עמוד העבודה פז

בחי' מהותו בהיותו מופשט מהספירות שהוא בחי' א"ס המקיף שלא נתצמצם כלל ולא הגיע בו בחי' הצמצום ולא זו בלבד שאין הספירות יכולים להשיג בחי' א"ס המקיף שלא נתצמצם כלל כי לא נתלבש בשום ספירה וכלי שתהא הכלי מצמצמת כחו אלא אף בחי' א"ס המקיף שהוא החיוט א"ס שבו הגיע הצמצום כדי שהכלים יכולים לסבלו אף בחי' זו אין הספירות יכולים להשיג על בוריו כי הספירות עצמם שהם בחי' כלים הם מסך מבדיל בפני אור החוט ואין יכולים להשיג בחי' מהות החוט טרם שנתלבש בכלים כי ודאי אף בבחי' החוט יש מרחק עצום בין בחינתו טרם התלבשו בספירות ובין אחר התלבשו בספירו' דוגמת מרחק נשמת אדם בין טרם התלבשה בגוף ובין אחר התלבשה בגוף כי טרם התלבשה בגוף השגתה עצומה כמשארז"ל במסכת נדה נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו אחר שמתלבשת בגוף ירדה מהשגתה הקודמות ולא נשאר אצלה רק השנה אנושיית נמצא חוט הא"ס נתצמצם שני מיני צמצום צמצום אחד הי' בו טרם התלבשו בספירות כדי שיוכלו הספירות לסבלו ולהלבישו וצמצום השני כשנתלבש בכלים שהם הספירות שאז הכלים היו מצמצמין כח החוט וצמצום הראשון היה בשביל צמצום השני כי אילו לא היה מתצמצם צמצום הראשון כדי לעמוד על בחי' חוט לבד ולא יותר לא היו הכלים יכולים לסבול אותו האור כי אור גדול יותר מבחי' החוט של עכשיו לא היו יכולים הכלים לצמצם אותו האור כי האור הרב ההוא שהוא יותר מכדי החוט הי' מזכך את הכלים והיו חוזרים הכלים להיות אור ולא היו מתגלה בחי' כלים כלל כי או לא הי' יכולים הכלים להתגלם ולהתעבות כדי שיהי' בחי' כלים ובשביל כך הוצרך להיות צמצום הראשון כדי שהכלים יוכלו לצמצם את בחי' החוט ולהכילו בתוכם ולסבלו כי מה שהכלים מצמצמים את האור שבתוכם הוא להפריד החכמה מן הגבורה כי בא"ס החכמה והגבורה ענין א' הם כי מכלי החכמה תושפע החכמה בעולם ומכלי הגבורה תושפע הגבורה בעולם אבל אם לא היה הא"ס מצמצם כחו להשאיר בבחי' חוט כ"א אין סוף המקיף שלא הגיע בו הצמצום כלל הי' מתלבש בכלים לא היו הכלים יכולי' לצמצם את אור א"ס המקיף ולהפריד החכמה מהגבורה כי אור א"ס היה מזכך את הכלים והיו הכלים חוזרין להיות אור ממש ולא כלים וכשהיו מתגלמין ומתעבין הרי אז יש שינוי והפרש בין כלי לכלי שכלי זו היא חכמה וכלי זו היא גבורה אבל אם היו הכלים מזדככין והיו חוזרין להיות אור ממש אז לא היה נבדל החכמה מן הגבורה כי מה שהוא בחי' אור היא כללי ואחדות פשוט והיה גם בהם החכמה והגבורה ענין אחד כמו באור א"ס המקיף וענין כללי ואחדות פשוט כזה א"א לקבל כלל לגמרי לכך הוצרך הא"ס לצמצם כחו ואורו הבב"ת ולהעמידו על בחי' חוט לבד ולא יותר כדי שיתגלמו ויתעבו הכלים ויהיו הכלים שונים זו מזו ואז יתפרדו החכמה מהגבורה כי שינוי הכלים גורמים הפרדת הכחות זו מזו

ועפי"ז תבין טעם למה הוצרכנו להתפלל בדיבור ולא במחשבה בלבד כי הלא הוא יודע מחשבות אדם ורצונו אמנם הנה הדיבור המחובר מאותיות ומלות ותנועות הוא רומז אל הכלים שהם הספירות והמחשבה והכוונה המה רומזים לא"ס וכבר ידוע שא"א לנו לקבל ענין כללי כ"א ענין פרטי ובא"ס אין שום פרטי כ"א כללי ולא היינו מועילים כלום במחשבתינו לבד אבל כשאנו מתפללים בדיבור הנה הדבור רומז לכלים שהם השמות והכינויים של הספירות אנו יכולים לקבל ענינים פרטיים כי כל ספירה היא ענין פרטי כי זו חכמה ולא גבורה וזו גבורה ולא חכמה נמצא כשאנו אומרים תן לנו חכמה הנה מלת חכמה מורה על הכלי שהיא נקראת חכמה והמחשבה והכוונה היא רומזת אל אור א"ס המתלבש בספירות החכמה נמצא עיקר תפילותינו הוא לא"ס בלבד רק שאנו מבקשים לא"ס שיתלבש בכלי החכמה ומשם יושפע עלינו שפע החכמה אבל אין כוונתינו להתפלל לספירת חכמה בלבד כי אין בידה להשפיע עלינו שפע חכמה בלי אור א"ס כמאמר אליהו ז"ל בתיקונים וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא והשל"ה כתב זה הכוונה תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה כי מלת התפלה רומזים על הספירות שהוא הגוף והכלים והכוונה רומזות אל הנשמה שהוא אור א"ס המתלבש בגוף נמצא כשהתפלה היא בלא כוונה נמצא שתפלתו היא לספירות בלבד שהם הכלים והגוף בלי נשמה שהוא אור א"ס כמ"ש אליהו בתיקונים וכת אנת תסתלק מנהון אשתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא

אמר השואל אשאלך והודיעני אמיתת כוונת הצמצום המוזכר בכתבי האריז"ל כמה פעמי' דודאי א"א לפרשו כפשוטו דאם נפרשהו כפשוטו אין לך כפירה גדולה מזו ואין גשמות בעולם גדול מזה כמו שהאריך בעל שומר אמונים בויכוח שני דף ל"ט ע"א מסימן ל"ד עד סימן מ"ו ע"ש באריכות והנה אשאלך שתודיעני אמיתת כוונת הצמצום ומה כיוון האריז"ל להסתיר בו בכל פרטיו והנה אעתיק לשון הזהב של האריז"ל בספר מבוא השערים מה שכתב בענין הצמצום וז"ל האריז"ל דע כי טרם שהאציל המאציל את האצילות וכל העולמות הי' הא"ס ממלא את כל המקום הזה אשר בו עומדים ז' עולמות אבי"ע ולא היה שום דבר חוץ ממנו וכו' והנה אחר שהכל היה ממולא מן האור ההוא הנקרא א"ס ולא היה אז מקום פנוי הוצרך שהא"ס יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום פנוי להאציל בתוכו העולמות ואמנם מקום הצמצום הזה לא היה בצד מצדדיו רק באמצעותיו ממש בנקודה אמצעית שבו וצמצם עצמו אל הצדדים בשוה מכל צדדיו ונשאר המקום פנוי באמצע עכ"ל הן אמת