עמודי אש קטו

שכ' דמתנות לאביונים בעינן שיעורא ובמשלוח מנות משמע כל דהו ע"ש. ובימיהם לא נגלה חי' הריטב"א למגילה (ד"ז ע"ב) שם כתב דנתינה לאביונים הוא פרוטה. ומשלוח מנות הוא לפי מה שהוא אדם ואטמא דעגלא וגרבא דחמרא בערך ר' יהודא נשיאה לא קיים משלוח מנות ע"ש וזה נעלם מהאחרונים

הברכ"י בא"ח (סי' תרפ"ח סק"ח) נסתפק בכפר שסמוך לכרך המוקף שקורין בו בט"ו אם נחרב הכרך אם קורין בהכפר ג"כ בט"ו או לא. והביא ראי' מירושלמי מגילה (פ"א ה"א) דאיתא התם נחרב הכרך ונעשה של עכו"ם אית חמי בו אין קורין ובחוצה לו קורין ופי' דהירושלמי נסתפק בדין הזה אם נחרב הכרך אם קורין בהכפר בט"ו ופשט דכיון דהכרך של עכו"ם אין לדון הכפרים בתורת כרך והיינו דאמר אית חמי בו אין קורין בתמי' דמהיכי תיתי דנקרא וחוצה לו קורין וכן פי' השדה יהושע עכ"ד. ובאמת מוכח מהירושלמי הזה להיפוך ובמח"כ לא ראו דברי הריטב"א בחי' למגילה (ד"ב ע"א) שהביא הירושלמי הזה ופי' בו וז"ל בו אין קורין בחוצה לו קורין כלומר דדינו קודם שחרב הי' קורין חוצה לו בט"ו מדריב"ל דאמר כרך וכל הסמוך לו וכו' ועכשיו שחרב תוכו וחוצ' לו קיים כיון דחוצה לו קורין כבתחלה שהרי נתחייב ולא נשתנה אף תוכו קורין כבתחלה שהרי נתחייב שלא יהא הטפל חמור מן העיקר והיינו דמתמה וכי תעלה על דעתך שחוצה לו עיקר חיובו היתה מחמת הכרך קורין בט"ו ובו אין קורין עכ"ל הריטב"א. הנה מבואר מדבריו היפוך דברי הברכ"י דאדרבה בחוצ' לו פשיטא שקורין בט"ו ואדרבה הוא זוקק להכרך שאם יתרמה שם איש א' יקרא בו ג"כ בט"ו וע' בביאורי הגרע"א (סי' תרפ"ח) וא"כ בודאי ראוי להורות כפי' הריטב"א בירושלמי. ומש"ש הברכ"י בכוונת דברי הר"ן שכ' גבי כרך שאין בו עשרה בטלנין וכ' בשם הרמב"ן דקרי בי"ד והביא הוכחה לזה מהירושלמי אף שהגירסא מתחלפת ופירושו אינו ברור עכ"ל הר"ן. וע"ז כ' הברכ"י דכוונתו על הירושלמי הזה וע"ש מ"ש בביאורו ובמח"כ הא ליתא וכוונתו על הירושלמי דכרך שחרב תקנתו קלקלתו כמבואר בליקוטי הרמב"ן והגירסאות שמתחלפות הוא דיש גורסין כפר. וע' בשירי קרבן מה שהשיג על הרמב"ן. אולם אחרי העיון בליקוטי הרמב"ן ובחידושי הריטב"א יראה דאינו השגה כלל עליו

