עמודי אש י

הוא מכניס בלבו חרטה ע"ז למען שיסיח אותו פעם שני' לא ישמע לו וזכור יזכור שכאשר עבר העבירה נתחרט אח"כ וע"כ גם בפעם הזאת לא ישמע לו ובזה י"ל דברי הילקוט ההובא בספר אש דת (פ' מסעי) אין שלום אמר ד' כו' מכאן שהקב"ה אוהב הרשעים והוא תמוה. ועם האמור א"ש דמדברא הקב"ה היצה"ר שלא ירצה להחטיא להאדם ומשים בלבו אח"כ חרטה ע"ז וכשעבר העבירה אין שלום להיצה"ר עמו. ע"כ דהקב"ה אוהב להרשעים דאל"כ ה"ל לברוא יצה"ר שירצה באמת להחטיא להאדם ומדברא יצה"ר שהוא מלאך הקדוש ואינו רוצה שיצייתו אותו ע"כ דהוא אוהב הרשעים וע"כ שפיר דרשו והנה טוב מאד זה יצה"ר (אך מסיום דברי הב"ר פ"ט וזוה"ק תרומה (קס"ג א') נראה שפירשו אותן באופן אחר) וע' בזה"ק וישלח (קע"ד ב') אי בר נש אזיל בארח קשוט ההיא יצה"ר איהו עבד לי' כמא דאתמר דכתיב טוב נקלה ועבד לו כדין איהו סליק ואיתעבד סנוגרא ואמר קמי' קב"ה זכו עלי' דבר נש. מבואר דהיצה"ר בעצמו אינו רוצה שיחטא האדם. ולבאר אמיתת הענין נראה שיש ב' מיני יצה"ר הא' הוא המלאך הקדוש הנברא שיסית להאדם שיחטא והוא רוצה שלא ישמע לו. והשני הנתהוה מחום הדמים ומראיית העינים וזה יצה"ר הטבעיי. ובזה א"ש מה שדרשו בב"ר (פנ"ד) ובפסיקתא (פ' בשלח) ובזה"ק פ' תולדות (קמ"ד ב') ובילקוט משלי (סי' ט"ז) ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ריב"ל אמר זה יצה"ר והקשה במדרש תלפיות (ענף אשה) דא"כ למה נקט אויביו לשון רבים הל"ל אויבו ולפמ"ש א"ש דכיון שיש שני יצה"ר ע"כ נקט לשון רבים [וי"ל לפמ"ש בפתח עינים בפ"ק דקידושין בשם מהר"י כהן ע"מ שדרשו רז"ל אויביו אלו אנשי ביתו ופי' דדקדקו מדקאמר גם אויביו משמע שהם אוהביו והם גם אויביו ובתמונה זו לא נמצא רק אנשי ביתו עכ"ל וא"כ י"ל דלהכי דרשו אותו ג"כ על היצה"ר דלפמ"ש הוא באמת אוהבו ורוצה שלא יחטא ועכ"ז הוא מסיתו וא"כ הוא אויב ואוהב כאחד והבן] ובזה א"ש מה שהאריך היפה תואר בביאורו לב"ר פי"ד להקשות דברי רז"ל אהדדי דלפעמים נראה מדבריהם שהיצה"ר הוא מלאך הנברא לשם כך ולפעמים נראה מדבריהם שהוא מבעיי יעו"ש באורך שרצה להשוות מחלוקת בין האמוראים שנחלקו בזה. ולפמ"ש א"ש ושניהם אמת דיש יצה"ר שהוא מלאך ויש יצה"ר שהוא טבעיי. וזה נ"ל ג"כ כוונת ספר חסידים (סי' תתשל"ח) שכ' וז"ל אין להקשות כיון שעיורו עיני יצה"ר של תאוה כדאמרינן ביומא ובסנהדרין אהני דלא ליגרי בקרובתי' א"כ למה לא יתיחד בקרובותיו כו' אלא תלוי בראיית עינים ועיניו שולטת תחילה באח ואחות כו' כשנהנה המלאך מסיתו עוד מאחר שנהנה כו' עכ"ל כוונתו כמ"ש שיש יצה"ר שהוא מלאך ואותו עוורו עיניו אולם יש יצה"ר טבעיי