עמודיה שבעה עט

כברכתו דלעילא בירך איתם והדבר תימה מאי כברכתו דלעילא ועוד מאי זאת אשר דבר להם אביהם ולא כתיב מה היה הדבור אבל דע מה שכתבנו בענין הי"ב בני יעקב שהם נגד י"ב שמות הוי"ה דע שכל שם הוא עולם בפני עצמו והם י"ב גבולי אלכסון הנזכרין בספר יצירה וכל עולם ועולם הוא חלוק מחבירו ואין זה דומה לזה ולכך הברכות שבירכם אביהם ג"כ לא היו שוים זה לזה והיה נותן לכל אחד חלק כפי עולמו ומזלו למעלה כמו שאמר האר"י בספר הכוונות הנדפס וז"ל והנה בענין המנהגים יש חילוקים רבים בין הארצות כגון האשכנזי ספרדיים איטליא קטלונייא וכיוצא בהם בסידורים תפילות מקדמונים שלהם לא במה שנוגע בפיוטים ופזמונים לבד רק בשרשי התפילות כפי הדין והטעם כי יש ברקיע שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים וכל אחד עולה דרך שער אחד והם השערים הנזכרים בשלהי יחזקאל ובודאי שהשערים ודרכי השערים ג"כ אינם שוים וכל אחד משונה מחבירו ולכן גם כן התפילות משונות ולכן כל אחד ראוי להחזיק כמנהגו כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא על הסדר ההוא אבל מה שהוא דינין מפורשין ע"פ חז"ל זהו שוה לכל השבטים עכ"ל. והנה יעקב כאשר בא לברך את בניו היה לחוש פן יערערו ויאמרו שלזה הוא נותן חלק טוב ויפה מלזה ולפי האמת היה זאת בהכרח כי אחר שהם נגד י"ב שערים שברקיע שהם כל אחד עולם בפני עצמו כנודע וכל עולם הוא משונה מחבירו ודאי גם ברכותיהם היו צריכין להיות כדמיון העולמות שלמעלה וזש"ה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וקשה למה דווקא שני' עשר אלא ודאי נגד י"ב צירופי שמות הויה שהם כל אחד עולם ושער ברקיע וזאת אשר דבר להם אביהם ר"ל זאת שהם י"ב דווקא נגד י"ב צירופים דבר זה גילה להם אביהם אימתי בזמן ויברך אותם וכל כך למה ואומר הכתוב איש כברכתו דלעילא בירך אותם ר"ל שאל יערערו זה על זה עליו לומר למה נגרע ולפיכך גילה להם סוד זה שהם י"ב נגד י"ב שערים ברקיע ובזה ידע כל אחד ואחד שכברכתו דלעילא דייקא בירך אותו כמו שהוא ראוי לו וקצוב מאתו יתברך למעלה בעולמו וכפי אותו עולם כך היה ברכתו ובזה נבא אל כוונת מדרש שהתחלנו רק זכור מה שכתבנו לעיל שיעקב הוא אלוה בתחתונים אחר שי"ב בניו הם נגד י"ב צירופי הויה שהם מכוונים נגד העולמות המתחלקים ברקיע כל אחד ואחד כפי ענין השבט וז"ש המדרש כאשר קרא יעקב לבניו אמר האספו צוה אותן על המחלוקת ר"ל אחר שקראן לברכן והי' יודע שהברכה יהי' לכל אחד כפי חלקו הראוי לו לפי ענין העולם שכנגדו למעלה בי"ב גבולים אלכסונין והי' חש פן בניו אינן יודעין זאת ויבואו לחלוק זה עם זה ויאמרו ח"ו שאני נושא פנים לאחד יותר מלחבירו וע"כ צוה אותם מיד על המחלוקת שלא יערערו כלום ואמר להם מלתא בטעמא הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אלוה הוא ישראל אביכם כנ"ל ר"ל אין לכם לערער כלום על מה שמגיע לאחד יותר מלחבירו דעו כי אלוה ישראל אביכם כי אני אלוה בתחתונים ובא ליתן להם טעם איך הוא כאלוה ואומר מה הקב"ה בורא עולמות אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות ר"ל מה הקב"ה בורא עולמות שברא י"ב עולמות נגד י"ב צירופים אף אני בורא עולמות ממש שהרי אתם ג"כ י"ב נבראתם ע"י דוגמת הי"ב עולמות ומה הקב"ה מחלק עולמות שהרי העולמות האלה אינן שוין וכל אחד משונה מחבירו ולאחד מגיע יותר מלחבירו אף אביכם ממש מחלק עולמות שאני נותן לכם ג"כ חלק כפי החלק של מעלה וע"כ אין לכם לעורר מחלוקת על החלוקה והברכה כי מאת ה' היתה זאת לכם ולפי שהם י"ב נגד י"ב צירופי השם ויעקב נגד השם עצמו כנ"ל שהם י"ג מנין אח"ד חשב יעקב פן בהסתלק עתה יבואו בניו לחלוק על הקב"ה ולומר אחר שבנין שלמטה מכוון כנגד בנין של מעלה וכמו שבנין שלמטה עתה הוא מתפרד מאחדותו ומנין אח"ד של יעקב מתבטל ויאמרו ח"ו שגם למעלה הוא כן ויבאו לחלוק על הקב"ה ואחדותו ית' שמו לפיכך אמר לבניו עכשיו בהסתלקו שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה והשיבו בניו שמע ישראל אבינו ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך מחלוקת בדבר