עמודי אש קיח

יש עוד ספק משא"כ בההוא דכל דפריש אמרינן שזה אינו כלל מהטומאה. ודע דגם להרשב"א אף דס"ל דסד"א לחומרא מה"ת עכ"ז להקל אינו בכודאי דאורייתא וז"פ. וע"כ נפלאתי על הפרמ"ג בא"ח (סי' י"ד סק"א במ"ז) שכ' דגם לר"ת דאשה פסולה לעשות ציצית עכ"ז יכול טומטום לעשות ציצית לאיש דסד"א מה"ת לחומרא. והוא תמוה דעדיין אינו כודאי דאורייתא וא"כ לר"ת הוא פסול לעשות ציצית. וראי' מסי' תקפ"ט גבי שופר שאינו מוציא לודאי. וע' בפרמ"ג בא"א (סי' ל"ט סק"א) ששם כתב בעצמו כמו שכתבתי ודברי' שבכאן צע"ג. ולכאורה הי' מקום להוכיח דהר"ש ס"ל כהרשב"א ממ"ש (פי"ג מאהלות מ"ה) דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה היינו דוקא היכא שמקבל טומאה מדאורייתא אבל היכא שאינו מקבל טומאה רק מדרבנן חוצץ ע"ש שהאריך בזה והובא במל"מ פי"ג מה' טומאת מת. והוא ז"ל הניח בצ"ע ממ"ש הר"ש פ"ט דכלים דבצמיר פתיל אם מקבל טומאה מדרבנן אינו חוצץ. והנה הדין הזה דבצמיד פתיל שאף המקבל טומאה מדרבנן אינו חוצץ הוא לדעתי תוספתא מפורשת והובאה בתוס' שבת (ט"ז א' ד"ה לא) דכלי זכוכית אינם חוצצים בצמיד פתיל אף דטומאתן אינו אלא מדרבנן וא"כ תקשה על הר"ש מהתוספתא הנ"ל. אולם י"ל דברי הר"ש עפ"י מ"ש התיו"ט (פ"ה דאהלות מ"א) בשם הר"מ מרויטינבורג וז"ל אבל הכא אם תכנס הטומאה לתוכה יטמא כל אשר בבית להפסד מרובה חששו וכה"ג כ' התוס' חדשים (פ"י דכלים מ"א) וכ"ה החילוק כאן בין צמיד פתיל לאהל המת בין הפסד מרובה למיעוט עכ"פ רעת הר"ש דבטומאה דרבנן חוצץ ואעפ"כ כ' שם הר"ש דס' דאורייתא אינו חוצץ ולפ"ד הר"מ שוים המה. ולכאורה יש לדחות לפמ"ש הפנ"י בברכות (י"ט ב') על מה דאמרינן התם ד"ת כל אהל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה וז"ל לכאורה נראה דלאו אאהל דכתיב באורייתא קאי כיון דהאהל עצמו טמא כדכתיב כו' לכן הי' נ"ל דהא דקיי"ל כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה נמי לאו דאורייתא אלא דרבנן עכ"ל. וכיון דהוא רק מדרבנן י"ל דהם לא גזרו רק בסד"א ולא בודאי דרבנן אולם דברי הפנ"י תמוהים המה בעיני דהוא נגד סוגיא דב"ב (י"ט ב') דאמרינן התם ותיפוק לי' שהוא דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ כו' ואי ס"ד דאינו אלא מדרבנן שפיר איצטרך לומר דאינו ממעט בכדי דתהוי טומאה דאורייתא עוד קשה לזה משבת (פ"ד ב') מי לא עסקינן דייחדינהו לאשתו נדה כו' ופרש"י מי לא משמע מקרא דאפילו יחדו לאותו כלי לאשתו נדה לישב עליו כל ימי' אמר קרא דיציל על מה שבתוכו כו' והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה כו' ואי ס"ד דאינו אלא מדרבנן מאי קושיא איך אמר קרא דטהור הא מדאורייתא הוא טהור. וכ"נ מר"י שבתוס' שם ד"ה דלא ע"ש. ובעיקר קושיתו