עמודי אש קה

סק"ט שהקשה זה וכתב דבשעת נטילה ובמקום נטילה בקל נטמאו ואינם סותרים דברי המ"א אהדדי

הט"ז בא"ח (סי' קנ"ט סק"ו) כ' דהא דאיתא בהג"א פ' הי' קורא דמותר לרחוץ בכלי של מים לאכילה היינו ביש ע' סאה דהוא ט"ס יעו"ש. אולם המעיין בא"ז שממנו מקור דברי ההג"א בה' נט"י (סי' ר"א) מבואר שם באורך דצריך דוקא מ' סאה דאין טבילה בפחות ממ' סאה ומה שהקשה הב"ח על הבה"ג מארותא דדלאי מבואר בא"ז בשם רש"י דלא הי' שם מ' סאה וצדקו דברי ההג"א

הנה הרש"ל ביש"ש פכ"ה (סי' כ"ח) כתב דהרשב"א ס"ל דאפי' אם נעל ידיו מרביעית צריך מים שניים לטהרם וראיתי להטל אורות (ד"י ע"א) שהניח בצ"ע דהיכן מצא להרשב"א שיאמר כן הא בחידושיו לגיטין (ט"ו ב') מבואר מדבריו להיפוך. אמנם לדעתי צדקו דברי הרש"ל דאף דבחידושיו ס"ל כן מ"מ בתורת הבית הקצר (בית ששי שער ב') אחר שכתב שצריך מים שניים כ' וז"ל וי"א שאם ירצה לצוק כל הרביעית בפעם א' על הידים ועד מקום הפרק שהוא צריך ליטול עושה ואינו נמנע ולא אמרו להפסיק אלא בשלא נטל מתחלה אלא עד חצי הפרק ולפיכך אם בא ליטול עכשיו החצי הנשאר מפסיק בניגוב כדי שלא יחזרו המים שעל החצי שיטול עכשיו ויטמאו את הידים שעל חצי הראשון ואם כדברי זה אינו כהלכה שהנוטל ידיו לחצאין כל יד ויד לחצאין ידיו טמאות כשהי' עכ"ל הרי שדעתו להלכה שאף בנטל רביעית עכ"ז צריך מים שניים וכדברי הרש"ל ודחה דברי הי"א