ע"י ראיית העינים וכשמעוררו יצה"ר הטבעיי והוא נהנה אז נתעורר ג"כ היצה"ר המלאך ומסיתו (והמפרש שם לא עמד על כוונתו) [ומדברי הס"ח האלו קשה לי על המהרש"א בח"א יומא (ס"ט ב') שהקשה ג"כ קושיות הס"ח וכ' וז"ל מ"מ בטלו אותו קצת דלא מיגרי אינש טפי בקרובים ומיהו ודאי דמיגרי נמי השתא בקרובים כמו אחר כמ"ש לענין יחוד עם בתו עכ"ל. והנה מה שפי' שאהני דיהי' שוה קרובתו עם שאר נשים הוא תמוה דהא בקידושין (פ"א ב') איתא ודר עם אמו או בתו וכ' רש"י דלכן מותר דאהני בי' אנשי כנה"ג דלא מיגרי בקרובתי' כו' ע"ש ואי מתגרה בקרובתו כמו בשאר נשים א"כ אמאי מותר לדור עמהם אטו מותר לדור עם נשים ועיקר הוכחתו אינו הוכחה לפ"ד הס"ח האלו]. ובזה י"ל מה שהקשה בשו"ת ס' יהושיע (בפו"כ סי' תפ"ו) על מה שאמרו בסנהדרין (צ"א ב') דיצה"ר שולט באדם משעה שיצא לאויר העולם דהא ביומא (ס"ב ב') אמרו דקרו עלי' זורו רשעים מרחם ועם האמור א"ש דהיצה"ר שהוא מלאך אינו שולט עד יציאתו לאויר העולם אולם יצה"ר הטבעיי בא לו ג"כ במעי אמו כשנהנה מהמאכלות אסורות שאוכלין עמו וע' בא"ז (ה' שבת סי' מ"ט וה' יה"כ סי' רע"ט) שנראה מדבריו כן אולם מה שהקשה הספר יהושע מעשו א"א לומר כתירוצי דרבקה בודאי לא היתה אוכלת מאכלות אסורות והוא תירץ שם דבאמת יש יצה"ר גם במעי אמו רק שיהי' שולט על האדם הוא רק אח"כ כשיצא לאויר העולם ע"ש. ובזה י"ל מה שהקשה התורת חיים בסנהדרין דלמה ביצה"ר אמרו שולט ובנשמה אמרו נתנה ע"ש ועם האמור א"ש דהיצה"ר הוא בהאדם רק שאינו שולט עליו משא"כ הנשמה שאיננה כלל בהאדם ובזה י"ל מה שהקשה הזית רענן (פ' תזריע) ע"מ שאמרו שם בילקוט דאם הי' תחילת היצירה באדם מגידין ועצמות הי' מבקע כריסה ויוצא דהא היצה"ר אינו באדם עד שיצא ולפי האמור י"ל דכיון דבאמת יש היצה"ר רק שאינו שולט אולם מ"מ הי' יוצא לאויר העולם כדחזינן בעשו. וע' בבאר שבע (ד"ע ע"א) שגם הוא הקשה כקושיות הס' יהושיע וע"ש מה שתירץ ותמה אני עליהם שלא ראו מ"ש בס' חסידים (סי' תתל"ז) ששם הקשה הקושיא הזאת ותירץ דאותן שיש להם יצה"ר בבטן אמם הם מהתתקע"ד דורות יעו"ש. ושוב ראיתי בכסא רחמים בפט"ז מאדר"נ שהביא דברי הס"ח האלו הכלל העולה דיש ב' מיני יצה"ר יש יצה"ר הטבעיי ויש יצה"ר שהוא מלאך הקדוש והוא מוכרח לעשות שליחותו להסית את האדם והוא רוצה שלא יחטא האדם ועלי' נאמר בקש שלום ורדפהו ויש לפרש בזה דברי הב"ר פכ"ב אם בא יצרך להשחיתך דחאהו בד"ת אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום היינו דבזה יעשה שלום עם היצה"ר ועלי' אמרו בזה"ק תולדת (קל"ח ב') דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתתא לא להוי וכיון דיש בו שני הפכיים שמסית להאדם לעבור פי ד' ובאמת הוא רוצה להיפוך שלא יעבור וע"כ הוא נמשל לאש כמו באש יש בו שני הפכיים והוא מתהפך בתחבולותיו וכמ"ש למעלה ויש להמליץ ע"ז הכתוב (תהלים ל"ט ד') חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני והיינו דלפי שאמר למעלה החשתי מטוב היינו שאינו לומד תורה (דאין טוב אלא תורה כדאיתא בכמה דוכתי. וע' באור יקרות דנ"ד ב' שהביא המדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לפיכך הזהיר משה לישראל עשר תעשר ונדחק בביאורו. אולם הכוונה לפ"מ שאמרו רז"ל דלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ושני' לאוכלי מעשר וע"כ צוה עשר תעשר למען שיהי' פנוים ללמוד התורה) וע"כ כאבי נעכר דמביאין עליו יסורין מכוערין וכמו שדרשו בברכות (ה' א') ועי"ז חם לבי בקרבי שלבי חושק ללמוד תורה וע"ז אמר בהגיגי תבער אש שאם רק יחשוב שילמוד אז תהי' כמו אש שיש בו סגוליות הפכיות. כן אח"כ יוכל להתהפך מחשבתו ולא ילמוד כיון שרק במחשבתו חשב כן וע"כ דברתי בלשוני שאז לא יוכל לחזור וכמו שאמרו במס' נדרים (ח' א') דהאומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל] כמו כן בהיצה"ר יש בו שני הפכיים

ונוכל לומר שע"כ גם יעקב נקרא אש כדכתיב והי' בית יעקב אש (עובדי' א' י"ח) (ובפסיקתא (פ' איכה) ושדרש איכה בפתיחה לשון אש זה ביתו של יעקב (ובפסיקתא מסיים שהוא משול כאש וע' פסיקתא פ' עני' סוערה אין איש אלא יעקב כדכתיב ויעקב איש תם. היינו ג"כ משורש אש) לפי שגם ביעקב הי' סגולות הפכיות הוא נקרא איש תם ועם לבן התנהג כמדתו וקיים עם עקש תתפל. וביותר י"ל לפמ"ש בזה"ק שמות (קע"ה ב') מאי איש תם כתרגומו שלים שלים לתרין סטרין כו' שלים לחסד עלאה ולגבורה עלאה ואשלים להאי ולהאי ובזה"ק ויקרא (י"ב ב') דהוא עשה שלום בין אברהם ויצחק דהי' בו מדת החסד ומדת הדין [ונוכל לומר שזה פי' הש"ס קידושין (ד"ל ע"ב) ושמתם סם תם ודחקו המפרשים שם לפרש הלשון דחם ע"ש ולפ"ד הזה"ק דפ' שמות האלו דלכן נקרא יעקב תם לפי שהי' שלים לתרין סטרין וע"כ גם התה"ק שנכלל בה ימינא בשמאלא וכמ"ש למעלה בשם הזה"ק ע"כ נקראת תם דאשלימה לכולא לתרין סטרין] וע"כ כיון שיש בו שני המדות שהם הפכיים ע"כ נמשל לאש. וע"כ גם באיש ואשה יש בשניהם אש וכמו שאמרו בסוטה (י"ז א') זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן יען כי הזכר והנקיבה המה שני הפכיים בטבעם דאל"כ לא הי' יכולים להוליד וכמו שאמרו החוקרים. וכדאיתא בספר יצירה (פרק ג' משנה ה') דהזכר באמש ונקיבה באש"ם והחבר למלך אלכזר מאמר ד' סי' כ"ה) אמר שהזכר כנקיבה אלא שהוא מהופכת וע"כ נקראו אש

