עמודי אש קב

לשנות חיים סי' צ"ז ע"ש ולדעתי לא נהירא כן לדינא והרי בטור מבואר להדיא דכשר בזה ומדלא הביא דהר"מ חולק כדרכו ש"מ שהי' ס"ל דגם הר"מ סובר כן דאינו לעיכוב. אף שבמס' סופרים מבואר השיטין שבשורות הים כיצד צריכין להיות אינו לעיכובא וכמו דמבואר שם גם בהשיטות שבשורת דבורה ששם ודאי אינו לעיכובא וכן מבואר שם הרבה דברים דאינם לעיכובא ומה שהביא ראי' מדברי הר"מ מדלא כתב כן רק על הה' שיטין וגם מדכ' שינה צורת השורה במח"כ לא ראה סוף דברי הר"מ בפ"ז שסיים ע"ז בזה"ל אבל אם כתב המלא חסר כו' או שכתב השורה כשאר הכתב כו' עכ"ל הרי שלא הוציא מזה אלא אם כתב השירה כשאר הכתב ולהספר סתם למה לא כ' כאן שאם שינה צורת השיטין דפסול ש"מ שבאמת מכשיר בזה ואף שאח"כ כ' שינה צורת השירה כוונתו שכתבן כשאר הכתב וסמך א"ע על מ"ש כאן וזה פשוט וברור בכוונת הר"מ וכ"נ דעת האחרונים ע' שו"ת גינת ורדים (חא"ח כלל ב' סי' ח') ובאמת ליעקב וביותר האריך בזה המעשה רוקח דק"י ע"ש ועוד דלהספר סתם דתליא בלשון הפוסקים דמי שכתב אם כתב השירה כשאר כתב כתב בשאר שינוים א"כ הוי המס' סופרים סותר ש"ס דילן והש"ס דילן מכשיר בזה א"כ מהראוי לפסוק כש"ס דילן נגד המ"ס אך באמת אין נ"מ כלל בהלשון וכולם שפה אחת דזה הוי רק לכתחלה ולא לעיכובא בדיעבד כנ"ל לדינא

עוד נשאלתי בס"ת שסיים הסופר תיבת אלקיך קודם סוף השיטה שהי' עדיין מקום לכתוב ג' אותיות שהסופר הי' סבור שצריך לכתוב תיבה קטנה אולם אח"ז ראה שצריך לכתוב תיבה גדולה שלא יהי' לה מקום לכתוב אותה באותה שיטה והניח המקום חלק ורצה השואל לפסול משום דעשה פרשה במקום שאין שם פרשה ואני השבתי להכשיר. דהנה זה הדין דעשה פרשה במקום שאין שם פרשה דפסולה לא נמצא רק ברמב"ם פ"ח מה' ס"ת והב"ח בסי' ער"ה האריך דהפוסקים שכתבו דינא דפרשה סדורה חולקים על הר"מ ואף שהט"ז והש"כ חלקו על הב"ח ע' שו"ת פמ"א (ח"א סי' י"ג) שהצדיק דברי הב"ח. וע' שו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' צ') וכן בח"ס חיו"ד סי' רכ"א כ' שאין לדחות דברי הב"ח ואף שלדינא בודאי יש לנו להחמיר כדברי הר"מ. וע' שו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א שכ"ה) ושמש צדקה (חיו"ד סי' ג"ן) [וביד שאול סי' ער"ה סק"ג כ' דתימה לו על הפוסקים דהא במס' סופרים (פ"א ה"י) רצוף שעשאה מסורג כו' אל יקרא בו מבואר דאם עשה פרשה במקום שא"צ פסולה לק"מ דהם פירשו המ"ס דקאי לענין השירה ששינה וכתבו כשאר הכתב. ע' בנחלת יעקב וכסא רחמים. ומקרא סופרים וא"כ אין זה. ענין לנ"ד] עכ"ז יש להכשיר בנידון דידן דהא פרשה היא רק ט' אותיות וא"כ הכא שלא הי' פנוי רק ג' אותיות יש להכשיר ואף להטור שס"ל שפרשה הוא ב' אותיות בסתומה וא"כ יש מקום לטעות בכאן דהיא סתומה אך הא ליתא דסתומה אינה בסוף השיטה וא"כ הוא כשר גם לדעת הטור ואין