עמודי אש קד

דמרע"ה תיקן לישראל כו' ולק"מ דהת"ח קאי התם על הקריאה של ב' וה' וע"ז אמר דהנביאים תקנוה אבל בירושלמי התם קאי על הקריאה בשבתות וי"ט וזה משה בעצמו תיקן. וראיתי ביד המלך (פי"ב מה' תפלה ה"ה) שהניח בצע"ג על הרמב"ם מדוע לא ביאר דהברכה האחרונה שעל התורה הוא מד"ס ולא כהברכה הראשונה שהוא מה"ת דהא מה"ט לא מברכין בה"ת ליחיד לאחריו כיון דאינו רק מד"ס עכ"ד והאמת שלא קשה מידי דלא הוצרך לבאר דהברכה האחרונה היא מד"ס דגם הברכה הראשונה היא מד"ס. דכל עיקר הקריאה אינו אלא מד"ס ומה גם דלהר"מ גם בברכה שעל לימוד התורה היא מד"ס וכמ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סימן כ"ד) ומכ"ש בברכה שעל קריאת התורה ובאמת שעל הלימוד הוא פלוגתא אם הוי מה"ת אבל בקריאה לכ"ע מדרבנן ולא כהיד המלך שם דאזיל בתר איפכא ומה שהביא ראי' ממה דלא מברכין על הלימוד ברכה אחרונה נעלם ממנו מ"ש הב"י בסי' מ"ז בשם הרשב"א כיון דהמ"ע הוא להגות בו יומם ולילה א"כ אין קץ ולא יכולין לברך ברכה אחרונה וכתב כן בשם הרשב"א וכבר הארכתי בזה למעלה בקונטרס מעון הברכות וא"כ קושית היד המלך לק"מ (אח"ז ראיתי בברכ"י סי' קל"ה שהעיר על התשב"ץ ע"ש) עכ"פ מבואר דקה"ת היא מדרבנן. אולם פ' זכור הוא מה"ת וכמבואר בטוש"ע סי' תרפ"ה משום דמ"ע לזכור עמלק. וע' במ"א סי' ס' דכל הד' זכירות הן מדאורייתא וכן מבואר ברמב"ן פ' תצא. אולם ראיתי בחינוך סי' ש"ל שכ' דגם זכירות עמלק יוצא בהרהור. וא"כ לדידי' גם פ' זכור הוא מדרבנן. אולם צל"ע דבסי' תר"ץ כתב הוא בעצמו דצריך לזכור בפה ומצאתי בביאור הראב"ד לת"כ פ' בחקותי שכ' על מש"ש בת"כ שצריך לזכור בפה מעשה עמלק דהיינו ללמוד הלכות מגילה ועל מעשה מרים פי' דצריך ללמוד הלכות נגעים כו' ע"ש (וכ"כ הר"ש משאנץ בביאור לת"כ שם רק שם כתב עוד פי' דצריך לקרות הפרשה) וא"כ גם לדידי' אין זה ענין לפ' זכור להקריאה וכנראה שסובר דהוא רק אסמכתא דהא המגילה בעצמה הוי רק דברי קבלה (ופלא על השאגת ארי' בסי' י"ג שכ' דסתם ספרי ר"ש כו' ונראה שסבר דהדרשא שהביא הרמב"ן הוא מהספרי ובאמת היא ספרא וסתם ספרא הוא ר' יהודא) וע"ש בחינוך שכ' שבפעם א' לג' שנים יוצא המ"ע כדמסקי במערבא א' לג' שנים ע"ש ולדבריו נסתרה ראיות שו"ת ח"ס חאה"ע (ח"א סי' קי"ט) לענין שכחה אם חודש העיבור בכלל ע"ש ודו"ק. מיהו נ"ל דהחינוך סובר דהמ"ע והל"ת המה תרי מילי דהמ"ע דזכור הוא רק פעם א' בחיי האדם והל"ת דלא תשכח שהיא לנטור שנאה בלב על עמלק זה צריך בכל פעם לכן שפיר כתב דהמ"ע דזכור יכול להיות פ"א לג' שנים וה"ה יותר משא"כ לפי שיטות הפוסקים דפרשת זכור הוא דאורייתא בכל שנה והיינו דהם סוברים דהמ"ע הוא חדא עם הל"ת רק דזכור אתי לזכורי בפה א"כ שפיר מייתי הח"ס