הנה אם נשים חייבות במחצית השקל שנותנין בפורים כ' המ"א (בסי' תרצ"ד סק"ג) בשם הגמ"נ דחייבות והמ"א כתב דלא ידע מנ"ל הא וראיתי בשירי קרבן בירושלמי שקלים (פ"א ה"ג) שכתב ע"ז וז"ל וקשה דמדמסקינן הא לתבוע תובעין משמע דאף לנשים תובעים א"כ מסתמא חייבים וז"פ עכ"ל. ואני אומר אדדייקת מרישא דייק מסיפא דאמרינן הא לתבוע אין תובעין ודוקא כששקלו מקבלים מהם וא"כ סתרו הדיוקים אהדדי וי"ל דרישא לאו דוקא ומצאתי להרא"פ שכ' וז"ל והא דתנינן לעיל אין ממשכנין איירי דתני בקטנים תני נמי בהן עכ"ל וא"כ צדקי דברי המ"א. גם מש"ש בשירי קרבן לתמוה על התיו"ט שהשיג על הרע"ב שסובר שאין ממשכנין עד כ' שנה וז"ל ותימה דמ"מ קשיא עליו רישא וסיפא דמתניתין דמשמע דתלת דינים נינהו לפני הזמן אין תובעין ואם שקלו מקבלין מהן לאחר י"ג שנה תובעין לאחר כ' ממשכנין עכ"ל. יש ליישב דג' חילוקים יש דאם לא הביא ב' שערות ולא הגיע לי"ג שנה אין תובעים ואם נתן מקבלים ממנו הביא ב' שערות ולא הגיע לי"ג או שהוא בן י"ג ולא הביא ב' שערות אין ממשכנים אבל תובעים אם הוא בן י"ג והביא ב' שערות ממשכנין אותו ולפ"ז א"ש דברי התיו"ט ועמ"ש המעשה רוקח פ"א מה' שקלים. ודע דמהא דאמרינן הכא דכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק. כ' המ"א בסי' ת"ע סק"ב דאם התענה פ"א הוי כמו נדר כדאיתא בפ"ק דשקלים כל קטן כו' כ"כ בהג"ה סמ"ק סי' קמ"ד עכ"ל. וכ' החק יעקב ע"ז הנה דבריו נכונים מלתא בטעמא אך בהגהת סמ"ק לא מצאתי וצ"ע עכ"ל ובאמת כן מבואר להדיא בסמ"ק (סי' קמ"ד) וז"ל הג"ה המתענה תחת בנו בכור קטן בע"פ אין רשאי לפסיק עד שיגדל ויתענה בעצמו דתנן פ"ק דשקלים כו' מפי ר' אברהם מצאתי עכ"ל וזה כדברי המ"א בסם הגהת סמ"ק

בטוא"ח (סי' תרפ"ט) כ' דנשים אינן מצטרפות לעשרה למקרא מגילה וכ' הב"ח ע"ז דנראה מבואר דהבעה"ע סובר כרש"י דנשים מוציאות לאנשים אלא שהחמיר בצירוף עכ"ל ולא ידעתי מנ"ל זה אדרבה מדהביאו הטור אחר דברי בה"ג דס"ל דאין מוציאות משמע דהוא נמי ס"ל כן וביותר מבואר כן בדברי בעה"ע שזכינו לשיחתו בעשרת הדברות בה' מגילה שם כ' וז"ל ומה שאמרו נשים פטורות קשה לי דהא אמרינן דנשים חייבות במקרא מגילה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגילה אבל לקרות אין חייבים וכ"כ בהלכות דמשמע מקרא מגילה עכ"ל הרי להדיא דסובר דאינן מצטרפות כיון דאין חייבות בקריאה עמ"א (סימן תרפ"ט סק"ז) ומבואר דלא כהב"ח

