עמודי אש קג

ובא להשמיענו איזה צריכים עפ"י הדין וז"ב. ומ"ש השבו"י מדברי הסמ"ג הנה כבר פי' המ"ב בעצמו דברי הסמ"ג שלא יסתרו לדברי' וגם השבו"י בעצמו כ' שהעולם לא נהגו כדברי הסמ"ג. ונלע"ד שדין הגליון העודף היא כמו בעצי סוכה שהמותר אסור מדרבנן כן הדין בהגליון שמה שצריך עפ"י הדין בזה מדאורייתא חל קדושה עלי' ומה שמותר אינו חל הקדושה עליו רק מדרבנן וא"כ אף שבמשנה מבואר לפ"ד המ"ב דאינו מטמא את הידים וגם אין מצילין מפני הדליקה היינו כיון שהוא רק מדרבנן וכמ"ש המ"ב שם לענין גוף הכתב בשאר ספרים שאינם סת"ם ע"ש. ובזה א"ש מה שהקשה השבו"י על המ"ב מהא דאמרינן במס' שבת ת"ש הגליונין וספרי הצדוקים כו' מאי לאו גליונים דס"ת ומשני הש"ס לא גליונים דספרי צדוקים עד דמשני וה"ק וספרי צדוקים הרי הן כגליונין פרש"י קלפים חלקים שלא נכתב בהן מעולם ואם איתא דאיכא לחלק בגליונים גופא הצריכים לס"ת או לא אמאי נייד התרצן מדברי המקשן הל"ל ספרי צדוקים הו"ל כגליונים שהם יותר מכשיעור בס"ת א"ו דאין לחלק כלל עכ"ד ולפמ"ש א"ש דלא יוכל לומר דספרי צדוקים הם כגליונין העודפים. דז"א דגליונין העודפים מדרבנן עכ"פ קדושים המה משא"כ ספרי צדוקים דנשרפין הן ואזכרותיהן וא"ש. [ודרך אגב אעיר על מ"ש בספר סתם (ה' תפילין סי' ל"ה) להקשות על סוגיא הזאת דאמאי לא אוקמה הגליונין היינו כשהם דוכסוסטיס ואינם ראוים לכתיבה לכן אין בהם משום קדושה ע"ש. ולענ"ד לק"מ והוא דהנה הא שהגליון שלמעלה ושלמטה ושבתחלה ושבסוף המה קדושים הוא אינו מחמת הכתב רק אף אם הי' חלק הי' בהן קדושה וזה מבואר במס' שבת שם שלמעלה ושלמטה כו' ופירש"י דמתחלה לשם חלק קדוש והשתא כשנמחק כתב הספר נמי חלק הוא עכ"ל וכ"כ בחי' הרשב"א והרב המאירי שם (והיד שאול בסי' ר"צ נראה שלא עיין בש"ס ורש"י הזה) וא"כ אפי' אם נימא דהוי הגליון דוכסוסטיס שאינה ראויה לכתיבה עכ"ז שפיר חל עליהם הקדושה כיון שהקדושה שחל עליה אינו מחמת הכתיבה רק גם כשהיא חלק והיינו כמ"ש הרשב"א דעשאו לנוי וא"כ לא שייך בזה לחלק בין ראוי לכתיבה או לא כיון שאין הקדושה מצד הכתיבה וז"פ] ודע שמ"ש למעלה דלר' יהודא אינו מטמא רק מה שהוא לעיכובא ולא מה שהיא למצוה. יש להעיר דהא גם הגליונות שלמעלה ושלמטה ג"כ אינם לעיכובא וכמבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ז ס"ה. ונראה דאף דכל השיעור אינו מעכב עכ"ז קצת מיהו בעי לעיכובא וכן נ"ל מלשון הר"מ פ"ט מה' ס"ת ה"ב שכ' וכל השיעורים האלו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל עכ"ל משמע דוקא אם חסר מהשיעור לא פסל אבל אם לא עשה כלל פסול וכ"כ התשב"ץ (ח"א סי' קע"ה) לענין הד' שיטין בין חומש לחומש דאף דאינו מעכב עכ"ז אם לא עשה כלל פסול ע"ש [וראיתי להעיר על מ"ש בעיטור סופרים במ"ס פ"ב