עמודיה שבעה מא

לאוקמי אלא דווקא כשאדם הראשון מזיד היה כי שופך דם אדם וגו' במזיד כתיב והיה יצחק חייב מיתה ומדלא נשחט הוצרך איוב לבא במקומו אבל אם אדם הראשון שוגג היה שאז גלות מכפר וכבר ויגרש ה' את האדם ולא היה יצחק ראי' לשפוך דמו ואין בטענת שטן כלום למסור לו איוב והנה זה היה תרעומת איוב כי אחרי שראה שהקב"ה מסרו לשטן להשתיק קיטרוג שקטרג על יצחק אמר ודאי אם אדה"ר מזיד היה דין הוא להשתיקו אבל התרעם כי חשב שאדה"ר שוגג הוא ואין למסרו לשטן אבל אחר שראה שהקב"ה סימא עיני יצחק וקשה למה אי משום שיבא יעקב ויטול הברכה וקשה למה אי משום דעשו איהו קין שהרג את הבל והוא בכלל ארור הרי הוא אינו חייב כי אדם הראשון הגורם אלא ודאי הטעם היה משום פוקד עון אבות על בנים ואם איתא שאדם הראשון שוגג היה והא בשוגג כתיב לא יומתו אלא ודאי אדה"ר מזיד הוא וא"כ בדין היה שיהא יצחק נשחט ומדלא נשחט ראוי להשתיק השטן ולכך מוסרני הקב"ה שנולדתי באותו יום ומזלי גרם ועל כן אין לי להתרעם על הקב"ה. א"כ כך היה תרעומתו למה הקב"ה מוסרני במקום יצחק ולמה באמת לא נשחט יצחק בעצמו הטעם הוא שלא נשחט יצחק בעצמו כתבנו במקום אחר מפני שהפסול עצמו בעקידה על שהציץ בשכינה כי אז נגמרה דינו למיתה כמ"ש כי לא יראני אדם וחי אלא שהקב"ה לא רצה לערב שמחת אברהם בעקידה והמתין לו ליצחק עד שעת זקנתו שאז כהו עיניו וסומא חשוב כמת ואחר שנגמרה דינו למיתה בעקידה נפסל בקרבן כי אדם ובהמה תושיע ה' וכמו שור הנסקל שלא נגמר דינו למיתה מותר להקרבה ומשנגמר דינו למיתה פסול להקרבה כן אדם נמי בנגמר דינו למיתה נפסל לקרבן כמ"ש תלמידי האר"י שמטעם זה נפסל הבל לקרבן שהציץ בשכינה כשהקריב קרבנו ואם לא היה מציץ היה נעקד בקדושה כמו יצחק ואחר שהציץ ונגמרה דינו למיתה נפסל ובאה יצחק במקומו וא"כ די לבא מן הדין להיות כנדון אחר שהציץ גם יצחק שיהא פסול ולכך התרעם איוב למה הוא נידון ביסורין במקום יצחק היה לו להקב"ה לשחוט את יצחק בעצמו אבל כאשר ראה שכהו עיני יצחק והיה קשה לו למה אלא בשביל שהביט בעקידה בשכינה ונגמרה דינו למיתה וא"כ אין מקום להתרעם שהיה לו לשחוט יצחק בעצמו שהרי אי אפשר היה כי אז בעקידה נגמרה דיני למיתה ונפסל לקרבן ולכך חזר מתרעומתו. ואח"כ חשב פן ואולי באו היסורין עלי מפני שאני מיועצי פרעה שגזרו גזירות היאור ולענות בסבלותם וגם על זה יהיה לו טענה שלאו מאתו היתה זאת וכיון שראה שהקב"ה גזר על אברהם כי גר יהי' זרעך וגו' ועי"ז ראה שבדין ענשו הקב"ה כי יש לידע למה ענש הקב"ה למצריים על ששעבדו בישראל הרי מאתו יתב' היתה זאת שגזר בברית הבתרים ועבדום וענום וזה גרם החטא למר ולמר כדאית לי' אלא הענין הוא ששיעבדום בעינויים יותר קשים ומרים כמ"ש בילקוט בשלח כשעמד עוזא סניגוריא עליהם בא גבריאל וטס טיסה א' למצרים והביא לבינה א' שהיה תינוק נשחט בתוכו ואמר רבש"ע ראה במה שיעבדו בניך וכמ"ש הרבה מזה בעל גבורות ה' והנה מביא עוד שם והא קושי השיעבוד הי' משלים לישראל לת' שנה וק"ץ שנה שנחסר להם הכל הי' ע"י ששיעבדום בקושי השיעבוד ועלה להם שיעבוד רד"ו כשיעבוד ת' וא"כ הדק"ל למה נענשו המצריים וצ"ל שהשיעבוד התחיל משנולד יצחק ומאז עד זמן שיצאו הי' ת' שנה וכמ"ש רש"י בחומש בפ' כי גר יהי' זרעך שהשיעבוד התחיל משנולד יצחק הנק' זרע שהרי נאמר בארץ לא להם ולא במצרים ע"ש והנה זה הי' תרעומות איוב שידע שהיסורין באו עליו משום שהוא מיועצי פרעה שגזרו לשעבד את ישראל אלא שהתרעם שחשב שהרי נגזר מה שישתעבדו ואי משום ששעבדו בקושי השיעבוד הרי עי"ז נחסר להם ק"ץ שנה אבל כיון שראה שהקב"ה גזר על אברהם ואמר בו בלשון כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם והי' קשה מאי זרעך ומאי לא להם אלא ודאי שפי' הענין הוא שהשיעבוד אינו בחיוב דוקא במצרים אלא בארץ לא להם סתם במקום שיהי' וזה התחיל משנולד יצחק הנק' זרעיך וא"כ כבר נשלמו ת' שנה על שהתחיל משנולד יצחק וקושי