עמודיה שבעה קלד

פרשת בשלח ארז"ל שאמר משה בקריעת ים סוף רבש"ע נשבעת שאין אתה קורע הים לעולם זה הי' ענין הים שאמר למשה לא אתה בן עמרם שהכיתני במקלך וחלקתני ועכשיו מה עלתה לך דבשלמא בלא זה הייתי אומר שאין אתה בא לא"י בשביל השבועה שנשבע הקב"ה כי אפשר שהקב"ה סבר כמאן דאמר אין היתר לשבועה אבל אחר שהכיתני במקלך וחלקתני אם איתא דסבר כמ"ד אין היתר לשבועה ואיך חלקתני שהרי נשבע הקב"ה שלא לקרעני לעולם אלא ודאי סבר יש היתר לשבועה וא"כ עכשיו מה עלתה לך שאין מכניסך לא"י מצד השבועה ולפיכך כאשר שמע משה זאת אמר מי יתנני כירחי קדם ר"ל מי יתנני שהקב"ה ינהיג עתה עמי כמו שנהג בירחי קדם בזמן קריעת ים סוף שאז התיר השבועה ומי יתן שגם עכשיו יתיר לי שבועתו ולכך אמר מי יתנני ולא יתנני כמו שהקשינו לעיל כי מביא בעל מגלה עמוקות באופן ג' שהמלאך המתיר שבועתו של הקב"ה נקרא בשמו מ"י וזש"א מ"י יתנני כירחי קדם מי דייקא ר"ל מלאך הנקרא מי הוא יתנני עכשיו כמו שעשה בירחי קדם שהתיר השבועה להקב"ה וגם עתה יתיר שבועת הקב"ה שנשבע שלא להכנסני לא"י ונ"ל שרמז זה הוא ג"כ בדברי בת קול הנ"ל שאמר אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי מי דייקא ר"ל מלאך הנקרא מי הוא הוא מפר לי ודי בזה לחכימא למי שיודע סוד הבת קול. הלך אצל מטטרון שר הפנים ויש שני טעמים בדבר טעם האחד הוא עם מה שאמר לעיל שמשה שחיה ק"ך שנה שהוא תרומתו של עולם ומגיע מששת אלפים שני עולם ק"ך שנה אבל מאלף השביעי שהוא חד דחרוב לא נתן לו הקב"ה כלום כי הוא חרוב ואינו בנוי כמו הששת אלפים של עמידת העולם וחשב משה שגם מאלף השביעי דחרוב יש ליתן לו כי מביא בעל עשרה מאמרות במאמר אם כל חי חלק ג' סימן י"א וז"ל אלף דור שעלו במחשבה להבראות וקומטו מהם תתקע"ד דורות בלא עת נשתיירו כ"ו להשלמת אלף ואמרו משם האר"י דכלל כ"ו עשרים מהם היו עשר כיתות של מלאכים כל כת מהם שני דורות דור דור בגימטריא כ"ת והיו אלה מיימינים ומשמאילים שקטרגו על בריאת האדם ונשרפו אלא שהיו מתחדשים בכל יום בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' והנה שש כנפים לאחד וכל כנף כלול עשר דהיינו עשר פעמים י"ח כמנין כנף הרי מאלף נעשים ששים רבוא לכל דור מהם וכו' וששה הנותרים דהיינו שמועאל יהואל מרכבו ארגמן הנכלל במטטרון וכו' והכ"ו דורות אלו שהם המלאכים הנ"ל ומטטרון הם הורמו בסוד התרומה מעולם התוהו והי' התרומה מצד עין יפה אחת מארבעים לאלף דור בצירוף המדה והמשקל אל המנין שאלמלא כן יספיקו כ"ה לאלף כללא דמילתא שכל מלאכים ומכללם הוא מטטרון שהוא ראש כולם הם כולם התרומה של עולם החרוב שקדם לבריאות העולם ולכך נראה לפרש שמטעם זה הלך משה אצלו שיתפלל עליו שכמו שהוא נתרום בעולם מאלף החרוב כן ראוי שגם לו למשה יתנו תרומה מאלף השביעי החרוב ובאמת הי' זה טעות אצל משה כי מה שתרם מאלף החרוב הקודם לבריאה זה אינה ראיה כי חורבן אלף הזה הי' בנין העולם כי הקב"ה בנה עולמות אלו והחריבן הי' טעמו כדי שיהיה גם דין בעולם שעי"ז בא שכר ועונש ואלולי כן לא הי' העולם נבנה כמו שהאריך מזה האר"י זללה"ה כנודע למי שזכה לבא בסודו סוד ה' אבל אלף השביעי הוא חרוב ממש וכל העולמות חסרים אז ואין להם לעצמם כלום ולא הי' ראוי להפריש ממנו תרומה לאחרים ונראה לפרש שזה הי' כוונת משה שאמרו רז"ל במדרש וזאת הברכה כאשר ראה משה גזירת הקב"ה שימות מיד גזר על עצמו תענית וכו' וקשה מה ענין התענית להציל עצמו ממיתה אבל הוא הדבר שדברנו כי המגיד גילה לרבינו יוסף קארו בעל בית יוסף שענין התענית הוא לפי שהעולם הוא חרוב באלף השביעי ואין באותו אלף מזונות לעולמות וכולם חריבים ומי שיושב בתענית גורם להמשיך שפע ומזונות לעולמות לאלף השביעי החרוב ולפיכך נראה לפרש כאשר ראה משה שאין הקב"ה רוצה ליתן לו תרומה מאלף השביעי בשביל שהוא חרוב ואין לו מזונות