ה"ג על מה דאיתא התם דאם רצה להוסיף מוסיף דנראה דאפי' לכתחלה יכול להוסיף אם ירצה ולפ"ז יש לעיין מ"ש הפ"ת בשם התשב"ץ דהא דבדיעבד אינו מעכב היינו אם הוסיף או גרע אבל אם לא שבק רווחא כלל פסול דהא מבואר דלענין הוספה אפי' לכתחלה יכול להוסיף ע"ש ושגה בזה דהתשב"ץ קאי שם לענין הריווח שבין חומש לחומש בזה לכתחלה אין להוסיף וכאן במ"ס קאי לענין הריווח מלמעלה ולמטה בזה גם לכתחלה יכול להוסיף ואדרבה מדאיתא במ"ס אחר אם רצה להוסיף מוסיף מניחין בין ספר לספר בתורה ד' שיטין ולא כ' אם רצה להוסיף מוסיף אחר זה. מבואר דבין ספר לספר אינו יכול לכתחלה להוסיף וז"ב] וא"כ גם לר' יהודא יש מהגליונות שמטמאין הידים אותו הקצת שהיא לעיכובא משא"כ מה שצריך בסופו דהוא רק משום העמוד וכיון שהעמוד בעצמו אינו מעכב שוב א"צ כלל וגם י"ל דבשאר גליונות כיון שהקצת הוא לעיכובא שוב נתפס גם המותר בקדושה דנגרר אחר הקצת דהוא לעיכובא כיון דצריך אותו עכ"פ למצוה משא"כ בהגליון שאצל העמוד דבזה ליכא כלל מה שהוא לעיכוב סובר ר' יהודא דאינו מטמא. וא"כ מבואר דצדקו דברי המ"ב

הנה ראיתי בס' סתם (ה' ס"ת סי' מ"ח) שנשאל בס"ת למ"ד דצריך שרטוט ובמזוזה. אם דינם כשאר כתבי הקודש דב' מותר וג' אסור או כיון דחמירה ס"ת לענין דלא מהני לשרטט שיטה העליונה לבד כן חמיר דבעינן גם בתיבה א' שרטוט וע"ש שהעלה לדינא דגם במזוזה וס"ת מותר לכתוב ב' תיבות בלא שרטוט ע"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו מ"ש הכ"מ ה' ס"ת (פ"ז הט"ז) וז"ל וא"ת היכא אמרינן בתפילין לא בעי שרטוט וכמ"ש רבינו פ"א מהלכות אלו והא מטעם דאסור לכתוב ד' תיבות בלא שירטוט צריך לשרטט וי"ל דהתם ה"ק דמטעם קדושת תפילין א"צ לשרטט ואלו רצה שלא לכתוב יותר מג' תיבות בכל שיטה רשאי הוא משא"כ בס"ת אבל אה"נ שאם כותב יותר מג' תיבות בשיטה אחת צריך לשרטט דלא גרע מאגרת שלום דבעי לשרטט כדמשמע בירושלמי עכ"ל מבואר להדיא ממ"ש משא"כ בס"ת כו' דבס"ת ומזוזה אף בפחות מג' תיבות אסור לכתוב בלא שרטוט וכן נראה קצת לפי שיטות הר"מ בפי' המשנה דאין מחלוקת בהלמ"מ אם ב' כותבין או ג' הא הוי מחלוקת בהלמ"מ אע"כ דההלמ"מ היתה דאפי' אות אחת אסור. הן אמת שלכאורה תקשה על הכ"מ שס"ל דבתפילין אם כותב בכל שיטה יותר מג' תיבות צריך לשרטט א"כ תקשה מהא דאיתא במנחות (דל"ב ב') הא מורידין עושין והא תפילין א"צ לשרטט דלוקמי כשכתב בכל שיטה יותר מג' תיבות וצ"ל דס"ל כמ"ש הסה"ת (סי' קצ"ו) ליישב דדלמא מיירי בששרטט וכתב דכיון דמשכח תנאי מייתי לי' ע"ש ובב"ח א"ח סי' ל"ב וכן יתורץ לדעת הכ"מ ולק"מ. וראיתי בס' סתם שם שהקשה על הרמ"א בסי' ל"ב שכתב דאם אינו יכול לאמן ידיו יכול לשרטט בתפילין דא"כ תשאר קושיות התוס' דדלמא מיירי בששרטט ואין לומר כתירוצם דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט הא ליתא די"ל דמיירי כשלא הי' יכול לאמן ידיו ע"ש. והנה מ"ש כן בשם הרמ"א הוא שיטפא דלישנא דבמחבר מבואר כן ובאמת כ"ה דעת הרא"ש והמרדכי והטור. וקושיתו לק"מ דהמה יתרצו כתירוצו של הסה"ת דכיון דמשכח תנאי מייתי לי' וכ"ה בחי' הרשב"א למנחות דל"ב ע"ש] וכיון דלא נמצא לא' מן הראשונים שיתיר בס"ת ומזוזה לכתוב תיבה א' בלא שרטוט ובכ"מ מבואר להדיא להיפוך (והוכחתו של הס' סתם מדברי התוס' בקל יש לדחותו כמו שיראה המעיין) ע"כ בודאי יש להחמיר כן. וראיתי להב"י בסי' ל"ב שכ' וז"ל כ' האגור הא"ז אינו פוסל אם שרטט בין שיטה לשיטה בתפילין והר' שמחה פוסל עכ"ל ואיני יודע מהיכן עלה על הדעת לפסול בכך דהא לא אמרו אלא א"צ שרטוט ואע"פ שנקרא הדיוט אינו כפסל מפני כך עכ"ל הב"י ואנכי הרואה בא"ז ה' תפילין (סי' תקמ"ג) שכ' וז"ל ואם החמיר על עצמו ושירטט בין שיטה לשיטה נקרא הדיוט אבל לא פסל התפילין בכך אבל מורי הרב ר' שמחה כ' דאם שרטט בין שיטה לשיטה פסול והיינו דלא משני בהקומץ במשורטטין דהכי גמר דפסול אם שרטט בין שיטה לשיטה דלא שייך בזה לומר אם החמיר על עצמו נקדא הדיוט דהא מיירי בירושלמי פ"ב דברכות גבי חתן דפטור מק"ש לילה הראשונה ואם קרא מחזי כיהורא ולכך נקרא הדיוט אבל בפטורין כה"ג לא מיירי עכ"ל הנה מבואר דר' שמחה למד כן ליישב הקושיא דלא משני במשורטטין וס"ל דהכי גמיר' לה. ואם אמנם כי לא נגלה הא"ז בימי ר' הב"י תמה אני דהא גם התוס' בסוטה (י"ז ב' ד"ה כתבה) כתבו כן באורך ממש כדברי ר' שמחה ליישב הקושיא דדלמא מיירי בששירטט וכתבו דהכי הלכתא גמירי לה בלא מצי משרטט להו. אולם בתוס' לא סיימו דפסולין וי"ל דאף דהלמ"מ דלא מצי משרטט בדיעבד אינו פסול. אולם ר' שמחה ס"ל מהקושיא הזאת דגם בדיעבד פסול

הנה בשו"ת אור נעלם (סי' א') נשאל באם רוצים להדפיס חומש עם סידור ביחד והעלה לאיסור דחומשין חמירי כדאיתא בתוס' ס"פ מי שמתו וז"ל בד"ה ס"ת עושה לה מחיצה ודוקא בס"ת עושה לה מחיצה וגם בחומשין יש להחמיר כמו בס"ת אבל בשאר ספרים די בכיסוי בעלמא עכ"ל. ואף שיש לדחות ולומר דהתוס' מיירי בחומשין העשוין בגלילה זה אינו דהמרדכי ס"פ מי שמתו הביא לשון התוס' והזכיר בפירוש בחומשין שלנו וז"ל שם ס"ת עושה מחיצה י' ואם לא לא ישמש וה"ה בחומשין שלנו כו' ואף שההגמי"י ספ"י מה' ס"ת ה"ז כתבו דצ"ע בחומשין שלנו אם צריך להחמיר ומסתברא דא"צ עכ"ל. ונראה לפע"ד שהגה"ה זו לאו דסמכא הוא להכריע מסברא בלי סמך וראי' ובפרט להקל עכ"ל האור נעלם. והנה כל בנינו דקיי"ל כהתוס' דגם בחומשין שאין עשוין בגלילה יש להם קדושה כמו ס"ת וא"כ תהי' מונח הסדור על החומש וזה אסור. ולדעתי זה אינו כלל ונעלם ממנו מ"ש הב"י בא"ח סי' ר"מ אחר שהביא דברי התוס' פ' מי שמתו