מקום לפסלו רק לדעת ר"ת בתוס' מנחות (ל"ב א' ד"ה והאידנא) דס"ל דגם שיעור פתיחה הוא ג' אותיות אולם הפוסקים לא חשו לדעתו. ויש לצרף גם דעת הב"ח וא"כ הוא כשר בלא פיקפוק. אולם אם תקראנה כאלה במקום פנוי ט' אותיות הי' נ"ל לעשות תקנה לקדור אותו המקום ולא תהי' פרשה כיון שאין כאן קלף וכדעת הגן המלך שהביא המעשה רוקח (דק"ח ע"ב) ואף שיש חולקין ונ"ל שכן דעת התשב"ץ ממ"ש בח"א (סי' קמ"ט) וז"ל וא"כ כשבא לתקן יגרוד הל' וירחיב האות שלפניה ע"ג הגרד מקום הלמ"ד ויקדור מקום האזכרה כעין ארובה ויגנזנה וידבוק במקום הנקב מעט גויל בדבק ויכתוב עליו האות החסירה כמנהג הסופרים או יניחנו נקב והאות החסירה יתלנה בין השיטין ואע"פ שמקום הנקב נשאר פנוי מה בכך והלא אם לא הי' נקוב ונשאר חלק אין ס"ת נפסל בכך כיון שאין שם שיעור פרשה עכ"ל התשב"ץ. ומדאיצטרך לומר שכשר כיון שלא נשאר שיעור פרשה משמע דאלו הי' בו שיעור פרשה הי' פסול אף שהוא רק ניקב מ"מ כיון שיש פלוגתא דרבוותא י"ל דהוי ס"ס שמא ניקב אינו כקלף ושמא הלכה כב"ח דהראשונים חולקים על הר"מ ואין לומר דגם המתירין לא התירו רק כשכבר נקרע ולא לקרוע לכתחלה דהא בבנין אריאל כתב ינקוב במרצע משמע דגם לכתחלה מותר ואין לומר דאין עושין ס"ס בידים דהוי כמבטל איסור וכמ"ש האחרונים זה אינו דהא כ' הט"ז בריש ה' סוכה דלצורך מצוה מותר לבטל בידים וא"כ ה"ה לס"ס והיא הוי מצוה שלא יגנזו היריעה ואף דהאוסרין אוסרין גם היכא שיוצרך לגנזו עכ"ז אנן בדידן י"ל כן. ועדיין צ"ע זה לדינא

הנה בשו"ת בר לואי (חיו"ד סי' ל"ה) נשאל במי שכתב לו ס"ת ותפרה בגידין ונמצא יריעה אחת שאינה מהודרת אם מותר להחליף אותה באחרת והעלה לאסור וראי' משבועות (ד"ו ע"א) דפרה ששחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיה עולמות כיון שנעשית כהלכתה וה"ה הכא עכ"ד ובאמת אין ראי' משם דהתם מוציאה לחולין וזה הוי גנאי משא"כ הכא אינה מוציאה לחולין רק היריעה מונחת בפ"ע וחזי לאצטרופי בכל עת שירצה לצרפה לאיזה ס"ת וא"כ מנין לנו שזה אסור ובודאי דלשיטות רש"י ר"פ לולב הגזול דואנוהו היא מה"ת יש לו רשות להחליף במהודרת. ונראה להביא ראי' לזה ממ"ש הלבוש והמ"א בסי' ט"ז דאם מצא ציצית נאין מותר להסיר הציצית שבטליתו אף שכשרין הן. עכ"ז מותר להסירן כשמצא אחרים נאים מהם ואף שיפקע מהם המצוה דכשהם בטלית המה משלימין מצות ציצית משא"כ כשהם בפני עצמן עכ"ז מותר להחליפן והיינו כיון שאף אם הם בפ"ע עכ"ז אסור לשמש בהם תשמיש חול וחזי לאצטרופי כשיחברם להטלית לכן מותר וא"כ י"ל גם בנ"ד כן הוא. ואף שיש לחלק בין קדושת ס"ת לציצית שהן תשמישי מצוה עכ"ז מההוא דשבועות אין ראי'. וע"כ צ"ע לדינא בזה

