עמודי אש קו

עיין בדברי המהראנ"ח ששם מבואר דטעמו דאף שלפמ"ש התוס' בפ"ב דתענית בטלה מגילת תענית בחנוכה ופורים לענין לפניהם ולאחריהם ולפ"ז מותר בערב חנוכה להתענות עכ"ז כיון דתירצו עוד תירוץ אחר דלהכי מתענין בי"ג באדר כיון דיום שלפני פורים נתבטל יו"ט דידי' שהי' רגילים לעשות בו יו"ט ה"נ נתבטל מיום שלפני פורים והרז"ה תירץ דפורים דברי קבלה הוא וא"צ חיזוק ולהכי לא אסור לפניו ולאחריו ובהגמי"י כ' דאין ללמוד מתענית אסתר דהיא חשיב לן כתענית חובה כו' וכיון דלפי הנך תירוצא אסור בחנוכה לפניו אין לסמוך אחד תירוצא בתוס' להתיר לפני חנוכה עכת"ד המהראנ"ח ולפ"ז מבואר בעליל שאין חילוק בין יחיד לציבור ולא כהמחה"ש ולפי מה שחשש המ"א לדעת המהראנ"ח גם ביחיד אסור וראיתי בהלכה ברורה (סי' תר"ע סק"ב) שכ' וז"ל ובע"ת בשם הראב"ח שאין לגזור תענית ביום כ"ד והוא מבואר בב"י בהדיא שאף שלפניהם בטל מ"מ בציבור אין לגזור תענית ביום כ"ד עכ"ל ודבריו תמוהים דבב"י ליכא רמז מזה וגם נראה שהבין כהמחה"ש דראב"ח דוקא בציבור אוסר וכבר כתבתי דז"א. וראיתי להעיר עמ"ש הב"ח (בסי' תרפ"ו סק"ג) להקשות על מה שלא כתב הטור דת"צ אסור לקבוע לפני חנוכה כמ"ש הרא"ש פ"ב דתענית על שם הראב"ד וכ' וז"ל ואפשר דוקא בעיקרן קאמר שאין קובעין אבל בלפניהם מודה דיכולין לגזור ומה שצריך הראב"ד ליישב מה שמתענין בי"ג אע"ג דהוא לפניהם היינו משום דס"ל דחנוכה ופורים לא בטלה כל עיקר ואפי' בלפניהם כמבואר בלשונו ע"ש אבל לרבינו והיא מסקנת הרא"ש ספ"ק דמגילה דעיקרן בחנוכה ופורים דוקא הוא דלא בטלו אבל לפניהם בטלו א"כ ממילא נמי יכולין לגזור תענית בהן עכ"ל הב"ח. ואחרי המחילה מעצמותיו הקדושים דבריו תמוהים בעיני מ"ש דהראב"ד ס"ל דלא בטלה בחנוכה ופורים לענין לפניהם. דהנה מצאתי מקור דברי הראב"ד והמה בהשגותיו לבעל המאור שבספר תמום דעים ושם כתב וז"ל ויש לנו דעת אחרת בכל אלה כי לאחר שבטלה מגילת תענית הסברא מסכמת שאפילו חנוכה ופורים אין להם פנים ואחור כלל דלא עדיפי טפלי דהני מעיקרא דהני מיהו לא אמרינן בטלה מגילת תענית דוקא לתענית יחיד שהיחיד מתענה בהם חוץ מחנוכה ופורים אבל לגבי תענית ציבור לא בטלי כו' ע"ש שמבואר להדיא מדברי' דס"ל דחנוכה ופורים בטלה לפניהם ואחריהם דלא עדיפי הטפל מהעיקר והן הן בעצמן דברי הרא"ש פ"ק דמגילה שהביאם הב"ח ודברי הב"ח צע"ג. וראיתי להק"נ בפ"ב דתענית על מ"ש הרא"ש דמגילה ד"ת הוא וא"צ חיזוק כתב וז"ל אך קשה לי דהכא משמע אף שהיא מגילת תענית כיון דהוי ד"ק נמי א"צ חיזוק שהוא נגד תלמוד ערוך בר"ה די"ז בג' בתשרי בטלה אדכרתא מן שטריא ופריך תיפוק לי' משום יום שמת בו גדלי' ומשני צום דבר קבלה היא וא"צ חיזוק ומשום הכי כתבו במגילות תענית בג' בתשרי כדי