עמודי אש ט

הוא כפשוטו. ע' מדרש קהלת (א' י') בתחלה אדם נכנס ללמוד תורה והן מטהרין לו את הטמא ומטמאין את הטהור והוא אינו יודע שכל מה שהן מתישין כוחו בהן סוף שהוא מוצא ק"ו וג"ש כו' וביומא דע"א אמרו אליכם אישים אקרא אלו ת"ח שדומין לנשים כו' ופירש"י תשושי כח ובנדרים (מ"ט א') מאן חולין רבנן. ובז"ח בראשית בתחלה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם מפני שיש לו להלחם עם היצה"ר ולכחה כל גופו בביהמ"ד עד שירגיל אותו בתורה מבואר שהפי' הוא כפשוטו דהת"ח חש כוחו מעייפת' הלימוד וע"כ אמרו בסנהדרין (י"ז ב') דעיר שאין בו אומן מקיז דם אין ת"ח רשאי לדור בתוכה ואלו בירושלמי קידושין (פ"ד הי"ב) אצל שאר אדם לא חשבו אומן מקיז דם והיינו שרק לת"ח נחוץ האומן מקיז דם לפי שהן תשושי כח. וזה נ"ל פי' הירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) ובתוספתא שם התורה הזו דומה לשני שבילין א' של אור וא' של שלג הטה בזה מת באור הטה בזה מת בשלג מה יעשה ילך באמצע והיינו דהנה יש ב' מיני יצה"ר הא' שמחמם אותו לדבר עבירה והשני שמקרר אותו לדבר מצוה. ויש לפרש בזה מה דאיתא בב"ר פכ"ב אין יצה"ר מהלך בצדדין אלא באמצע. והיינו שאין היצה"ר מהלך בצד א' בחמימות או בקרירות אלא באמצע למען יוכל להכשילו בכל א' מהשני צדדין ואם רואה שעוסק בדבר מצוה מקרר אותו ואם רואה שצריך לחמם אותו לדבר עבירה מחמם אותו. וכן בתוה"ק יש לה ג"כ ב' הדברים שמחממת את הגוף וכמ"ש למעלה מגמ' דתענית האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקמרתח לי' ובש"ס דחגיגה ת"ח שגופן אש כו'. וגם יש בה סגולות הקרירות שמתשת כוחו של אדם ונתקררו דמי' וצריך לשמש בכ"א מהשני דברים כראוי להן בהחמימוה לדבר מצוה ובהקרירות לדבר עבירה. וע"כ אמרו שהתורה יש לה ב' שבילין א' של אור וא' של שלג. רומז למ"ש שיש לה חמימות וקרירות ואם הטה בזה שנשתמש בהחמימות שלא כראוי מת בה. וכן אם נשתמש בהקרירות שלא כראוי מת בה. וע"כ אמר שאם הטה בהן מת בה ורק ישתמש בכל א' מהן כראוי להן] ובאמת לולי פירש"י הייתי אומר הכוונה בש"ס מפני שהן עזין היינו מפני שהתורה מצוותיה רחבין מני ים פרטיה ודקדוקיה ולא יוכל שום אומה לקיים אותן רק ישראל מפני שהן עזין בטבעם וכשמקבלים עליהם לעשות איזה דבר לא יחתו מפני כל ע"ד מה דכתיב (שמות ל"ג ג') כי עם קשה עורף אתה וכן אמרו במס' שבת (פ"ח א') ובזה"ק בראשית (צ' א') דהקדימו נעשה לנשמע ואמר הקב"ה מי גילה לבני רז שמה"ש משתמשין בו דכתיב ברכו ד' מלאכי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וע"כ קראם גבורי כח שיש להם כח גבורה וכשמקבלים עליהם איזה דבר לא ישקטו ולא ינוחו עד שימלאו רצונם ולא יעצרם שום מונע. ועזה"ק וישב (קפ"א ב') ובגין דההיא יצה"ר תקיף בעי בר כש דיהא תקיף מיני' ואלין בני נשא דאתקפו עלי' אקרין גיבורי כח כו' ובש"ס קידושין (מ' א') אמרו גבורי כח כו' כגון ר' צדוק דתבעי' ההיא מטרנותא כו' דלפי הנראה מהש"ס שם הי' מוכרח לציית להמטרנותא וכמו שהוא בעובדא דלעיל בר' חנינא בר פפי דהי' מוכרח לברוח ומה גם לפי המבואר באבות דר' נתן פט"ז דהי' העובדא בר' צדוק כשנשבה (רק שם הובא העובדא באופן אחר ממה דמבואר בש"ס) ועכ"ז הוא לא רצה לעבור ויתב בתנורא ששגר ורמז לה שדת אש ניתן לנו מפני שיש בנו מדות הגבורה שאנו גיבורי כח (ויש לפרש בזה הכתוב (משלי ח' י"ד) לי עצה וחושי' אני בינה לי גבורה היינו שע"כ נתנו לי התורה שנקראת עצה ותושי' ובינה לפי שלי גבורה שיש לי כח הגבורה להתגבר על היצה"ר) ולא נירא משום דבר וגם רמז לה שאם יעבור ע"ז ישרף באש וכמו כן כוונת ר' חייא בר אשי בקידושין דפ"א שיתיב בתנורא ששגרה ג"כ כוונתו לרמז על זה. ולפ"ז א"ש מה שהביא ע"ז הא דתנא דבי ר' ישמעאל ראויין הללו שתנתן להם דת אש. שלפי שיש להם כח הגבורה. ע"כ ראויין המה שתנתן להם דת הזה. ועכ"פ מבואר מכל זה שהתורה נמשלה לאש וש"ה בז"ח בראשית ר' יצחק אמר והתורה נהיתה ברית בין השם והעולם שנמשלה באש שנאמר הלא כה דברי כו' וזהו בראשית ברית אש

