עמודי אש קיד

אבל עיקר הזמן עבר י"ל דמנחה דוחה מוסף משום מעלת תדיר ועמ"ש בק"א לשו"ת שאגת ארי' סי' י"ט

בשו"ת שער אפרים (סי' ל"ח) חקר בשמן שנתבשל בקדירה של בב"ח אם מותר לנר חנוכה אם נימא דכתותי מיכתת שיעורא ונראה לדעתי דלא שייך בזה כתותי מיכתת שיעורא דלא נאמר זה הכלל רק היכא שבעינן שיהי' השיעור שלם ביחד משא"כ בכאן דסגי אם הוא מפורר ואינו צריך שיהי' מדובק לא אמרינן בזה כתותי מיכתת שיעורא ויש להביא ראי' לזה מירושלמי תרומות (פי"א ה"ד) דאיבעיא לי' שם אם מהו להדליק של שריפה בחנוכה ופשיט לי' שם דמותר וראיתי בשו"ת תולדות יצחק בדיני חנוכה (סי' א') שנתקשה בזה דהרי כתותי מיכתת שיעורא והנה בפני עשה בירושלמי שם כ' דכתותי מיכתת שיעורא לא שייך רק בע"ז ובעיר הנדחת ע"ש. אולם לא ראה בתוס' סוכה (ל"ה א') שכתבו דבתרומה טמאה שייך כתותי מיכתת שיעורא. אולם לפמ"ש א"ש דכאן דלא בעינן שיהי' מדובק ביחד לא אמרינן כתותי מיכתת שיעורא ובזה נראה מה דנסתפקו התוס' בסוטה (דכ"ה) מדוע יטמאו כלאי הכרם טומאת אוכלין ולא נימא כתותי מיכתת שיעורא ע"ש. ולהנ"ל א"ש דלא בעינן שיהי' ביחד וסגי כשהוא מפורר ע"כ לא אמרינן בי' דכתותי מיכתת שיעורא. ויוכל להיות דזה הוא האיבעיא בירושלמי היינו אם אמרינן בזה כתותי מיכתת שיעורא בכה"ג או לא וכיון שפשט שם דמותר ש"מ דלא אמרינן בזה כתותי מיכתת שיעורא

הנה בהא דקיי"ל דמצות נדחין מפני מקרא מגילה נסתפק הפרמ"ג (סי' תרפ"ט סק"ז) אם דוקא מפני הקריאה של יום נדחין או גם מפני הקריאה של לילה ע"ש שהניח בצ"ע ויש לפשוט זה ממ"ש התה"ד (סי' ק"ט) דאסור לטעום קודם קריאת המגילה דחמירא טובא וקריאתה חובה טפי שהרי כל המצות נדחין מפניה והתם קאי בקריאת הלילה וגם הוא ס"ל בפסקיו (סי' רס"ו) דמגילה דוחה אותם לגמרי ש"מ שגם בקריאת הלילה נדחין מצוות מפניה. וכן מבואר בשו"ת חו"י (סי' ט') שכ' וז"ל דמיירי באדם שהולך מכפר שלו ומגילתו בחיקו ביום י"ג סמוך לערב בהיותו בשדה מצא מת מצוה עכ"ל מבואר דפי' הש"ס דמגילה דמיירי בקריאת הערב וכ"נ מדברי העט"ז בסי' תרפ"ז ונפשט ספיקת הפרמ"ג [ומדברי התה"ד הללו אני תמי' על החו"י סי' ט' וסי' י' שנסתפק אם צריך להפסיק למגילה לכל הדברים המבוארים בברכות ותמהני שלא ראה שם בתה"ד שכ' דחמירא מגילה וצריך להפסיק אך הרא"ם בביאורי לסמ"ג חולק ע"ז] וראיתי להשנות חיים (סי' קכ"ז) שהניח בצ"ע אם הא דמצות נדחין מפני מקרא מגילה וכדומה אם היא גם כשהתחיל בעבודה צריך להניח העבודה או דמיירי בלא התחיל ע"ש אמנם ראיתי להריטב"א בחי' למגילה (ד"ג ע"א) וז"ל ונראין הדברים שכל שהתחילו בעבודתן אין מבטלין אותן אלא בשא"א לקיים שתיהן כלל שאם יעבדו תחלה שוב לא יהיו להם קורא המגילה כלל דבהא אפשר שמבטלים אחר שהתחילו וחוזרים לעבודה