עמודיה שבעה עד

הוא עושה בכוונה כי חושדו שהוא בא על אשת פוטיפר והוליד ממנה כבר בן או בת א"כ מנשה הוא אינו בכור ליוסף ולפיכך הוא מברך שאינו בכור תחילה שבזה הוא מגלה דעתי מה שבלבו עלי ולפרסם הדבר לכל שמנשה אינו בכורו כמו שסוברין העולם כדי שיפורסם הדבר לכל שבאתי על אשת פוטיפר ולפיכך וירע בעיניו שהרע לו במאד מאד כי ידע בנפשיה שצדיק הוא בדבר ואביו חושדו בזה ולכך אמר לא כן אבי כמו שאתה חושב אלא כי מנשה הוא בכורי האמיתי כי לא נחשדתי בזה לפיכך שים ימינך עליו ולכך אמר לו יעקב ידעתי בני ידיעה אמיתות שאת בני לא נטמאת באשת אדוניך ובזה אני יודע גם ידיעה אחרת שאין נודע לאחרים מה שאמרת שהוא בכור אבל אחרים אפשר חושדין אותך וחושבין שאין מנשה הבכור אלא כוונתי היא שאחיו יגדל ממנו שיצא ממנו יהושע וכו' ובזה נבא אל כוונת מאמר הנזכר רק נקדים משרז"ל בפר' זו וז"ל מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה הי' עומד בכל חומו יהי' עושה הדבר הזה פי' מ"כ איך אפשר שהי' עושה הדבר הזה לעמוד בכל חומו בכל כחו לגבר על יצרו הוציא לפניה ספר בראשית התחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה בתמר ואמר לה ומה אלו שהם גדולים וברשות אביהם לא כיסה עליהם הכתוב זה שהיא קטן וברשות עצמו עאכ"ו ופי' מ"כ על אחת כמה וכמה שאם הי' שוכב אצלה שלא הי' חס הכתוב מלגלות סרחינו. והנה זה היה הוויכוח בין יעקב ויוסף בראותו שאביו אינו מברך הבכור תחלה ודאי הוא שהוא חושדני באשת אדוני שנולד לי ממנה זרע ולפי דעתו מנשה לאו בכור כנזכר ואע"ג שאז נגלה עלי דמות דיוקנו וראה שברחתי מ"מ אפשר אבי חושדני שחזרתי אחר כך ובאתי עליה כשמרז"ל בפר' זו שחזר ונכנס עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר אל תגע בה ואם אתה נוגע בה הריני נוטל אבן שתיה ואחרוב כל העולם כולו היה יוסף סבר פן אביו אינו יודע מזה שנגלה עליו הקב"ה ומנעתו מעבירה זו וחשדו ולפיכך וירע בעיניו על החשד ולפיכך הסיר יד אביו ואמר לא כן אבי כי זה הבכור האמיתי ולא כמו שאת חושב והגיד לו יוסף מלתא בלי טעמא בלי שום ראיה ודבר אלא התנצלותו היה באמת אשר אתו ולפיכך כאשר שמע יעקב זאת אמר ידעתי בני ידעתי מעשה ראובן בבלהה מעשה יהודה בתמר ר"ל אין אני חושדך ח"ו בכך והא ראיה ברורה לך שהרי ידעתי מעשה ראובן בבלהה מעשה יהודה בתמר וידעתי דייקא ר"ל בדברים אלו יש לי ידיעה מה שאין נודע ומפורסם לכל והידיעה היא העתידות שעתיד התורה לכתוב סרחונם של ראובן ויהודה ולפרסם קלונם ואם כן ודאי אין לחשוד אותך כי קל וחומר הוא מה אם אלו שהם גדולים ממך לא חסה התורה מלגלות קלונ' כל שכן אתה הקטן כנגדם אם היה בך הדבר הזה שלא היה התורה נמנעת מלגלות קלונך ואם כן מה שברכתי אפרים לפני מנשה לא מפני שאני חושדך כמו שהשבת אלא מפני שאחיו הקטן יגדל ממנו וכו' ולכך מסיים המדרש ואומר ומה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך בנבואה שיהא חטא ראובן בבלהה וחטא יהודה בתמר נכתב לדורות שהרי מוכח הוא שהוא כן אחרי שאמרת לא כן מלתא בלי טעמא ומי יודע דברים שבלב והאמת אשר אתך והיה לך להביא משם ראיה ברורה שאין להכחישה שכדבריך כן הוא אלא ודאי בזה אני רואה שלא נתגלו לך הדבר הזה ומכל מקום נתגלה לי שהרי אני מגיד עתה העתידות שכך יהיה והא כל שכן דברים שנתגלו לך לבד שאתה לבד יודע האמת שמנשה הוא בכור אמיתי שלא באת על אשת אדונך בפעם שנית כשנכנסת כל שכן וקל וחומר שנתגלו לי אותן הדברים כי אחר שנתגלה שהתורה יכתוב סרחות ראובן ויהודה הגדולים ממך ודאי עי"ז נגלה לי שאמת דבריך שמנשה הבכור כי קל וחומר הוא כי אם לא חסה התורה לגלות קלון הגדולים ממך כל שכן שאין לחוש לכתוב קלון קטנים. ובזה נבא אל ביאור מאמר הנזכר לעיל רק נבאר תחלה הפסוק הנזכר לעיל שאמר יעקב ליוסף אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים וקשה מה ענין מציאת חן לקבורת ארץ ישראל והיה לו