לאסור יום שלפניו אף שג"כ דברי קבלה היא וצ"ע עכ"ד. ולענ"ד לק"מ והוא דבצום גדלי' כיון שנכתב במגילת תענית לשם יו"ט שוב חסור לפניהם ולאחריהם משום יו"ט ההיא משא"כ כאן דאינו יו"ט חדש ומה שנכתב במגילת תענית הוא כדי לאסור של זה בזה ושל זה בזה כדאיתא בתענית (די"ח ע"ב) וע"כ אין אסור לפניו ולאחריו [ומזה יש להעיר על הפתחי תשובה בסי' תרצ"ו ס"ג שכ' דצל"ע על מה דאיתא שם דיום ט"ו אסור לדידן בהספד דהא בגמרא יליף לה ממגילות תענית לאסור של זה בזה וא"כ לפי מה דקיי"ל דבטלה מגילות תענית א"כ דלמא אינו אסור אלא ביומו כמו לענין לפניהם דמבואר לעיל סי' תרפ"ו דבטלה ומותר להתענות עכת"ד. ודבריו ליתנייהו דכיון דאמרינן בש"ס לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה וכ' רש"י דלמה נצרך למיכתב במגילת תענית הא כתוב הוא במגילת אסתר ומשני לאסור של זה בזה וא"כ כיון דקיי"ל לגבי חנוכה ופורים לא בטלה מגילות תענית ע"כ דאסור גם לדידן של זה בזה דאי ס"ד דדוקא ליומו א"כ אפילו אי בטלה מגילות תענית עכ"ז מה דאיתא במגילות אסתר לא בטלה ולמאי נ"מ אמרינן דלא בטלה מגילות תענית ע"כ דגם לדידן אסור וז"ב ומה שהקשה בסי' תרצ"ז על הא דאמרינן דגם באדר ראשון אסור בהספד כו' דדלמא בטלה מגילות תענית כמו לגבי לפניהם ג"כ לק"מ דבאמת לא קיי"ל כהך תירוצא ועיקר הטעם הוא כמ"ש הרז"ה (ע' בישועת יעקב שכתב שזה העיקר לדינא ומש"ש שהב"י דחה זה בגילתא דחיטא תמהני שלא נזכר כלל בב"י שדחה לתירוצו של הרז"ה ולא כתב רק דהר"ן דחה לתירוצו של התוס' דלענין לפניהם ואחריהם בטלה) או שאר תירוצים וכיון דחזינן דגם בלפניהם הי' אסור רק משום דהוי ד"ק או כשאר תירוצים ה"ה באדר א']. וגם מ"ש הקרבן נתנאל עמש"ש בשם הפר"ח דהמוקפין לא התענו בי"ג דהוא דוחק לא ראה שכ"כ הבעל המאור פ"ק דמגילה. וע' מ"ש עלי' הראב"ד בהשגותיו

וראיתי להעיר על מ"ש הב"ח בסי' תרפ"ו סק"ב דלמאן דס"ל דהתענית של י"ג אדר הוא מהכתוב דדברי הצומות וזעקתם א"כ הוי תענית קבוע מדברי קבלה א"כ אפי' מעוברות ומניקות חייבות להשלים וכ"כ דעת הרמב"ם פ"ה מה' תענית עכ"ד ולענ"ד היא תמוה דהא הרמב"ם כ' שם ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות כו' א"כ הרי דס"ל דתענית רי"ג באדר היא רק ממנהגא ואינו מדברי קבלה והנה ה"ה פי' שם דהאי ונהגו הוא על שאר הצומות שהם עתה רק ממנהגא וכלל עמהם י"ג באדר מבואר דהוא רק ממנהג ולא חיוב. והוי כמו שאר תעניתים דתלוי רק ברצו ואפילו לפי מה שכ' בשו"ת משכנ"י (חא"ח סי' קל"ו) לפרש דהאי ונהגו קאי רק על י"ג באדר וס"ל דשאר הצומות אינם תלוים ברצו יעו"ש ומסכמת לזה הנוסחא שהביא במעשה רוקח ונהגו כל ישראל להתענות בזמנים אלו י"ג אדר. ונ"ל שכן פי' דברי הר"מ בכלבו (בדיני