וטעם התייחסה לאש מלבד לפי שניתנה באש כדכתיב (שמות י"ט י"ח) מפני אשר ירד עלי' ד' באש ובירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) ומדרש רות (ג' י"ג) וקהלת (ז' ח') עיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש וההר בוער באש עד לב השמים ובירושלמי שקלים (פ"ו ה"א) התורה שנתן לו הקב"ה למשה ניתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש חצובה באש ונתונה מאש הה"ד מימינו אש דת למו. ובירושלמי סוטה (פ"ח ה"ג) ומדרש שה"ש (ה' ט') תורה שנתן הקב"ה עורה אש לבנה חרותה אש שחורה היא אש ומובלל' באש חצובה מאש נתנה מאש ובמדרש דברים פ"ג עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש [והקרבן העדה בשקלים שם שיבש הגירסא עורה אש וגרס עיקרה אש ולא ראה שגם במדרש דברים ושה"ש איתא כן והכוונה נראה עפ"י מה דאי' בזה"ק שמות (פ"ד א') אורייתא אתיהבת באשא אוכמא ע"ג אשא חוורא לאכלל' ימינא בשמאלא ושמאלא דאתחזר ימינא ולכן אמר דעורה אש לבנה. היינו שהיא בהתכללותה ניתנה באש לבנה. וכדאיתא ג"כ שם בזה"ק (דקס"ו ב') דההיא אורייתא מההיא סטרא דימינא דאור קדמאה אתיהבת כו' אע"ג דאתכלל בי' שמאלא. אולם חרותה באש שחורה היינו שכלול בתוכה ג"כ שמאלא] ובתנחומא בראשית והתורה במה היתה כתובה ע"ג אש לבנה באש שחורה שנאמר קוצותי' תלתלים שחורות כעורב. וערש"י פסחים (נ"ד א') וע"כ נמשלה התורה לאש

ובש"ס תענית (ז' א') אמר רבה בב"ח למה נמשלו ד"ת לאש לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף ד"ת אין מתקיימין ביחידי. ובמכילתא (פ' יתרו פ"ד) מגיד שהתורה אש ומאש ניתנה ובאש נמשלה ומה דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה רחק ממנה צונן אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורה. ובספרי פ' ברכה מגיד הכתוב שד"ת נמשלו כאש מה אש ניתנה מן השמים כך ד"ת ניתנו מן השמים שנאמר אתם ראיתם כו' מה אש חיים לעולם אף ד"ת חיים לעולם מה אש קרב לה נכוה רחק ממנה צונן כך ד"ת כל זמן שאדם עמל בה חיים הם לו פירש מהן ממיתין אותו מה אש משתמשין בה בעה"ז ובעה"ב כך ד"ת משתמשין בה בעה"ז ובעה"ב ומה אש כל המשתמש בה עושה בגופו רושם אף בני אדם שעמלים בו ניכרים הם בין הבריות כך ת"ח ניכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק [אינו מובן דפתח בתרתי וסיים בחדא. אולם בפסיקתא דר' טובי' פ' ברכה איתא כך התורה כל המשתמש בה עושה בו רושם והיינו דתנן כל המשתמש בתגא חלף וחסר זה בספרי. ונראה שמדברי הספרי האלו הוציא הר"מ מ"ש בה' דעות (פ"ה ה"א) כשם שהחכם ניכר בחכמתו כו' כך צריך שיהי' ניכר כו' בדיבורו ובהילוכו ובמלבושי' והמגדל עוז והכ"מ לא רשמו מקום מוצאו אולם הוציא זה מדברי הספרי הללו] ובפסיקתא דר' טובי' הוסיף מה האש אור לעולם אף ד"ת אור לעולם שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. מבואר מה שאמרו רבותינו בטעם התיחסות התורה לאש

