עמודיה שבעה קנז

גם פנחס הוא אליהו שהי' גם כן מסכים לדברי הכת של עזא ועזאל והי' מוכרח להכניע אותם כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומי יודע למה הוצרך גם כלב להתלבש באחד מהם ואפשר איידי שהוצרך להתלבש פנחס לכך גם הוא נתלבש והשם היודע האמת ידרכינו בדרך האמת. ובזה מיושב מה שאמרו רבינו זכרונם לברכה גבי שני אנשים מרגלים דיהושיע כשהיו אצל רחב הזונה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותצפנם מיבעי' ליה אלא אמר פנחס אני כהן והכהנים נמשלים למלאכים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ה' והמלאך מבקש נראה מבקש הוא אינו נראה הרי שלא הטמינו לפנחס אלא לכלב ע"כ. והנה לפי מה שאמר לעיל לא קשיא קושיא דרבינו זכרונם לברכה כי י"ל שתצפנו קאי על כל אחד ואחד לבדו ואע"ג שכתיב ותקח את שני האנשים כי כל אחד ואחד הי' כלול שני אנשים שנתלבש בשני כנז' לעיל אבל צריך לבאר גם מ"ש רבינו זכרונם לברכה כי איך יתכן לפי שכהן נמשל למלאך לכך לא יהא נראה ועם מה שאמר יובן כי פנחס הוא אליהו הנביא הכהן שהי' מלאך ברקיע ולכך מביא ראי' מפסוק שפתי כהן וגו' כי פסוק זה מדבר באליהו כנודע ופנחס הוא אליהו והנה מה שזכה פנחס להיות אליהו כל זה זכה בשטים כמו שאמר בזוהר פנחס ובכתבי האר"י זללה"ה שכאשר נכנס פנחס בין החיילות ופרחה נשמתו אז נכנסו בו נשמות נדב ואביהו שהם היו אור מקיף דאליהו כנודע למי שבא בסודם סוד ה' ונראה לפרש שזה שאמר וישלח יהושע מן השטים שנים אנשים מרגלים ר"ל אלו שנים עזא ועזאל שנתלבשו בהם אנשים פנחס וכלב להכניע אותן כנזכר לעיל כל זה הי' מן השטים כי משם זכה פנחס להיות אליהו ואליהו לא הסכים גם גם כן בבריאה והוצרך להתלבש באחד מן המרגלים עזא ועזאל האלה ולהכניעם ואם לא כן לא הי' מתלבש בהם ודי בזה למבין ובזה נבא אל פלוגתת רז"ל הנזכר לעיל חרש לאמר בש"ין שעשו עצמם חרשים או חרס בס"מך שעשו עצמם קדרנים כי כבר זכרנו שעזא ועזאל הם נקראים מרגלים שמטים אזניהם לשמוע ולרגל הארץ התחתונה אם יש ח"ו איזה פגם הם באים ומלשינים לומר ראה שיפה דברנו מה אנוש כי תזכרנו כנזכר לעיל. והנה עתה שבאו ונכנעו לפני יהושע והסכימו לדברי הקב"ה ודאי חזרו מלהטות אזניהם לומר דלטוריא לפני הקב"ה וזה שאמר חרש לאמר שעשו עצמן כחרשים לאמר דייקא ר"ל שלא יאמרו עוד דילטוריא לפני הקב"ה והוא גם כן כוונת מאן דאמר חרס בסמך כי פסוק הוא בישעי' הוי רב את יצרו חרס את חרסי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה הוי אומר לאב מה ילדתני רצה לומר מי שמערער עם הקב"ה יוצרו למה ברא אותו אמר לאביו למה ילדתני הוי על זה מי שאומר כך כי הרי כל האדם וכל הבריות הם כחרס מן חרסי אדמת וכי יאמר חרס ליוצרו למה עשיתני דודאי לא יאמר וכן ראוי שכל אחד ילמוד ממנו משל ולא יאמר גם כן כזאת נגד הקב"ה והנה עזא ועזאל הם היו מערערים על הקב"ה יוצריהם ובקשו שלא יברא אדם ולפיכך עתה שנכנעו לפני יהושע עשו עצמם כחרסים להודיע לכל רואם שלא יעשו עוד כזאת כי הרי הם כחרש וכי יאמר חרס ליוצרו מה תעשה ודאי לא יאמר וכן ראו מעתה והלאה שלא לערער עם הקב"ה יוצר הכל וזה הי' תחבולת יהושע לעשותם חרסים ולכך צווחו בחוצות שיבואו לקנות קדרים שכל הקונה יראה זאת ולא יוסיף להזיד עוד ולזה ג"כ הקדרים עליהם לומר שהם עתה ממש הללו שאין מערערין עם יוצרם והישר בעיניו עושה כן הם מודים לדברי הקב"ה ואין מערערין עליו. והנה הנשים של אותן המרגלים לא נכנעו אז עד שבא שלמה וצריכין אנו לידע במה נכנעו אז ואיך יודע הדבר שע"י המשפט שהי' להם לפני שלמה נכנעו ולא הקשו ערפם עוד לעשות כמתחילה אבל לפי זה יובן כי כל מרדם הי' מפני שלא הסכימו בבריאת אדם ומטעם זה נ"ל שהם עושקי ילדים מיד בצאתם לאויר העולם כנ"ל כי אחרי שהם סוברים שנוח לאדם אל יברא על כן עושקים הילדים רחמנא ליצלן כי חושבים שטוב מותם מחייהם ואם הי' זה ליחד אצלם שנוח לאדם