עמודיה שבעה פ

זה אחרי שכבר טעית בדבר זה לדמות בנין שלמטה לבנין שלמעלה בזמן שנאבד יוסף ונסתר בנין שלמטה וחשבת שגם בנין שלמעלה נסתר והודיעך הקב"ה שטעית ואע"פ שבנין שלמטה נסתר בנין שלמעלה הוא לעולם בשלימות בלי גרעון כנ"ל כן אין בלבינו מחלוקת לומר שכשם שאחדותך נתפרד גם למעלה הוא כן אלא ה' אלהינו ה' אחד ר"ל מ"מ הוא ה' אלהינו הוא אחד ושמו אחד אפי' אחר הסתלקותך והתפרדותך מאתנו כי אין לדמות שורש האילן אל הענף אע"פ שהענפים מתחלקין ומתפרדין שורש האילן יכול להתקיים בלתם ואף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד פיר"ש דייקא ר"ל מה שבניו דברו בלשון סתום ואמרו סתם ה' אלהינו ה' אחד הוא פירש יותר בשפתיו שאין לדמות אחדותו לאחדותו ית' שמו ואמר בשכ"מ שם דייקא ר"ל שמו של כבוד מלכותו בי"ב צירופיו הוא לעולם ועד דייקא כל מקום שנאמר לעולם ועד הוא בלתי הפסק ולא כמו אני יעקב שהייתי ג"כ בסוד אח"ד עם י"ב בניי ונפסקה אחדותי וברוך ה' לעולם אמן ואמן ולכך מאותו שעה זכו לקריאת שמע לייחד הקב"ה בכל יום ובשכמל"ו. והנה בזה נבא אל כוונות פסוק הראשון שהתחלנו בו בסימן הזה ויבואר ג"כ אגבו הפסוק הילד איננו וכל הנ"ל וגם יתבאר מה שאמר יעקב לראובן על מעשה בלהה כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וסמיך לי' שמעון ולוי אחים וארז"ל שם אחים הייתם לדינה ולא ליוסף וקשה מה ענין זה לזה ושאר דקדוקים שיתורצו מאליהם כי יש לידע ענין פלאי ונחמד מה שאמר האר"י בפסוק אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו' ובפסוקים בפ' וישלח וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר וכתב שהענין הוא כשהאדם מזדווג עם אשתו כפי מחשבתם באותו שעה הם מורידים מלמעלה נשמה לאותו תינוק הראוי לבא לעולם ואותו הנשמה היא יורדת מלמעלה ועומדת למעלה מראשם אצל המטה ואם יהי' לאדם זכות אבות הי' בעיניו רואה אותו הנשמה ויעקב הי' ראוי להוליד י"ד בנים י"ב הנודעים ושני בנים אפרים ומנשה גם הם היו ראוים לצאת ממנו ע"י בלהה והיו ראוים להיות תאומים בבטנה לצאת לאויר העולם כאחד וכאשר בא יעקב להזדווג עם בלהה ירדו אלו השתי נשמות של מנשה ואפרים ועמדו למעלה מראש מטתו ונזדמן ראובן באותו שעה שבא ובלבל יצועו ולא היו אלו הנשמות יכולין להתלבש בטיפת יעקב בבלהה שבלבל ראובן היצועה וגם לא יכלו לעלות למעלה לשרשם לגן עדן העליון לפי שברדתם למטה נתגשמו באויר עולם הזה מה עשו בית דין שלמעלה מיד גזרו שיהיו אותן הנשמות עומדות בגן עדן התחתון עד זמן שיבא יוסף וישא את אסנת במצרים ואז יצאו ממנו אבל לא תאומים ולכך אמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלהים בזה מנין י"ד וז"ש הכתוב וילך ראובן אימת בזמן שוישכב את בלהה פילגש ומי שכב ואומר הכתוב אביו ר"ל בזמן שאביו בקש לשכוב עם פילגשו בלהה ומלת וישכב קאי אאביו ואז בהליכה זו אירע שבלבל יצועי אביו וישמע ישראל ששמע שיש בזה ענין גדול שעי"ז הוכרחו להסתלק נשמות אפרים ומנשה לזמן שיבא יוסף ולפיכך ויהיו בני יעקב שנים עשר ואם לא הי' אירע מעשה זו שבלבל ראובן יצועו היו אפרים ומנשה יוצאים ע"י יעקב ואז לא היו בני יעקב שנים עשר כי היו ארבעה עשר ולכך אמר יעקב ליוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם ממש כבני שהיו ראוים לצאת ממני אבל ומולדת אשר הולדת אחריהם לך יהיו שהם חלקך וגורלך עד כאן דברי פי חכם חן. והנה לפי"ז מוכח הוא שחטא יעקב במה שנשא שתי אחיות והשתמש בשרביטו של מלך דמה אית למימר הקב"ה קראו אלוה לפי שהיו לו שנים עשר בנים נגד י"ב צירופי הויה כנ"ל שהרי אי לא בלבל ראובן יצועו הי' ראוי להוליד י"ד ואיך יתכן שיהא הוא לאלוה בתחתונים ודע מ"ש הציוני בפ' תולדות יצחק טעם למה לא הוליך יעקב את רחל לקבורה במערת המכפלה בארץ ישראל כדי שלא יהי' קבור שם עם שתי אחיות ויבוש מאבותיו שלקחם. ובזה תבין פסוק הנ"ל ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו' וכל כך למה