ונוכל לומר דהנה נודע שהאש יש לה סגולות הפכיות מייבשת דברים הלחים ומתכת היבשים כדונג וכדומה משחרת האנשים הלבנים ומלבנת הכתמים השחורים (ועמ"ש המהרש"א בח"א ע"ז ג' ב') וע"כ אמרו בזה"ק שמות (ד"כ ע"ב) דע"י האש של הקרבן מתהפכת מה"ד למדת הרחמים והיינו לפי שהאש יש לה מדות התהפכות. והנה האש היסודי הוא חשך וכמ"ש רבינו הרמב"ם במ"נ (בפ"י לשני) שכוונת הכתוב וחשך על פני תהום הוא שהאש הי' על האויר דהאש היסודיי הוא חשך [ומה שתמה שם הקרשקי"ש דהא תהום נקרא המים לא הבין כוונת רבינו שגם הוא סובר דתהום נקרא המים. אולם פני תהום הוא האויר המנשב על פני תהום הי' האש] וכ"כ הרמב"ן בביאורו לתורה בבראשית. ועכ"ז כאשר נשתלשל האש למטה נתהוה מהחשך אור מבואר דהאש יש לה סגולות הפכיות ונוכל לומר שהוא מפני שיסוד האש נתהוה מהמים כדאיתא בספר יצירה (פ"א משנה י"א) וע"כ יש בה שני הפכים. וע"כ כל דבר שיש לה שני הפכים נמשלה לאש

ונראה שע"כ גם היצה"ר נמשל לאש וכמ"ש למעלה. יען שהיצה"ר אשר הוא מסית להאדם לעבור עבירה הוא בעצמו רוצה שלא יעבור וכוונתו היפוך מעשיו וכמ"ש בעשרה מאמרות מאמר חיקור (דין (ח"ב פמ"ד) מלמד שיש שמחה לאבן נגף בזמן שהצדיק מעבירה מעל פי הבאר שכן יצה"ר לעשות רצון קונו מכוון עכ"ל. וכן פי' באורח לחיים בשם הג' מהר"ש הכתוב (תהלים ל"ד ט"ו) בקש שלום ורדפהו היינו אם תבקש להיות שלום עם היצה"ר תרדוף אותו כי הוא בעצמו רוצה שלא יעבור אדם העבירה רק שהוא מוכרח לעשות רצון קונו. ויש לפרש בזה הכתוב כי אנשים אחים אנחנו (בראשית י"ג ח') לפ"מ שנדרש בזה"ק שם (ד"פ ע"ב) על היצ"ט והיצה"ר דהם אחים שגם היצה"ר רוצה שלא יעבור האדם על מצוות ד' כמו היצ"ט. ויש לפרש בזה הכתוב בתהלים (ל"ח ד') אין שלום בעצמי מפני חטאתי. והיינו דהיצה"ר נקרא עצם שהיא ר"ת ערל צפעוני מכשול שהן שמות היצה"ר כמבואר בסוכה (כ"ג ב') וגם עצמי בגימטריא יצר ואמר שאין שלום עם היצה"ר מפני שהוא חוטא כי היצה"ר רוצה שלא יחטא. וזה ג"כ כוונת הכתוב ישעי' (נ"ז כ"א) אין שלום אמר ד' לרשעים. ושם (נ"ט ח') דרך שלום לא ידעו כו' כל דורך בה לא ידע שלום. שאין להם שלום לא עם היצ"ט ולא עם היצה"ר משא"כ הצדיקים יש להם שלום עם היצ"ט והיצה"ר וע"כ אמר הכתוב (תהלים כ"ט י"א) ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום היינו שנתן להם התורה שנקראת עוז וכמו שדרשו בזבחים (קט"ז א') והיא מצלת אותם מהחטא וע"כ בירך אותם בשלום ומה דאמר יברך הוא לפי שצריך לזה סיוע מהש"י וכמו שאמרו בסוכה (כ"ב א') שאלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. וע"כ כתיב (תהלים קי"ט קס"ה) שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול היינו כשאין להם היצה"ר הנקרא מכשול אז יש להם שלום רב הן עם היצ"ט והן עם היצה"ר וע"כ אמרו בש"ס ברכות (ס"ד א') ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר ורב שלום בניך היינו שהם מרבים שלום עם היצ"ט והיצה"ר וע"כ א"ש מה שהביאו שם ג"כ הכתוב דשלום רב לאוהבי תורתיך והקשה בספר תולדת יעקב (דנ"ט) דלמה מביא הכתוב הזה ולפמ"ש א"ש דלפי דבהכתוב ורב שלום בניך הצריכו לומר אל תקרי בניך אלא בוניך ע"כ הביאו הכתוב דשלום רב כו' דהרי הוא כמבואר להדיא שם דכשאין למו מכשול שזה היצה"ר אז יש להם שלום רב ממילא נבין דגם כאן דכתיב ורב שלום הכוונה ג"כ כשלא ישמעו לעבור פי ד' והאי בניך הכוונה בוניך כשהם צדיקים בוני העולם וע"כ הביאו שם ג"כ הכתוב ד' עוז לעמו יתן ששם ג"כ הכוונה ליסוד הזה וכמ"ש למעלה. ובזה היינו יכולים לפרש מה שדרשו והנה טוב מאד זה יצה"ר שהיצה"ר טוב מאד שהוא אינו רוצה להכשיל להאדם ואדרבה הוא נהנה כשלא עבר אדם העבירה ואדרבה אמרו רז"ל הרשעים מלאים חרטות והיינו שהיצה"ר בעת שמסיתו להעבירה הוא מוכרח להסית אותו שכן נצטוה וכשישמע לו ויעבור מצוות ד' אז אח"כ