ראי' וע' במיני תרגומא בליקוטים (דל"ט ע"א) שכ' דמוכח דבכל שנה צריך לזכור מעשה עמלק מדכתיב זכור את כו' לא תשכח וקשה למה כתבה התורה שוב לא תשכח אע"כ דצריך בכל שנה לזכור ובזה לא ישכח וצע"ק מש"ס מגילה (י"ח א') זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה א"כ מאי מקשה המיני תרגומא למה נאמר לא תשכח הא אתי לגלויי דזכור בפה ואולי סגי בפעם א' בימי חייו. וע"ש בש"ע די"א גם פ' פרה היא דאורייתא וכתב בספר בית יצחק סי' ע' דהוא ט"ס וצ"ל פרשה פורים. אולם ראיתי בתוס' רי"ח ותוס' הרא"ש בברכות (י"ג א') וחי' הריטב"א מגילה (י"ז ע"ב) שכתבו פרה אדומה א"כ א"א לומר שהוא ט"ס וגם פ' פרה היא מה"ת

והנה אם יש להקדים הלוי לישראל לכל דבר ובקה"ת היכא שאין שם כהן וראיתי בתשב"ץ קטן (סי' שי"ב) וז"ל ומהר' יצחק מדורא אומר שבירושלמי יש אמר ריב"ל מימי לא בירך לפני ישראל ואומר מהר"ם ז"ל שאינו מאמין שהוא בירושלמי ואם הוא לשם שמא הוא בשביל שהוא גדול עכ"ל ובראשית המחשבה תמהתי דהא להדיא מבואר כן בירושלמי ברכות (ס"פ אין עומדין) ובגיטין (פ"ה ה"ט) וע' ברא"ש וק"ן שם בגיטין. ובכל בו (סי' כ') כתב ושאלו להר"מ כו' ואמרו לפניו זה הירושלמי וענה שאינו מאמין שהוא מהירושלמי עכ"ל נראה שדעתו היתה שהוא הוספה בירושלמי וראיתי להפרישה בא"ח (סי' ר"א) שכ' עמש"ש הטור בשם הירושלמי מימי לא ברכתי לפני כהן כו' וז"ל ומ"ש לא בירך ישראל לפני אף שמותר ללוי לכבד למאן דהו וכן ת"ח מ"מ הם לא עשו אף שכבדתי אותן הם לא רצו לברך לפני עכ"ל. ותמהני שבמחכ"ת לא עיין בירושלמי בברכות ובהנזקין שם שהגירסא לא הנחתי לישראל לברך לפני א"כ מבואר דלא כותי'. ומצאתי להשדה יהושע בגיטין (צ"ד ב') שכ' דהגירסא העקריית בירושלמי ולא הנחתי לישראל לברך לפניו והיינו שלא הניח ג"כ לישראל לברך לפני כהן כו' ע"ש ולפ"ז י"ל דכן היתה גירסת מהר"ם לכן כ' שלא נמצא זה בירושלמי אך קשה על השדה יהושע שלא כ' שלהרא"ש והטור היתה הגירסא לפני ולא לפניו וכ"כ הרא"ש בתשובה (כלל ח' סי' י') וע' במ"א (סי' ר"א) שכ' שרש"י ס"ל דלוי שוה בזה"ז לישראל וראיתי בספר ברכת דוד (דמ"ו ע"א) שכ' וז"ל ומ"ש על מ"ש רש"י פ' ראה לא מצאתיו שם עכ"ל ונעלם ממנו מ"ש רש"י פ' ראה פי"ב על הפסוק על אדמתך אבל בגולה אינך מוזהר יותר עליו מעל ישראל עכ"ל א"כ מבואר דס"ל דלוי אינו קודם לישראל וזה כוונת המ"א והנה בירושלמי נזיר (פ"ז ה"א) על מה דאיתא התם לוי וישראל אל יטמא לוי ויטמא ישראל ולא היא. הוא לוי הוא ישראל אמר ר' אבין בשעת דוכן שנינו ופי' שם הפני משה דקשה הא לענין טומאה שניהם שוים ותירץ דבשעת דוכן שנינו שהלוים עומדים על השיר והלכך יטמא הישראל ולא יתבטל הלוי מן השיר עכ"ל ולדבריו תקשה מה דאיתא בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ה) על מה דאיתא שם דלוי קודם לישראל כו' וגם שם איתא בשעת דוכן שנינו ולפי' הפ"מ מה מבטל מקרבן איכא. והפני משה כתב שם בהוריות דאיידי דנזיר איתא גם כאן ולא נהירא כן. אולם במחכ"ת נעלם ממנו דברי הב"י ביו"ד (סי' רנ"א) שכ' על מ"ש הטור שם דלוי קודם לישראל דבירושלמי איתא דבשעת הדוכן שנינו משמע דבזה"ז אין הלוי קודם לישראל אבל בתלמודא דידן מדלא כתבו כן משמע דלא מחלקינן בין זמן לזמן וכן משמע דעת הפוסקים מדלא חילקו עכ"ל. וכן פי' הבאר שבע (דכ"ג ע"ב) מבואר דפי' שעת הדוכן היינו בזמן שביהמ"ק הי' קיים ודחה הירושלמי מהלכה כיון דבש"ס דילן אינו מבואר כן. וע' בשירי קרבן נזיר שם שתמה למה השמיט הר"מ הירושלמי אולם גם ממנו נעלמו דברי הב"י הללו וצלע"ג ג"כ על המל"מ ה' אבל (פ"ג ה"ט) שהעתיק שם דברי הירושלמי והלא המה נדחים מהלכה וכמ"ש הב"י

בספר חת"ס ה' קה"ת (סי' י"ב) כתב שהא"ר שסובר דאין מחזירין להקורא בטעות הוא דוקא היכא שטעה מיעשה בציר"י ליעשה בפת"ח דעכ"פ מוכח הכוונה דהוא על עשי' אבל היכא דהוי שינוי גמור ודאי דגם הוא מודה דמחזירין אותו עכ"ד. ולבבי לא כן ידמה דהא בא"ר (סי' קמ"ב סק"ב) כתב דלפי שראה בב"ח שסובר שאין מחזירין אותו ע"כ אין לגעור במי שאינו חוזר ע"ש והנה הב"ח בסי' קמ"ב כתב על מ"ש מהר"י ן' חביב דהמנהיג אינו חולק על הרא"ש דהמנהיג איירי בטעות שאין בו שינוי ענין והרא"ש מיירי בטעות שיש בו שינוי ענין וע"ז כתב הב"ח וז"ל והאי שינויא ליתא דבעל המנהיג בודאי בכל טעות קאמר שיצא מדכתב בסתם ולא חילק והכי נהוג כבעל המנהיג עכ"ל וא"כ כיון דכל עיקר יסודו של הב"ח הוא שס"ל כהמנהיג וכתב דמדסתם המנהיג ש"מ שס"ל בכל טעות אינו חוזר ודאי מוכח מזה דלהב"ח גם בטעות שנשתנה לגמרי הענין אינו חוזר מדסתם וא"כ כיון שלדידין אנן נוהגין כהמנהיג בודאי בכל טעות אין מחזירין וכן ס"ל להא"ר דאין לגעור במי שאינו חוזר וז"ב

(ו) ראיתי לבאר איזה פרטים בדיני נט"י. הנה בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ל"א) כתב וז"ל ובאמת פליאה נשגבה על דעת הפוסקים שמכשירים מי פירות לנט"י הלא תלמוד ערוך הוא בזבחים (דכ"ב ע"א) אמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופרש"י לרביעית של נט"י ופריך למעוטי מאי ואסקינן אמר ר"פ למעוטי נתן סאה ונטל סאה דתנן מקוה שיש בה מ' סאה מכוונת נתן סאה ונטל סאה ה"ז כשר ופירש"י למעוטי הנך דתנן גבי מקוה פעמים מעלין פעמים אין מעלין מי פירות וכל משקה שאינו מים ותמד משהחמיץ וכו' ודכותי' בנט"י לא משלמי שאם היתה בו רביעית מים ונתן ממים הללו לתוכו רובע רביעית ונטל כנגדה פסולה דלא חשוב שיעור זוטרא דרביעית לבטלינוהו עכ"ל הרי להדיא דמי פירות לא חשיבי