עמוד העבודה שנט

ידוקדק בו ג"כ סדור אותיותיו בתחל' למ"ד ואח"כ צדי"ק ואפשר מרומז בו עוד בחי' אחת שאם היה שמו צל היה הצדי"ק כפופה אבל עכשיו הצדי"ק היא פשוטה ויש טעם לדבר למה הצדיק היא פשוטה ולא כפופה הן לפי קריא' שמה שזו נקרא' כפופה וזו נקרא' פשוטה והן לפי שנוי מספרה שהצדי"ק פשוטה מספרה תשעה מאות כידוע מאלפא ביתא דאי"ק בכ"ר וכו' טצ"ץ וכל הדברים הפרטיים הנ"ל צריכים להיות נרמזים בדקדוק בשם לץ עד שלא יתכן להקר' בשם אחר זולת שם זה והבאתי לך משל מלה אחת וממנו תשכיל כי אין שום מלה בלשונינו הקדוש שלא יהיו כל הדברים הנ"ל האפשריים להרמז בו שלא היו נרמזים בו ולכל בחינה ובחינה יש דברים מקבילים בסטרא דלעילא באופן שהשם ההוא מורה על עצמות הדבר ההוא ומהותו ומתכונתו וצורתו או על גודל קדוש' הדבר ועוצם פשיטותו ורוממות רוחניותו הכל צריך להיות בשמו אשר יקראו לו כי הוא שמו האמיתי הוא ולא אחר וכן כתב הרמב"ן בפ' בראשית בפסוק וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו כלומר הוא שמו הנאה וראוי לו לפי מזגו והרכבתו ומהותו ואיכותו ותבניתו ושאר דברים פרטיים כולם צריכי' להרמז בשמו אשר יקרא לו האדם וארז"ל חכמה נפלאה היתה בקריא' אדם את השמות הללו כללא דמילתא שאין מלה אחת מלשונינו שלא תהא נחצבת ממחצב הקדושה העליונה בדקדוק רב ועצום נלע"ד שכוונתי האמת והאל האמת ידריכני ויראני דרך האמת בתורתו ועבודתו

וכן כל האותיו' המשמשות בלה"ק בין שימש לשון רבים בין שימוש לשון יחיד בין שימושי עבר ועתיד והוה ונכח ונסתר ומדבר בעדו ובין האותיו' המשמשים לסימן הכנויים בין בפעלים בין בשמות בין במלות הן הבאים לפני השורש והן הבאים לאחר השורש ובין אותיות האמנתיו הבאי' לפעמים נוספות כלל ופרט מאלו הפרטים מדוקדקים בדיוק גמור עפ"י שרשי הענינים האלו ברוחניות סטרא דקדושה דלעילא המקביל לעומת הענינים האלו למטה בענינים הגשמיים

ודע והבן ענין נפלא מפשיטו' כח המקור אשר הוא מתחבר לעבר ולעתיד לנכח ולנסתר ומדבר בעדו וליחיד ולרבים כמו ידוע תדע מחובר הוא לעתיד נכח היחיד שאל שאל האיש הוא מחובר ליחיד נסתר העבר הידוע נדע מחובר הוא לרבים מדברים בעדם וכן מחובר הוא לפעמים לפעל מבנין הקל כמו גנב יגנב טרף יטרף שהמקור הוא מבנין הקל והפעל הוא מבנין נפעל ועפ"ז תבין כי בכמה מקומות ימצא מקור לבד ולא נסמך אל פעל ומן הפעלים כמו זכור את יום השבת שמור את יום השבת נשא את ראש בני גרשון והטעם הוא כי בכוונ' חסר הנסמך שהוא הפעל כדי שיתפרש כמה פירושים כאלו הי' מחובר אל כל הפעלים שדרכם להסמך אל המקור והכוונה היא עד"מ בזכור את יום השבת לקדשו כמו כאלו הי' כתוב זכור תזכור וג"כ יהי' פירושו כאלו הי' כתוב זכור אזכור כלומר גם אני אזכור את יום השבת לקדשו כלומר גם אני אקדשהו ואשפיע בו שפע קדושה וכן בנשא את ראש בני גרשון כדי שיתפר' ג"כ, כאלו הי' כתוב נשא ינשא או נשא אשא או נשא נשאתי והגם שעתה אין בידי לפרש פירוש נכון על כל פרט ופרט מהפעלים החסרים שדרכם להסמך אל המקור מ"מ האמת יורה דרכו שהסגנון הוא אמיתי בשכל איש ישר הולך וכן אחשוב אני גבי שלח תשלח ששם המקור והצווי שניה' שווים ששניהם הם שלח ובעבור כן לא כתיב שלח לבד אלא שלח תשלח כדי שלא נטעה לפרש שהוא מקור ולא צווי וחסר הנסמך כדי שנפרשהו בדרכים רבים שונים לכך כפלה התורה שלא נפרש אלא בדרך אחד כמשמעות שלח תשלח לא זולת ואחשוב אני כי מה שנאמר כבד את אביך לאו צווי הוא אלא מקיר וחסר הנסמך כדי שיתפרש בדרכים רבים שונים ואולי המצא ימצא בדברי רז"ל באיזה מקומות אשר שורש מאמריהם יוצאים מדרכים אלו שאנן ישמע חכם ויוסיף קח

כבר כתבתי בקונטריסים שלי טעם על מה שת"ת כנגד כולם ונ"ל עוד טעם אחר כי הנה אי' בגמרא דחולין כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן כותי' אסר לן בשר בחלב שרי לן כחל אסר לן דמא התיר לו כבדא אסר לו חזיר התיר לן שיבוטא ונ"ל טעם ע"ז דהנה אי' בגמ' גדול מצוה ועושה יותר ממי שאינה מצוה ועושה והטעם הוא כי במצוה ועושה גדול הוא כבישות היצר שיצרו תקפו שלא לעשות המצוה והוא כובשו] ועושה המצוה לכן שכרו מרובה מאוד כי יש לו צער גדול מפתויי היצר הרוצה למונעו מעשיית המצוה ולפום צערא אגרא משא"כ במי שאינו מצוה ועושה אין יצרו תוקפו כ"כ וזהו הפירוש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי שיהיו מצוין ועושין ויהיו שכרם מרובה מאוד והנה ידוע שכל אדם קודם שטועם איזה דבר אינו להוט אחר זה הדבר לאכלו מפני שאינו יודע טוב טעמו מעולם משא"כ אם טעם פעם אחת איזה דבר טוב ומתוק הרי הוא להוט אחריו מן היום ההוא והלאה והנה היה מקום לאדם לומר כל זמן שאיני יודע טעם מתיקות האיסור אין יצרי תוקף אותי על האיסור מפני שאיני להוט אחריו מפני שאיני יודע טוב טעמו לכן פעם אחת אטעום טעם מתיקות האיסור כדי שמעתה והלאה יתקיף יצרי לעבור על האיסור ואני אכבוש אותו אח"כ ויהיה לי שכר טוב בעמלי וגם כל זמן שאיני יודע טוב טעם העתוק של האיסור איני עושה רצון בוראי בזה שאיני עובר עבירה מפני שאין