הנה הרא"ם בביאורי לסמ"ג ה' מגילה כ' ויש לתמוה דא"כ מאי חש לה רב לההיא דרב אסי דקאמר הא לדידי' נמי בעי י' ושמא י"ל חש ופסל קאמר עכ"ל (ומזה קשי' לי על המקראי קודש (דקמ"ג ע"ב) שהביא קושית הרא"ם ותירץ מדעת עצמו דחש ופסל קאמר והלא זה תירוצו של הרא"ם) ולא הבנתי קושיתו דנראה פשוט דאף להסוברים דהפלוגתא הוא בדיעבד עכ"ז מאן דמתיר הוא אף לכתחלה כמבואר להמעיין ברי"ף ורמב"ן דאף שהם מפרשים דברי רב אסי אדיעבד עכ"ז פסקו כרב ופירשו דמתיר אף לכתחלה ואדרבה הר"ן חיזק דעתו דהכונה אדיעבד מהא דחש לה רב להא דרב אסי ואי רב אסי אין כוונתו לאסור רק לכתחלה למה הוצרך לחוש. וראיתי בספר גט מקושר (דקנ"ד ע"ב) שתירץ קושיות הר"ן שכ' דראיות הסמ"ג יכול להיות אף אם יסבור דקאי על לכתחלה ועכ"ז הביא ראי' דאמאי לא אוקי הש"ס דהקורא בין הכתובים קאי איחיד ולכתחלה אע"כ כרב עכ"ד. ובמח"כ לא ראה דברי הפוסקים שהבאתי דהראי' אינו רק אם יסבור על דיעבד ומ"ש דאמאי לא מוקי הש"ס על יחיד הוא תמוה דאיך יפרש לא יצא על לכתחלה. ושוב ראיתי להב"ח (סי' תר"צ) שהעיר על הרא"ם. וראיתי להיד המלך (פ"א מה' מגילה ה"ד) שכ' דע"כ רב בעצמו סובר דלכתחלה צריך דוקא עשרה דאל"כ מדוע אמר רב מגילה (ג' א') דכהנים מבטלים עבודתן למקרא מגילה והקשו התוס' שם דיעשו עבודתן ויקראו אח"כ המגילה ותירצו דטוב לקרות בציבור משום פרסומא ניסא והשתא אם בזמנה א"צ עשרה אפי' לכתחלה א"כ למה מבטלין אע"כ דגם רב עודה דלכתחלה צריך עשרה עכ"ד. ובאמת אין זה ראי' דהא י"ל שכשיקראו המגילה יהי' בטלים מהעבודה דיש להם מה לעבוד על כל היום וכן מצאתי בא"ז ה' מגילה (סי' שס"ח) שכ' ואע"פ שיש להם שהות לעבוד עבודה מ"מ מקרי זה ביטול עבודה לפי שכל היום הי' להם לעבוד עבודה עכ"ל. ועט"ז (סי' תרפ"ז סק"ב) וא"כ לפ"ז אינו מוכח דרב סובר דלכתחלה צריך עשרה

(יא) וראיתי לבאר קצת בדיני ר"ה. הנה שופר הגזול הרמב"ם והראב"ד והרא"ש מכשירים דאין גזל בקול ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תמ"א) למד מזה למגילה הגזולה דכשירה דאין גזל בקול (וע' בפתחי תשובה סי' קמ"ג שכ' דבס"ת גזולה אינו מבואר אם יוצאין בה ולכאורה דינו כמו שופר ע"ש ולא הי' ללמוד משופר וטפי ה"ל להביא ממגילה גזולה) וראיתי בשו"ת משכנ"י (חא"ח סי' קל"ו) שתמה ע"ז דהא בירושלמי לית לי' טעמא דמצוה הבאה בעבירה אבל כמאן דס"ל מהב"ע אסור ה"ה בנ"ד אסור משום מהב"ע עכ"ד ולק"מ דהא הר"מ סיים ואין גזל בקול וכתב זה בכדי דלא ההוי מהב"ע וכמ"ש הלח"מ שם א"כ ליכא כאן מהב"ע ומ"ש המשכנ"י ובודאי אסור לתקוע בשופר שלא ברצון הבעלים הא ליתא דלתקיעה של מצוה מותר דניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממונו ובפרט דליכא חיסרון כיס וכיון דאין כאן גזל אין כאן מהב"ע ומ"ש על מה שאמרו בירושלמי דאין גזל בקול א"כ למה אמרו בש"ס דילן דאיכא מעילה. נעלם ממני מ"ש הלח"מ שם דהש"ס פריך לפי סברתו ובאמת אין כאן מעילה. וע' ביום תרועה כ"ח א' ובמקראי קודש (דע"ב א') ובמעשי רוקח ה' שופר. וראיתי בשו"ת קרבן ראשית (סי' י"ב) שכ' וז"ל ותמי' לי שלא הרגישו התוס' נמי דלמה לי קרא לפסול שופר הגזול כדאיתא בירושלמי דדריש לה מיום תרועה יהי' לכם דהא בלא"ה הוי מהב"ע עכ"ד ושגג בזה בתרתי חדא דבאמת אדרבה מהך קרא דיום תרועה יהי' לכם מכשירין שופר הגזול ולא פוסלין וכמבואר בירושלמי ובראב"ד פ"א מה' שופר ובב"י סי' תקפ"ו ועוד דאין כאן מהב"ע דאין גזל בקול וא"ש והן אמת שראיתי בחי' הריטב"א לר"ה (כ"ח א') שגם להירושלמי אסור משום מהב"ע אך שאר פוסקים סוברין כיון דאין גזל בקול אין כאן מהב"ע

