עמודיה שבעה קג

למשה אדרבה מדריגה יותר גדולה במקום אשר שם מקור מים זכרים וכל זמן היות משה שם במצרים היה בהכרח שירד אותו הטיפה שהיא מים זכרים לבל יהא משה ניזון ממים נקיבות כמו יעקב. ובזה נבא אל ביאור כל הנ"ל ונבאר תחילה הפסוקים הנ"ל שאמר משה אל יתרו אלכה כא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר ה' לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כי משה ידע שכל זמן שבמצרים טיפת מים זכרים מצויה חייהם חיים ובהסתלקותם הם חשובים כמתים ובזמן היותו שם הי' ניזון ממים זכרים על ידי אותו הטיפה לכך אמר אלכה ואשובה וגו' ואראה העודם חיים שלא נסתלקה וניזונין ממים זכרים שאז הם חיים ואם לאו כי פן נסתלקה הטיפה וחשובים כמתים ולא שהיה כוונתו לגור שם כי ירא היה מפני אויביו הקמים עליו בדבר המצרי אלא שרצה לילך דרך ארעי לראות לבד אם חייהם חיים ואם לאו והשיב לו הקב"ה לך שוב מצרימה אפי' להשתקע ולגור שם משום שמתו כל האנשים ר"ל לא לבד ישראל אשר שם שניזונין ממים נקיבות וחייהן אינן חיים אפי' כלם אשר שם הכל חשובים כמתים שנסתלקה הטיפה ועל כן שוב אין לך לירא משונאך ואדרבה המבקשים את נפשך ר"ל לא זו שאין רוצים לקום עליך להרע לך ואדרבה הם מבקשים ומצפים את נפשך כי על ידך ובזכותך הי' בהכרח ליתן להם אותה הטיפה ובבואך לשם ויראו שיחזור כמו שהיה בראשונה ודאי לא זו שלא יריעו לך אלא אדרבה שייטבו לך כי תועלת גדול יגיע אליהם בבואך לשם וז"ש רז"ל וכי מתו והלא מיהוו הוו אלא שירדו מנכסיהם ר"ל אחרי שבאמת חיו וקראן מתים ודאי היו בחייהן חשובים כמתים וקשה באיזה אופן היו חשובין כמתים שבשביל כך הבטיח הקב"ה שלא יירא משונאים הקמים עליו ותירצו שירדו מנכסיהם ר"ל שפסקה מהם טיפת זכרים שהיה מצוי' אצלם ועל ידה היו המים עולין ומשקים הארץ והולידה והצמיחה ונתברכו נכסיהם ועתה נפסקה הטיפה וירדו מנכסיהם וחייהם אינן חיים ובודאי היה משה בטוח משונאים כי בבואו שם מיד ירד להם איתו הטיפה ולכך החזירו הקב"ה לשם אבל אם היו כמתים מטעמים אחרים כגון סומא ומצורע ואין להם בנים ודאי לא היה הקב"ה מחזירו לשם ואפי' דרך ארעי כי במקום דשכיחא היזקא אין לסמוך אניסא שהיה עושה לו קודב"ה. שמנכין מזכיות כנודע. והנה בזה מבואר מאמר הנזכר שהתחלנו והכי קאמר ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה ויש לדייק מה מקשה תיפוק לי' מלאך המות המיתם אלא המקשה ידע שבאמת מה שכתיב כי מתו כל האנשים לא מתו ממש אלא היו חשובין כמתים לפיכך מקשה מי המית ר"ל אחרי שארבעה הם בעולם שחשובים כמתים ואם כן האי מתו באיזה מהם מדבר וזהו שדייק בלשונו מי המית ר"ל מי הוא מהם שהיה בהם שמצדו היו נקראים מתים ותירץ שעלה פישון בחשבונו ועלה מתו ר"ל פישון יש לו שני מדריגות בשמו האחד פישון והיינו בזמן שיש בתוכו טיפת זכרים ונתרבים המים ושם השני יש לו שנקרא מתו והוא שמדריגת מספרו וחשבונו שעולה מתו וזה השם יש לו בזמן שמסתלקת ממנו הטיפה שאז הם ניזונין ממים נקיבות וחייהם אינם חיים וחשובים כמתים ואותו פעם ירד פישון ממעלות של הטיפה ואבד שמו האמיתי ובא במדרגת שם השני שהוא מתו שסילק הטיפה ועל ידי זה היו כולם חסירי נכסים וירדו מנכסיהם. ובזה המיתם כי חייהם לא היו חיים ולכך מביא ראי' מפסוק כי מתו כל האנשים וגו' וקשה מאי כל אם קאי על דתן ואבירם לבד אלא ודאי שהמיתה היה מגיע לכולם ובאיזה אופן היה אלא שירדו מנכסיהם ולא שום מיתה אחרת כי דוקא במיתה זו היה משה בטוח לשוב מצרימה כנזכר. והנה כאשר שמע המקשה תשובה זו על קושיא הנזכר שהוא אומר עלה פישון בחשבונו וכו' היה סבר שפישון בעצמו עשה פעולה זה שסילק מתוכו הטיפה והמיתם והיה קשה לו איך עבר על הבטחת קודב"ה שהתפלל לפניו אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך והיה תפלתו על אותו הטיפה שיהא ניזון ממנו ויהי' חייו חיים והבטיחו הקב"ה ואמר ולישמעאל שמעתיך וגו' וברכתי אותו באותו טיפה ואם כן