הא לאו הכי אין מבטלין עכ"ל מבואר שאחר שהתחילו אין מניחין עבודתן רק באם שלא יהי' אפשר לקיים המגילה וראיתי להפרמ"ג (בסי' תרפ"ז סק"ב) שתמה על מה דמבטלין עבודה למקרא מגילה כיון שמשהאיר המזרח הוי זמן עבודה ומקרא מגילה הוי רק מהנץ החמה למה מבטלין עבודה הא אין מעבירין על המצוות ע"ש ובאמת לק"מ דזמן שניהם שוה דכשרים מעמוד השחר ומה דבעינן הנץ החמה הוא כמ"ש רש"י מגילה (כ' א' ד"ה וכולן) דדלמא אתי למיטעי וע' בש"ע מהרש"ז ה' פסח סי' תפ"ח שכ' וכל היום כשר לקריאת ההלל מע"ה עד צה"כ כו' ולכתחלה לא יקרא קודם הנה"ח לפי שעדיין הוא כלילה בעיני הבריות עכ"ל ולא ידעתי מדוע שבק לטעמו של רש"י דהוא משום דאתי למיטעי וכ"כ הרע"ב) על לילה שהוא יום ומה דבכהנים לא חיישינן לזה הוא משום דכהנים זריזים הם ולא אתו למיטעי וכעין מ"ש בפסחים (י"ב ב') דעדות מסורה לזריזים לא אתי למיטעי וקודם שהאיר המזרח גם בכהנים חיישינן וכדאיתא ביומא (כ"ח א') א"נ י"ל כיון שלהכהנים יש קרבנות להקריב ושאר עבודות הקילו בהם ולא חיישי משום אתי למיטעי אבל מעיקר הדין זמן שניהם שוה מע"ה ובדיעבד יצא וכן בדיחוי קל מתירין לקרות בע"ה ועמ"א (סי' נ"ח) ומחצית השקל (סי' פ"ט) וא"כ מקרי זמן שניהם שוה וגם י"ל דלהכהנים כשהצריכו לדחות העבודה התירו להם אז לקרות המגילה משהאיר המזרח וע"כ לא שייך בזה אין מעבירין וז"ב. [וראיתי להפרמ"ג סי' תרפ"ט סק"ב שכ' וז"ל והוי יודע שמ"ש בש"ע מהנץ החמה משנה מגילה כ"א ובר"מ פ"א מה' מגילה ובטור לא מצאתיו בש"ס ציינו טוש"ע בטור לא מצאתיו רק בש"ע עכ"ל ותמהני שנעלם ממנו מ"ש הטור ססי' תרפ"ח ושל היום זמנה כל היום מהנה"ח עד סוף היום ואם קראה משעלה ע"ה יצא עכ"ל הרי שפסק לדין הזה. ומה שהקשה הפרמ"ג והלח"מ בה' מגילה שם דאמאי לא מרבינן מזה הכלל מגילה י"ל לפמ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סס"י ח') דהש"ס רוצה להרבות מזה הכלל דבר שיהי' בו רבותא יעו"ש וא"כ הכא גבי מגילה ליכא רבותא במה שירבהו דבודאי נוהג כל היום וכל הלילה וראיתי להלח"מ בה' מגילה שהקשה על הר"מ דאיך נלמד מזה הכלל כיון דהר"מ פסק בה' פסח כר' אליעזר ע"ש והוא לפלא דהר"מ בה' קרבן פסח (פ"ח הי"ד) פסק כר"ע דזמנו כל הלילה ורק להרחיק מן העבירה אינו אוכל אלא עד חצות וע' בה"ה פ"ו מה' חמץ שנתן טעם לדעת הרמב"ם מדוע פסק כר"ע מבואר דלא כהלח"מ. וע' בלח"מ ה' מעשה הקרבנות (פ"ד ה"ו) שנראה שחזר מדבריו ע"ש. שוב מצאתי להמקראי קודש ולהגט מקושר שהקשו על הלח"מ] ודע דהמ"א בסי' פ"ט סק"ג ס"ל דבדיעבד יוצא בשעלה עמוד השחר אף שלא האיר פני המזרח. אולם בא"ר שם כתב דבעינן האיר פני המזרח מדינא ובשעלה עמוד השחר בלבד אינו יוצא והי' כ"ל להביא ראי' לדעתו מהירושלמי שכותב בכל מקום האיר פני