עמודי אש קכח

לא מוכח מידי דהיכא דאח"כ יהי' ס' השקול באמת אסור ושאני הכא דתלינן שהוציאו כולו רק שמא לבו נוקפו שלא נמשך כולו בזה אמרינן סד"ר להקל ועמ"ש בשנית חיים סי' קע"ד. וע' עוד בחי' מהרי"מ לחולין (דק"נ ע"א) שהקשה מסוגיא הזאת להסוברים דבדרבנן אין ס' מוציא מידי ודאי ולפי האמור לא מוכח עידי

(יד) ויש לחקור מי שעשה דבר שהוא ספק איסור ואח"כ נתברר שהוא הי' היתר גמור אם עביד בזה איסורא וראיתי להצ"צ (סי' ס"ט) שכ' וז"ל אלא האמת הוא אפי' אם תמצא התרנגולת אח"כ שלא היתה טריפה כגון שתשהה יב"ח מ"מ האי דאכיל ביצתה בעוד שהיתה בספק איסור קודם שנודע היתרא עביד איסורא ולא פקע האי איסור מיני' אפי' כשתמצא אח"כ שלא היתה טריפה מעיקרא דאיהו מיהו איסורא עביד ואלו עביד בכה"ג היכא דקבע איסורא כו' חייב באשם תלוי ולא אמרינן דלמא של שומן אכל ומייתי חולין לעזרה כו' עכ"ד מבואר מדברי' שם דאיסורא דאורייתא הוא להכניס א"ע לס' איסור ואף שאח"כ נתברר שלא היתה איסור עבר על איסור דאורייתא וראיתי להחו"י (בהשמטות לדיח"ב) שכ' ע"ד הצ"צ הללו וז"ל גם מה דמשמע מדברי הצ"צ דלפי שעה יש בו איסור מה"ת דמדמה לה לס' חתיכה מב' חתיכות דמייתי אשם תלוי אשתמיטתי' מ"ש הרמב"ם דכל הספיקות המה מד"ס כו' ע"ש ואני המי' דהא הצ"צ קאי התם ליישב דברי הרשב"א שהביא הטור בסי' ק"ב. והרשב"א הוא חולק על הרמב"ם וס"ל דהס' יש בהם איסור מה"ת וצדקו דברי הצ"צ. (וע' בפרמ"ג (בשער התערובות ח"ב) שכ' עמ"ש הצ"צ דבאשם תלוי אם נודע לו אח"כ אינו כמביא חב"ע וכ' הפרמ"ג ע"ז לא ידענא מאי נ"מ ומאי ה"ל למיעבד ואי נודע לו קודם זריקת הדם אפשר אה"נ דלא יזרוק והבשר ישרף דהוי חב"ע עכ"ל ואני תמי' על הפרמ"ג ממשנה מפורשת בדפ"ו דכריתות דמבואר שם דאם נודע לו קודם שנזרק הדם ישפוך הדם והבשר ישרף אבל אחר הזריקה יאכל הבשר לכהנים וזה כוונת הצ"צ דלא הוי חב"ע וא"כ אם נודע לא יאכלו הכהנים. ע"ז כ' דליתא ועמ"ש הראב"ד פי"ח מה' מעה"ק ושו"ת ח"צ סי' קכ"ג ע"ש) וכדברי הצ"צ ראיתי שכ' מרן הב"י (סי' קפ"ג ביו"ד) וז"ל ומ"ש שאסרוהו לשמש לא מדר"ש יליף ולא מגזירת חכמים הוא אלא מה"ת שמאחר שהוא יכול לבוא לידי איסור כרת אם ישמש ודאי שאסור לו לשמש מה"ת שאדם מוזהר ועומד שלא יביא עצמו למקום שיבא לעבור על איסור כרת עכ"ל מבואר שאסור מה"ת להכניס עצמו למקום שיוכל לבוא לידי איסור וממילא דאם עביד אח"כ עבר על איסורא ועתוס' כתובות (ט' ב' ד"ה כל היוצא שהקשו על מה שפירש"י שם דכל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שאם לא יחזור יהי' גט וע"ז כ' דקשה דהאיך בא דוד עליה למה לא הי' ירא שמא יחזור ע"ש מבואר שזה הוא איסורא וע' בריטב"א קידושין (דל"ב ע"א) על מה דאמרינן שם במכה לבנו דלמא רתח ואיכא משום לפני עיור לא תתן מכשול ומשני דמחיל ליקרי' וע"ז כ' הריטב"א וז"ל קשיא לי דהא מ"מ לא ידע בריה דמחיל לי' ליקריה והוי כמי שעלה בידו בשר כבש ונתכוון להעלות בשר חזיר שצריך כפרה כו' ואפשר דבלאו דלפ"ע לח"מ כיון שהוא לאו כולל לא מחמרינן בי' האי ושרינן בהכי כדי לנסותו ולהדריכו בדרך ישרה עכ"ל מבואר כן שאסור לעשות דבר שיוכל לבוא לידי איסור. וע"כ צל"ע על מ"ש הר"ן בנדרים (ד"ג ע"ב) דאומר לאשה ה"ז גיטך שעה א' קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה דאם אכלה ולא מת בעלה לא עבדה איסורא ע"ש דהא סוף סוף עבדא איסורא במה שהכניסה א"ע לכתחלה לס' איסורא ותו קשה לי על מ"ש בחי' מהר"ם חלאו"ה לפסחים (כ"ה ע"ג) בסוגיא דאפשר וקא מכוון וז"ל ואכתי קשיא כיון דאפשר למה יבא עצמו לידי ספק שמא יכוון אדרבה אשכחן בעלמא גבי טבילת זבה שתשמש ביום אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא יבא לידי איסור כרת כלומר שמא תראה בו ביום ותסתור ואפשר לומר דשאני התם דאיסור כרת אבל איסור לאו לא החמירו וכדאמרינן בפ' הנחנקין גבי ישב לו קיץ בנו אסור אחר מותר מ"ט בנו שגגת חנק אחר שגגת לאו עכ"ל מבואר שסובר שבאיסור לאו מותר לו להכניס א"ע בס' איסור והוא תמי' לדעתי והקושיא שהקשה מזבה מעיקרא לק"מ דבזבה דהחשש שמא תסתיר אינו בידה אבל בכונה תליא בידו שלא לכוון וצל"ע בכ"ז

