עמודי אש קכד

שצריך לעבור על דיני נידוי בקום ועשה שינעול הסנדל ויקרא בתורה כו' שוב אמרינן מאי אולמא הך עשה מהך עשה וא"ש קושיות התוס' ובזה הי' א"ש דברי הירושלמי ביצה (פ"ב ה"ב) דאיתא התם על מה דמבואר במשנה דאדם מותר לטבול בשבת שכן אדם טובל לקרי' בשבת. ותמה בציון ירושלים שם דמאי ראי' אפי' אם נאסור לטבול בשבת משום מתקן עכ"ז בולד הטומאה דרבנן מותר דבדרבנן לא הוי מתקן וא"כ גם לקרי' מותר ע"ש. אמנם אם נימא דתקנות עזרא דינו כשל תורה א"כ שפיר הביאו בירושלמי ראי' דהא הוי תיקון לדאורייתא. אמנם באמת לא נהירא לי כהבית יצחק ותקנות נביאים לא הוי רק כדרבנן ולא כדאורייתא וגם טבילת בעל קרי לא הוי רק דרבנן וכן מוכח לדעתי מש"ס ברכות (כ"א ב') והא דקמיפלגי בזב שראה קרי להודיעך כוחן דרבנן ולכאורה קשה הי' לו להשמיענו כוחא דהיתרא ועכצ"ל עפ"י מ"ש הצל"ח ביצה (ג' א') דבדרבנן כוחא דאיסורא עדיף משום דס' להקל וא"כ א"ש דברי הש"ס ומוכח מזה דתקנת עזרא מקרי דרבנן וס' להקל. וע"כ תמהתי על הקהלת יעקב (בלשון חכמים אות תנ"ו) ובארעא דרבנן (אות תקל"ה) שכתבו בשם הנמ"י פ' הערל דכל מקום שנאמר צריך הוא דרבנן דאי דאורייתא חייב מיבעיא לי' למיתני וע"ז כתבו דצ"ע דבפ"ג דברכות זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז ומשמשת שראתה נדה צריכים טבילה עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דהא תקנות עזרא לא הוי רק דרבנן וא"ש מה דתני צריך דהא הכוונה בהטבילה הוא לד"ת וכמ"ש רש"י שם וא"כ הוי רק תקנת עזרא דהוא דרבנן וע' בארעא דרבנן בהשמטות (אות צ"ט) שכ' בעצמו דטבילת ב"ק אינו מד"ת ע"ש והוא פשוט (שנתקנה שלא יהי' מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין כדאיתא בש"ס בבלי ברכות (כ"ב א') ובירושלמי שם (פ"ג ה"ד) וכ"ה בר"מ וסמ"ג ובא"ז ה' נדה סי' ש"כ ובטוש"ע א"ח סי' פ"ח וע"כ צל"ע על הפרישה שם שכ' ע"ד הש"ע לא ידעתי מניין להם טעם זה עכ"ל והוא מבואר בהמקומות שהבאתי) דתקנות נביאים הוי רק מדרבנן וכן ראיתי בספר המפתח לר' ניסים גאון בעירובין (דנ"ה ע"א) שכ' וז"ל ודע כי כל דבר שאינו כתיבי בקראי ואע"פ שהוא מתקנות נביאים דרבנן מתקרי עכ"ל. וגם תקנות משה רבינו בעצמו הוי רק מדרבנן וכמו שנראה מש"ס שבת (ד"ל ע"א) דאיתא התם ואלו משה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ואם דינם כדאורייתא מאי חידושא ומוכח כן דהא בש"ס ב"ק (דפ"ב ע"א) איתא דמ"ר תיקן לישראל שיקראו בשבת וכמבואר בירושלמי מגילה (פ"ד ה"א) עכ"ז הוי רק מדרבנן כדאיתא בסמ"ק (סי' קמ"ט) ובשאר פוסקים וגם הא כ' הרמב"ם ה' אבל (פ"א ה"א) דאבילות דרבנן ומשה תיקן להם לישראל ז' ימי אבילות וז' ימי המשתה וראיתי להבית הלל ביו"ד (סי' שצ"ח ס"א) שכ' ע"ז וז"ל וקשה כיון שמשה תקנוה הוי דאורייתא וגם