עמוד העבודה פד

לאפיקורס והנה קשה לכאורה מה נועיל אם נשיב לאפיקורס כי בשכלו העכור והמזוהם לא יקבל תשובה שלנו כי שכלו מהופך משכלינו אמנם הנה לא אמר ודע כדי שתוכל להשיב לאפיקורס שזה א"א שנוכל להטות את אפיקורס מדעתו המזוהמת אלא הכוונה אותו דבר שיש לך להשיב לאפיקורס תדע אצל עצמך שלא יזיז האפיקורוס אותך מאמונה שלך. גלל ק באתי להסביר לך איך שאין שייך שינוי רצון בא"ס ככתוב עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור אמנם צריך להקדים ולהסביר כמה וכמה הקדמות בשלימות היותר אפשרי כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזר צורי וגואלי הנה ארז"ל במסכת אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים ונלע"ד לבאר זה בדרך דרוש כי פירוש הפשוט ידוע ומילתא אגב אורחא אזכיר מה ששמעתי בדרך מליצה דע מה שלמעלה הן טוב הן רע ח"ו הכל הוא ממך אם תעשה טוב תגרום טוב למעלה ואם תעשה רע תגרום למעלה רע ח"ו ולע"ד נראה לפרש בדרך דרוש ובדרך חקירה הנה ידוע מציאת חמשה חושים שבאדם חיש הראי' חוש השמיעה חוש הריח חוש הטעם חוש המישוש והנה חוש המישוש אין לו אבר מיוחד כי כל איברי הגוף מרגישים במישוש אמנם שאר הד' חושים יש לכל א' מהם כלי מיוחד דהיינו ראי' לעין שמיעה לאוזן ריח לחוטם טעם לחיך ואין שום א' מד' כלי חושים יוכל לפעול פעולת חבירו כי אם יסתום נקבי אזניו וירצה לשמוע בעיניו אף אם יפתח את עיניו מאוד לא יוכל דשמוע בהם כי אין זה פעולה המיחדת להם וכן אם יעצים עיניו לא יראה באזניו והנה ידוע ג"כ שא"א להעתיק רק דברים המושגים לחוש הראות דהיינו אותיות או ציורים ופיתוחים אפשר להעתיקם אבל מה שמושג לחוש השמיעה דהיינו קולות א"א להעתיקם וכן א"א להעתיק ריח או טעם אמנם הבורא יתברך שם באדם כלי אחת רוחניית שמעתקת מה שמושג לכל החושי' ע"ד משל אם ישמע אדם את חבירו מדבר בקול נעים או בקול מכוער או בקול עב ובעת שמיעת קולו יביט בפניו הרי הכח המדמה שבאדם מעתיק איכות קולו של חבירו וחוקק אותו בדמיונו ואח"כ אם שוב ישמע אותו מדבר אע"פ שאז אינו מביט בפניו בפעם השנית עכ"ז מכיר בקולו שזהו האיש אשר ראה אותו בפעם הראשון וכן ארז"ל סומא האיך מותר באשתו בטביעות עינא דקלא וכן אם יאכל אדם אתרוג מטוגן בדבש הנה הכח המדמה מעתיק ציור ואיכות הטעם ההיא ואח"כ אם שוב יאכל אף אם יעצים עיניו יוכל להכיר בציור טעמו שמה שאוכל הוא אתרוג מטוגן וכן אם יראה אדם כרכום וקנמון ויריח אותם ואח"כ אם יריחם בעצימת עיניו יוכל להכיר אם הוא קנמון או כרכום והנה הכח המדמה מעתיק כל אלו בסגנון אחד כי באותו סגנון שחוקק דבר הנראה כאותו סגנון עצמו חוקק דבר הנשמע וכן הריחו הטעם והנה לכאורה קשה למה פעולת החושים חלוקים זה מזה ואין חוש יכול לפעול פעולת חבירו ובהכרח כל פעולה תלוי' בכלי מיוחדת לה וכח המדמה הוא כלי אחת ומעתיק ציור פעולת כל החושים ואינו צריך להעתקה כלים משונים זו מזו אמנם נקדים בתחלה כמה ענינים הנה בפיוט האוחז ביד מדת משפט כתב באות כ' הכל יכול וכוללם יחד אין לו ביאור ועל מי קאי כינוי הרבים של מלת וכוללם במ"ם הרבים את מי הוא כולל יחד אמנם צריך אתה לדעת מ"ש המקובלים שאצל א"ס ענין החכמה הוא ענין הגבורה וענין היכולת הוא ענין הרצון והנה ענין זה קשה מאוד אצלינו כי אצלינו ענין החכמה אינו ענין הגבורה שאילו היה כן היו כל החכמים גבורים וכל הסכלים חלושים ואנחנו רואי' בהיפוך שחכמים הם חלושים והכסילים הם גבורים וכן בהמות כמו סוסים וחמורים וגמלים ושורים יש להם כח אמיץ וחזק הרבה יותר מבני אדם אמנם ארז"ל כל מה שב הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו והכוונה שנוכל להכיר כבודו בשכלינו כי כל העולם הזה וכל מה שבתוכו אינו אלא צל ודוגמא של העולם העליון כדי שנקח משלים ודוגמאות מן העולם הזה כדי שיוכל להבין מקצת כבודו של העולם העליון כמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה ודע הנה אם יסופר לאדם איזה פלא על הבורא ית' כל זמן שלא ימצא האדם אצל עצמו מעין הפלא הזה לא יאמין הפלא הזה על הבורא ית' ע"ד משל הנה ארז"ל שמור וזכור בדבור אחד נאמרו והנה מי שהוא שוטה יקשה בלבו האיך אפשר ענין זה שיהיו שני דברות נאמרים בדבור אחד והנה זהו טעות גדול שמדמה שהבורא שוה לאדם לכן כל מה שהוא לא יכול גם הבורא ית' לא יכול ח"ו הגם שאמרו חז"ל בפירוש שמור וזכור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע עכ"ז לא יאמין האדם הן אמת שבפרסום לא יכחיש מפני שמתיירא שלא יחזיקוהו לכופר ולמין ובפרסום יודה לסיפור הפלא ויאמר ודאי אמת גמור הוא שהקב"ה דיבור שמור וזכור בדיבור אחד כי הלא הוא אל ולא איש כן ידבר בפרסום מה עשה הקב"ה לכך כמו שעצם הנשמה היא חלק אלוה ממעל כמו כן בהכרח להמציא אל הנשמה חלק מפלאותיו ית' וכשימצא האדם אצל עצמו חלק מפלאותיו שוב יקל אצל האדם להאמין כלל הפלא אצל הבורא ית' והנה במקום אחר ביארנו שהאדם אע"פ שאינו יכול לדבר שני דברות בדבור אחד מ"מ הוא יכול לדבר שני דברות של שני אותיות בהברה אחת ממש וכשמוצא האדם אצל עצמו מקצת הפלא הזה במה שיוכל לדבר שני דברות בהברה אחת ממש שוב יקל אצלו להאמין על הבורא ית' ששני דברות נאמרו בדבור אחד ואין כאן מקום ביאורו כי לא הבאתי זה המאמר פה כ"א לדוגמא בעלמא ונחזור לענינינו להסביר איך בא"ס י"ש ענין החכמה הוא ענין הגבורה הנה הרמ"ק מביא