עמודיה שבעה עג

בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"כ באה עלינו הצרה הזאת וזהו מלת אבל שפירשו אמת ר"ל אמת הוא שאשמים אנחנו ממש בדבר הזה שראוים בעבורו להקרא מרגלים ואימתי היינו אשמים בדבר הזה בזמן שראינו אחינו יוסף בצרת נפשו בהתחננו אלינו שהיה מתחבט ונופל לפני כל אחד ואחד כמ"ש בפ' זו ולא שמענו לכל הבכיות והתחנונים ולפי הטבע הוא שאחים ירחמו זה על זה ואיך הייני כאכזרים כל כך שלא שמענו לקול בכייתו ויללתו אלא ודאי שהשנאה הזו נמשכה מבריאת העולם שיוסף הוא אותו מטטרון שהסכים בבריאה ואנחנו שנשתתפנו עם עז"א ועזא"ל המרגלים ולא הסכמנו בבריאה וגברה השנאה הראשונה גם עתה בינינו ועל כן באה עלינו הצרה הזאת שהוא חושד אותנו כמרגלים כי אעפ"י שלא כולו בנו שהרי אנחנו יודעין האמת שאין אנחנו עז"א ועזא"ל המרגלים בעצמם מ"מ מקצת יש בנו שהרי נתחברנו למרגלים ולכך אנה הקב"ה לידינו שנתן אותנו האיש כמרגלים כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ואין נותן בלב האדם לחשוד חבירו בדבר אם לא שיש בו כולו או מקצתו ועיין עוד מזה בעמוד השביעי יריעות שלמה בענין שתי נשים זוגות שבאו אל שלמה. דרך אחר נ"ל לבאר פסוק לא היו עבדיך מרגלים מאי לא היו כנ"ל ונראה לי שגילו לנו השבטים ענין גדול ונפלא מ"ש האר"י זללה"ה שאלה המרגלים ששלח משה לארץ ישראל היו כולם בני יעקב העשרה ולכך קראן הכתוב אנשים שהיו חשובין ביותר ואומר הכתוב כלם ראשי שבטי ישראל שבטי ישראל דייקא שהיו שבטים בני יעקב הנקרא ישראל אלא אח"כ נתהפכו ולכך נ"ל כאשר אמר להם יוסף מרגלים אתם נצנצה בהם רוח הקודש ואמרו לא היו עבדיך מרגלים לא היו דייקא ר"ל עדיין לא היו אבל אחר זמן יהיו בזמן משה

(יח) בפ' ויחי בברכת אפרים ומנשה כתיב וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו וגו' ויאמר יוסף לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. וארז"ל בפ' זו ידעתי בני ידעתי ידעתי מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה ותמר מה הדברים סלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה והנה חל עלינו חובת ביאור דברים הנסתרים האלה חדא למה היה רע בעיניו והקפיד בדבר לברך מנשה תחילה מה היה מעלה או מוריד בזה שהרע לו במאוד ועוד מה ענין התשובה ראובן ובלהה יהודה ותמר לענין הזה ועוד מה ידיעה ידע בם שאין לומר גופא דעובדא שהרי דבר זה היה גלוי ומפורסם לכל ועוד שמתוך הלשון דברים שנתגלו לי משמע שנתגלה אליו דבר מה שלא נתגלה לזולתי ומכוסה מן הכל ולפניו הוא גלוי וידוע וקשה מה היה הדבר הזה ועוד שלפי כוונת יוסף שחשב שאביו טועה בדבר ואינו יודע שמנשה הבכור וא"כ מה זה שאמר יעקב ומה דברים שלא נתגלו לך בראובן ובלהה יהודה ותמר נתגלו לי דברים שנתגלו לך שמנשה הבכור על אחת כמה וכמה שנתגלה לי מאי ק"ו היא שזה הוא דבר נודע ומפורסם שאם ראובן יודע מה שאין נודע לשמעון ואפ"ה מה שנודע לשמעון נעלם מראובן והנה יש עוד מאמר אחד והוא דומה לזה בקצתו דף ק"ח ע"ג בקהלת וז"ל ולא ליודעים חן זה יעקב אתמול אמר ידעתי בני ידעתי מעשה יהודה ותמר ראובן ובלהה והיום אומר לי אם נא מצאתי חן בעיניך עכ"ל. וקשה וכי בשביל שידע דברים המפורסמים לכל היה מן הראוי לידע ג"כ דברים שבלב אם מצאתי חן בעיני יוסף שהרי דברים שבלב הם מכוסים מבני אדם שאי אפשר לעמוד עליהם ובזוהר פ' זו מביא בהאריכות וזהו תכילת עניינו שהקשה ידעתי בני ידעתי כיון שאמר ידעתי פעם אחת למה אומר פעם שני ותירץ כך אמר יעקב ידעתי שאתה בני שלא שמעת לאשת אדוניך לשכוב עמה ולא נטמאת וכאשר ראית דמות דיוקני כאשר נתגליתי עליך אז ברחת ממנה ועי"ז יודע אני ידיעה אחרת מה שאמרת שמנשה הוא הבכור ע"כ וקשה מה ענין ידיעה זו לזו ומאי ידיעה שייך למנשה שהוא בכור שהדבר גלוי ומפורסים לכל אלא שיעקב לא ראה כי כבדו עיניו מזוקן ולזה אין צריך ידיעה אלא גילוי דברים בעלמא אבל ביאור הענין כי חשב יוסף מה שאין אביו מברך מנשה הבכור תחילה