מ"ש דמשה תיקן מנ"ל הא דלא מצינו בשום מקום עכ"ל והנה מה שהקשה דמנ"ל הא נעלם ממנו דהוא בירושלמי כתובות (פ"א ה' א'). וע' בפני משה שכ' כלומר שיש להם רמז מן הכתוב בתורא ע"ש נראה שנעלם ממנו מ"ש הרמב"ם דהפי' הוא כפשוטו דהוא תקנת משה וכ"כ הרמב"ן בתורת האדם (שער ענין ההתחלה) בשם הירושלמי וכ"ה בס' המצוות (שורש ב') וז"ל ואפי' תקנות משה בעצמו הוא מדרבנן כמו שאמרו משה תיקן להם לישראל כו' גם מ"ש הב"ה דאי הוי תקנת עשה הוי דאורייתא ליתא דגם תקנת עשה הוי דרבנן ובזה נדחה ג"כ מ"ש השירי קרבן במגילה שם ע"ש וע' ב"ח וט"ז בא"ח (סי' תרפ"ה) ובא"ר (סי' רפ"ב) מבואר כן וכבר האריך בזה בכ"מ פ"ג מה' מגילה וחנוכה יעו"ש ובמגילות אסתר שורש א' שמבואר כמו שכתבתי וע' שו"ת משכנ"י חיו"ד (סי' ע"ב) שהאריך להוכיח דז' ימי אבילות המה מה"ת ונעלם ממנו דברי הירושלמי והר"מ שהבאתי דהמה מתקנות משה ומה שהקשה מהא דדחי נגעים כבר התעורר בזה בפנ"י בק"א לכתובות (סי' ח') ולק"מ כמ"ש היד דוד (דרס"ט ע"ב) דאף שחתן ורגל המה מדרבנן עכ"ז במה שכתבה התורה וביום הראות הרשתה התורה שיכלו חכמים לוותר ע"ז שלא יהי' צריך להראות עד שיעברו ימי חתונתו וימי הרגל ובדבר הרשות לא רצו חכמים לוותר ע"ש. ובזה י"ל מה שהקשה במקראי קודש (שער ל"ה סק"ל) דלמה כה"ג רואים אצלו נגעים הא לדידי' הוי כל השנה כרגל ע"ש ולהנ"ל א"ש דהחכמים לא רצו רק לוותר שיראו הנגעים אחר ימי הרגל וחתונתו אבל לעקור שלא יראו כלל הנגעים אצל הכה"ג לא רצו החכמים וגם אולי לא נתנה התורה להם רשות ע"ז. (וע' בא"ז ה' אבילות (סי' ת"ל) שכ' ראי' להר"מ דמברין בחוה"מ מכה"ג דהא לדידי' הוי כרגל ודחה זה דא"כ אמאי אינו אוכל בקדשים ע"ש שמשמע מדבריו דלאו לכל מילי הני לכה"ג כרגל) ומה שהקשה המשכנ"י דלמה לנו לומר דאין נוהג אבילות ברגל דהוי עשה דרבים בלא"ה לא דחינן דאורייתא מקמי' דרבנן י"ל דנ"מ לליל א' של יו"ט דאינו מחויב בשמחה רק מדרבנן וכמ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סי' ס"ח) להכי הצריכו לומר דהוי עשה דרבים ובזה יש ליישב גם קושית התוס' בכתובות דמ"ז דאיך מצי למוסרה ביו"ט הא אין מערבין שמחה בשמחה ולהנ"ל א"ש דמיירי בליל א' דיו"ט (דמשבת בלא"ה לק"מ דבשבת לא מחויב בשמחה כמבואר בשיטה מקובצת כתובות ד"ז ע"א ומ"ש בספרי בהעלותך וביום שמחתכם אלו שבתות כבר כ' הזית רענן שם דמוי"ו דביום קדריש) דאינו מחויב בשמחה [ומזה מבואר דהתוס' ס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה הוי מה"ת ובזה י"ל דברי הטוא"ח סי' תקכ"ד שהעתיק דעת ר"ת בתוס' ביצה (ל"ו ב') דמותר לקדש באין לו אשה ובנים ובלא מייבמין לא כתב דבליכא גדול מותר וכבר הניח זה בקושיא בב"י שם ובשו"ת פנ"י (חאה"ע סי' ט"ו) ולהנ"ל א"ש דהטור ס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה הוי מה"ת וא"כ גם ביבום אסור מה"ת דהא נושא אשה ואין מערבין שמחה בשמחה וא"כ אף בליכא גדול אסור דדוקא באיסור דאין מקדשין בשבת דהוא מדרבנן הקילו באין לו אשה ובנים אבל לא לאיסור דאורייתא וע"כ ביבום אסור והש"ס ביצה (ל"ז א') קאי לאותו מ"ד בע"ק (ח' ב') דאין סובר הטעם דאין מערבין רק שאר הטעמים וס"ל דהוא אסמכתא אבל לפי מאי דקיי"ל אין מערבין כו' והוי מה"ת ע"כ אסור ביבום וע' בט"ז שכ' דביבום שייך איסורא דמו"מ והתימה ממנו שלא העיר דאיכא איסורא דאין מערבין ועמ"ש בס' דרישת הזאב די"א ע"ב ומאין חולצין לא קשה כלל וכמבואר בביצה שם וי"ל דחליצה לא הוי רק הכשר מצוה ויוכל לדחותו לאחר יו"ט. ושוב ראיתי בכלילות שמואל שכ' דהוצרכו לגזור במו"מ ביבום ולא משום אין מערבין דנ"מ ליו"ט של ר"ה דליכא שמחה ע"ש. וא"כ י"ל דהטור מיירי ביו"ט דעלמא ואסור אף בגדול ועשו"ת שאגת ארי' סי' ק"ב] ומ"ש המשכנ"י להביא ראי' ממ"ק (ה' ב') דדרשינן בחגיך ולא באשתך ש"מ שהוא מה"ת הנה אנן לא קיי"ל כאותו מ"ד כמ"ש המ"א (סי' תקמ"ו סק"א סי' תרצ"ו ס"ק י"ח) וכן ראיתי בס' חי' הרז"ה ביו"ד סי' שמ"ב שתמה על הסוברים דז' ימי המשתה המה מדרבנן מש"ס מ"ק הנ"ל ולק"מ כמ"ש. ובלא"ה י"ל דכיון דרבי פליג התם על ר' יהודא והלכה כרבי מחבירו ולדידי' אינו מוכח דסובר דהוי מה"ת א"כ י"ל דבאמת פליגי בזה רבי ור' יהודא ומצאתי בא"ז ה' אבילות (סי' תל"ב) שכ' ליישב דברי הגאונים דסוברים דלכן בההיא דכתובות (ד' א') בועל בעילות מצוה ופורש דחתן הוי סמך מה"ת וראי' מההיא דמ"ק וכ' ע"ז ואע"ג דרבי פליג ולפי דבריו אין ראי' וקיי"ל הלכה כרבי מחבירו הא לא קשיא די"ל ההיא דכתובות ר' יהודא הוא עכ"ל הרי דלרבי אין ראי' וי"ל דבהא פליגי רבי ור' יהודא (וצע"ק לשון א"צ שבדברי רבי). וא"כ מבואר דתקנת נביאים הוי דרבנן וכן מוכח מהא דאמרינן דעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכ' הר"ש והרע"ב (במס' ידים פ"ד מ"ג) דהוא רק מדרבנן וראיתי בספר שלמי נדבה ח"ב (די"ט ע"ב) שכ' שנעלם מהם ש"ס דיבמות ד"ט דחגי הנביא דרשה ועם האמור א"ש דאף דהיא מנביאים עכ"ז הוי רק מדרבנן. וכ"כ בשו"ת חו"י (סי' קצ"ב) ולא כהבית יצחק שס"ל בפשיטות דתקנת נביאים הוי מה"ת ומש"ש ראי' מהא דטומטום אינו מוציא נשים אשתמיט מיני' מ"ש הב"י בסי' תרפ"ט דטומטום גרע מנשים (ואפי' לפמש"ש הפר"ח להשיג ע"ז וכ"ה בשו"ת שאגת ארי' (סי' ו') י"ל דאין עושין ס' דרבנן לכתחלה וכמ"ש כה"ג הרא"ם לענין ס"ס). ובזה י"ל דברי הב"ח בא"ח (סי' תרפ"ט שכ' ליישב שיטת רש"י דסובר דנשים חייבות גם בקריאה דסיפא דהתוספתא משבשתא וראיתי להמעשה רוקח (פ"א מה' מגילה ה"א) שכ' ע"ז ותמיהא לי מלתא דהא מוכח דלא כרש"י גם מהרישא מדאינו מוציא טומטום אחר ע"ש ולהנ"ל א"ש דטומטום גרע מנשים. אולם