדיא בשם הרמב"ן וז"ל אבל איסורין של דבריהם שאין להם עיקר מה"ת בטלים ברוב וזהו שהקילו בתרומה ח"ל וה"ה לכה"כ בח"ל וגבינה של עכו"ם ואע"פ שחששו לאיסור של תורה אינו אלא גזירה וכן בישולי נכרים בטלים ברוב עכ"ל מבואר להדיא דדברים שאין להם עיקר מה"ת בטלים ברוב והוא בעצמו רמז לעיל לדברי הרשב"א שם ואיך לא השגיח ששם מבואר להדיא דסגי ברובא וכ' שם אח"ז וז"ל ומתוך מ"ש הנמ"י פ' הערל וז"ל והרמב"ן מיקל להתיר ברבויא לחוד באיסורין שאין להם עיקר מה"ת כגון חלת ח"ל אלא שאפשר לומר דחלת ח"ל טעמא אחרינא היא כו' ומעתה אין לנו ראי' לבטל אפי' איסורין של עכו"ם כגון חלב וחמאה וגבינה בפחות מס' הריטב"א ע"כ יש להוכיח דהרמב"ן לא התיר בשאר איסורים שאין להם עיקר מדאורייתא לבטל ברוב מדחלק על הרמב"ן בין חלת ח"ל לשאר איסורים עכ"ל ובאמת הא ליתא והכנה"ג סבר דמ"ש הנמ"י אלא שאפשר לומר הוא מדברי הרמב"ן וע"כ כ' דגם הרמב"ן מחלק בחלת ח"ל לשאר איסורים שאין להם עיקר מה"ת אולם באמת הא ליתא דהרמב"ן משוה כל איסורים שאין להם עיקר מה"ת דסגי ברוב והאי שאפשר לומר כו' הוא מדברי הריטב"א שחולק באמת בזה על הרמב"ן ובמבואר להדיא בחי' הריטב"א ליבמות שם וז"ב. וא"כ מבואר דהרמב"ן ס"ל דאיסורים שאין להם עיקר בדאורייתא סני ברוב אולם הרשב"א חולק עלי' בחי' ליבמות שם ובתהה"א שער ד' ופסק להדיא דצריך ס' אף באיסורי דרבנן שאין להם שורש בדאורייתא רק בחלת ח"ל הקילו דבטלים ברובא ואיך כ' האו"ה בשם הרשב"א להיפוך וצע"ג (ואולי ט"ס הוא באו"ה וצ"ל הרמב"ן) עכ"פ קשה על האו"ה דלפ"ד הש"כ ס"ל דגבינות מקרי איסור דאורייתא וכאן כ' אין לו שורש בדאורייתא ואולי דהאו"ה כתב כאן דברי הרמב"ן רק להודיענו דדברים שאין להם שורש בדאורייתא בטלים ברובא אבל במה שמשוה גם גבינות לאלו הדברים בזה חולק עלי' וסמך א"ע על מ"ש במקום אחר וראי' דכאן כ'