(טו) בש"כ בכללי ס"ס (סי' ד') כ' בביצה מספק טריפה וכשירה דמותרת דוקא אם נתערבו התרנגולין וראיתי בשו"ת ס' יהושיע (בפו"כ סי' שט"ו) שכ' ע"ז דצ"ע דהא באיש ואשה שמטילין לספל ונמצא מהם דם ונכרין כ"א בפ"ע ואפ"ה הוי ס"ס מעליא וצ"ע מכ"ל. ולק"מ דהא עיקר טעם הש"כ דבשלמא אם נתערבו התרנגולים א"כ התרנגולת בעצמותה מותרת אף דהוי ס' א' בגוף וס' א' בתערובות יצתה מאיסור דאורייתא וא"כ שפיר י"ל על הביצה ס"ס שמא הוא מהכשירה ושמא מהטריפה דהא הטריפה בעצמותה אינה אסורה מה"ת משא"כ כשלא נתערבו א"כ הטריפה אסורה מה"ת וא"כ איך נימא שמא הוא מהכשירה ואת"ל מהטריפה שמא מותרת דא"כ פגעת באיסור תורה דהטריפה ודאי אסורה מה"ת. זה כוונת דברי הש"כ וא"כ אין קושיא כלל מאיס ואשה דהס"ס הוא על הדם כמ"ש האו"ה הובא בש"כ בכללי ס"ס סי' א') שמא הוא מהאיש ושמא מהאשה ואינו מן המקור וא"כ אין כאן פגיעה כלל באיסור תורה דאיזה איסור תורה יש שאתה רוצה להתירו