תשעה באב) שהמעיין שם יראה שהעתיק כל דברי הר"מ והבליע ביניהם דברי שאר פוסקים כתב וז"ל ומלבד אלו הד' צומות נהגו ישראל להתענות בי"ג באדר כו' וא"כ לפ"ז סובר הר"מ דהד' צומות לא תליא ברצו. עכ"ז גם לפ"ז בי"ג באדר הוא רק ממנהגא ולא שהוא חיוב מד"ק כמ"ש הב"ח לדעתו וגם מדכתב בהלכה י' עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט"ב מבואר דמלבד ט"ב כל הצומות המבוארים בפרק הזה אין העוברות ומניקות מתענות וכמו שדייק ה"ה שם וא"כ גם בי"ג באדר אין מתענות ומשלימות ולא כמ"ש לדעתו הב"ח. וע' בא"ר שהחמיר במעוברות לפי שהא"ח כ' בשם הראב"ד והובא בב"י סי' תרפ"ו שיש להקדים הקריאה מבע"י מפני האנוסים והמעוברות והב"ח כ' דהראב"ד לשיטתו דס"ל דהחיוב גמור הוא מדברי קבלה להתענות ע"כ החמיר גם במעוברות ע"ש. ולפ"ז י"ל דאין ראי' מהמחזור ויטרו שהביא האגודה בשמו שיש להקל במעוברות. דהוא אזיל בשיטת רש"י רבו דס"ל דהוא רק מנהג וכמ"ש בשמו בשה"ל וכ"ה בספר הפרדס (סי' ר"ד) אולם להסוברים דהוא חיוב גמור מד"ק וכ"ה בא"ז סי' ת"ב בשם ספר המקצעות גם במעוברות אסורות לאכול והן אמת שבדברי הראב"ד בהשגותיו להבעל המאור שבספר תמים דעים כ' שיש להקדים הקריאה בשביל האנוסים ובחורים ולא כתב מעוברות ואינו מוכח דסובר דמעוברות צריכות להתענות ואולי הא"ח בעצמו הוסיף מעוברות. אך גם בכל בו (סי' מ"ה) כשהעתיק דברי הראב"ד כתב גם מעוברות וצע"ק. וראיתי להמחצית השקל שכתב דבמעוברות בעינן נמי שיהי' מצטערות דאל"כ תקשה מהא"ח בשם הראב"ד וכן משמע בב"ח עכ"ד. ודבריו תמוהים דאדרבה מב"ח משמע איפכא דאל"כ למה לו לעשות פלוגתא בין הראב"ד לשאר פוסקים ואם איתא כהמחה"ש לימא דהראב"ד מיירי שצריך לקרות להמעוברות שהתענו ולא הי' מצטערות עד כה ומ"מ חיישינן להו שמא יזיק להם התענית אח"כ וביותר קשה עליו דאם האי מצטערות הרבה קאי גם על עוברות ומניקות א"כ במה קל תענית אסתר משאר תעניות הא גם בשאר תעניות פסק הרמ"א בסי' תק"נ דאין להתענות ושם כ' דאפי' אין מצטערות אין מחויבים להתענות אלא שנהגו ובתענית אסתר דקיל לא נהגו. וע"כ מותר גם באין מצטערות והאי מצטערות הרבה קאי רק לכאבי עינים ולא למעוברות ומצאתי בישועת יעקב שפי' בפשיטות כן. והוא ברור דלא כהמחה"ש. ודע דבמה שהקיל הראב"ד לקרות המגילה מבע"י בשביל אנשים המצטערים חולק עליו הפר"ח בסי' תרפ"ו. ולי צ"ע הרבה בזה דנ"ל דאסור. דאחרי אשר ראיתי דברי הראב"ד בתמים דעים שם ראיתי שהוא פסק כר"ע דגם בזה"ז קורין בי"א בי"ב כו' וסיים ומזה נהגו להקל מבע"י. וכוונתו דגם י"ב זמנו הוא וזה לפי מה שפסק כר"ע משא"כ לדידן דקיי"ל דלא כר"ע גם הראב"ד יודה דאסור. ומבואר מזה דלא כהתה"ד (סי' ק"ט) הובא בש"ע סי' תרצ"ב ס"ד דמתיר מפלג המנחה ולמעלה