והנה לא גזרו נט"י אלא לפת ולא לפירות וראיתי להלבוש בא"ח (סי' קנ"א ס"ו) שכ' וז"ל על פירות הארץ לא גזרו נטילה שאין נותנין תרומה מה"ת מפירות אפי' ענבים וזתים אלא אחר שעשו מן הענבים יין ומן הזתים שמן דתירוש ויצהר כתיב ולא ענבים וזתים עכ"ל והנה בדברי הלבוש הללו י"ל דברי הרמב"ם בפי' המשנה (מכשירין פ"ד מ"ז) דאיתא התם פירות שנפלו לתוך אמת המים פשט מי שהי' ידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות וכ' הר"ע שם דאם הי' פירות מעשר ידיו טמאות כשהי' דצריך כונה. ותמה התיו"ט שם דהא פירות א"צ נטילה והוא תמי' גדולה ועם האמור י"ל דכיון דהטעם דפירות א"צ נטילה לפי שתרומתן אינו מה"ת ואם נאמר דתרומות פירות דאורייתא באמת צריך נטילה גם לפירות ולפ"ז י"ל דס"ל להר"מ בפי' המשנה כאן דתרומות פירות דאורייתא וע"כ צריך נטילה כן י"ל לחומר הנושא א"כ דס"ל דזתים וענבים תרומתן מה"ת והאי פירות מיירי בזתים וענבים. והנה כדברי הלבוש האלו שגם זתים וענבים תרומתן מדרבנן כן כתב הרמב"ן בפ' ראה וכתב שטעו בו גדולי המחברים ובחי' הגר"ע למס' תרומות (פ"ב מ"ו) כתב שכן כתב רבינו יונה פ' אלו דברים והמהרש"א יומא (דע"ו ע"ב) והביא שכ"ה בירושלמי חלה (פ"ג ה"ה) אך הקשה ע"ז מהמשנה דתרומות שם דהתורם מזתים על שמן הוי תרומה רק משום טירחא דכהן אינו תרומה ובתפארת ישראל שם שתירץ דלכן הוי תרומה דהוי גמרו בידי אדם שיוכל לעשות יין ושמן ע"ש והנה לזה הירושלמי נראה שכיון בשו"ת מהרי"ט בראשונות (ח"א סי' ח"י) שכ' וז"ל והא דאורייתא היא דהיינו תירוש ויצהר אבל זתים וענבים לפי הירושלמי לא הוי מדאורייתא עכ"ל כוונתו על הירושלמי דחלה הנ"ל וע' בעטרת ראש (בעטרת תפארת די"ח ע"א) שהניח בתימה על הר"א מפרש הירושלמי דחלה דס"ל דזתים וענבים לא הוי רק מדרבנן ממשנה דתרומות הנ"ל ולפמ"ש התפארת ישראל לק"מ. הן אמת שראיתי להטורי אבן ר"ה (ט"ו ב' ד"ה מעשר) שלפי מה שפי' הירושלמי אין ראי' דסובר דזתים וענבים הוי דרבנן ע"ש. ויש לכאורה להביא ראי' מהירושלמי דסובר דהוי דאורייתא ממה דאיתא ביומא פ"ח ה"ה) מניין שמאכילין אותו דבילה וצימוקין של תרומה מן הדא ויתנו לו פלח דבילה ושני צימוקים ופי' היפה מראה והפני משה דהכתוב בא ללמד שמותר להאכילו כו' ע"ש ואם נימא דגם ענבים המה מדרבנן א"כ מאי ראי' מהכתוב אלא ש"ע דענבים הם מה"ת אולם יש לדחות דהפי' שם כמו שפי' הקה"ע דהכתוב למדנו דהמה מאירים את העינים ולפ"ז לא מוכח מידי. עכ"פ הנה מבואר שדעת הרמב"ן ור' יונה והמהרש"א והלבוש דתרומת זתים וענבים המה דרבנן וכן ראיתי בתשב"ץ (ח"ג סי' ר"ג) שכתב פירות האילן מדבריהם כו' ואפי' זתים וענבים כמ"ש הרמב"ן עכ"ל. וכ"ה בשו"ת מהרי"ל (סי' קפ"ג) ובדיני ברכות שקודם הנישואין שבמהרי"ל כתב וז"ל אמר מהר"י סגל שכתב הנחמני רבים טעו בדין זה שאמרו זתים וענבים מה"ת ואינו כן ומייתי ראי' לדברי' דאינו חייב מדאורייתא לעשר רק תירוש ויצהר עכ"ל. ומזה תבין דמ"ש בספר שערי צדק (שער מצות הארץ פ"ב בב"א סק"א) וז"ל ולפ"ז מ"ש החרדים על מין ענבים שעומדים ליין ונאכלין עפ"י הדחק שאם גמרן העכו"ם המנהג לאוכלן בלא תרומה שסומכין ע"ד הרמב"ן היינו עפ"י מש"ש שכ"ה דעת רוב הפוסקים אך לפמ"ש אין כאן סמך כלל ולא ראיתי לשום אחד מהפוסקים שיפסוק כן עכ"ל והנה אתה רואה שכדעת הרמב"ן כ"ה דעת ר' יונה והתשב"ץ והמהרש"א והלבוש והמהרי"ט ושפיר נוכל לסמוך עליהם ומה שתמה ע"ז ממשנה דתרומות אינו תמי' כמ"ש בשם התפארת ישראל ודע שראיתי שדברי הרמב"ן סתראי נינהו דבפרשה ראה כ' דזתים וענבים המה מדרבנן וטעה מי שאינו אומר כן. ואלו בחידושיו למס' ב"מ (פ"ח ב') והובאו בשיטה מקובצת שם כ' וז"ל ואפשר דאפי' זתים וענבים שחשבו לאכילה חייבין במעשר ד"ת אלא מיהו לא מפני שהם בכלל תבואה אלא דכיון דתירוש ויצהר חייב אף הן חייבין שהרי לתירוש ויצהר הן עומדין ואע"פ שחשב עליהן לא נפטרו א המעשר וע"ז אמרו בתרומה משקין היוצא מהן כמותן ולוקין עליהן כו' וליכא לפרושי כשהפריש יין ושמן כו' אלא כשהפריש ענבים ועשה מהן יין כו' וש"מ דתרומת ענבים דאורייתא היא בו' עכ"ל דמבואר מדברי' שחזר בו וס"ל דתרומת ענבים הם מה"ת. עכ"פ הנה מבואר דלפירות א"צ נטילה ולדבר שטיבולו במשקה צריך נטילה ומבואר בסי' קנ"ח דפחות מכזית א"צ נטילה. וראיתי לבעל משכנות יעקב בספרו קהלת יעקב (ד"ל ע"א) שהקשה דלמה שמבואר בטוש"ע (סי' תע"ג) דכרפס הוא פחות מכזית א"כ אמאי צריך נטילה הא פחות מכזית א"צ נטילה ושגה בזה ואשתמיט מיני' מ"ש הרמב"ם (פ"ד מה' טומאת אוכלין ה"ב) דמשקין טמאין ומטמאין כל שהו וכ"ה בש"ס בכמה דוכתי וא"כ צריך נטילה משום המשקה שעל הכרפס דהוא מטמא בכ"ש וז"פ. והנה מבואר במ"א (סי' קנ"ח) דהמוצץ באצבעו א"צ נטילה. וראיתי להמור וקציעה (דס"ח ע"ג) שכ' דע"כ הטעם משום דהוי מלתא דלא שכיחא דלמצוץ באצבעו ולא גזרו בו רבנן. וע"ז הקשה דבש"ס נדרים משמע דהי' אוכלין בידים. אולם המעיין בשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ע"ח) מבואר הטעם דכשמטבל האוכל במשקה הו"ל האוכל כמו נהמא. וכמו שהביא כן בשם רש"י וזה לא שייך לומר דהוי כמו נהמא רק באוכל ולא באצבעו כשמוצץ אותו