המזרח. ע' בירושלמי עירובין (פ"ד ה"ה) גר שטבל לאחר שהאיר המזרח כו'. ובירושלמי תענית (פ"א ה"ד) תני מותר לאכול עד שיאיר המזרח ש"ע שמדינא בעלות השחר אינו יום עד שיאיר המזרח דאל"כ איך מותר לאכול טרם שהאיר המזרח אף לאחר עלות השחר. וכן הוא בתוספתא תענית פ"א אוכלין ושותין עד שיאיר המזרח. ובירושלמי מגילה (פ"ב ה"ג) רב נחמן בר יעקב בעי מעתה גר שמל לאחר שכבר האיר המזרח כבר נפטר והיינו דבעי אם נימא שאחר שהאיר המזרח נתגייר א"כ הי' פטור בתחילת חיובו מהיום נימא דפטור כל היום וראיתי בא"ז ה' מגילה (סי' שס"ט) שכ' וז"ל ש"מ דמגילה נמי עיקר מצותה ביום אע"פ שנוהגת בלילה כמו כן. והכי מוכח בירושלמי בפ' הקורא את המגילה למפרע דמסיק ר"נ בר יעקב בעי גר שמל אחר שהאיר המזרח כבר נפטר מדקתני אחר שהאיר המזרח שהוא פטור לפי שכבר יצא עליו מחיוב לפטור ואם לא הי' עיקר מקרא מגילה אלא בלילה הו"ל למימר גר שמל קודם הנץ החמה כבר נפטר מקריאת מגילה בלילה אלא ש"מ אע"פ שכבר נפטר מקריאת מגילה בלילה לא נפטר ביום שקריאת יום הוא עיקר עכ"ל. וזה נ"ל ג"כ כוונת הגמ"נ שהביא המ"א ברס"י תרפ"ז שכ' וז"ל גר שנתגייר קודם הנה"ח פטור מקריאת הלילה דעיקר מצותה ביום עכ"ל וע"ש במ"א מה שדחק בביאורו. אולם נ"ל ברור דמקור דברי ההגמ"נ הוא מדברי הירושלמי והא"ז הללו (וחסר תיבת רק וצ"ל פטור רק מקריאת הלילה) וכוונתו דאינו פטור רק מקריאת הלילה ולא משל יום דעיקר מצותו ביום וא"כ אף שבלילה הי' פטור עכ"ז ביום חייב דאם הי' העיקר קריאה בלילה א"כ כיון שהי' בעיקר חיוב הקריאה פטור שוב הי' נפטר גם משל יום. אולם כיון דעיקר המצוה ביום א"כ אף שהי' פטור בלילה חייב ביום כנ"ל ברור [וא"כ שוב אינו מוכרח מה שהכריח המ"א מדברי' דסובר דאיש אחר יקרא המגילה גם אחר ע"ה קודם הנה"ח ולפ"ז אינו מוכרח וע' בט"ז סי' תרפ"ח סק"ו צידד ג"כ להתיר לקרות אחר עמוד השחר והק"נ פ"ב השיג עלי'. וכן מצאתי בבה"ג (ה' מגילה סי' י"ט) כתב והיכא דלא קרו מפניא קארו לה כולא לילא והוא דלא עלה עמוד השחר עכ"ל וע' ברוקח (סי' רל"ז) מבואר דאח"ז אין קורין] ומזה תבין דליתנייהו לדברי השו"ת יד אלי' (סי' צ"ג) שדחה דברי הט"ז (ביו"ד סי' שצ"ו) שכ' בקטן שהגדיל בתוך ז' ימי אבילות דפטור לגמרי כיון שנדחה והביא ראי' מסנהדרין דמ"ז דלא היו מתאבלין על הרוגי ב"ד כיון דאדחי אדחי וע"ז כ' היד אלי' לחלק דשאני בהרוגי ב"ד דהתם אין המת ראוי להתאבל הואיל ונדחה לגמרי משא"כ קטן מעולם לא נדחה דלא הי' ראוי כלל וכ' וז"ל וע' בירושלמי פ"ב דמגילה דע"ג מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר ופשיטא דלא קאי בניחותא עכ"ל ואולם מדברי הא"ז וההגמ"נ מבואר דהוא בניחותא ואם הי' העיקר קריאת הלילה הי' פטור גם משל יום הואיל ואדחי אף שלא היו ראוי