ולפ"ד הראב"ד מוכח דאסור דרק משום דפוסק כר"ע מותר אבל בלא"ה הי' אסור ושבתי וראיתי להשונה הלכות (ח"א דס"א ע"ב) שהאריך להמליץ בעד הראב"ד דלא בעינן כאן לילה. והייתי יכול להביא ראי' וסמך לזה מדברי ר' יונה רפ"ק דברכות שכ' דק"ש אע"ג דמרבינן אותו מכל ימי חייך כיון שאינו כתוב לילה מפורש מותר לקרות אותה קודם הלילה ע"ש וה"נ דכותי' אך דברי הראב"ד אינם מורין כן וראיתי להעיר על מש"ש השונה הלכות בתוך דבריו וז"ל וגדולה מזו קיי"ל דהמפרש בים והיוצא בשיירה קורין בי"א כו' בברכות ונפקו ידי חובתן עכ"ל. והתימה שכתב דקיי"ל דקורא בברכות והנה נפסק ההלכה בסס"י תרפ"ח ס"ז דקורא אותו בלא ברכה וצריך לחזור ולקרות בי"ד אם יהי' לו מגילה ולהט"ז יברך בי"ד אם יהי' לו מגילה בי"ד. וכבר כתבתי דהראב"ד באמת ס"ל כן דמותר לקרות בי"א כו' אבל אנן לא קיי"ל כן וצ"ע

בא"ר סי' תרפ"ו סק"ה כ' וז"ל כ' כנה"ג מי שמתענה ביום שנעשה לו נס ואירע אותו היום בשבת יתענה בע"ש עכ"ל וראיתי באשל אברהם שם סק"ד שכ' צ"ע כיון דאין קובעין תענית בע"ש למה לא נימא הואיל ונדחה ידחה ליום א' ומיהו בה' לא דכל מה דמצי לקרב התענית שפיר דמי וצ"ע עכ"ד ואין כאן עיון כלל דמיירי דמתענה יום קודם שנעשה לו נס דאותו היום הוא עושה פורים והוא מתענה יום קודם וא"כ ע"ש זמנה היא. וכן מבואר בכנה"ג ובזכור לאברהם דפ"א ע"ב

במ"א (סי' תקפ"א ס"ק כ') דבער"ה גם התינוקת מתענין מהרי לסי' ג' עכ"ל וראיתי בא"ר שם שכ' וליתא במהרי"ל כו' וצ"ע לי עכ"ל אולם צדקו דברי המ"א (רק שצ"ל מהרי"ל סי' ל"ב) שכ"ה בשו"ת מהרי"ל סי' ל"ב וז"ל והרא"ם ז"ל הורה לאכול מבע"י בער"ה לא מטעם שכתבת דיש קורין תגר על אותו תענית כי כבר הוכיחו רבותינו ואסמכוה על המדרשים כו' ומטעם זה נתפשט שאפילו התינוקת מתענין עכ"ל ולזה כיון המ"א

במ"א (סי' תק"נ סק"ו) חופה בתענית אסור החתן לשתות מכוס של ברכה מבע"י ונותנין לתינוקת עכ"ל וראיתי להדגול מרבבה שם שכ' ע"ז וז"ל ועס"י תקנ"ט ססקי"א ואולי כוונת הר"ש הלוי שם בת"צ שנדחה עכ"ל ותמהני ע"ז מאי קשה לו מסי' תקנ"ט דהא ז"ל המ"א שם וכ' הר"ש הלוי פ"ב חתן ביום ת"צ לא ישלים תעניתו כו' ומיירי במקום שלא נהגו לצום ביום החופה עכ"ל א"כ מבואר שמה שמותר להחתן לשתות הוא במקום שלא נהגו לצום אבל במקום שנהגו לצום אסור והן הן דברי המ"א בכאן. וע' במהר"ש הלוי שכתב כן שבנדחת מותר אף במקום שנהגו לצום ובמקום שלא נהגו לצום מותר אף בלא נדחה

והנה בטוא"ח (סי' תקנ"ט) הביא בשם ר' יעבץ דהתיר לבעל ברית שחל יום המילה בט"ב הנדחה וראי' מעירובין דמ"א וכ' ע"ז מרן דדוקא נדחה אבל שאינו נדחה לא והנה המקראי קודש (קכ"ח א') השיג עלי' דלא הי' יכול למינקט ט"ב שלא היו דחוי דיו"ט שלהם בי' באב וראי' ממה דמקשה