עמודיה שבעה קיד

שזהו הטעם שעלה משה אל האלהים כי משה איהו הבל שאבדה לו דרך שדיהו ואיתמר לגבי' פרח באוירא ונתקיים זה במשה שעלה אל האלהים שהוא מעין פרח באוירא כי לא הי' לו חלק ביישוב הארץ ומה שהי' במדבר זהו אינו מן הישוב ובאשר הגיע אח"כ ליישוב הארץ אז הוצרך להסתלק ע"ש בהאריכות ואחר שחזינן שהקב"ה אמר אל משה עלה אל ה' ודאי דהקב"ה סבר כמ"ד פרח באוירא ועם זה נבא לכוונת יעקב שאמר לראובן בני אני לא מרחקך אע"פ שהרגת את הבל מ"מ אפשר שהדין עמך שפסקת כמ"ד יקח לו דרך או יפרח באויר וגם אני לא מקרבך כי אפשר שהדין הוא כמ"ד ילך בקצרה ואני מסופק בדינך ואין אני יודע כדת מה לעשות בדינך ולכך אני תולה ברפיון ר"ל בספק שהוא מלשון רפיא כי הן ולאו רפיא בידו אבל אם יבא משה שהוא הבל שכתיב בי' ומשה עלה אל האלהים ואז ודאי אין להסתפק בזה כי אם איתא שהוא כמ"ד ילך בקצרה למה יעלה הקב"ה את משה למעלה שהוא מעין פרח באוירא אלא ודאי שהדין הוא כך וא"כ בדין הרגת אותו ובודאי יבא ויקרבך אבל כל זמן שאין ראי' והוכחה לדבר אין לקרבך כי אע"פ שאני יודע האמת שמשה יעלה אע"פ כן אין לי לקרבך כי פן מי שאין יודע דבר זה הוא יאמר שאני נושא לך פנים ולכך משה דאיהו קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא ויקרבך. מאמר ב' הצריך לעניינינו במדרש יתרו ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה ואת שני בניה אשר שם אחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי הי' בעזרי ויצילני מחרב פרעה וארז"ל אחר שילוחיה אחר שפטרה בגט ויצילה מחרב פרעה שנמסר לקוסטינר ונעש' צוארו כעמוד של שיש וקשה מה ענין זה לזה ומה הי' צריך להגיד כאן טעם לקריאת שם בניו הלא בפרשת שמות בלידת גרשום כבר זכר טעם כי גר הייתי ואע"ג שבאליעזר לא נזכר ולמה לא גילה לנו התורה שמו וטעם לקריאת שמו מיד בצאתו לאויר העולם ועוד דקאמר אשר שם האחר וגומר מלת אשר הוא כנותן טעם ולאיזה דבר הוא נותן טעם וסתם הל"ל שם הא' וגומר ועוד קשיא למה קרא לבן הראשון גרשם ולשני אליעזר הי מעשה הי' ברישא דודאי הצלה מחרב פרעה כי ע"י בריחה זו מפני פרעה בא ליתרו כנודע והי' גר בארץ נכריה ואם כן הי' לקרוא הראשון אליעזר שאלהים הי' בעזרו לברוח מפרעה ולהציל מחרבו ולשני הי' לקרוא גרשום כי הי' אחר זאת גר בארץ נכריה אבל יבואר הענין כי יש לידע טעם למה לקח משה בת כומר לע"א ואם לקחה למה פירש אח"כ ממנה והסכים גם הקב"ה עמו אבל הענין הוא כמ"ש רבינו בחיי כי בברוח משה מלפני פרעה והיה בלי קרוב וגואל בארץ נכריה וחשב פן ימצאנו אחד מעבדי פרעה או יודע הדבר למלך שהוא באיזה מקום והי' אחת דתו להמית לכך לקח בת כומר דוקא כי לא הי' לשום מלך ושלטון ממשלה בכומרי ע"א עכ"ל והטעם למה פירש אח"כ ממנה כתב בעל עשרה מאמרות במאמר הנקרא צבאות ה' וזכרנו קצת מזה לעיל בעמוד הזה לפי שכל הנשמות היו תלוים באדם הראשון כשאכל מעץ הדעת יש בראשו ויש בפיו וכו' ולא מיחו בו וכולם שמעו והלכו אחר עצת אשה חוה אבל משה שגם הוא הי' תולה באדה"ר בצוארו בפנים במקום הקנה מקום שאינו נהנה מאכילה כמ"ש רז"ל שמא יקדים קנה לושט ויבא המאכל בתוך הקנה וימות כי הקנה אין בו לא אכילה ולא שתייה ולפי שלא שמע ולא הלך אחר עצת אשה חוה הותר לו לפרוש מאשתו ולפי שמ"מ היה לו למחות באחרים ולא מיחה לפיכך נמסר לקוסטינר והכה בצוארו בחרב פרעה ונעשה צוארו כעמוד של שיש לפי שהיה אז בזמן אדה"ר לרצונו של הקב"ה כאבן דומה ולא נהנה בצוארו מאכילה ההיא וניצול עי"ז מחרב פרעה ונ"ל שכל זה הוא מבואר בפסוקים הנ"ל לפי פי' רז"ל וה"ק אחר שילוחי' אחר שפטרה בגט וקשה שני קושיות הנ"ל ממה נפשך למה לקח משה תחילה בת כומר לעכו"ם ואם לקחה למה פטרה אח"כ בגט ופירש עצמו לעולם מאשה מה שלא עשה שום אדם כן ובא הכתיב עצמו כמתרץ ואומר ושני בניה עמה אשר שם אחד גרשום וקשה למה קראו כן