עמודיה שבעה קטו

אלא על שם שהי' גר בארץ נכריה ואין קרוב ואין גואל וא"כ לא קשיא מעתה למה לקח בת כומר לעכו"ם כי אחר שהי' גר בארץ נכריה היה לחוש שבפתאום יצא דינו למיתה ואין דורש לדמו ולכך לקח בת כומר לע"א שאין למלך משפט עליו ולכל ביתו ודקשה למה פרש אח"כ מאשה ואומר הטעם הוא משום שהאחד הי' אליעזר על שם שאלהי אביו בעזרו והצילו מחרב פרעה כשנמסר לקסטינר שנעשה צוארו כעמוד של שיש וקשה למה אלא ודאי משום שצוארו לא נהנה מן האכילה שהאכילה חוה לכל באי עולם ולא הלך אחר עצת אשה ולפיכך הותר לו ג"כ לפרוש מאשה יותר מכל שאר בני אדם שהלכו כולם אחריה ונדבקו בה ועתה יובן למה קרא הראשון גרשום והשני אליעזר כי השמות האלה לא היו על שם המאורע כענין גירותו והצלתו מפרעה אלא שהי' כוונתו ליתן טעם לכל אשר יקשה בפיו לומר למה לקח משה בת כומר לעכו"ם ולמה פרש אחר כך ולפי שהלקיחה היא קודם הפרישה לכך קרא הראשון גרשום ליתן טעם על הלקיחה והשני אליעזר ליתן טעם על הפרישה. מאמר הג' הצריך לענינינו הוא בפרשת שמות בענין המצרי שכתיב גבי משה ויפן כה וכה זירא כי אין איש ויך את המצרי ואמרו רבינו ז"ל איש לא ראה אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם והנה כבר בארנו מאמר זה בעמוד השני פחד יצחק ועתה לא באנו לבארו אלא מלת ואין איש שבא לרבות מלאך ועוד יש להבין מאי ויפן כה וכה דמשמע שהי' ירא פן יראו הבריות והלא בדין הרגו כמו שאמר שם משום שהמצרי הי' קין שהרג את משה דאיהו הבל והוצרך משה לנקום נקמתו ואדם העושה בדין ודאי ה' עמו לשמרו מכל הקמים עליו וא"כ מה הי' לו לפנות כה וכה אבל הענין הוא שקין לא נתחייב בהריגת הבל כי אדה"ר גרם לו שהוציא והביא מלאך המות לעולם אלא שעונשו הי' משום שפקד הקב"ה עון אביו אדה"ר עליו כמ"ש בתיקונים תיקון ש"ס ובזוהר פ' בראשית עמוד ס"ח וזכרנו בעמוד שני פחד יצחק שלשה תירוצים פוקד עון אבות על. בנים לפי שכתיב קרא אחרינא לא יומתו אבות על בנים כמו שהקשו רבינו ז"ל ע"ש ותירוץ האחד הוא מהם כמ"ש החזקוני פ' כי תשא שבית דין של מטה לא יומתו אבות על בנים וב"ד של מעלה שהם המלאכים פוקדין עון אבות על בנים ולפ"ז קשה איך הרג מסה המצרי אע"פ שהוא קין שהרג את הבל שהרי לא נתחייב אלא משום פוקד עון אבות על בנים ובב"ד של מטה כתיב לא יומתו וגו' וצריכין אנו לומר שגם משה הוא לא איש אלא מלאך שהוא. בעצמו מטטרון שר הפנים כנ"ל וכמש"ה וישלח מלאך לפנינו ויוציאנו ממצרים וארז"ל מלאך זה משה ולכך נ"ל כאשר בא משה להרוג את המצרי שהוא קין שהרג את הבל ויפן כה וכה לא שירא מן הבריות אלא שנטה בסברתו לכאן ולכאן כי היה בו צד חיוב להרגו משום פוקד עון אבות על בנים וגם הי' צד לפטרו משום לא יומתו ולא ידע מה לעשות בדינו ואח"כ וירא שהתבונן בלבו כי אין איש ר"ל שמשה בעצמו אינו מדריגת איש כי הוא מלאך מטטרון מבית דינו של מעלה ובבית דין של מעלה פוקדין עון אבות על בנים לפיכך מיד ויך את המצרי והרגו בדין אבל אם לא הי' רואה טעם זה אע"פ שידע שהמצרי הוא קין לא הי' הורגו כי בית דין של מטה אין פוקדין עון אבות על בנים. מאמר הד' השייך לעניינינו הוא במדרש רבה פ' בשלח וז"ל הלך משה לקרוע הים לא קבל עליו להקרע אמר ליה הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי כיון ששמע עשה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו מיד שראה הקב"ה ברח שנא' הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה שהקב"ה נתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב וברח מיד ע"כ. והנה המאמר הזה הוא פלאי מה הי' הקב"ה צריך להניח יד ימינו ה"ה לו לילך עמו ולגזור על הים שיקרע ועוד אחרי שהים הי' טוען כדין ואם כן איך דחו הקב"ה ביד ימינו דאכתי טענתו במקומו עומדת ואין לומר משום שהקב"ה בעצמו נגלה עליו הי' בהכרח לברוח כי הקב"ה הוא מלך גדול על הכל וא"כ