(טז) והנה אנן קיי"ל דגם במיעוטא אי איכא חזקה בהדי' הוי לי' ספיקא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וע' ברא"ש פ"ק דחולין שכ' דהא דגבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן לא אמרינן סמוך משום דלא שכיח (ומה שהניח בצע"ג הבית יצחק בשער הספיקות דלפ"ז תקשה בש"ס חולין די"ב באבדו גדי' ותרנגולי' ומצאם שחוטים בשוק דאם רוב טבחי ישראל מותר דלמה לא נצרף המיעוט להחזקה לק"מ דהא כ' בשו"ת הגרע"א דברובא דאיתא קמן לא מצרפין המיעוט לחזקה ע"ש וא"כ ברוב מצוין אצל שחיטה שפיר מקשה הרא"ש משא"כ ברוב טבחי ישראל דהוא רובא דאיתא קמן בזה לא מצרפין המיעוט לחזקה) וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חיו"ד סי' כ"א) שתמה ע"ד הרא"ש הללו דהיכן מצינו דאומרין סמוך מיעוטא לחזקה הא זה לא נאמר ביבמות (דקי"ט) רק לר"מ ולא לרבנן ע"ש ומהתימה על האחרונים שכתבו כמה פעמים סמוך מיעוטא לחזקה וזה לא נאמר רק לר' מאיר ולא לדידן עכ"ד. ומהתימה ממנו שאישתמיט מיני' שהרי"ף שם והר"מ פ"ב מה' יבום והטוש"ע סי' קנ"ו פסקו באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובא ואמרו לה מת בעלך לא תתייבם ולא תנשא והיינו דסוברים דהמשנה אתיא ג"כ לדידן וכמ"ש הרשב"א ביבמות שם בשם רב האי גאון דרבא מפרש המשנה גם לדידן. וע"ש שכ' שכן נראה ג"כ מדברי רש"י (עשו"ת נודע בשערים מה"ק כללי רובא וחזקה סי' א' שכ' שמדברי רש"י נראה שלא ס"ל סמוך ע"ש וצ"ע שלא העיר דהרשב"א כ' בדעת רש"י להיפוך. וע' בשו"ת ראש אפרים סי' כ' וצ"ע) וכ"כ הריטב"א בחולין ד"פ וכן דעת כל הראשונים ומהעמק הלכה נעלם כל זה. וראיתי בשו"ת פרי תבואה (סי' כ') שכ' דהנמ"י ר"פ האשה בתרא סובר דסמיך מיעוטא לחזקה גם לדידן הוי מה"ת ותמהני עליו דהיכן מצא בנמ"י שכ"כ הא הוא לא כ' רק שגם לחכמים מתוקם המשנה ואצ"ל דאתא כר' מאיר (כן העתיק התיו"ט ביבמות דברי הנמ"י האלו ותמהני על הכתונת פסים דל"ד ע"ב שלא ראה דברי התיו"ט האלו) וזה כשיטות ר' האי והראשונים שהבאתי דגם לחכמים לא תנשא מדרבנן משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן והיכן מצא בנמ"י שסובר דמדאורייתא אמרינן סמוך וגם דברי התיו"ט בטהרות (פ"ג ע"ח) צל"ע שגם מדברי' נראה שסובר דלהנמ"י הוי מה"ת כפלגא ופלגא דאל"כ לא הי' מקשה מדוע הם מטמאים הא הוי פלגא ופלגא ואי דלא אמרינן סמוך רק מדרבנן לא הי' מקשה מידי וצע"ג. גם מ"ש ההפרי תבואה דמה"ת אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ממ"ש ביו"ד סי' ב' לחלוק ע"ד מהרי"ק בשוחט שהעיד עד א' ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו שכ' הב"ח דהוא ספיקא דאורייתא אין ראי' כלל דהא גם הט"ז והש"כ והת"ש בסי' א' כתבו כן וא"כ גם בשיטתם נימא דס"ל בפשיטות היפוך כל הפוסקים שס"ל דלא אמרינן סמוך רק מדרבנן אולם ברור דמ"ש הב"ח דהוא דאורייתא ר"ל דעיקרו דאורייתא (דכן רגיל הב"ח לקרות למה דעיקרו דאורייתא וכן כוונתו ג"כ ביו"ד סי' ע' ומיושב מה שהקשה עליו הב"ש בסי' ע') והנה י"ל ג"כ באופן אחר והוא דהגם דרובא וחזקה רובא עדיף עכ"ז לענין נאמנות העד הוא להיפוך דנגד החזקה אינו נאמן ונגד הרוב נאמן דהוא מברר הרוב שדבר זה הוא מהמיעוט (עפרמ"ג ביו"ד סי' א' דעד א' אינו נאמן נגד הרוב והא ליתא. וע' פנ"י בקידושין דכ"ג ובק"א שם. וע' בשב שמעתתא סי' ו' ובנ"ב מה"ק חאה"ע סי' ס"ט ובנודע בשערים מה"ק סי' כ"ד) וא"כ ה"נ כיון ששניהם נאמנים בשוה וזה מעיד נגד הרוב נאמן וזה מעיד נגד החזקה אינו נאמן והבן

שאלות ותשובות סימן ח קונטרס דיני או"ה

נשאלתי מעיר בירזאווקע באיש א' שהניח מצות שאפה על חג הפסח ושומן שקנה על פסח בבית אדון א' והי' מונחים בבית האדון בחדר מיוחד שישן שם האדון ואין אוכלים שם. ואח"כ בא ולקח העצות והי' משקלם שוה כאשר הניחם. ובהשומן הי' לו טב"ע מה דינם של המצות והשומן. וזה אשר השבתי. הנה אנן קיי"ל דאם הפקיד אצל עכו"ם הוא חשוד להחליף אותם ודבר זה למדנו ממשנה דדמאי (פ"ג מ"ד) דהמפקיד אצל עכו"ם הרי הוא כפירותי' וע' בש"ס בכורות (י"א ב') דאמרינן שם להפריש כ"ע לא פליגי כי פליגי ליתנם לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינוהו ובעי מיתננהו לכהן ור"ש סבר דמאי [והיינו דהגמ' מפרס המשנה שהפקיד פירות מעושרין וחוששין שמא החליף אותם העכו"ם בפירות שלו והם טבלים מה"ת דמירוח העכו"ם אינו פוטר וע"כ נפלאתי על ס' עבודת עבודה (ד"ס ע"א) שכ' שם וז"ל והנה בהיותי בזה הגיע לידי חי' מהריב"ל וראיתי שעמד ע"ד התוס' הללו דא"כ מאי פריך הש"ס מהא דתנן המפקיד פירותי' אצל עכו"ם הרי הן כפירותי' לשבועות ולמעשר ומאי פריך הא דאורייתא הא דרבנן וכו' וע"ש ודבריו תמוהים בקושיא זו דמה דאמרינן דהוי כפירותי' של עכו"ם לשבועות ולמעשר קולא הוא זו ולא חומרא דאדרבה בנכרי לא שייך שביעית ומעשר ובע"כ דהוי לקולא וכמ"ש כל הפוסקים במשנה זו ומטעם דהוי בחזקת שודאי החליף וא"כ פריך שפיר אם ודאי היא מה לי דאורייתא מה לי דרבנן