נראה דלק"מ עפ"י מ"ש הר"ש (פ"ח דאהלות מ"א) והר"מ והרע"ב שם (וע"ש בר"מ פ"ו מ"א) דאהל שאני אע"ג דמקבל טומאה מציל הוא על הטומאה וכ"כ הגר"א באלי' רבא באהלות (פ"ז מ"ב) דגזירת הכתוב הוא דאהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה וא"כ א"ש קושיות הפנ"י (וצל"ע ממ"ש התוס' בשבת (כ"ז ב' ד"ה ואין) שכתבו וקשה לר"י דתנן באהלות אלו מביאין וחוצצין כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצים סדינים של פשתן בפני הטומאה והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וי"ל דמיירי בסדינין של משי וקבועין שאינם מטמאים עכ"ל. וא"כ משמע מדבריהם דאהל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. משמע דלא ס"ל כהר"ש) וא"כ נראה דהר"ש לא ס"ל כהר"מ. אולם י"ל עפ"י מ"ש לעיל דסד"א חמור מודאי דרבנן גם להר"מ. וראיתי להעיר על מ"ש השמן רוקח בהדהותיו לא"ח (סי' תצ"ח) דפשיטות האיבעיא דר' ירמי' בביצה (ל"ד א') בעוף הנדרס אם הולכין לחומרא או לקולא תליא בהפלוגתא אם סד"א להחמיר מה"ת או מדרבנן דלדעת הסוברים דמדרבנן לחומרא א"כ הכא דהוי ס' הוי איבעיא דלא איפשטא דבדרבנן להקל ולדעת הסוברים דהוא מה"ת הולכין להחמיר ע"ש והא ליתא דהא הרשב"א הוא מהסוברים דסד"א מה"ת להחמיר והוא פסק האיבעיא להקל כמ"ש ה"ה בשמו וכ"ה בעבודת הקודש שער ב' סי' ב') ובאמת בלא"ה כל זה הוא רק מדרבנן דהא קיי"ל מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך וכמ"ש הפר"ח סי' תצ"ח וצל"ח ביצה (ל"ד א') ועשו"ת חו"י (סי' קנ"ח) ושאגת ארי' סי' ס"ד) ע"ש וז"ב דלא כהשמן רוקח

(ב) ויש לחקור בהא דקיי"ל דס"ס משם א' או שאינו מתהפך לא הוי ס"ס. אם הוא מה"ת או מדרבנן והפרמ"ג בסי' ק"י נסתפק בזה ויש לפשוט זה ממ"ש הריטב"א בחי' לקידושין ( דע"ג ע"א) דקשה לו למה לה להתורה להתיר ס' ממזר הא הוי ס"ס דשמא אזלו אינהו לגבה ושמא לכשר נבעלה. ולכאורה הוא תמוה דהא הכל הוי משם א' אם נבעלה לכשר או לפסול וכבר ראיתי להאור חדש בחי' לקידושין שם שנתעורר בזה אמנם אם נימא דמה"ת הוי ס"ס אף דהוי משם א' ורק מדרבנן לא מהני שפיר הקשה הריטב"א ומזה נוכל לפשוט דגם. הא דלא מהני ס"ס שאינו מתהפך לא הוי מה"ת דהא בהאי ס"ס שכ' הריטב"א אינה מתהפכת ג"כ ומצאתי בשו"ת משאת משה (ח"ב חיו"ד סי' ה') שהוכיח מזה דהריטב"א מהסוברים דלא בעינן שיהי' ס"ס המתהפכת אולם לפי האמור י"ל דלעולם ס"ל להריטב"א דס"ס המתהפכת לא מהני מדרבנן ומה"ת הוי שפיר ס"ס. ובזה א"ש דברי הישועת יעקב שהובאו בשו"ת טטו"ד מה"ת (בק"א סי' ס"ה) דהתוס' שכ' הס"ס שמא בעצם המפרקת נפגם ושמא במיעוט בתרא נפגם לא הוי משם אחד כיון דנ"מ דאסור מדרבנן וע"ז כ' בטטו"ד דז"א דמה מהני מה דנ"מ דאסור מדרבנן כיון דהספק בשל תורה אם