עמודיה שבעה מ

קראן לו ויאכל לחם וישא אחת מכם ובזה יתבאר גם מאמר האחר כי דע שכמו הריגת מצרי ע"י משה לפי שהוא קין כן היה בליעת קרח ע"י משה כי לפי שפתחה אדמה את פיה ובלעה דמו של הבל כך קרח היה מהראוי לבלוע בארץ כי גם קרח הוא קין כמ"ש בהאריכות בעמוד רביעי תורת משה שמצרי היה נפש של קין וקרח הרוח ויתרו הנשמה ולפיכך נ"ל כאשר בא זמרי ושאל בת יתרו מי התיר לך לא נעלם זאת מעיני משה שאשה שלו נטל שהיא תאומתו הנגזלה ממנו אך היה ירא משה להשיב זאת שלא יאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו ומי יעיד על זאת שכבר גזל ממך תאומה ולפיכך הרימו קולם בבכי ובכו כולם על הקלקלה של זמרי ואמר לו הקב"ה משה בוכה אתה ומה לך לבכות שהרי אמרת דבר ובלעת את קרח וקשה למה וצ"ל לנקום רציחת קין ותיפוק ליה שאדם הראשון הוא הגורם וצ"ל פוקד אבות על בנים והא אוקמוה כשאוחזין מעשה אבות וצ"ל שגם קין היה מעשה אבות בידו שחטא ע"י אשה שגזל תאומה מהבל וא"כ הרי הוא בהוכחה גדולה שגזלו ממך תאומה ודאי מן הראוי היה לך ליקח בת יתרו תאומתך הראשונה וא"כ למה אתה בוכה ואין אתה משיב על דבריהם והנה משה כשבא להרוג את המצרי שהוא קין כנזכר היה סבר שפוקד עון אבות הוא בב"ד של מעלה אבל בב"ד של מטה לא יומתו ולכך כתיב ויפן כה וכה וגו' לא שהיה רואה כה וכה מפני שהיה מתיירא מלהרגו בפרהסיא אלא שנטה דעתו לכאן ולכאן כי ידע שהוא קין שהרג את הבל וחייב מיתה אלא שנטה דעתו גם לזכות שידע שהוא לא חייב בהריגה אחרי שאדם אביו הוא הגורם ואע"ג שכתוב פוקד עון אבות על בנים מ"מ ידע שזה בהכרח מיירי בב"ד של מעלה דווקא מדכתיב קרא אחרינא לא יומתו דסתרי אהדדי ולפיכך כאשר ראה שאין איש ומלאכים ראה מיד נמלך עמהם כי להם המשפט כי הם ב"ד של מעלה ולהם נאה לפקוד עון אבות על בנים ולכך מיד כאשר הסכימו להרגו שאמרו הן כי כך הדין נותן מיד ויך המצרי והרגו כדין ר"ל עכשיו הוא מוכח שההריגה היה בדין אבל באמת אם לא היה רואה המלאכים ונמלך עמהם להסכים בהריגה זו לא היה הדין נותן שמשה איהו הבל יהרוג המצרי קין אחרי שקין אינו חייב בהריגה זו אלא מטעם פוקד עון אבות ואין פוקדין עון אבות על בנים בב"ד של מטה. והנה קין היה סבר שפוקד עון אבות אינו דווקא אלא כשאב חוטא במזיד אבל בשוגג כתיב לא יומתו ורש"י פירש בפ' ויגרש את האדם שאדם הראשון שוגג היה כדין הורג נפש בשגגה שחייב גלות והטעם הוא מבואר בגמ' דמכות שבמזיד אמרה רחמנא לא ליגלי כי היכי דלא להוי ליה כפרה ולפיכך אמר קין אתמול גרשת את אבא ועכשיו למה אתה מגרשני דבשלמא בלא זה הייתי אומר שאני חייב אפי' הרבה מזה והכל בשביל שהרגתי את אחי הבל ואע"ג שיש לי תשובה נוצחת על זה שאין אני חייב בהריגה זו ואני הגורם מ"מ חייב אני מצד פוקד עון אבות על בנים כי הייתי סבר שאבי מזיד היה ובמזיד כתיב פוקד עון אבות על בנים אבל עכשיו שאני רואה שאתמול גרשת את אביו ואם איתא שהוא מזיד ולמה הוא גולה שהרי במזיד אמרה רחמנא לא ליגלי אלא ודאי שאבי שוגג הוא ובשוגג לא יומתו וגו' כתיב וא"כ למה אתה מגרשני שהרי אין אני חייב כלום והנה עתה תבין תרעומת איוב כי רז"ל אמרו במד' תולדות למה כהו עיני יצחק בשביל שיבא יעקב ויטול הברכה וטעם הדבר מפורש בזוהר בראשית הנ"ל שיעקב ועשו הם סוד קין והבל ולגבי קין כתיב ארור אתה ולא היה ראוי שידבק בברכה ועוד דע מ"ש האר"י זלה"ה והובא בזוהר במדבר ענין יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח בשביל שהוא רוחו של אדם הראשון ואדם הראשון נאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כפל מיתה לו ולדורות וא"כ ע"י חטאו שפך דמו של עולם ושופך דם אדם באדם דמו ישפך והוצרך יצחק שהוא רוחו של אדה"ר לפשוט צוארו על גבי מזבח ולשפוך דמו והנה זה היה לדעתינו קיטרוג השטן שקטרג על יצחק למה לא נשחט אחרי שבדין היה לשפוך דמו עד שהוצרך הקב"ה למסור לו איוב כנ"ל כי כשיש לו איזה טענה בדין נותנין לו דבר מה להשתיקו בסוד כלב הנובח משליכין לפניו עצם כידוע ליודעי חן אבל אין זה