עמודיה שבעה פא

משום שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך דבשלמא בלא זה לא הי' מוכח שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דמהיכי תיתי אי משום שהיו ראוין לצאת ממני דיש לומר שלא היו ראוי' לצאת ממני אלא מנין י"ב כי אני אלוה בתחתונים ומה אלוה בעליונים הוא בי"ב צירופים כך אני אלוה בתחתונים לא הי' ראוי להיות לי כנגדם אלא י"ב בנים אבל עכשיו שבבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך וקשה למה וצ"ל בשביל שלא יהי' לי בושה מאבותי שנשאתי שתי אחיות ואם איתא שאני אלוה ודאי לא חטאתי כלום בלקיחתו שתי אחיות אלא ודאי מוכח הוא שאין אני אלוה כי הייתי ראוי עוד להוליד שני בנים אפרים ומנשה אלא ע"י שבלבל ראובן יצועי באו לך לפיכך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם כבניי ממש. ולכך בפ' וישלח מסמיך קבורת רחל שהי' בדרך למעשה ראובן שבלבל יצועי אביו כי הכתוב רוצה ליתן טעם לפי מחשבת יעקב שקברה בדרך שלא יבוש מאבותיו שנשא שתי אחיות וא"כ לפי דעתו הוא אינו בסוד אלוה והי' מן הראוי להיות לו י"ד בנים ולמה נחסרו ממנו עוד שנים לכך מסמיך מעשה ראובן בבלהה שבלבל יצועי אביו וזה גרם שנחסרו ממנו שנים. והנה מעשה ראובן בבלהה יש פנים לכאן ולכאן כי י"ל שאלהים אנה לידו בכוונה רצוייה שלא יוליד יעקב אלא י"ב להראות שהוא אלוה בתחתונים כנ"ל וא"כ לא חטא יעקב באחיות או י"ל בהיפוך אדרבה זה מורה שהי' ראוי יעקב להוליד יותר מי"ב אלא ראובן גרם בדבר וא"כ חטא יעקב באחיות. ולכך אחי המעיין אל יקשה בעיניך מה שזכרנו בתחלת דברינו שיעקב גילה לבניו שהוא אלוה והביא להם ראי' מינה ובה אחרי שהם י"ב ופעם אחרת אמרנו בסימן זה שהוכיח יעקב ממה שקבר את רחל שהוא חטא באחיות ואינו אלוה כי ד"ת הם כאופן הזה שמראה פנים לכל צד והאסורות מותרות והמותרות אסורות ויעקב דיבר לפעמים לצד זה ולפעמים לצד זה הכל לפי מה שהשעה הי' צריכה לכך אלו ואלו דברי אלהים חיים באופן שכל דברי חכמים קיימים. ובזה נבא לכוונת המאמר הנה בעל החלומות הלזה בא עתיד הוא להטעותינו לבעלים שראו שירבעם עתיד לצאת ממנו וכו' כל הענין הנ"ל. כי יש לנו לידע ענין פלאי ששנאת אחים ויוסף לא בא אלא ע"י ראובן כי אחרי ששנאת האחים לא הי' אלא בשביל שירבעם עתיד לצאת ממנו שהי' מאפרים ודאי כל זה גרם ראובן שבלבל יצועי אביו דאם לא כן הי' אפרים יוצא מיעקב ולא היו האחים נוטרים שנאה ליוסף ולפיכך נ"ל כאשר גילו האחים השנאה שבלבם ואמרו הנה בעל החלומות הלזה בא עתיד הוא להטעותינו בבעלים ע"י ירבעם מיד כתיב וישמע ראובן ר"ל דבר זה הי' נכנס ביותר באזני ראובן כי ראה שמאתו כלתה הרעה ליוסף ע"י שבלבל יצועי אביו ולכך ויצילהו מידם ונתן נפשו עליו ואח"כ כאשר בא אל הבור וראה שיוסף איננו צעק בצעקה גדולה ומרה הילד איננו ואני אנה אני בא כי אני הוא הגורם לכל זה גדול עוני מנשוא ובזה יובן נמי מה שפירשו רוב המפרשי' ואני אנה אני בא מחטא בלהה ורז"ל אמרו מצערו של אבי כי חטא בלהה לא הי' גדול כל כך כי אעפ"י שנאסרו מיעקב והתעכבו זמן רב עד שנולדו מיוסף סוף סוף נגזר מב"ד של מעלה לצאת ע"י יוסף וע"ז הי' תקוה לאחריתו והטעם שהי' יוסף יותר ראוי לזה משאר בניו כי יוסף הי' דומה לו בזיו איקונין ובכל ענייניו כמבואר בזהר וא"כ אם הי' נאבד ח"ו יוסף לא היה תקוה לחטא ראובן בבלהה שהיו נחסרין שתי נשמות אלו ולא היו יכולין לעלות לא למעלה ולא למטה והיו נכרתין מאילן העליון שזהו הכרת לנפש והיה עונו גדול מנשוא וגם ליעקב לא היה מגיע צער כל כך על בלבול יצועו כי אע"פ שנחסר ממנו מ"מ ידע שיבואו ע"י יוסף ואם היה נאבד ח"ו ודאי היה צער ביותר לא על אבידתו לבד אלא גם על אבידת מנשה ואפרים. ולפיכך כאשר בא אל הבור וראה שאיננו אמר הילד איננו ואנה אני בא מחטא בלהה ומצערו של אביו כי אין לי תקנה על חטא בלהה וגם אני הגורם צער גדול לאבי ואנה אני בא כי גדול עוני מנשוא ולכך לא אמר יוסף איננו ואמר הילד איננו שרמז על נשמות אפרים ומנשה שעתה נקראו ילדים שלא ראו אור עולם הזה ור"ל אותו ילד שהיה