כ' וז"ל והרא"ש כ' דוקא ס"ת אבל שאר כתבי הקודש וחומשין כיון שאין עשוין בגלילה סני להו בכלי על כלי ע"כ ואפשר שמה שהשוו התוס' חומשין לס"ת בחומש העשוין בגלילה דוקא וביו"ד סי' רפ"ב אחר שהביא הב"י דברי הטור והרא"ש דס"ל דסגי בחומשין בכלי תוך כלי כ' והרשב"א כתב בחידושיו שהתוס' כ' שיש להחמיר בחומשין כמו בס"ת והגמי"י כ' שאע"פ שנסתפקו התוס' אם צריך להחמיר בחומשין מסתברא שא"צ להחמיר עכ"ל ולענין הלכה כיון דהרא"ש נמי שרי הכי נקטינן וכן נוהגין עכ"ל הב"י הנה מבואר היפוך דברי האור נעלם דמ"ש דהתוס' מיירי בחומשין שאין עשוין בגלילה הב"י בא"ח כ' דהתוס' מיירי בחומשין שעשוין בגלילה (ומזה צל"ע על התפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש ס"פ מי שמתו שכ' לשון התוס' וגם בחומשין שלנו יש להחמיר כו' ובאמת לא נזכר בתוס' חומשין שלנו וכוונתם על העשוין בגלילה). גם מה שדחה דברי ההגמי"י מהלכה פסק הב"י להיפוך וכן פסק בשלחנו בסי' ר"מ ס"ו וביו"ד סי' רפ"ב. וכ"ה בתוס' ר' יהודא חסיד בברכות (כ"ה ב') דבחומשין שלנו שאין עשוין בגלילה א"צ להחמיר ובאמת בעיקר הדבר אין להחמיר כלל כיון שהם בדפוס ואין בהם קדושת ס"ת כלל. וכן ראיתי בברכ"י (סי' רפ"ב סט"ז) וז"ל וכן הי' מונע לכתוב התרגום או הפירוש עם התורה בקובץ א' כו'. אמנם נתפשט המנהג כסברת המרדכי ולית דחש להא וכ"כ בברית עולם בפי' על ס"ח סי' תתק"ח ע"ש גם ע"ש באור נעלם שמדפיסין גם הלוחות עם החומשין ואין לומר דהמדפיס מתנה דאין בו דעת להתנות עכ"ל אולם באמת כבר פסק הרמ"א בסי' קנ"ד דבכל דבר שנהגו כן א"צ להתנות וכ"כ בשם פסקי מהרא"י ואף שהא"ר כתב שם דליתא שם מידי אולם כוונת הרמ"א על מ"ש התה"ד סי' רמ"ח דהב"ד מתנין ע"ז ואף שיש קצת לפקפק בזה להמעיין בתה"ד שם עכ"ז בכאן דאין כאן קדושה כלל כיון שאין עשוין כדין ס"ת וגם המה בדפוס ע"כ יש לסמוך בזה כיון שנהגו כן הוי כמו שהתנו. ע"כ אין לחוש בזה כלל ולא כהאור נעלם

הנה קריאה שאנו קוראין בתורה היא מדרבנן. וכמבואר בש"ס ב"ק דהוא מתקנת מ"ר. וכ"כ התשב"ץ בח"ב (סי' רס"א) ופסקה הרמ"א ביו"ד (סי' רל"ט ס"ז) וע"כ מה מאד נפלאתי על מ"ש התשב"ץ בח"ב (סי' קס"ג) דקריאת התורה הוי ע"ע עה"ת וא"צ לפנים שאפי' ברכת התורה לפניה הוי מה"ת ע"ש ולי צ"ע טובא בזה דמה דברכה שלפניה מה"ת היינו על הלימוד כשלומד תורה אבל קריאת התורה הוא מדרבנן ודבריו סותרים זא"ז ממ"ש בסי' קס"ג. ועד כאן לא פליגי הבאר שבע והפר"ח רק על ברכת התורה ללימוד אם הוי מה"ת אבל בקריאת התורה הוא רק מדרבנן דהוא מתקנת משה. וזה הוי רק מדרבנן וכמו שיתבאר להלן בקונטרס הספיקות. וראיתי להא"ר (סי' תרפ"ה) שהשיג על הת"ח שכתב דהנביאים שלאחר משה תקנו הקריאה ולא עשה בעצמו וע"ז תמה דהא בירושלמי פ' הקורא עומד מבואר