עמודיה שבעה קלה

מיד גזר על עצמו תענית כי חשב שעל ידי התענית ימשוך שפע ומזונות לאלף השביעי וע"י זה יתן לו הקב"ה תרומה גם מאלף הזה ולא ימות עוד. ובזה תבין גם כן משרז"ל שם שאמר משה להקב"ה רבש"ע זכור לי ארבעים יום ולילה שהייתי בהר ואל תמסרני ביד מלאך המות כי מביא בעל עשרה מאמרות במאמר המדות מדה שמינית באריכות שאלו ארבעים יום ולילות רצופים שהיה משה בהר בתענית לחם לא אכל מים לא שתה זה עלה לו לכמה אלפים ורבבות תעניתים למי שיודע חשבון ההפסקות וע"ש מספרם ותיקן בזה שיתא אלפי שנין הוי עלמא ואפילו מאלף השביעי דחרוב נתקן על ידו ע"ש נפלאות התורה וגדולי מעשי ה' ותמצא. מרגוע לנפשך ולכך נ"ל שבקש שהקב"ה יזכור לו זאת כי ע"י זה נתן כח ושפע לכל שבעה האלפים ויהיה לו גם כן מזונות וראוי לו ליתן תרומה גם מאלף השביעי ולא יהיה מסור ביד מלאך המות ולכך נ"ל שהיה מיתתו של משה בשבת כי שבת הוא יום השביעי כנגד אלף השביעי והוא גרם מיתתו ומטעם זה נראה לפרש איסור עשיות מלאכה בשבת ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כי גם אלף השביעי אין לו משלו כלום אלא מה שמכינים לו מששת ימי המעשה בתענית ע"י זה ממשיכים לו מזונות. ועוד קצת טעם שני הלך משה אל מטטרון כי למשה נתן הקב"ה ק"ך שנה הוא חשבון תרומה בינונית עשרים שנה מכל אלף ותרומה של מטטרון הי' מצד עין יפה כ"ה מכל אלף ולפ"ז הי' ראוי משה לחיות עוד שלשים שנה ולכך הלך אצל מטטרון שיבקש עליו רחמים ובפרט שמשה איהו בעצמו "מטטרון "שר "הפנים ר"ת משה כנ"ל וראוי גם לו ליתן בעין יפה וכמו שאמר שם שמטטרון עצמו היא עין יפה כי הסכים בבריאת עולם ושאר היו עין רעה ולא הסכימו ובזה יובנו עוד שלשה מאמרים תמוהים מאמר ילקוט פרשת וילך זכרנוהו תחילה סי' הזה אלא שהוא שם בסיגנון אחר ויותר באריכות וז"ל הן קרבו ימיך למות אמר רבי אייבו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדישי שמך קנסת עלי מיתה שנאמר הן קרבו ימיך למות כל מדתך מדה כנגד מדה מדה רעה כנגד מדה טובה מדה חסירה כנגד מדה שלימה מדת צרה כנגד מדה טובה א"ל הקב"ה למשה אף זו עדה טובה היא שאמרתי לך הן שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך הן צדיק בארץ ישולם הנה אנכי שולח לכם אליהו הנביא וכשם שהעלית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבא על נ"ה צדיקים גמורים שנאמר הן בגימטריא נ"ה עכ"ל. הנה המאמר הזה כולו מקשה למה אמר כפל מדה רעה מדה חסירה מדה צרה ועוד מאי כשם שעלית וכו' הרי אין המשל דומה לנמשל כי הוא העלה הקב"ה על ששים רבוא והוא מבטיחו להעלותו על נ"ה צדיקים. מאמר הב' בגמרא דסוטה ברב בישר משה את בני מחלוקותו ואמר רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך אל תוסיף דבר אלי וקשה מה חטא ופשע בזה אדרבה העניו הגדול רצה להשתיק בעלי ריב ומדן של כל איש ישראל ויש לעשות כן. מאמר הג' בילקוט וזאת הברכה וז"ל מה עשה משה נטלו למלאך המות וכפתו והניחו תחת רגליו וברך את ישראל לפניו וקשה מה ענין זה לזה אבל הוא הדבר שדברנו שמשה היה מצד עין יפה והיה ראוי שיתנו לו כמדתו ג"כ בעין יפה והי' לו לחיות עוד שלשים שנה ואיתא שם במדרש וז"ל כשבא בלעם לברך את ישראל הי' ראוי לברכן שבע ברכות וכו' ולא בירכן אלא שלש אמר לו הקב"ה רשע אתה עיניך צרה בברכתן של ישראל יבא משה שעינו יפה ויברך את ישראל ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך עד כאן ולכך נ"ל כאשר בא מלאך ליטול נשמת משה בא משה וכפתו כי הי' סבר שעדיין לא הגיע הזמן כי אחרי שהוא עין יפה אין לו ליתן מדה בינונית אך חשב משה כי פן יאמר מאן יימר שאתה עין יפה לכך מיד התחיל לברך את ישראל לפניו ועל ידי הברכה יראה שהוא טוב עין ויש לו ליתן מדה כנגד מדה ולחיות עוד שלשים שנה. וגם זה יהיה כוונת שני המאמרים הנ"ל כי דע דפליג תנא קמא והלל במסכת תרומות בענין התרומה כי ג'