אפי' להצטרף בהדי רביעית מים כשרים ואיך יעלה על הדעת ליטול מהם לידים כו' אבל במי פירות תלמוד ערוך דאין נוטלין והגאונים בעצמם מחלו על כבודם היכא דמצינו ראי' מן הש"ס בפי' היפוך דבריהם עכ"ל הפמ"א. ואני תמ' עליו איך חשב על הגאונים שנעלם מהם הש"ס הזה הלא הרשב"א בתהה"א (בית ו' שער ב') ששם הכשיר מי פירות לנט"י הביא בעצמו הש"ס הזה לעיל מיני' וכן הא"ז (סי' ס') שהכשיר שכר ודבש לנט"י הביא הש"ס הזה (בסי' נ"ה) הרי שלא נעלם מהם הש"ס הזה. אולם השמיטו כל הפוסקים הש"ס הזה ולא הביאו אותו להלכה משום דס"ל דקאי רק לתרומה וכמ"ש המג"א (סימן ק"ס סק"ז) דלענין תרומה דוקא איתמר וכ"כ הלח"מ (פ"ו מה' ברכות ה"ד) וא"כ אין ראי' מזה לנט"י לחולין די"ל דוקא לתרומה בעינן מים ולא לחולין כמו דחמיר תרומה מחולין בשאר דברים כמו בנטל סאה כו' שאינו אלא לתרומה ומים טמאים דפסולין לנט"י לתרומה ולחולין כשרים. וע' בלשון הראב"ד שהובא בתהה"א שסובר דבעינן לחולין דוקא מים כ' וז"ל דאין נטילה אלא במים דמשום סרך תרומה היא ועשהו כמקוה לתרומה שאין כל המשקים כשרים למקוה אלא מים כו' ובחידושי הרשב"א לברכות (ד"נ) כתב דלנט"י המכשירין לאכילה אין כשר להם אלא מים כעין מקוה לפי שעשאו נט"י לחולין כטבילה לתרומה ואין עושין מקוה אלא מן המים כו' מבואר מכל זה דנטילה לתרומה כעין מקוה תקנוה וע"כ אפילו הסוברים דמי פירות כשרים לחולין לתרומה צריך מים. וזה כהש"ס דזבחים הנ"ל אבל לחולין סברי דא"צ וא"ש דברי הגאונים ובחנם תמה עליהם הפנים מאירות

המ"א (בסי' קנ"ט סק"י) כ' בשם הש"ג דאם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידו בים יקח כלי הכיקב בכונס משקה ודולה מהים. ומטביל ידיו בהכלי. ובסי' ק"ס ס"ק י"ב כ' בשם הרדב"ז דמי הים ראוין לנטילה. וראיתי במחצית השקל שהבין דהש"ג והרדב"ז פליגי. והרדב"ז ס"ל כיון שמי הים ראוין לשתי' כשמרתיחין אותן ע"כ גם כשאינם מרתיחין כשרים לנטילה והש"ג ס"ל שפסולין ע"כ הוצרך לתקנתא דינקוב הכלי. אולם אחרי העיון בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' רצ"ד) אינו מוכרח כלל שיפלוג על הש"ג וגם הוא לא הכשיר רק אחרי שירתיחו אותן וגם שם כתב הך דתקנתא דהש"ג דינקוב הכלי. והש"ג שלא כתב דיטול בהם מיירי כשאין לו אש להרתיח אותן וא"כ לא פליגי כלל ומזה מבואר דגם כשמרתיחין המים על האש מותר ליטול בהן ולא חשיבי כנשתנו. וראיתי בשו"ת משכנ"י (חיו"ד סי' מ"ב) שכ' דפסול לטבול בחמין שנשתנו מחמת האור אולם מדברי הרדב"ז מבואר דזה לא מקרי נשתנה

הנשמת אדם (כלל מ' סק"א) הקשה על מ"ש המ"א סי' קס"ב דאם שפך על ידו אחת רביעית ונגע בחברתה נטמאה ובסק"א כ' דברביעית אין המים מקבלים טומאה והניח בצ"ע ודבריו נפלאו דלא עיין במ"א