נשחט בסכין פגום עכ"ל ולפי האמור א"ש דאף דהס' בשל תורה. עכ"ז מה דס"ס משם א' לא מהני זה רק מדרבנן. וע"כ כיון דנ"מ דאסור מדרבנן שוב הוי שפיר ס"ס אמנם מדברי מהר"ם מלובלין נראה להוכיח דס"ל דמה"ת לא מהני אם הוי משם א' ממ"ש בנדה (ל"ב ב') בתוס' שם ד"ה ורמינהו שכ' דהוי ס"ס שמא עכו"ם ושמא חבר וע"ז הקשה דהא זה אינו אלא ס' אם שמא המה מאדם שמומי רגליו טהורים. ולכאורה תמי' לי עליו דהא היכא שספק א' מוסיף על חבירו הוי שפיר ס"ס וכאן הא ס' א' מוסיף על הב' דהא ס' עכו"ם טמא עכ"פ מדרבנן אע"כ דס"ל דמה"ת לא הוי ס"ס אם הוא משם א'. וע"כ אינו מהני מה דמוסיף בטומאה דרבנן. ומדברי התוס' שלא תירצו לקושיתם כמהר"ם ש"מ דס"ל דרק מדרבנן לא מהני מה דהס"ס הוא משם א'. ודע דבעיקר דינא דמשם א' לא הוי ס"ס חולק בזה הרמב"ם וכמ"ש ה"ה פ"ג מהא"ב. ונראה דאזיל לשיטתו דהנה המנחת יעקב בכללי הספיקות הקשה על הך כללא מש"ס גיטין דנ"ה דס"ת שנמצא בידי עכו"ם מותר דיש ס"ס שמא ישראל כתבו ושמא כתבו עכו"ם למכור לישראל והא התם הוי משם א' ע"ש. ויש ליישב זה דהא באמת איכא התם מ"ד דאין קורין בו וא"כ י"ל דבאמת בהא גופא פליגי אי בעינן משם א' או לא וע"כ הר"מ שפסק בה' ס"ת פ"א דקורין בי (ועבב"י ביו"ד סי' רפ"א) להכי פסק דס"ס מש"א הוי ס"ס משא"כ לדידן דפסקינן דאין קורין בו ע"כ פסקינן דס"ס מש"א לא הוי ס"ס וע' בנחל איתן ה' יו"ט (פ"ב ה"ו) שהקשה בשם הצלותא דאברהם על מ"ש הר"מ שם דהוי ס' מוכן דהא הוי ס"ס. שמא הן אותן עצמן שזימן ואת"ל שהן אחרים שמא הן ג"כ מזומנים וע"ז תירץ בנחל איתן דהוי משם א' יעו"ש והא ליתא דהא הר"מ פסק דאף משם א' הוי ס"ס. והן אמת שראיתי בשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' קע"ב) שדעתו דגם הר"מ סובר דס"ס מש"א לא מהני אולם לפי מה שהוכחתי ממה שפסק בה' ס"ת דקורין בו מוכח דצדקו דברי ה"ה והבן. וע' בפרמ"ג בסי' ק"י שנסתפק אם בס"ס בדשיל"מ בדרבנן אם בעינן שיהי' מתהפך וכן יש להסתפק במשם א'. ויש לכאורה לפשוט זה ממ"ש בט"ז (סי' ט"ו סק"ד) ע"מ דאי' התם דאין סומכין על העכו"ם שאומר שהם בני ח' ימים וע"ז כ' הט"ז דהא הו"ל ס"ס דשמא כלו לו חדשיו ושמא יש לו ח' ימים וכ' דבדשיל"מ לא מהני ס"ס. אך הקשה דהא הרמ"א כ' דלצורך יש להקל וכ' דאין שייך כאן ס"ס. והפרמ"ג פי' שם דהא הוי משם א' ובשו"ת נ"ב מה"ת חיו"ד סי' ט"ו) כ' דלא הוי מתהפך. ושם הוי בדרבנן דמה"ת רובא לאו נפלים נינהו ש"מ דבשיל"מ ודרבנן בעינן ג"כ שיהי' מתהפך ושלא יהי' משם א'. וראיתי בשו"ת פרי תבואה (סי' ש"ט) שכ' על הט"ז ששכח דברי עצמו מ"ש בסי' ק"י דבדרבנן מותר ס"ס בדשיל"מ יעו"ש. וע"כ צ"ל דהט"ז ס"ל דהוא איסור דאורייתא ולא דרבנן וכמו שהוכיחו בטורי אבן ובאחרונים. וכן דעת הט"ז וא"כ שוב לא