עמודיה שבעה יח

ולא יהי' לך למשה לבד ציווה ולא להם כמ"ש במד' כי תשא אבל דע כלל גדול שאין תשוב' זו מספקת כי אחרי שכלל הוא בידינו מדברי רבינו ז"ל בכל מקום דליכא מידי דלישראל שרי לעכו"ם אסור וא"כ אחרי שע"א אסור לבני נח וא"כ אף אם נניח שלא היו מצווין בסיני מ"מ חטאם ועונשם גדול מנשוא ואיתא בגמ' דסנהדרין פ"ד מיתות וז"ל כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ופריך והרי מילה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתי ביום ואפי' בשבת וכו' ואיבעית אימא מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעיך אחריך לדורותם אתה וזרעיך אין איניש אחרינא לא ופרש"י עיקר מצותה היא בסיני ומתחיל' לאו לבני נח ניתנה אלא לאברהם לבד ובגמ' דע"א פ"א וז"ל מנלן למחוסר אבר שאסור לבני נח שנ' מכל החי מכל בשר אמרה תורה הביא בהמ' שחיין ראשי איברין שלה והקשו שם בתוס' ובקדושין ד' מ"ו והא מצרכינן מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה ונקטע רגלה והשתא מיעוטא למה לי דמי איכא מידי דלישראל שרי לעכו"ם אסור ותירצו דאי לאו מיעוטא דמן העוף לאסור מחוסר אבר לישראל הוה אמינא דלבני נח מישתרי והכתוב בא לאסור לישראל אע"ג דגבי בני נח כתיב כדאמרי' פ"ד מיתות כל מצוה שנאמר' לבני נח ולא נישנית בסיני לישראל לבד נאמר' ולא לבני נח לכך חזר הקב"ה בסיני לאסור לשניהם משום דכל מצוה שנאסרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמר' והנה קשה ע"ז שהרי הקשו ע"ז בגמ' והרי מילה וצ"ל שהתוס' סמכו על מסקנת הגמ' כנז' בשני התירוצים הנ"ל והנה זה היה הוויכוח בין הקב"ה ואברהם אברהם הקשה קושיות הגמ' והקב"ה השיב לו ב' התירוצים כי בראות אברהם שכלתה אליהם הרעה מאת המלך מלכו של עולם לגלותם בראש גולים ידע שודאי עון ע"א גרמה להם אלא לפי דעתו לא היה חטאם חטא שלא נצטוו בסיני ואי משום ליכא מידי וכו' זה היה רפיא בידו דאם כן מיעוטא דמן העוף לאסור מחוסר אבר לישראל למה לי כקושיות התוס' ואם כן למה גלו ישראל אלא ודאי הקב"ה סבר כתי' התוס' שלכך חזר ונשנה בסיני איסור מחוסר אבר לאסרו לבני נח משום שכל מצוה שנאמר' לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמר' לפיכך בא בטענ' לפני הקב"ה ואמר רבש"ע תדע לך שאין הדבר כן כי היה לך לזכור ברית מילה שגם הוא נאמרה לבני נח ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל לבד נאמר' וא"כ הדרי קו' התוס' לדוכתי' למה לי לאסור מחוסר אבר לישראל דהא ליכא מידי וכו' וצ"ל דאיכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסיר וא"כ אפילו שנאסר' ע"א לבני נח אין ליענש בניו על ע"ז אחרי שלא נצטוו בסיני ולמה גלית איתם והשיב לו הקב"ה אברהם טועה אתה לעולם ליכא מידי וכו' ומחוסר אבר נשנה בסיני לאסור גם לישראל משום דכל מצוה שנאמר' לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ודקשה לך ממילה כקו' הגמ' הנה אימא לך שני תירוצים ובשר קודש יעברו מעליך חדא ובשר קודש יעברו ר"ל ובשר שהיא המילה אם יזדמן בזמן שהוא קודש דהיינו בשבת הנק' קודש כנזכר אז יעברו על השבת שהוא קודש וימולו ולכך חזרתי בסיני ועוד תירוץ שני מעליך ר"ל מה לך להקשות מעליך כי מה שצויתי בתחיל' המיל' לאו לבני נח צויתי אלא לך לבד ועליך לבד היה הציווי ולא על בני נח וכשצויתי בסיני לא מיקרי נשנה בסיני אלא עיקר הציווי הוא מה שהי' בסיני וא"כ בדין הוא שיגלו בניך

(ח) ובמדרש איכה דנ"ה ע"ב איתא בסיגנון אחר וז"ל בשעה שחרב ביהמ"ק בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו והי' מהלך בבה"מ וסופד וצועק אמר לפני הקב"ה מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה וכו' א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו ועברו על כל התור' ועל כ"ב אותיות שבה הלא הוא דכתיב וכל ישראל עברו תורתיך אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתיך א"ל