עמודי אש קח

ותמהני מדוע לא דחה אותו מדברי רש"י מגילה (ה' א') שעל עה דאיתא התם באלו אמרו כו' ות"ב מאחרין ולא מקדימין וכ' רש"י וכן ת"ב שחל להיות בשבת וה"ה לי"ז בתמוז ולי' בטבת והאי דנקט ת"ב כו' וכ"ה בר"מ ה' תענית (פ"ה ה"ה) אבל א' מד' ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר שבת וכ"ה בכל בו (סי' ס"ב) אבל א' מד' הצומות שחל להיות בשבת מאחרין כו'. ומכל זה מבואר דלא כהאבודרהם

(ח) וראיתי לבאר איזה פרטים בדיני פסח ויש לעיין כשעכו"ם קונה החמץ מישראל אם צריך כונה שיתכוון לקנות או גם בלא כוונה קונה. והנה ראיתי בשו"ת עה"ג (סי' ק"ב) שכ' דקונה בלא כונה דאף דמבואר בב"מ (ד"י ע"ב) בד' אמות לא ניחא לי' דליקני ומזה נ"ל דהוא ראי' מפורשת דצריך כונה בקנין עכ"ז ה"מ בישראל אבל נכרי קונה בלא כונה. דנכרי אדעתא דנפשי' עביד ולא שייך בי' כונה עכת"ד העה"ג. ולי בעניי דבריו צל"ע. חדא מה דהביא ראי' מפורשת מההיא דב"מ אינו ראי' כלל דבענין שיתכוון דהא אמרינן בד' אמות לא ניחא לי' דליקני כיון דנפל וא"כ שאני התם דגילה דעתו שאינו רוצה לקנות אבל היכא שלא גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אף שלא כיון י"ל דמהני וכן מוכרחים אנו לומר לפי מה שפסק הט"ז בח"מ (סי' רס"ח ס"ג) דבד' אמות קונה אף שלא כיון. וא"כ תקשי לדידי' הש"ס דב"מ הנ"ל. דע"כ צ"ל דשאני התם דגילה דעתו בפי' שלא לקנות במה שנפל עליו אבל בשלא כיון מהני ותו יש לפקפק על ראייתו דהא כ' בחי' הר"ן הובא בשיטה מקובצת לב"מ שם דדוקא בקנין דרבנן יכול לומר א"א בתקנתא דרבנן ולא בקנין דאורייתא וא"כ אינו מוכרח בקנין דאורייתא דנבעי כונה. הן אמת שקשיא לי על הר"ן שדחה ראיית הרשב"א דגם בקנין דאורייתא יוכל לומר אי אפשי לקנות מההוא דב"מ די"ל דד' אמות הוין תקנתא דרבנן. דעדיין ראיית הרשב"א מוכרחת מירושלמי פאה (פ"ד ה"ב) וגיטין (פ"ח ה"ג) וב"מ (פ"א ה"ד) דאיתא התם רשב"ל משום אבא כהן ברדלא אדם זוכה במציאה בתוך ד' אמות שלו מ"ט ואני בעניי הכינותי כו' מבואר דס"ל דד' אמות המה קונים מה"ת וכ"כ המפורשים שם. ועכ"ז מקשה שם לר"ל מהמשנה דראה את המציאה כו' ומשני כשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. א"כ מבואר דאף בקנין דאורייתא מהני כשיגלה דעתו וכדעת הרשב"א (הן אמת שמפשט דברי הירושלמי כשלא אמר כו' משמע דבלא אמירה לא קני דצריך לכוון לזכות ותקשה מזה על פסקו של הט"ז. אך הפני משה שם פירשו ג"כ דכיון דנפל עליו כו' גלי אדעתי' כו' כמו בש"ס דילן) אך מ"ש העה"ג בפשיטות דבעכו"ם קונה גם שלא בכונה דעכו"ם אדעתא דנפשא קעביד הוא תמוה בעיני. דהנה הרמב"ם בה' מלכים (פ"ט ה"ו) פסק דעכו"ם הקונה אשתו צריך שיכון לקנות ואל"כ אין עכו"ם אחר חייב כשבא על אשתו והיא מירושלמי פ"ק דקידושין והשתא נימא נמי דאינו מועיל כונה אצלו ואף שיש