מוכח דבדרבנן בדשיל"מ לא מהני מש"א ומתהפך אמנם ראיתי בשו"ת חוט המשולש בטור הראשון (סי' ב') שכ' באמת דמותר מטעם ס"ס. וקשה הא הוי מש"א ואינו מתהפך ועכצ"ל דס"ל דהוא רק איסור דרבנן ומשום דהוי דשיל"מ ובזה מהני גם שהוא מש"א ואינו מתהפך. והנה הש"כ בנה"כ סם חלק על הט"ז וס"ל דזה לא הוי דשיל"מ דאין המתיר עתיד לבוא בודאי וא"כ מהחוט המשולש יהי' מוכח כדעת הט"ז האומנם ראיתי להבעל העיטור (ה' שחיטה ח"ב) שכ' וז"ל ואיכא מ"ד הבא לפנינו מן העדר דכל דפריש מרובא פריש ורובא דהיתרא נינהו ואיכא למימר דלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אלא בדבר שאין לו מתירין אבל בדשיל"מ כל צדדי חומרא דאית לן למינקט נקטינן עכ"ל. מבואר מזה דסובר דהוי דשיל"מ וכשיטת הט"ז [ומזה מבואר ג"כ דס"ל דבדשיל"מ לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש והאחרונים נסתפקו בזה ע' מל"מ פ"ז מה' מעילה ובצל"ח ביצה (דף ד') אמנם מצאתי בחי' הריטב"א פסחים (ד"ז ע"א) שס"ל דגם בדשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש] וצ"ל לדעת הנה"כ דהבעה"ע חולק על הרשב"א וס"ל דגם היכא שאין המתיר עתיד לבוא בודאי הוי דשיל"מ. אמנם אם כן תקשה עליו ממ"ש בספרו שפתי כהן (בסי' ק"ב סק"ז) עמ"ש המחבר שכ' דין הרשב"א בשם יש מי שאומר שאין מי שחולק ע"ז ולפי האמור הא הבעה"ע חולק ע"ז וא"כ ממ"נ קשה עלי'. וע' בישועות יעקב מה שהאריך בזה. דכאן לא מקרי אין המתיר עתיד לביא בודאי ע"ש [ודע שמ"ש הריב"ש סי' קצ"ב בשם התוס' דס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס כ' הפר"ח שלא כן הוא. ובשו"ת דברי אמת סי' ו' כ' בשם סדר אלי' דלא נמצא כן בתוס' אולם מצאתי כן בש"מ לכתובות (ד"ט ע"א) בשם גליון תוס' שכ"כ וע' בש"מ לב"ק די"א ע"א שכ"כ בשם הר"ש. ומ"ש הדברי אמת שכ"ה בתוס' ב"ב דנ"ה ע"ב יש לפרש דשם הוי משום דהוא משם א' ולא משום דהוא אינו מתהפך. אולם בש"ע שם מבואר להדיא כן]

(ג) ויש לחקור בס' חסרון ידיעה אם הולכין בו להחמיר והנה בש"ס ברכות (דנ"א ע"א) איתא אמר רב אשי הואיל והראשונים איבעיא להו ולא איפשטא להו אנן נעבד לחומרא ומוכח מזה דבס' חסרון ידיעה הולכין להחמיר וכמ"ש המנ"י (כלל א' סק"ו) ויש להביא ראי' ג"כ לזה מש"ס נדה (דמ"ז ע"ב) הלכה כדברי כולן להחמיר והתוס' שם ובד' ל"ו ע"ב כ' דמס' הי' פוסק כן. והנה חצר אינה קובעת רק מדרבנן וכמ"ש התוס' שם וכ"כ הר"מ בה' מעשר (פ"א ה"ב) וא"כ אמאי פסקו שם להחמיר וכבר ראיתי להמי נדה שם שהעלה בצ"ע אמנם אם נימא דהיכא דנסתפק לו הדין הוי ס' חסרון ידיעה והולכין בו להחמיר א"ש. (ובלא"ה י"ל שם לפ"מ שיתבאר דרבים סוברים דבס' דרבנן הסותר זה את זה הולכין להחמיר א"כ משכחת לה בתבואה שהכניסוה לחצר שנועל ופותח ושומר יושב