(ז) לבאר איזה פרטים בדיני תענית וט"ב. הנה בטוש"ע א"ח (סי' תקס"ט) מבואר דציבור שמתענין על איזה דבר ונענו קודם חצות לא ישלימו ואם ת"ח ורוב ציבור רוצים להשלים אין היחיד רשאי לפרוש מהם. וראיתי להפר"ח בליקוטיו שכתב ע"ז וז"ל תמהני על מרן ז"ל דדברי הא"ז לא מיירי אלא אחר חצות דאע"ג דתנן ישלימו אם אינם רוצים רוב ציבור אה"נ דמצי למיפסק תעניתם וכן מוכח בהדיא בירושלמי שירדו גשמים בעידן רמשא כו' ברם קודם חצות ודאי אע"ג שרוב ציבור רוצים להשלים שהיחיד יכול לפרוש מהם כו' עכ"ד. וכן ראיתי להא"ר בסי' תקע"ה סק"י שכ' וז"ל וצ"ע בירושלמי שהביא ב"י דנחית מטרא ברמשא סליק ר' מנא ובעי למישתי א"ל ר"י המתין שמא ימליכו הציבור להשלים הרי דאחר חצות תלוי בהמלכתן וי"ל בדוחק עכ"ל הא"ר. האומנם בהגלות אלינו אור זרוע מבואר דלק"מ. ואעתיק לשונו בה' תענית (סי' ת"ט) ואע"פ שכך הוא ההלכה דקודם חצות לא ישלימו אפ"ה היכא שגזרו הציבור תענית גשמים והתחילו להתענות וירדו להם גשמים קודם חצות אין היחיד רשאי לאכול ולשתות אא"כ רוב הציבור ות"ח שבעיר אינם רוצים להשלים אבל אם ת"ח [והצבור] רוצים להשלים אינו רשאי לאכול והכי אמרינן בירושלמי ביומי דר' יהודא גזרו תענית ונחית מטרא ברמשא סליק ר' מנא לגבי' אמר לי' בגין דאנא צחי מאי משתי' א"ל אאריך ציבחר שמא נמליכו להשלים ואית לן למימר דנחית מטרא קודם חצות דהא ר' יהודא קודם חצות ולאחר חצות אית לי' בגמ' בברייתא אלא שר' מנא סליק לגבי' ברמשא דהא ברמשא נחית מטרא מאי קאמר שמא נמלכו להשלים דמשמע דאי בעי אכלי והא לאחר חצות סובר דישלימו עכ"ל. מבואר להדיא מדברי' דאפילו קודם חצות אם רוב הציבור רוצים בזה נגרר היחיד אחריהם ומ"ש הפר"ח מהירושלמי דנחתי הגשמים בעידן רמשא פי' הא"ז דר' מנא סליק לגבי' בעידן רמשא (וראיתי להקרבן העדה שפי' שם על בעידן רמשא בערב בליל התענית ולא ידעתי כוונתו אם ר"ל בלילה מה שאל ע"ז ולפרש בערב לעת מנחה וכהפר"ח הוא דחוק) ומ"ש הפר"ח ממשנה דפאה (פ"ד מ"א) דאם א' אומר לבוז וצ"ט אומרים לחלק שומעין לו שאמר כהלכה אין ראי' משם דשם כל הצ"ט עניים כיחידים דמיין משא"כ הכא דכל הציבור מתענין היחיד נגרר אחריהם. וראיתי בשו"ת מהר"י מברונא (סי' רי"א) שנשאל על מי שנדר צדקה לחולה כשיתרפא ומת אם חייב בהצדקה וכתב ע"ז ויש שמביאים ראי' ממס' תענית מי שמתענה על חולה ונתרפא חייב להשלים תעניתו שאני התם שנתקיים תפלתו עכ"ל ותמהני ע"ז דהא מבואר שם דאף כשמת חייב ליתן הצדקה וכ"ה בטוש"ע (סי' תקס"ט וביו"ד סי' ר"כ) ואם דסובר לחלק בין שאמר לשון אם לאם אמר כדי וזה החילוק כתב המחבר לעיל א"כ הי' לו לחלק כן ולא לפרש שנתקיים תפלתו וצע"ג. ויש להעיר על המאמר מרדכי בסי' תקס"ט שכתב שם הב"י בשם המרדכי בשם ראבי' וז"ל דהא דקתני מתענה ומשלים היינו כגון שנתרפא החולה או שעברה הצרה לאחר הנץ החמה לר' מאיר ולר' יהודא אחר חצות ולר' יוסי אחר ט' שעות ומשמע דהלכה כר' יהודא עכ"ל ותמה המאמר מרדכי שם דהיכן נזכר פלוגתת ר"מ ור' יהודא ור' יוסי הלא לא נזכר במשנה זולת פלוגתת ר"מ ור' אליעזר עכ"ד. ואישתמט מיני' סוגיא ערוכה במס' תענית (כ"ה ב') דאיתא התם ת"ר הי' מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי ר"ע ר' יהודא אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו ר' יוסי אומר קודם ט' שעות לא ישלימו לאחר ט' שעות ישלימו ולזה כיון המרדכי והוא פשוט

