עמודיה שבעה יט

תבא תורה ותעיד בהם בישראל מיד באה התור' להעיד בהם א"ל אברהם בתי אתה באת להעיד בהם בישראל שעברו על מצותיך ואין לך בוש פנים מפני זכור יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלוך וכבדוך ועכשיו אתה באת להעיד בהם בעת צרתם כיון ששמעה תור' עמדה לצד א' ולא העידה בהן א"ל הקב"ה לאברהם יבואו כ"ב אותיות ויעידו בהן בישראל מיד באו כ"ב אותיות באה א' להעיד על ישראל שעברו על התור' א"ל אברהם אלף אתה ראש לכל האותיות ובאת להעיד בישראל ביום צרתם זכרי יום שנגל' הקב"ה על הר סיני ופתח בך אנכי ה' אלהיך ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני ואתה באת להעיד בבני מיד עמד' אלף לצד א' ולא העידה בהן. באה ב' להעיד בהם בישראל וא"ל אברהם בתי אתה באה להעיד על בני שהם זריזין בחמש' חומשי תורה שאתה נתונה בראש התור' הה"ד בראשית ברא אלהים מיד עמד' ב' לצד א' ולא העיד בהם. בא ג' להעיד בישראל א"ל אברהם ג' אתה באה להעיד בבני שעברו על התור' כלום יש אומה שמקיימה מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני הלא הוא דכתיב גדילים תעש' לך מיד עמד ג' לצד א' ולא העיד כלום וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל עכ"ל. הנה המאמר הזה הוא מטייל ארוכות וקצרות והרבה ספיקות בו שאין להעלות' על הספר והמשכיל יבין. אך קשה קו' כלליות מאחר דחזו ב' וג' שהאלף והתור' לא הועילו כלום בעדותם מ"ט אינהו עיילו שהרי מטעם זה שאר האותיות לא רצו להעיד ועוד וכי משוא פנים יש ח"ו בדבר שבודאי אם באו להעיד ודאי ידעו בעצמם שעברו ישראל על התור' וא"כ למה עמדו לצד וכבשו עדותן בשביל שקבלו טובה ע"י ישראל. אבל יבואר הכל בגזירת האל וזה הדרך אשר נלך בו כי יש ד' טעמים שמצדה היה ראוי שיחרב בה"מ ולכך באו אלו הד' להעיד על ד' עבירות כ"א על עביר' א' שכ"א תפס דעת א' ואברהם נצחם בתשובה נוצחת שאין להם עדות וראי' והוכיחם מניה וביה. טעם הא' בשביל חטא מרגלים שבכו בכיה של חנם וקבע להם הקב"ה בכיה לדורות כנודע. טעם ב' בשביל שעברו ישראל על מ"ש בתור' וגונב איש ומכרו וגו' והם גנבו את יוסף כמ"ש בזוהר איכה ובזו"ח וישב שעברו ושנאו אותו שנאת חנם. טעם ג' שעברו על אנכי ולא יהי' לך והמירו את כבוד' בתבנית שור ובשביל זה חרב בהמ"ק כמ"ש בזוהר איכה על אלה אני בוכיה על שאמרו אלה אלהיך. טעם ד' בשביל שהזהירם הקב"ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ואמרו בזוהר בראשית דרמז להם דלא יקבלון ערב רב וביום אכלך ממנו שיקבלו ערב רב מות תמות שתי חורבנות והטעם כי כל הנשמות היו תלוים באדה"ר כנודע והזהיר אז להם הקב"ה והם קבלו ערב רב בצאתם ממצרים והנה כ"א תפס חטא א' התור' טעם הראשון והאלף טעם ב' והב' למדה טעם ג' והג' למדה טעם הד' הנז' ואברהם דחה את כולם כמו שיבא לפנינו בעזרת האל. ונתחיל תחל' מן התורה שהיא הראשונה ממגידי העדות. איתא במדרש ילקוט ר"פ שלח לך וז"ל ויתורו את ארץ כנען וכו' ראה הקב"ה שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן למאה שנה ושרה בת צ' שניהם כמנין כנען עכ"ל וקשה אם זכותם גרמ' לבא לא"י למה פורט שנותם ומה ענין זה למרגלים אבל נ"ל כי ישראל לא היו ראוין לבא לא"י אם לא אחר תשלום ד' מאית שנה במצרים כמש"ה במה אדע כי אירשנ' ובאה התשובה כי גר יהי' זרעך וגו' ועבדום וענום ת' שנה וישראל לא היו במצרים אלא רד"ו שנה אלא שהקב"ה דילג על ההרים וקפץ על הגבעות בזכות אבות ודילג ק"ץ שנה כמ"ש במדרש ילקוט בא וז"ש ראה הקב"ה שאין להם זכות לאו בזכות מצות קא מיירי אלא זכות וטענה לנצח יושבי ארץ כנען ועל ידם לבא לגרשם מארץ ולישב שם כי האויבים היו יכולין לדחות אותם שעדיין לא הגיע העת כי יש עוד ק"ץ שנה להיות במצרים וכשנזכר הקב"ה זכות אבות יצחק כשנולד הי' אברהם ק' שנה ושרה צ' ומיד צירף זכות קץ שנה אילו ואילו על הקץ בזכותם הביאן לא"י ובזה יש ללמוד