עמודיה שבעה יא

היו ראוים דווקא לעונש זה וכן הפלגה וסדומיים וא"כ אחר שקבלו כבר עונשם עתה כשבאו בדור הזה שבמצרים כבר הם צדיקים וטהורים מזוהמת טומאתם וקשה לי רבש"ע מה עשו לך העם הזה ששעבדתם בשיעבוד הקשה והמר הזה כי דורות שיבואו אח"כ יראו עונשם ודינם שכבר קבלו ודאי יאמרו בפיהם ח"ו שהתעוותו אנשי חיל ולכך לא הזכיר אנוש כי בספר בראשית לא נאמר שהציף בימיו שליש עולם ואם תאמר בשביל אברהם שאמר במה אדע ואמרת כי גר יהיה זרעך הרי גם ישמעאל ר"ל שהוא ג"כ נקרא זרע והנה קב"ה ששעבד ישראל ולא בני ישמעאל בודאי הנועם הוא מפני שישמעאל לאו בכלל זרע נחשב כמ"ש רז"ל על פסוק כי ביצחק יקרא לך זרע והנה ע"פ זה יובן מד' תימה בעקידת יצחק בפ' וירא וזה לשונו אמר השטן לאברהם שוטה מובדות לבך בן שנתנו לך למאה שנה אתה רוצה לשחטו עכ"ל וקשה אחרי שרחמי האב על הבן מה לי שנולד למאה שנה או פחות מזה ועם הנ"ל יובן כי איתא במד' ילקוט פ' וירא בעקידת יצחק אמרו מלאכי השרת רבש"ע יחיד נשחט וכו' שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד ויאמר אל תשלח ידך אל הנער והנה אברהם ידע ג"כ זאת כמ"ש ואני והנער נלכה עד כה וארז"ל לידע מה יהיה בנבואת כה יהי' זרעך וא"כ קשה מה עלה בלבו ונ"ל דאברהם היה סבר שגם ישמעאל בכלל זרע ובו יקויים הבטחת כה יהיה זרעיך והנה השטן רצה להוכיח לו שישמעאל לאו זרע ואי אפשר לישחט את יצחק כי דע מ"ש במגלה עמוקות אופן קע"ב שבלידת יצחק הוצרך אברהם להיות דווקא בן מאה שנה לתקן ג' דורות מבול אנוש הפלגה ר"ת מא"ה. ולכך אמר לו השטן בן שנתנו לך למאה שנה אתה רוצה לשחטו ר"ל דבשלמא בלא זה היית אומר שהבטחת כה יהיה זרעיך יכול להתקיים ע"י ישמעאל שגם הוא זרע יחשב אבל עכשיו שנתנו לך את יצחק למאה שנה וקשה למה וצ"ל לתקן דורות הנרמזי' במאה וא"כ קשה למה יהיה השעבוד במצרים הנתבשרת כבר עליו במראה בין הבתרים אחרי שכבר נתקנו וצ"ל בשביל אברהם שאמר במה אדע ונתבשר אז כי גר יהיה זרעיך ואם איתא שגם ישמעאל הוא בכלל זרע יחשב מן הראוי שגם הוא יהיה שם לגזירה שוה עם בני יצחק אלא ודאי כלאו זרע יחשב וא"כ כה יהיה זרעיך א"א להתקיים אלא דווקא ע"י יצחק ואיך אתה רוצה לשוחטו. ובזה נבא אל ביאור המד' שהתחלנו רק דע מ"ש במד' ויאמר ה' אל אברם לך לך רמז רמז לו שיוליד בן למאה שנה כמנין לך לך. וז"ש רפינו את בבל בדור אנוש ולא נרפאתה בדור המבול עזבוה בדור הפלגה וכל זה בשביל חטאם שגדלה עד לשמים ועם כל זה לא נתקנו אלא עד עת בוא דברו ונלך איש לארצו ויאמר ה' אל אברם לך לך שרמז לו שיולד לו בן למאה שנה ובזה נתקנו אלו הדורות על תיקונם ובזה תבין למה אינו חשיב הסדומיים כי במאה שנה לא נתקנו אלא מבול אנוש הפלגה הנרמזים במאה ולכך מביא ראיה על ונלך לך לך דלפום ריהטא ונלך הוא לשון רבים אבל לא בא לדרוש אלא המספר העולה למאה ולך לך ונלך הם שוים במספר מאה

(ד) במדרש ילקוט פ' לך לך וז"ל ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' אם בכך מקיימין את המילה אהיה להם לאלוה וכו' שאם מקיימין בניך את המילה הם מקבלים אלוהותי ואם לאו אין מקבלין אלוהותי עכ"ל וצריכין אנו ליתן טעם לשבח מה ענין קבלת המילה אצל קבלת אלוהות ולהבין זאת נבאר מאמר תמוה בפרקי ר"א פמ"ח וז"ל א"ר נתנאל ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלקים מלו אותו לשמנה וקראו שמו יקותיאל עכ"ל וקשה מאי רבותא שמלו אותו ועוד אחר שז' שמות היו למשה הנודעים ולמה קראוהו עכשיו יקותיאל שארז"ל שבשביל זה נקרא שם זה שקוו ישראל לאל בימיו אבל דע ענין פלאי בסוד המילה מה ענינה כי מביא בעל הפליאה שענין המילה שנצטוה לאברהם הוא כי הקב"ה כל מה שברא בעולמו בהמות חיות ועופות וכו' עשה הבדל ביניהם איזה אסור ואיזה מותר וכו' הם הסימנים הכתובים בפרשת שמיני. אך במין האדם לא