בשו"ת מחנה חיים (סימן ע"ג) הניח בצע"ג על הר"מ פ"י מה' ס"ת שמנה הפסולין בס"ת וכתב אם נכתב על עור בהמה טהורה שאינה מעובד. או שהי' מעובד שלא לשם ס"ת. והא כיון דבעינן שיהי' מעובד לשמה מכ"ש כשאינו מעובד כלל וא"כ למה הוצרך הר"מ לחשוב כשאינו מעובד שהוא פסול ולדעתי יש ליישב עפ"י ע"ש במעיין החכמה (דכ"ה ע"ב) דהא דבעינן עיבוד לשמה היא רק מדרבנן ע"ש באורך שכ"כ לדעת הרמב"ם. והנה עיבוד היא מה"ת ועכ"פ מהלמ"מ דגויל במקום שער וכמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב והלמ"מ דינו כדאורייתא וא"כ שפיר הוצרך הר"מ לחשבו לשנים דבלא עיבוד כלל היא פסול מה"ת ובעיבוד שלא לשמה לא הוי רק מדרבנן וכבר ידוע ההבדל בין דאורייתא לדרבנן וע"כ חלקם לב' חלקים דזה דאורייתא וזה דרבנן (ע' בא"ז ה' תפילין סי' תקל"ז שכ' אבל עיבוד עור אינו יודע מהי תיתי מדאורייתא וע"ש. בסי' תקל"ג וכ"ה בהג"מ ה' ציצית ועשו"ת עה"ג סי' ס"ה ובס' סתם ה' תפילין סי' מ"ז) ואם כנים אנחנו בזה סרה החשש שחשש בשו"ת הגרע"א (סי' ב') בסופרים שמתנים בעת העיבוד שיהי' לס"ת או לגיטין דהא אין ברירה בדאורייתא ולהנ"ל א"ש דעיבוד לשמה הוי רק מדרבנן וא"ש

והנה בשו"ת משאת בנימין סי' ק' כ' דגליון סתם שקדוש היינו דוקא גליון שצריך עפ"י הדין אבל מה שאינו צריך עפ"י הדין אינו קדוש וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' פ"ו) שתמה עליו ע"ש ולדעתי יש להצדיק את המ"ב. הנה כ' השבו"י וז"ל וראיתי מקור הדין של המ"ב וראיותיו. ראיתי שאין דבריו מוכרחים כלל ואינם ברורים לענ"ד ובמה דסיים אפתח שכ' וז"ל אבל הגליון העודף על השיעור אפי' בס"ת לא קדוש וכו' והכי איתא נמי במתניתין פ"ג דידים ר"י אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד ופי' הרמב"ם וז"ל ור"י אומר כי אשר ישאר בסוף כל זמן שלא יעשה עמוד שיגלול עליו הספר ותכלל אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שישאר בלא כתיבה עכ"ל הרי לך להדיא שאפי' בס"ת לא קדוש כל הגליון שבסופו כל זמן שלא יעשה לו עמוד ויגלול עליו עכ"ל תשו' מ"ב ותמה תמה אקרא על ראי' זו חדא דהרמב"ם פי' כן לדעת ר' יהודא ולית הלכתא כר"י רק הלכה כחכמים וכמו שפסק הרמב"ם גופי' להדיא בפ"ט מה' אבות הטומאה עכ"ל השבו"י ולענד"נ דראית המ"ב צודקת רק שקיצר קצת בדברי' והכוונה כך דהנה צריך להבין במה פליגי החכמים ור"י דהחכמים ס"ל דגם הגליון שבסוף מטמא ור"י סובר דאינו מטמא ונראה דהנה קיי"ל דעמוד אינו מעכב והס"ת כשר גם כשלא יהי' לה עמוד רק למצוה בעינן עמוד (ועשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רע"ו) ולזה סוברים החכמים דהגליון שבסוף מטמא כיון שצריך העמוד למצוה ע"כ גם הגליון שעלי' מטמא ור"י ס"ל כיון שאינו לעיכובא רק למצוה אולי יאמר האיש שהס"ת שלו לא בעינא למיעבד מצוה ולא יעשה עמוד ויחתוך הגליון לכן ס"ל דאינו מטמא והשתא מביא המ"ב ראי' דמה שא"צ אפי' למצוה בודאי אין בו קדושה דאי ס"ד דגם עה