בלא"ה לק"מ על הב"ח ונעלם מהמעשה רוקח דברי הב"ח בסעיף ד' שכ' באמת לרש"י דגם הרישא הוא דלא כהלכתא כמו הסיפא ע"ש ומה שהביא הבית יצחק ראי' מהא דנקטינן לחומרא בפי' דחוטי פשתן וכן מדקורין בי"ד וט"ו אין ראי' דאם נרצה להקל נקל בשניהם ויעקר תקנת חז"ל ומרש"י ביצה שהביא שם יש ראי' להיפוך דהא באמת מקלינן בשבותים רק שלפעמים גזרו גזירה לגזירה כשראו שכולא חדא גזירה הוא ואי לא הא לח מקיימא הא. ומה שהביא ראי' מפ' השולח (מ"ה ע"ב) דלקרות צריך ס"ס שגה בפשיטות דהתם הכוונה לענין שיהי' מותר לקרות בו ושלא תהי' כס"ת שכתבו מין דישרף או יגנז (אח"כ ראיתי בבית יצחק בק"א שרצה לעשות סנגרין לדבריו ודבריו לא נהירין כלל) ומצאתי בבני חייא ביו"ד (סי' רפ"א) שרצה ג"כ לפרש דאין קורין היינו בקריאה ברבים והניח שם בצ"ע ואין כאן עיון כלל ומש"ש דדברי מהרי"ח לא ידע מקומם ובאמת המה בהגה"ה במיימ"ן (פ"ז מה' ע"ז) ע"ש הכלל העולה שתקנת נביאים הוי מדרבנן אלא שצלע"ק ממ"ש רש"י בתענית (כ"ד ב') שכ' דהלל דחנוכה וכגון בא' בטבת ודאי דחי כיון דנביאים תקנוה כדאורייתא עכ"ל משמע מזה דס"ל דהוי כדאורייתא וע' בב"י א"ח (סי' תקנ"ד) שכ' לענין האיבעיא דהרב אצל וכ' לפיכך צ"ל שהם סוברים דכיון דתקנת נביאים חמור כד"ת עכ"ל וזה היפוך מ"ש אולם מכל הפוסקים מבואר דהוא רק מדרבנן

ויש לעיין בס' בדברי קבלה אם הולכין בו להקל או להחמיר. והנה הט"ז בא"ח סי' תרפ"ז כ' להשיב על הר"ן שכ' דהא דכל המצות נדחין מפני מקרא מגילה הוא דוקא בדאיכא שהות דאל"כ הא המצוה הוי דאורייתא והמגילה מדרבנן וע"ז כ' הט"ז דמגילה הוי דברי קבלה וראיתי להיד דוד (דרנ"ח ע"ב) שכ' דמ"ש דמגילה כד"ת הא ליתא לדברי הר"ן שהרי הר"ן כ' בעיירות המסופקות דאי הי' ס' שקול הוי ס' דדבריהם לקולא ואי הוי כדברי תורה הו"ל ספק של תורה להחמיר וממקום שבא הט"ז מצום גדלי' נמי מקלינן כמו שאר דרבנן וכן דעת הרמב"ן בליקוטיו והביאו הרשב"א עכ"ל ולדעתי צדקו דברי הט"ז ודברי היד דוד תמוהים. שמה שהקשה על הט"ז שכ' דד"ק כד"ת דמיא הנה זה ש"ס מפורש בר"ה (די"ט ע"א) אמר רב אשי גדלי' בן אחיקים ד"ק הוא וד"ק כד"ת דמיא ומה שהקשה מהר"ן שהיקל בספיקו של קריאת המגילה נעלם ממנו דברי הר"ן פ"ב דתענית שחולק על הרז"ה שס"ל שמגילה הוי ד"ק דדברי קבלה לא הוי רק מה שנאמר עפ"י נביא ומגילות אסתר לאו ע"פ נביא נאמרה ע"ש (וצ"ע על הר"ן דבספ"ק דר"ה כ' הוא בעצמו דפורים הוי ד"ק) וא"כ אין ראי' מהר"ן וע"ש מדמקלינן בצ"ג כמו בשאר צומות אינו ראי' כלל דהא גם ר"ח שהובא בב"י (סי' תקנ"ד) שמחמיר בצ"ג כמו ד"ת סיים דבזה"ז מקלינן לפי דתליא ברצו וע' בב"ח סי' תקנ"ד ס"ב שלדעת ר"ת גם בט"ב מקלינן דתליא ברצו. ומיושב בזה מה שהניח בצ"ע מהר"ש הלוי (חא"ח סי' ב') דמה חידש ר"ת הא בכל הצומות עוברות ומניקות ות אינן