כלל בשום פעם וזה כדברי הט"ז עכ"פ מדחזינן דהירושלמי תופס בכל מקום משהאיר המזרח ש"מ שסובר שע"ה אינו יום מדינא רק האיר המזרח הן אמת שיש לומר שאינו מוכרח דהא עמוד השחר הוא אור המתנוצץ בפאת מזרח כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בפ"א דברכות וא"כ כוונת הירושלמי משהאיר המזרח היינו מה שמתנוצץ במזרח אבל עדיין לא נדע אם כשעדיין לא האיר כל פני המזרח אף שההנוצץ בפאת מזרח שהוא עמוד השחר שיהי' לילה עדיין ולא יום וראי' דהא במקום שהעתיקי בירושלמי תענית שהבאתי ובתוספתא בדברי רבי האיר המזרח העתיקו בש"ס דילן בתענית (די"ג ע"א) עמוד השחר ש"מ שתרוייהו חדא המה. ובזה אני תמה על הא"ר שהביא ראי' לדברי' מדברי הרמב"ם בפי' המשנה בברכות. ושם כ' הר"מ שע"ה הוא אור המתנוצץ בפאת מזרח אבל היכא מוכח שבעינן מדינא שהאיר כל פני המזרח. וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תמידין שזמן הקרבת התמיד הוא משהאיר כל פני המזרח. דלמא זה הוא משום דלא אתי למטעי ולא מדינא. וע' רש"י יומא (כ"ח א') שפירש ולמה הצריכו לכך לעלות לגג ולראות ובתפארת ישראל שם כתב דהפי' הוא על מתתי' דלמה הוצרך האיר פני המזרח ע"ש. ובאמת שזה תלוי בפלוגתת המ"א והא"ר שהמ"א שס"ל שבדיעבד לא בעינן האיר פני המזרח דהוא רק משום דלמא אתי למטעי א"כ ע"כ דפי' כפי' התפארת ישראל. משא"כ להא"ר דאפי' בדיעבד בעינן האיר פני המזרח דהוא מדינא א"כ ע"כ פי' כרש"י וע' בספר שלמי שמחה ברא"ש פ"א דפסחים שהשיג על המ"א דלפ"מ דקיי"ל כמתתי' א"כ מדינא בעינן האיר פני המזרח וזה כדברי הא"ר (ותמהני על העין משפט שציין ביומא שם על דברי הת"ק רמב"ם פ"א מה' תמידין והוא תמוה דהא הרמב"ם פסק דבעינן האיר פני המזרח וא"כ פסק כמתתי' ואם כוונתו דגם הת"ק ס"ל דבעינן האיר פני המזרח ורק באמירה פליגי הא הרמב"ם השמיט כל הדין של אמירה וע' תפארת ישראל פ"ג ממס' תמיד שהעיר בזה על הר"מ וא"כ דברי העין משפט תמוהים) וע' בפנ"י פסחים (ד"ב ע"ב) שכ' ואע"ג דזמן שחיטת התמיד משמע שהי' אפשר הרבה קודם הנה"ח כו' ע"ש ולכאורה מה נסתפק הא מבואר בש"ס ורמב"ם השיעור מהקרבת התמיד הוא משהאיר פני מזרח. אך כוונתו דלא נדע כמה זמן יש מהאיר כל פני המזרח עד הנה"ח

הנה ראיתי בשו"ת זרע יעקב (סימן י"א) שהאריך בדין כמה השיעור מתנות לאביונים וכתב דכי היכא דבמשלוח מכות בעינן כדי סעודה ה"ה במתנות לאביונים בעינן בכדי סעודה. והעתיקו דבריו במחזיק ברכה (סי' תרצ"ד) ובעקרי דינים (סי' ל"ו ס"ד) וע' בראש יוסף בחידושיו למגילה ד"ז שכ' שעדיין לא נתברר אצלו כמה שיעור מתנות לאביונים. ובשו"ת שאילת שמואל בכלולת שמואל (אות ח' סי' ק"א) כ' דנתינה לכהן הוא כזית ומזה למשלוח מנות לפורים בעינן שיעורא עכ"ל. וע' בח"א מהרש"א בפ"ק דמגילה