שאין צריך למצוה מ"מ יש בו קדושה למה סובר ר"י דאינו מטמא נהי דהגליון של העמוד אינו אלא למצוה לא גרע מאלו עשה גליון עודף ממה שצריך אע"כ דבגליון העודף אין בו קדושה ור"י ס"ל דאפי' היכא דהוא למצוה ורק לא לעיכובא ג"כ אינו מטמא ואף שהחכמים פליגי עליו והלכה כוותייהו היינו משום שסוף סוף יש בו משום מצוה אבל היכא דאין בו משום מצוה בזה גם החכמים מודים דזה כלל בכל מקום דאשויי פלוגתא לא משוינן. ומ"ש השבו"י עוד על המ"ב וז"ל זאת ועוד אחרת אפי' לר"י עצמו יש לחלק כי עד כאן לא קאמר ר"י שמותר לחתוך הגליון כל זמן שלא נגלל הס"ת היינו כל זמן שלא תיקנו כתיקונו וכהלכתו וקרא בו דיוכל לומר דאדעתא דהכי הניח גליון מדובק בו להגלל על העמוד והמותר יחתוך והוי כאלו התנה עליה מתחלה כן משא"כ אם הס"ת כבר תיקנו על העמודים וקראו בו כמה שנים ודעתו הי' להניח כך וכל המחובר לטהור טהור ולקודש קודש ובקדושתו היא עומדת עכ"ל והנה ע"ש דקודם שתיקן נוכל לומר שהניח גליון להגלל על העמוד והמותר יחתוך אין דבריו מובנים כלל דהא כל הגליון אמר ר"י דאינו מטמא שיש לומר שיחתוך כולו. גם מ"ש דאמרינן מסתמא בטלו כולו נהירא די"ל דלא ביטל רק מה שצריך וראי' ממ"ש התוס' סוכה (ט' א' ד"ה מניין) והרא"ש שם וכ"ה בטוש"ע א"ח סי' תרל"ח בשם ר"ת דאף עצי הסכך שאסורים מה"ת אינם אסורים רק מה שצריך להכשר סוכה ולא העודף מההכשר. סוכה ולא אמרינן כיון שהניח סכך יותר הוי מחובר לקודש שחל שם שמים על הסכך והכי נמי דכותי' דלא הקדיש רק מה שצריך ולא היותר מכפי הצריך עפ"י הדין ומה שהקשה השבו"י על ראיית המ"ב ממה דאיתא במשנה הגליון שלמעלה ולמטה כו' משמע דוקא אלו הגליונות ולא העודפים וע"ז כ' השבו"י דהאי שלמעלה ולמטה היינו שעודם מחוברים ולא כי גייז אותם ע"ש. הנה באמת דברי התיו"ט שפי' כן תמה תמו' לענ"ד דא"כ מבואר במשנה דדוקא כשהם מחוברים הם מטמאים ולא כשגייז אותם וא"כ תקשה על התוס' במגילה (ל"ב א' ד"ה הלוחות) שכ' וז"ל ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזו אם יש בהם קדושה או לאו ואמאי לא פשיט לי' מהכא עכ"ל והיינו שהם מפרשים דהש"ס מיבעיא לי' היכא דגייזו וכמו שהאריך בזה בשו"ת זכרון יוסף חא"ח ( סי' י"ב) יע"ש שכן משמע ברמב"ם ובטוש"ע ואמאי לא פשיט לי' ממשנה מפורשת דהיכא דגייז אינו קדוש אע"כ דהאי למעלה ולמטה הוא כפשוטו דהגליון שצריך להיות למעלה ולמטה וכן פי' להדיא הר"ש והרא"ש במס' ידים שם וגם אפי' אם נימא דהאי למעלה ולמטה פירושו כשהוא מחובר עכ"ז עדיין ראיית המ"ב במקומה עומדת מהא דאיתא התם במס' שבת (קט"ז א') שבין פרשה לפרשה שבתחלה כו' ולמה לי' לאוריכו כולי האי אם כוונתו להורות דוקא כשהן מחוברין הו"ל לשנות משנתו בדרך קצרה הגליונים המחוברים ולא להאריך כולי האי אע"כ דבא להשמיענו שרק אותן הגליונים הצריכים עפ"י דין הם מטמאים