הר"ן כ' בפ"ג דר"ה דאין עושין שופר מדבר טמא. וראיתי להקרבן ראשית בר"ה (כ"ה ב') שכ' על מ"ש התוס' שם להקשות דלמה לא תני חוץ משל ראם וז"ל עפ"י מ"ש הר"ן דאין עושין שופר מדבר טמא י"ל דלהכי לא תני דבלא"ה הי' דבר טמא דהא רש"י בחומש כתב דלהכי מנה הכתוב טהורות דהטמאות מרובות א"כ משמע דהטהורות פרט כולם בקרא והרי לא הוזכר הראם בהדייהו עכ"ל ולדבריו ראם הוי דבר טמא ושופר פסול לעשות ממנו דלא הוי מן המותר בפיך. ונעלם ממנו מ"ש התוס' בזבחים (קי"ג ב') דראם הוא טהורה והוא דישון הנאמר בכתוב ותרגם המתרגם רימא וכ"ה בהגמי"י פ"א מה' מאכלות אסורות וכ"כ הפר"ח ביו"ד (סי' פ' סק"ד) וז"פ

הנה אם מותר לתקוע ביו"ט עט"ז סי' תקצ"ו שכ' דמותר דאין כאן משום שבות ובשו"ת ח"צ (סי' ל"ה) השיג על הט"ז וראיתי בעור וקציעה סי' תקצ"ו שהשיג על הח"צ דכוונת הט"ז על יו"ט אחר ולא על יו"ט של ר"ה וכן השיג על הח"צ בישועות יעקב בסי' תקצ"ו ובאמת כבר שאלו זה להח"צ בשו"ת פמ"א (ח"א סי' ק"ב) ובשו"ת רב משולם (סי' ה') השיב הח"צ והכריח דע"כ כוונת הט"ז גם על יו"ט של ר"ה. וע' בקרבן ראשית (סי' ט"ז) שהאריך בזה ולא ראה דברי הח"צ ופמ"א הנ"ל ומה שהקשה שם על השאגת ארי' (סי' ק"ג) וז"ל דמההוא דתיקן ר' אבוהו אין ראי' דשאני לן היכא דאיתחזק חיובא דעדיפא מספק זו דמיירי התם דלא איתחזק מעולם החיוב בכיסוי דשמא מין בהמה היא אבל הכא ודאי החיוב רמיא עליו כו' עכ"ד וכן הניח בקושיא בק"א לשו"ת שאגת ארי' שם אולם יש לתרץ דברי הש"א. דס"ל כמ"ש המהרי"ט בחי' קידושין והפנ"י כתובות (דכ"ח) דהיכא דעשה מעשה ויש ספק אם נעקר החזקה שוב לא מקרי חזקת חיוב וא"כ הכא אם יתקע אף אם יש ספק בזה שוב איתרע החזקה ונסתלקה ממנו החזקת חיוב וע' שו"ת עמק הלכה (חא"ח סי' קכ"ז) שכ' ע"ד הט"ז דלא ידע מה הי' לו דהא מבואר בשבת ס"פ במה מדליקין וברמ"א סי' ש"ח דשופר הוי מלאכתו לאיסור וע"ש יו"ט משבת אע"כ דאיכא שבות כו' ע"ש ודברי הט"ז נכונים דהא כ' בסי' תקפ"א דדוקא בשבת גזרו השבות ולא ביו"ט דא"כ תיעקר כולא מלתא א"כ בשבת גם הט"ז מודה דאיכא שבות. ומ"ש עוד העמק הלכה דראי' ברורה מבוארת ממ"ש הרא"ש בעובדא דמגנצא וגם התוקע עבר על שבות דרבנן ש"מ שיש בזה משום שבות ע"ש לק"מ דהא הט"ז הביא דברי הטור שכתב כן וכ' הט"ז דהוא תמוה דמאין הרגלים לומר כן וכתב דהכוונה בשבת יש בו משום שבות ע"ש א"כ גם ברא"ש יש לפרש כן

המג"א (סימן תקפ"ה סק"א) כ' וגם השומע צריך לעמוד אם לא שמע על סדר הברכות מעומד (רדב"ז ח"א כ"ה) ולא ידעתי מנ"ל הא עכ"ל המגן אברהם וכ' ע"ז המחצית השקל לא הבנתי