לדחוק בזה הנה גדלה התמי' עליו דהוא היפוך דברי הרשב"א והטור והש"ע ביו"ד (סי' קל"ב) דמבואר שם להדיא דבעינן כונה בעכו"ם וכשהגביה בלא כונה לקנותו לא מהני. וע' באגרת התשובה לר' יונה שכ' לענין בכור שצריך העכו"ם לעשות משיכה וז"ל וצריך שיתכוין העכו"ם למשוך לדעת קני'. מבואר דצריך כונה בעכו"ם ואי לאו לא קני. ואי איכא לפלוני הי' נראה לחלק בהיפוך דאפילו הסוברים בישראל דקני אף שלא כיון. בעכו"ם צריך כונה. ומיושבים בזה דברי הטור שלא יהי' סותרים זה את זה דבטיו"ד סי' קל"ב פסק דצריך דוקא כונה ובח"מ סי' ר' כתב דקני אף שאינו מתכוון וכבר ראו כן תמהו המל"מ פ"ד מה' מכירה והמחנה אפרים ה' קנין משיכה סי' ד' ולהנ"ל א"ש דבח"מ דמיירי בישראל קונה אף שלא כיון. אולם ביו"ד דמיירי בעכו"ם לא קנה עד שיתכוין וע' במ"א (סי' רמ"ו סק"י) שצריך לומר לעכו"ם בפניו בהמתי קנוי' לך שיתכוין לקנות ובלא"ה לא מהני מבואר דגם בעכו"ם בעינן כונה וראיתי להיד המלך ה' שבת (פ"כ ה"ג) שהרעיש העולם על המ"א שנעלם ממנו סוגיא דב"ב (דמ"א) גבי ר' ענן דשקל בידקא בארעא כו' דמבואר דבדעת אחרת מקנה קונה הזוכה אף שלא בכונה כו' יעו"ש באורך ואינו תמי' כלל דבעכו"ם לא מהני גם דעת אחרת מקנה וכמ"ש הקצה"ח (סי' ער"ה סק"ד) ושו"ת בגדי ישע (סי' א') ונודע בשערים (מה"ת סי' י"ח) ועשו"ת הגרע"א (סי' ל"ז) שלא עמד בזה וגם ראיתי להמחנה אפרים ה' קנין חצר (סי' י"ב) ובשו"ת דברי אמת (קונטרס קנינים סי' ד') שתמה ע"ד המ"א הללו ולהנ"ל א"ש (רק שצע"ק מ"ש דגם בישראל לא מהני כו'). גם הלום ראיתי להברכת דוד (בסי' רמ"ו) שתמה על המ"א מדעת אחרת מקנה וזה לא קשה וכמ"ש. ומה שהקשה עוד שם דהא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו י"ל דס"ל להמ"א כשיטות מהרש"ק שבשו"ת נחלת שבעה (סי' ל') דחצר היא מטעם שליחות וע"כ אין מועיל חצר בעכו"ם (וע' חי' הרי"ט אלגזי פ"ק דבכורות שהניח בצ"ע אם מועיל חצר בעכו"ם הא אין שליחות לעכו"ם ולא ראה תשו' מהרש"ק הנ"ל) ועשו"ת נאות דשא (סי' ל"ט) שכ' שהנחלת שבעה שם חולק על המהרש"ק בזה וליתא דהנ"ש אינו חולק עלי' כלל בזה ע"ש בסי' ל"א. וראיתי להישועות יעקב בקונטרס אחרון לסי' תמ"ח שכ' וז"ל ואני בימי ילדותי הקשתי בזה קושיא א' הגדולה היא אלי לפ"מ דקאמר הש"ס במס' ב"מ דע"ו כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם לקולא לחומרא מי אמרינן. ומבואר מזה דלהחמיר אמרינן יש שליחות לנכרי וממילא אמרינן דיש חצר לעכו"ם לחומרא אבל מ"מ אינו חשוב קנין גמור ולפ"ז קשה דבש"ס מס' ע"ז דס"ג בא עליה ואח"כ נתן לה מותר והא אנן תנן בא עליה ואח"כ נתן לה אסור וקאמר ר"ח הא דאמר לה הבעלי לי בטלה סתם והא דאמר הבעלי לי בטלה זה והא מיחסרא משיכה בזונה נכרית דלא בעינן משיכה ואב"א דקאי בחצרה ואקשינן עלה אי דקאי בחצרה בא עליה ואח"כ נתן לה