עמודיה שבעה כ

זכות על המרגלים שבקשו לחפור את הארץ אם הם גבורים כי ראו שודאי יעמדו כנגדם למלחמ' אחרי שלא הגיע העת לכבוש ואומר הקב"ה שלח לך וגו' ויתורו את ארץ כנען דייקא ר"ל ילכו וילמדו למה נקרא כנען ואולי יבינו מדעתם שנקר' כן על שם שאני זוכר זכות אבות ומדלג על הקץ כנז' ועי"ז יתירו מדרכם ויאמינו בי ולכך אז"ל שלח לך לדעתך אני איני מצוך וקשה אם לא הי' רצין הקב"ה בכך למה לא גזר של ילכו אלא היא הדבר שדברנו שבאמת הקב"ה ידע שטענתם טענה אלא שבקש שילמדו מעצמם התשוב' אבל הם טח עיניהם מראית שזכות אבות עמדה להם אלא כלב שפירש מעצת המרגלים רוח אחרת הית' עמו כי הוא ידע האמת שזכית אבות עמדה לדלג על קץ שנה. ובזה תבין דרז"ל בגמ' דסוט' וז"ל ויבא עד חברון ויבאו מבעי' לי' אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים יהושיע כבר בקש עליו משה שנ' ויקרא להושע יהושוע יה יושיעך מעצת המרגלים וקשה מה ענין זה למרגלים היה יצילו או אבית העולם למר ולמר כדאית לי' ועם מה שזכרנו יובן כי כלב פירש עצמו מעצת המרגלי' שהיו סוברים שעדיין לא בא זמן כיבוש א"י כי הי' סבר שאבות העולם בזכותם וויתר הקב"ה ודילג קץ שנה ולפיכך הלך ונשתטח על קברי אבות ובקש שהם יבקשו עליו רחמים כי על ידם בקש להנצל מהם שלא ילכד בעצתם. ויש עוד טענ' לבטל עצת המרגלים כי איתא בציוני פ' בא שהקב"ה ירד עם כל חייליו למצרים תיכף ומיד בברית בין הבתרים וירידת הקב"ה לשם עם חייליו זה השלימ' לת' שנה ולכך נ"ל שאמר משה יהושוע יה יושיעך מעצת מרגלים ר"ל הקב"ה בעצמו שירד עם חייליו למצרים הוא יצילך בטענ' זו מעצת המרגלים שאומרים שעדיין לא הגיע זמן לבא לא"י אמרו שלא נשלם ת' שנה שהרי הקב"ה בעצמו עם חייליו ירד לשם וזה היה להשלים הת' שנה. ובגמ' דשבת בוויכוח המלאכי' עם משה במ"ת הביאו שאמר משה למלאכים תור' שהקב"ה נותן מה כתיב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מאמ"צ למצרים ירדתם לפרעה השתעבדת' תורה למה תהא לכם והנה לפ"ז מוכח דמרגלים לא חטאו במה שלא בקשו לילך לא"י אחרי שלא נשלם הזמן של ת' שנה דמה אית למימר הקב"ה והמלאכים שהיו שם השלימו החשבון וא"כ למה לא נתן להם הקב"ה התור' ולמה דחה אותם והנה זה הי' הוויכוח בין אברהם והתור' שבאה להעיד על ישראל שעברו פי ה' אשר צוה אותם שילכו לא"י והם מרו את דבר קדשו ואמרו לא נעלה ובכו בכיה של חנם וכשרא' אברהם זאת אמר לה בתי אתה באה להעיד ותיפוק לי' שבדין דברו שהרי זמן כניסה לא"י הוא ראוי אחר ת' שיעבוד במצרים ולא היו אלא רד"ו אלא ודאי דסבר אתה שהקב"ה שירד עם המלאכים למצרים השלים החשבון. והנה תדע לך שטוע' אתה ועדותך מוכחש מינך ובך כי זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוך אלא בני וקשה אם הקב"ה רצה ליתנה לכל מי שרוצ' ליטל' ותיפוק לי' למה לא קבלוך אלא בני ולמה לא ניתנ' למלאכים שהם הפצירו ביותר דמה אית לך למימר משום שבתור' כתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מאמ"צ והם לא היו בתוך השיעבוד שהרי אתה מוד' שגם הם היו בשיעבוד אלא ודאי לפי האמת לא היו המלאכים כלל בשיעבוד להשלים ת' שנה, וא"כ מרגלים שאמרו ולא נעל' בדין דברו ולא חטאו כלום שבשבילם יחרב ב"ה ואיך אתה באה להעיד בבני ואין לך בושת פנים להעיד עדות כזה מיד עמד' התור' לצד א' כי ראתה והכיר' שעדות' איני מכוון אל האמת מיד בא האלף להעיד שעברו על התור' בגניבת יוסף והשיב אברהם זכרי וכו' ואבאר תחיל' הרבה מאמרים תמוהים וכולם בדרך א' יצאו במד' איכה וז"ל דמוע תדמע עיני מפני גוה מפני מלה"ש שהם מתגאים ואומרים מה אנוש כי תזכרנו עכ"ל וקשה מה ענין בכיה זו אל החורבן אדרב' חורבן יוכיח שמלאכים יפה אמרו שהרי חטא הבריות גרם להחריב בעונם בית קדשינו ותפארתינו ועוד קשה מה מתגאים ואומרים דמשמע גם עכשיו הם אומרים כן. ועוד