ואולי זהו הטעם דגבריאל הוא שר של אש כמבואר בפסחים (קי"ח א' ובמדבר רבה (פרשה י"ב) ותנחומא (פ' ויגש) וברעיא מהימנא שבזה"ק (פ' פנחס דרכ"ה) וע"כ הראה גבריאל למשה המנורה של אש וכמ"ש במנחות (כ"ח ב') וע"ש בח"א. וע"כ הוא מעונה לבשל הפירות כמבואר בסנהדרין דצ"ו לפי שהפירות נתבשלו מכח האש עח"א שם וע"כ נקרא איש כדכתיב (דניאל ט' כ"א) והאיש גבריאל. וכ"ה בזה"ק (בראשית דקכ"ב) גבריאל מוליך אותם לא"י דכתיב התלכי עם האיש הזה וכתיב התם והאיש גבריאל וכן דרשו בפרקי דר"א ובזה"ק (וישב קפ"ד א') על פסוק וימצאהו איש זה גבריאל והיינו משום שהוא מיסוד האש. והוא דהנה מצינו בגבריאל פעולות מתחלפות דלפי הנראה הוא ממונה לעשות דין בעולם. וע"כ הוא שר של אש דהוא דין עמהרש"א בח"א סנהדרין (צ"א ב') וע"כ אמרו בסתרי תורה שבפ' וירא (צ"ז ב') דגבריאל לסטר שמאלא וכ"ה בזה"ק ויקרא (י"ב ב') המשל דא מיכאל ופחד דא גבריאל דא יסודא דילי' ממיא ודא יסודי' דילי' מאשא. וכ"ה בזה"ק פ' נשא (קכ"א ב') לוי הוא גבריאל כו' ופני שור מהשמאל ובז"ח יתרו שור גבורה גבריאל ובסתרי תורה שבז"ח פ' אחרי חד מסטרא דאור וחד מסטרא דחשך ואינון מיכאל וגבריאל וע"כ אמרו בזה"ק שמות (י"א ב') דגבריאל לילה שמו וכ"ה בז"ח (פ' תשא) לפי שלילה הוא מסטרא דדינא כנודע. (ואולי ע"כ חלמא הוא ע"י גבריאל כמבואר בזה"ק ויצא קמ"ט ב') מכל זה נראה דגבריאל הוא דין ואלו בתרגום איוב (כ"ה ב') איתא גבריאל משמאלא והוא דמיא. וכ"ה במדרש בראשית פי"ב המשל זה גבריאל וכ"ה בדברים רבה פרשה ה' לפי הגירסא הישינה. (וע' במתנות כהונה שם מה שהאריך בזה וכ' גבריאל כולו אש כך נ"ל להגיה כו' וכן תרגם המתרגם בפסוק המשל ופחד עמו עכ"ל והוא תמוה דאדרבה בתרגום מבואר להיפוך) וכ"ה באבות דר' נתן פ"ב כקול מים רבים זה גבריאל ובפסיקתא פ' ויהי ביום כלות משה גבריאל כולו שלג. וע' מדרש חזית פ' צאינה וראינה ותנחומא פ' ויגש. וע"כ נראה לפמ"ש במדרש תלפיות (אות א') בשם הסודי רזא מה שמקדים לפעמים מיכאל קודם לגבריאל ולפעמים מקדים לגבריאל לפי שגבריאל הוא בעצם דין וכשמלמד זכות על ישראל אז הוא מימינא ונעשה חסד ובנר ישראל להג' מקאזיניץ בביאורו לרב האי (סי' ח') ושער השמים (סי' ב') כ' שגבריאל נקרא לבוש הבדים שנכלל ג"כ במיכאל וע"כ כיון שיש דברים הפכיים נקרא אש שיש בה ג"כ סגוליות הפכיות [ואולי יש להצדיק בזה דברי היפה ענף במדרש איכה בפסוק ולא זכר שכ' שגבריאל הוא הכה"ג שמקריב נשמותיהן של צדיקים כדאיתא בתוס' מנחות ע"ש והוא תמוה דהא מיכאל הוא הכה"ג וי"ל דגבריאל נתהפך לפעמים להיות