קרינן לה וכ' התוס' דהא דקאמר אב"א ולא די בתירוץ הראשון דמיירי בזונה נכרית משום דעל דבר זה קשה לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות בישראל וחז"ל תקנו שלא יקנה מעות וכיון דס"ל מעות קונות דריש לעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה ולפ"ז א"א לאוקמי בזונה נכרית דהרי מיחסרא משיכה ובישראלית א"א לאוקמי דהרי בישראל מדרבנן אין כסף קונה וע"כ מוקי דוקא בחצרה ולפ"ז קשה אמאי לא מוקי בזונה נכרית ואיירי דקאי בחצרה וכיון דחצר בעכו"ם אינו קונה קנין גמור משום דאין שליחות לעכו"ם ואי רצונה להקדיש צריך שתמשוך החפץ לכך קרי לה בא עליה ואח"כ נתן לה דהרי החצר עדיין לא הקנה לה ומ"מ לענין איסור אתנן שם אתנן עלה כיון דלחומרא יש שליחות לעכו"ם וה"ה דחצירו של עכו"ם קונה עכ"פ לחומרא לאסרו מלהביאו בבית ד' עכ"ל הישועות יעקב ונשאר בקושיא ולדעתי יש ליישבה עפ"י מ"ש המחצית השקל (סי' תמ"ח סק"ד) דגם האמונת שמואל שסובר שאין חצר לעכו"ם היינו בנכרי אבל בנכרית דחצרה מטעם יד ולא מטעם שליחות מודה דיש לה חצר (ועמ"ש המעין גנים בא"ח סי' תמ"ח) ולפ"ז סרה תמה קושיות הישועות יעקב כיון דהכא בנכרית איירינן. שוב אינו מטעם שליחות ומועיל החצר עפ"י דין ולא לחומרא וא"ש

והנה המעות שמוכרים להעכו"ם נראה שצריך שיתן עכ"פ פרוטה ופחות מזה לא מהני ואף דאיתא בש"ס עירובין דס"ב דשוכרין מעכו"ם אפי' בפחות מש"פ נראה דמקולי עירובין שנו בכאן מדלא אישתמט בשאר דוכתי דיאמרו הפוסקים דמהני בפחות מש"פ אדרבה בכל מקום הוזכר בפרוטה ע' ביו"ד בה' בכור ועתוס' ע"ז (דע"א ע"א) שכ' אמנם א"צ שיתן העכו"ם מעות שוה הראש והריאה אלא סגי שיקנה בפרוטה ומדלא כתבו שסגי בפחות מש"פ משמע דלא מהני וכן משמע לי מתוך דברי מהרא"ם חלאו"ה בפסחים (ד"ד ע"ב) שכ' גבי ההיא דבני חילא וכיצד יעשו ישכירו להם בית ואפי' בפרוטה ומדלא כתב אפי' בפחות מש"פ משמע דלא מהני ואל תשיבני ממ"ש בכלבו (סי' ל"א שכ' שם וז"ל חלב שהעכו"ם חולבות בשבת יקנה ממנה בדבר מועט בתפוח או בכל דבר שירצה אפי' אינו ש"פ ומותר לאכלו עכ"ל דנראה שקונין מעכו"ם אפי' בפחות מש"פ דשאני התם דבעינן רק שיעשה העכו"ם אדעתי' דנפשי' ויהי' נהנה ממנה עטוש"ע סי' ש"ה ע"כ מותר אפי' בפחות מש"פ אבל בשאר דוכתי לא מהני וע' בביאור הראב"ד לת"כ פ' בהר (פ"ח סי' ד') שפי' שם דעבד הנמכר לעכו"ם דקני לי' למעשה ידיו דצריך לקנות עצמו ממנו בפרוטה ופי' כן הש"ס דקידושין דף ח' דאינו קונה עצמו בפחות מש"פ מבואר דבעינן בכל מקום פרוטה לבד בעירובין הקילו וע' בא"ר (סי' שפ"א סק"ו) שכתב שיש פנים להתיר גם בישראל בפחות מש"פ ע"ש וע"כ צל"ע על האבני מילואים באה"ע (סימן ל"א ס"ק כ"ד) שכ' שיש מההוא דשוכרין בפחות מש"פ ראי' להרדב"ז דסובר גבי קידושין דאזלינן בתר המקבל ע"ש דנראה מדבריו דבכל מקום גם שלא במקום עירוב הדין כן ולדעתי ליתא להא רק גבי עירובין הקילו

