עמודיה שבעה קב

הדברים לכל רואיהם וז"ל דע כי כל מה שברא הקב"ה זכר ונקיבה בראם כדי שיפרו וירבו ואפי' המים יש בהם זכר ונקיבה כשנבראו וברא הקב"ה רקיע להבדיל בין מים זכרים למים נקיבות ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים ואפי' על ידי מים נקיבות מוציאין פרותיהן והטעם לפי שהם שפלים ואינם מתגאים לזה הם מוציאין פירותיהם וגדילים על כל מים חוץ מן החטה מטעם שיתבאר לפנינו אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג והטעם לפי שהוא המובחר במיני פירות שנאכל כולו ועל כל זאת אינו מתגאה כשאר אילנות לזה גדל על כל מים בין זכרים בין נקיבות אמנם החטה להיות שהאל יתברך נתן בה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאה פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד ולכן תמצא שנה שיש בה רבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה ויש שנה שהיא מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה מפני שהדבר תלוי במים זכרים ודע כי ארץ ישראל היא שותה ממים זכרים אפי' בחורבנה לפי שהיא בתכלית הטהרה ולזה היא ניזונית תמיד ממים זכרים וארץ מצרים שהיא בתכלית הטומאה שנקראת ערות הארץ ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונית ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקיבות ואל יקשה בעיניך איך היא מוציאה החטה על ידי מים נקיבות כמו מיני ירקות שאין הענין כן אלא כמשרז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טיפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותו הטיפה הוא כמו שאור לעיסה ונעשית כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבא בכל שנה ושנה שנתנה למצרים בשביל תפילת אברהם שהתפלל לאהבת ישמעאל בנו ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך כי הניזון ממים נקיבות חייו אינם חיים והאל יתברך השיבו ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' והברכה היא הטיפה הנזכר והטעם ששר של ישמעאל הוא רהב שרו של מצרים ונרמז הענין הזה בפסוק וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה עכ"ל נ"ל שלכך באותו ענין בפסוק אחר שכלו המים מן החמת כתיב ותשלך את הילד וגו' כי אמרה אל אראה במות הילד ור"ל כי כאשר כלים אלו המים שהתפלל עליהם אברהם שהם טיפות מים זכרים ונשתיירים מים נקיבות אז חייהם אינם חיים וחשובים כמתים. ולפיכך אל אראה במות הילד ויובן ג"כ בזה משרז"ל ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו שנאמר וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים שם על שכמה וקשה מאי כולי היא שחשבה לוותרנות ולפי זה ניחא כי נתן לה ולבנה ולדורי דורות שלהם מזון עולמות כי קודם לזה היו ניזונין ממים נקיבות לבד והיו נכסיהם מועטים וחייהם אינו חיים ואין לך וותרנות גדולה מזו. והנה מעתה נבין למה פישון עולה למנין מתו והטעם הוא הכל לפי הזמן כי כמו שבזמן שהטיפה בתוכה נקרא פישון על שם ופש שעל ידי אותו הטיפה מתרבים המים ועולה ומשקה הארץ כן בזמן שמסתלקת לפעמים הטיפה אז נקרא מתו כי כל האנשים אשר שם כולם חשובים כמתים שאין ניזונין אלא ממים נקיבות וכל הניזון מהם חייו אינו חיים וחשוב כמת ואם כן שם פישון מורה על זמן היות הטיפה בתוכה ושם מת"ו מורה על זמן הסתלקות הטיפה מתוכו ואין להקשות היאך אפשר להסתלק אותה הטיפה אחרי שהקב"ה שמע לתפלת אברהם וברכו בטיפה זו כנזכר לעיל אין זו קושיא שכן איתא בזוהר בפסוק ויבא עד גורן האטד ויספדו שם משום דכל זמן שהיה יעקב במצרים נתברך הנילוס ויצא להשקות את הארץ עד כאן ואם היה נחשב מצד תפילת אברהם אם כן למה היה בזכות יעקב אלא ודאי שתפילת אברהם הועילה שיהא רצון לפני הקב"ה להורידה באיזה זמן אשר ייטב בעיניו יתברך וברצונו ניטל ואם לא היה תפילתו של אברהם לא היה מורידה כלל אפילו לעתים וע"ש בטוב הארץ ותראה טוב טעם ודעת למה היה הטיפה של מים זכרים בשביל יעקב משום ששורש נשמתו היה ממקום אשר יורדים מים זכרים מן השמים. ובזה תבין שכל שכן היה בשביל משה כי יעקב ומשה בדרגא חדא ויש