עמודיה שבעה טו

מלמד עם תינוקות שנאמר כי אם מיכאל שרכם העומד על עמך לא נאמר אלא בני עמך לומר לך שהוא מלמד עם התינוקות והטעם כפי הנזכר כי אחרי שמדתו מדת חסד לו נאה ויאה להיות מלמד עליהם ולא גבריאל שהוא מצד הקפדנות ולא הקפדן מלמד ולפיכך פרט משה את מיכאל שאכל בשר בחלב ולא גבריאל דזיל בתר טעמא למה אסור בשר בחלב משום שהתורה היא מצד החסד ובשר בחלב הוא מצד הדין הרי מדתו של גבריאל הוא כולו דין ומין במינו אינו חוצץ משא"כ מיכאל דאיהו שר החסד שאין דרכו לידבק בדין ואם כן למה עשה כזאת ואכל בשר בחלב ומה שפרט מיכאל ולא רפאל נ"ל ליישב ובזה יתיישב ג"כ קושיא גדולה וחזקה על אברהם שקיים כל התורה כולה ואיך נתן למלאכים דבר איסור ואם נאמר שסבר היה שהם ערביים הלא ענין אברהם שעשה פונדק והאכיל לעוברים ושבים כל עניינו היה כדי להחזירם למוטב ולאחר הסעודה אמר לברך למי שאכלו משלו ואיך האכילם ח"ו דבר איסור ומה גם שאסור לברך אחר אכילת איסור ובעל שני לוחות הברית תירץ על זה יעויין שם וגם לדרכינו יבואר היטב כי יש לדייק בפסוקים דכתיב ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וקשה אם כבר כתיב וימהר לעשות אותו מה צריך לומר ובן בקר אשר עשה דוודאי לא יתן לאכול דבר שעדיין לא תיקן ועשה ועוד שרבינו ז"ל אמרו ששלשה היו בן בקר חד רך תרין טוב תלת וא"כ למה מתחיל הפסוק ומסיים בלשון יחיד ואל הבקר רץ אברהם וימהר לעשות אותו אבל ביאור הענין על דרך מה שאמר בעל חסד לאברהם חלק עין משפט נהר נ"א ענין פלאי בדבר הזה וז"ל אדם וחוה ידעו סוד קבורת מערת המכפילה שהיא מכוונת נגד גן עדן והשתדלו להיות שם קבורתם ומיום שנקברו שם אדם וחוה נסתמה פי המערה מפני הבריות שלא ידעו מעלת המקום ובאותו יום שהלך אברהם אל הבקר עם ישמעאל בנו ליטול ג' פרים ממקנה שלו הלך אחריו רפאל בנסתר ולאחר שנטל אברהם ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן והיה משתדל ליקח עוד הג' ונדמה לפניו רפאל לפר שלישי חשוב ומשובח וכו' וכשבא אברהם ליטלו היה הפר נשמט ובורח מעט מעט עד שהוליכו בפתח המערה ונפתח פתח המערה וכל זה בשליחותו של מקום וכשראה אברהם אדם וחוה קבורים והריח ריח גן עדן מיד ידע מעלת המקום וחמד להיות שם קבורתי ומיד נמסר הפר מאליו ביד אברהם ובהגיע לאהלו לא מצא אלא שנים והוצרך אברהם לברוא פר ג' על ידי שמות דספר יצירה כדי שלא יצטער בסעודת אורחים שאם היה חוזר אל המקנה היה עובר זמן הסעודה וזהו סיד הפסוק ובן הבקר אשר עשה אותו ובראו עכ"ל. והנה כל זה רמז בפסוק הקדום ואל הבקר רץ אברהם ר"ל בשביל בקר אחד לבד רץ אברהם כי אחד נשמט ממנו והוצרך לרוץ אחריו ואח"כ ויקח בן הבקר כי נמסר אח"כ בידו. רך וטוב ויתן אל הנער ר"ל אבל אותן שנים שהם רך וטוב אותן כבר נתן אל הנער ומסרם בידו כי שנים היו ביד הנער ואחד נמסר בידו ולפי שזה שנמסר בידו אח"כ נשמט לפיכך וימהר לעשות אותו לעשות דייקא שהוצרך לברוא אותו ע"י שמות דספר יצירה ולא היה לו פנאי לשהות ולילך למקנה שלא יאחר זיון סעודה וזהו לשון וימהר כדי שלא יאחר ולפיכך צריך לעשות אותו בשמות והנה החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' וישב הקשה קושיא גדולה על משרז"ל ויבא יוסף את דבתם רעה שהגיד על אחיו שחשודין באבר מן החי ותולין עיניהם בבנות הארץ איך ח"ו עברו השבטים על זה ואם לא עברו איך הגיד יוסף עליהם שהרי הם שבטי יה כולם צדיקים ותירץ שנמצא בקובץ ישן שאברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניי וכו' ומצינו בגמ' דברא עגלא תילתא בכל ע"ש ע"י עסק ספר יצירה בצירוף השמות ובודאי זה הנברא ע"פ השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה וניתר לאוכלו בעודו חי וכך עשו השבטים ויוסף לא ידע וסבור שהוא הנולד מאב ואם ועוד איתא בגמ' רבא ברא גברי שדרי' לר' זירא ופירש"י ע"פ שמות מספר יצירה והנה יש שמות שמצירופם נולד זכר ויש שנברא נקיבה ובראו השבטים בצירוף