והנה ראיתי בספר זכרון שמואל בקונטרס נשמת חיים (סי' י"א) בכותב שטר מכירת חמץ בע"פ צריך לכתוב שעות. זה קבלתי מהג' ר' משה סופר כי בלא"ה אינו קונה אלא מסוף היום ואף שיש לפקפק דקרקע בשכירות אין צורך כלל לשטר מ"מ כיון דכתב שטרא לא סמכה דעתי' עד זמן קניית השטר עכ"ל ויען כי עלמא לא נהיגי הכי נ"ל לתת טעם לזה דנהי דקיי"ל דאם לא כותבין שעות אינו חל אלא עד סוף היום וכמ"ש הר"ן בגיטין פ' המגרש וכ"כ הפוסקים עכ"ז בנ"ד בכותב ומוכר החמץ בערב פסח דכ"ע יודעין דמוכר אותו מפני איסור חמץ אנן סהדי דדעתו דיחול המכירה בבקר טרם יחול איסור חמץ והרי אם הי' כתוב כן להדיא בשטר בודאי כ"ע מודו דהי' חל וה"נ הוי כאלו כתוב דאנן סהדי דדעתו כן והרי כתבו התוס' בשבת (י"ח ב') ובב"מ (ל' א') דאף דלהפקר בעינן ג' עכ"ז כיון דמשום איסורא דשבת הוא מפקירו אנן סהדי דמפקירו בלב שלם ולא צריך ג' וע' מחנה אפרים ה' זכי' מהפקר (סי' א') דאפי' לדעת הר"ע דמה"ת בעינן עכ"פ א' מ"מ משום הסברא דאנן סהדי סגי בינו לבין עצמו וא"כ מכ"ש הכא דכ"ע ידעו דמכרו משום איסור החמץ אנן סהדא דדעתו דיחול מצפרא ואף אי לא כתוב ככתוב דמי. וע' שו"ת מהרי"ט חח"מ (סי' מ"ה) וקצה"ח (סי' מ"ב סק"א וסי' שמ"ח סק"ד) דדברים שבלב שנודעים לכ"ע מהני ע"ש ומכ"ש כאן וע' תוס' בכורות (י"ח ב') דאפי' בלא קנין קני ומשעבד נפשי' דע"י מצוה גמר ומשעבד נפשי' ומזה הוכיח בשו"ת תולדות יצחק (דיני מכירה כלל א') דבכ"מ שאינו מועיל עכ"ז אם הוא במקום מצוה מועיל ע"ש ומכ"ש כאן ולכאורה הי' מקום לומר לפמ"ש המקור חיים (סי' תמ"ח סק"ט) וז"ל וכשמוכר לו בשטר צריך שיכתוב שם המוכר והלוקח אבל ביתי מכורה לך בלבד שכתב בשטר אינו מועיל אם לא שיהי' בעידי מסירה או שהשטר יהי' בכתב יד המוכר או חתם ידו דהוי כעידי מסירה וכמ"ש התוס' בגיטין ג' עכ"ל. וכיון דהוי כעידי מסירה הא מבואר בח"מ (סי' ר"מ ס"ד) דכשנמסר בעידי מסירה אף שלא נכתב בשטר שעות מהני וכן דעת הר"מ פ"ה מה' זכי' (ומה שהקשה שם הלח"מ מסוגיא דב"ב דהוא היפוך דברי הר"מ. הנה מצאתי בשיטה מקובצת לב"ב (ל"ת א') שהרשב"א הקשה שם כן והאריך בישובו והלח"מ לא ראה זה) וא"כ הכא דהוי כ"י או ח"י הוי כעידי מסירה אולם דברי המקו"ח צל"ע שהתוס' בגיטין (ג' ב' ד"ה שלשה) לא כתבו רק דכ"י הוי כעידי חתימה אבל לא כעידי מסירה וגם מה דמבואר בח"מ דמועיל עידי מסירה הוא שהמה ידעו השעה שנמסר וזה לא שייך בכ"י ובח"י אולם מ"ש בתחלה נראה. וגם לפמ"ש בזכרון שמואל שם דהקרקע הוא משכיר לעכו"ם ולא במכירה (ולא כהמקור חיים שכ' שמוכר לעכו"ם וכן ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' י' בשם הג' בעל נ"ב שישכיר הקרקע) א"כ הא מבואר בח"מ (סי' ק"ץ ס"א) דשכירות קרקע נקנה בכסף לחוד ולא בעי שטרא