בספר יוסף אומץ (סי' תתקמ"א) כ' ובענין ענינו של ימים ראשונים דתעניות רצופים כתב בלבוש סי' תקס"ב וקפ"א שיש פלוגתא בזה ואני בעניותי לא ראיתי שום חולק עכ"ל. אולם דברי הלביש נכונים וכוונתו על דברי הרוקח שהביא הב"י סי' תקס"ב שכ' דא"צ להתפלל ביום ב' ענינו אם התפלל ביום ראשון והיינו שסובר שב' הימים המה כיום א' וא"צ להתפלל בשניהם ענינו רק באיזה מהם שירצה וכמ"ש ג"כ הב"ח בסי' תקס"ג ס"ב ע"ש שכ' שכן מבואר באגודה פ' במה מדליקין והמה היש אומרים שכיון להם הלבוש וז"ב

במ"א סי' תרפ"ו כ' דלפני חנוכה אסור לגזור בו תענית ציבור ראב"ח סי' ה' עכ"ל ומלשונו זה משמע דתענית יחיד מותר ורק תענית ציבור אסור וע"כ כ' המחצית השקל שם דטעמו משום דס"ל כשיטות הראב"ד ההובא ברא"ש פ"ב דתענית) דתענית ציבור אסור ע"ש ובאמת הא ליתא וגרם לו שלא